המורד, הביריון, וסולטן-הצעצוע

המורד המעופף

עוד מאז הכרזתו של יעקב חזן בשנות החמישים המוקדמות (''לא נקיים הוראות של ממשלה בראשותו של 'בייגין'''), לא פסה ולא חלפה מהעולם רוח הסרבנות המפונקת, כזו שמתעוררת כמעט אך ורק כאשר הצד ה''לא נכון'' נמצא בשלטון.

בויכוח אקראי שהיה לי עם איש אקדמיה שמאלני, טען הלה בתקיפות רבה שהימין הוא זה שהמציא את הסרבנות - וכיוון אל אירועי עקירת ימית ואיומי ההתנגדות הבלתי-לגיטימית לגירוש יהודי סיני.

אך הוא טעה. ניצניה הראשוניים של הסרבנות נעוצים אי-שם בתקופת גולדה מאיר, וגם אז היו אלה שמיניסטים שמאלנים. ויבורך מי שישכילני ויפנה אותי לסרבנות שמאלנית אנטי-בן-גוריונית, כי למיטב ידיעתי כזאת היתה גם כן.

אין מדובר כאן בסרבנות מצפון אמיתית, ברתיעה עקרונית מפני אחיזה בנשק - אלא בתרגום עמדות פוליטיות לשפת המעשה, לשפת המרד.

ואין מדובר כאן בסרבנות מצפון אמיתית, כזאת שגובה מחיר חברתי, כלכלי ומשפטי כבד מנושאיה. זוהי סרבנות-לוקסוס הנישאת על גבי אהדת הזרם המרכזי בתקשורת ובתמיכת אישים בולטים בשדה הפוליטיקה, התרבות והאקדמיה. הם אינם נענשים ולו ביום אחד ויחיד בכלא - ואיש מהם - למיטב ידיעתי ולצערי הרב - לא נפגעה פרנסתו עקב כך. על כן אני מתכבד להלל, לברך ולקלס את ח''כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, ואת כל מי שהצטרף אליו ביוזמה להחרים טיסות שבהן הקברניט הוא סרבן במילואים, עד שיפוטרו במהרה בימינו ויישבר מטה לחמם אמן כן יהי רצון.

הטייסים הנכבדים בעיני עצמם מנפנפים בלהט בעברם המפואר ובמסירותם העצומה למען הגנת מדינת ישראל. אך בעיניי כל זכויותיהם מתבטלות כעפרא דארעא ברגע שהפכו את עצמם לזרוע המדינית של החמאס.

וכל כך למה?

העניין פשוט מאוד, בעצם:

1. ראשי החמאס מסתופפים בכוונה תחילה בקרב אזרחים, רצוי ילדים, נשים וזקנים;
2. נציגי החמאס בחיל האוויר מסרבים להפציץ את ראשי החמאס, בטענה (הנכונה אובייקטיבית, מה לעשות) שכך עלולים להיפגע גם נשים וילדים ערבים;
3. ראשי החמאס ממשיכים לממן, לארגן ולהוציא לפועל פיגועים - שבהם נטבחים מאות יהודים רק בגלל שהם יהודים;
4. וכך מסוככים עליהם ''טייסינו'', השוחט ממשיך לשחוט, השיטה ממשיכה לצמוח; והטייס והחמאס מעופפים יד ביד אל עבר מחוזות המוסר הקטלני.

---

רמאללה - יוק!

מסופר על הסולטן הטורקי, אם אינני טועה עבדול חמיד השני, שיום אחד שמע על קיומה של ארץ בשם מאלטה. נשא-חן בפני הסולטן לכבוש את מאלטה ולהוסיף עוד פנינה לכתרו. פנה אם כן הסולטן אל שר צבאו וציווה עליו לכבוש את המקום. למרבה האכזבה - כך מספרים - חזר שר הצבא נבוך, באומרו שאין מצליחים למצוא את מאלטה על המפה. הסולטן מצא פתרון יצירתי לבעיה: הוא פשוט החליט שאין דבר כזה מאלטה. ''מאלטה - יוק!'' (=מאלטה - אין!'') הוא קבע, וכך נחסכה מהאימפריה האיסלאמית הגדולה ההשפלה שבאי-כיבוש מאלטה.

