יגאל עמיר, זכויות והחוק

עמיר הורשע ברצח ראש הממשלה רבין ובפציעתו של המאבטח יורם רובין בנסיבות מחמירות, ונדון למאסר עולם (חובה)...

פסק דין, רע''ב 5614/04, סעיף 2

הכפפת מערכת המשפט וזרועות האכיפה לצרכי השלטון והתעמולה היא דרך המלך לפירוק הדמוקרטיה, הרודנים הגדולים בעולם עשו זאת כבר בתחילת התהליך. קל לעשות את זה בישראל, שבה כל תחום החיים מחולק בין הימין לשמאל. הימין מתורגל לפחד מהצל של עצמו, במיוחד בכל מה שקשור ברצח רבין. השמאל מרוצה מקריסת החוק, כי עד כה מי שנפגע, זה היריב...

יגאל, לריסה וקריסת החוק

כך סיכם מושקוביץ את המאמר שלו שעוסק ב'הפרת זכויות' של האסיר יגאל עמיר. זהו אכן נושא שהעיסוק בו הוא כמו הנחת מראה מול פנינו, מעין מבחן איך אנחנו רואים את זכויות האזרח. לכן זהו נושא ראוי לדיון. הטענה המרכזית של המאמר היא ששירות בתי הסוהר (שב''ס) מפלה בין יגאל עמיר ואסירים אחרים כולל רוצחים, סוחרי סמים, אנסים, מחבלים בכירים ועוד. רוח המאמר היא שיגאל עמיר הוא אסיר רגיל כמו רוצחים אחרים.

בדיון שהתפתח ביקשתי לברר על איזה הפרות חוק מדובר (כולל איזה חוק הופר) במקרה של יגאל עמיר (הבעיה). חוץ מקשקושים של חכמולוגים לא הוצגו שם התשובות. לכן יצאתי לחפש את התשובות בעצמי. המאמר מציג את מה שמצאתי.

---

חלק ניכר מזכויות האסירים נובעות מהתפתחות ותקדימים משפטיים שהפכו לחלק מהנהלים של השב''ס. אסירים שמוגדרים ביטחוניים לא יושבים באותם תנאים כמו האסירים הפליליים. יש כמה נקודות התייחסות ספציפיות שמבססות הרעת תנאים עבורם, בהשוואה לפליליים. בעיקרון כל בקשה נשקלת לגופה כאשר התוצאה תלויה מאד במציאות ותלויה מאד בשיקולים ביטחוניים.

בזכות הפעילות של גופים כמו האגודה לזכויות האזרח נחקקו כמה חוקי יסוד ששינו באופן מהותי את התייחסות והנהלים של מערכות אכיפת החוק. במקרה בו אנחנו דנים 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' מהווה בסיס לדיון. כעת כל החלטה של שב''ס, או כל גורם אחר, עומדת לביקורת שיפוטית של בג''ץ ולכן אי-אפשר לטעון שמדובר בקריסת החוק כאשר בקשות בנושא זכויותיו של אסיר נדחות. זה נכון גם במקרה שמדובר בבקשות של האסיר יגאל עמיר.

מתברר שבענין שלנו די קל למצוא תשובות טובות. בעקבות שיחת טלפון ל'אגודה לזכויות האזרח' קיבלתי קבוצת מכתבים שמבהירה חלק ניכר מהתשובות. עד בערך הקיץ של שנת 2005 טיפלה האגודה לזכויות האזרח גם בעניינו של יגאל עמיר עד אשר הוא ויתר על שירותיה. לכן המכתבים של האגודה מבהירים איזה זכויות של יגאל עמיר הופרו ועל מה מבוססת הטענה. על פניו, עד לתאריך 26 ביולי 2005, מדובר בזכויות הבאות:

1. מיגאל עמיר ולריסה טרימבובלר נשללה הזכות להינשא שלא כדין והם מצאו פתרון יצירתי: נשואי שליחות.
2. כמו שמדי פעם עושה משרד הפנים גם הפעם הוא סירב שלא כדין לרשום את הנישואין במרשם האוכלוסין. עוה''ד של האגודה מציין ש''לשר הפנים אין כל שיקול דעת בעניין זה'' (יגאל עמיר - רישום נישואין).
3. השב''ס פגע בפרטיותו של יגאל אמיר שלא כדין כאשר התיר לערוץ 10 לצלם בתאו של יגאל עמיר ללא רשותו המפורשת (יגאל עמיר - פגיעה בפרטיות).

על פי המידע שבידי, הזכות להינשא לא עמדה למבחן משפטי ומאחר והזוג מצא דרך להינשא הרי שאין יותר הפרה בהקשר המצומצם הזה. אם אני מבין נכון שתי ההפרות האחרות כבר תוקנו ולא מעט בזכות המעורבות של 'האגודה לזכויות האזרח'. במקרה שלפנינו, עורכי הדין של האגודה פעלו על בסיס חוק הגנת הפרטיות, ו'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. הם עשו זאת גם על ידי פניות לבג''ץ וגם באמצעות התכתבות עם הגופים הרלוונטיים.

זה אותו הגוף ליברלי שדואג לרישום נישואין של מוסלמים שנערכו בישראל. זאת אותה האגודה שמעורבת גם בטיפול בזכויות של חקלאים פלשתינאים שהמדינה ניכסה את קרקעותיהם באמצעות גדר הביטחון ו'חוק נכסי נפקדים' (רשויות אכיפת החוק ושומרי החוק).

---

העובדה הכי חשובה שמהווה את הסיבה העיקרית שהאסיר יגאל עמיר מקבל 'יחס מיוחד' לא הוזכרה עד לרגע זה. אבל מי שקורא את פסק הדין בעניין ההתייחדות (פסק דין, רע''ב 5614/04) מגלה זאת חיש מהר. יגאל עמיר סוּוַג כ'אסיר ביטחוני' דבר שהטיל עליו מגבלות שונות (סעיף 3) שלא מוטלות על אסירים פליליים – רגילים. בית המשפט העליון מסביר שהזכות להתייחדות רשומה בנוהל 04-06, על פי תקדים וייל, שהוכרע עוד לפני חקיקת 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' התקדים הזה הפך את ההתייחדות לזכות שקיומה מובן מאליו (סעיף 21).

אלא שהשיקול הביטחוני הכריע את הכף בנושא:

עיקר הוא, כמובן, לא בסיווג העבירות שעבר עמיר – עבירות ביטחון מובהקות וחמורות – אלא בסיכון הנשקף ממנו כהיום הזה על רקע הידוע לנו עליו. לענין זה ניתן להבחין ברובדי-סיכון הנערמים אלה-על-גבי-אלה ואשר בעוצמתם יוצרים הם סיכון שהמשיב חושש מפניו.

פסק דין, רע''ב 5614/04, סעיף 28

עמיר כשל בנסיונו להוכיח שבמהלך השנים פחת הסיכון הנשקף ממנו (סעיף 30). לכן דחו שלושת שופטי ההרכב את בקשתו של יגאל עמיר לערער על החלטתו של השב''ס (המשיב) שלא לאשר את ההתייחדות. ההחלטה של השב''ס מתאריך 5.3.2006 לאשר הפריית מבחנה עוכבה באמצעות צו ביניים נגד ההפריה שהגישו 2 מחברי הכנסת הקודמת (העתירה, צו הביניים).

---

כדי לדון כראוי בנושאים כמו הזכויות של יגאל עמיר מן הראוי שיוצגו כל העובדות החשובות באמת. בעיקר אם מדובר בעובדות שהן המקור והבסיס להגבלות ול'הפליה' על ידי רשויות אכיפת החוק.

גם יגאל עמיר, האסיר הביטחוני, הוא בן-אדם שראוי לכבוד ולכן צריך לשאוף שיקבל את מירב הזכויות שהמציאות מאפשרת. יחד עם זאת, עד היום המציאות של אסירים, וגם של אזרחים 'שומרי חוק', מוגבלת על ידי הטיעון-השיקול הביטחוני. השיקול הזה משחק תפקיד לגיטימי וחשוב בהתנהלות מערכת אכיפת החוק ובביסוס ההגבלות על כבוד האדם וחירותו. הטיעון הזה היה גם הבסיס להחלטת הרוב בנושא חוק האזרחות (חוק האזרחות כשר). העיקר, עד היום לא נמצא בבית המחוקקים שלנו הכוח שיבטל את הלגיטימיות של הטיעון הזה.

לאור מה שהצגתי כאן אפשר אולי לטעון שמערכת אכיפת החוק חורקת. אבל מכאן ועד דיבורים על קריסת החוק המרחק הוא רב. כפי שראינו יש מי שדואג, גם עבור קיצוני הימין, וגם עבור הפלשתינאים, ושומר על מערכת אכיפת החוק. כפי שראינו יש בידי אסירים, גם יגאל עמיר, כלים שהציבה מערכת אכיפת החוק כדי להילחם על זכויות שהם חושבים שהשב''ס אמור להבטיח את קיומן עבורם.

---

הם כבר באו ולקחו אנשים מהשמאל, מהימין וגם בעלי גוון פוליטי אחר. לא אהבתי שהם באו לקחת ולא חשוב את מי. לא אהבתי כאשר הם באו לקחת את אהרונצ'יק כהן, את ישראל בר, את אודי אדיב, את ואנונו, את אנשי המחתרת היהודית, את יגאל וחגי עמיר ואחרים. אבל לא שכחתי שהטלתי עליהם משימה לשמור ולהבטיח את עתידי תמורת חלק מהחופש שלי, שלנו.

מי שהשלים עם חוק האזרחות לא צריך להיות מופתע כאשר מדובר בהגבלת 'זכויות' של האסיר הביטחוני יגאל עמיר.
מי שהשלים עם ההגבלות שהוטלו על ואנונו לאחר שחרורו לא צריך להיות מופתע כאשר מדובר בהגבלת 'זכויות' של האסיר הביטחוני יגאל עמיר.

---