ובכן, הסולטנון הקטן שלנו, באימפריית-הצעצוע ששמה ישראל, החליט להגיב תגובה נחרצת על הטבח המחריד במסעדת ''מקסים'' בחיפה: הפגזת מחנה אימונים של הג'יהאד האיסלאמי ב...דמשק.
כאן התקדם שרון צעד אחד אל מעבר לחכמת הסולטן - והחליט: ''רמאללה - יוק!''. במקום להרוס באיבחת מטוס אחת את כל המוקטעה על כל יושביה - בחר שרון למחוק את רמאללה מעל המפה - על-מנת שלא יצטרך להתמודד עם השאלה מדוע רמאללה נשארת חסינה - בעוד דמשק כולה רועדת.

ובכל זאת - פטור בלי טוב הרי אי-אפשר: לראשונה לאחר 30 שנה - תקפה ישראל בתוך שטח סוריה, ובכך הפגינה את חולשתה של סוריה הן במישור הצבאי והן במישור הדיפלומטי: במישור הצבאי - מיהרו הסורים לסתום את פיו של שגרירם הזועם בספרד - אשר איים בתגובה צבאית; ואילצו אותו להבהיר שמדובר באיומים דיפלומטיים בלבד... במישור הדיפלומטי - נחלה סוריה תבוסה במועצת הביטחון - כאשר נשיא ארצות-הברית מתייצב גלויות לצד ראש ועד הקהילה היהודית בישראל. ככה זה כשמדובר במדינה עם ציוד צבאי סובייטי מיושן; ללא תמיכת הגוש המזרחי שאיננו קיים, ומוחרמת חלקית בגוש המערבי; במצב כלכלי רעוע ובנחיתות אסטרטגית מובהקת.
ככה זה, וככה זה יימשך כל עוד רמת הגולן תישאר בידי ישראל. תזכורת.

---

שביתת הנבלים

שוב פורץ לו הפרץ הבלתי נלאה... דור דור ופריצותו: היה יהושע פרץ; והיום עמיר פרץ; ישנו גם פרץ באחד הועדים של עובדי הנמלים, וגברת פרץ אחת מועד עובדי פי-גלילות, שהתנצחה עם נעמי בלומנטל, כשזו עוד היתה סגנית שר התעשיה והמסחר (וכשזה עוד לא התחייב לספק גם תעסוקה...).

שביתת נבלי הים - כמו כל השביתות האחרונות - היא כמובן שביתה פרועה וביריונית, שדבר אין לה לא עם מוסר ולא עם צדק, וגם לא עם דמוקרטיה.

זכותם של העובדים לשבות במדינה דמוקרטית?

אין בעיה.

אבל צריך לשאול את פי העובדים. אז כפי שנהוג בחוק הנוכחי להמתין שבועיים מרגע הכרזת סיכסוך עבודה עד לפתיחת השביתה - ניתן להאריך את התקופה בעוד שבועיים, על-מנת להספיק ולארגן בחירות חשאיות במקום העבודה הרלבנטי - כדי להכריע: לשבות או לא לשבות.

אם יכריעו העובדים כך - מה טוב; שיבושם להם. רק שיזכרו שעל שביתות לא מקבלים כסף. דמוקרטיה - אבל על חשבונם. בתנאים שכאלה - אם ישבתו - סימן שיש אולי דברים בגו'.

כמו כן, בכל תחום שבו ישנה תחרות - אין שום משמעות לשביתה, שהרי מה ערך יש לשביתה של ברגר קינג - אם המוני ישראל יכולים לקנות בורגר-ראנץ' או ביג-מאק? ואיזו סערה תחולל שביתה בשטראוס, אם המוני ישראל יכולים לקנות תנובה וטרה?

כך - יוכלו עובדי נמל אשדוד לשבות עד שתכחיל לשונם - ובלבד שעם ישראל יוכל להמשיך לסחור ולצרוך ולעבוד למחייתו דרך נמלי אילת וחיפה, ורצוי שיהיו גם ביפו ובחדרה.

חג סוכות בטוח, שליו ושמח לכל בית ישראל!

---