  
  
  
|
  ברק שוקל חזרה לפוליטיקה | |||||
| המערכת (יום רביעי, 03/07/2002 שעה 3:54) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  פיענוח |
|||
|
|||
אהוד ברק מת לחזור לפוליטיקה. כפוליטיקאי לא ישר, המברר קודם כל לאן נושבת הרוח בסקרים ואז רץ להודיע שהוא תומך במה שכל העם רוצה, הוא נוהג כך גם הפעם. העם תומך בשרון ובמדיניותו, אז גם ברק. העם תמך במיתווה אוסלו, אז גם ברק. רוצים לצאת מלבנון? בבקשה. רק תגידו. הוא צריך למצוא עבודה כשבשבת. לא כפוליטיקאי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| עוד על אהוד ברק |
|||
|
|||
כמו רבים גם אני צפיתי בראיון. אך שלא כמו אחרים, אינני מאוכזב, אין בליבי על אהוד. להיפך, אני כל פעם נהנה ממנו ומדבריו אבל ויש אבל גדול: אהוד ברק לא איכזב אותי ובכך יש יתרון בידי על אלה ממחנה השמאל שמר ברק שבר להם את''המציאות'' בפרצוף. חטאו הגדול והיחיד מבחינתי, בכך שכראש ממשלה הימר על כל הקופה בנוגע לשטחי ארצנו וירושלים, ובכך חטא חטא לא יסולח. מר ברק, שהוא בעל תכונות תרומיות בלתי רגילות חטא בחטא היוהרה והניח את כל ארצנו למכירת חיסול. למזלו, למזלנו כעם ולמזלי האישי, המנהיג מהצד השני, ערפאת, דחה את הצעותיו. הינני לציין שזו לא הפעם הראשונה שהערבים מחמיצים הזדמנות פז להכותנו קרי, להביאנו למצב של ''שח-מט'': ראה דחיית תכנית החלוקה מ 1947, או שלושת הלאווים של חרטום מ 1967, או הצעותיו הנדיבות לסורים בגולן של יצחק רבין ז''ל. אסור לשום מנהיג להמר כך על מדינתו, שגיאה שעשו קברניטי אוסלו,הימור שלא לוקח בחשבון מה יהיה אם המציאות תתהפך על פניה. להגיד אחרי המעשה ש''רציתי להגיע לליבת האמת אצל הצד השני'' יש בזה משום הכאה על חטא, או בלשון העם- ''למלא טוטו ביום ראשון''... מר ברק יכול לזקוף לזכותו כתוצאת לוואי מההימור הנורא, את שבירת תמונת האשליות של מחנה השמאל, תמונה שבה נראה המיזרח התיכון החדש פרי דמיונם של מר פרס וביילין, תמונה בה חבוקים יחד ''בן ערב בן נצרת ובני''. על דבר זה קוצף עליו השמאל ודווקא על זה אני נותן לו נק' זכות. כמובן תוצאת לוואי זאת הושגה בזכות ההימור הנורא שהימר על כל הארץ, דבר שחשוב תמיד להזכיר- אסור לעשותו בשום מיקרה או סיבה. מר ברק, שהוא איש מבריק מכל בחינה שהיא, אסור לו לעסוק בפוליטיקה. אין זה אומר שהשטח פנוי מעתה רק לחיים-רמונים או הבורגים, יש גם אחרים וטובים גם בתור הצד השני במיתרס הפוליטי. הייתי מעדיף לראותו באקדמיה בראש מכון מחקר, או כאיש הגות הכותב ספרים, בכך דרכו תיצלח ללא שום ספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי היקר, איני בטוח שהוא הימר. בל נשכח שהוא |
|||
|
|||
היה איש מודיען שנים רבות. הוא הכיר היטב כל אחד מהפרטנרים שעמדו מולו. מצד שני, הוא נתמך ונבחר על ידי מפלגות השמאל, מרץ למשל והזרם השמאלי במפלגתו הוא. בזרמים אלה נמנים, אולי ניתן לדבר בלשון עבר, מבחר מכובד של פרופסורים, סופרים, כלכלנים ואנשי תעשיה. הוא הוכיח להם ולנו והעמיד אותנו בשורה אחת וכך השיג תמימות דעים בעם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש לו מורה טוב - חניכו לשעבר מהסיירת |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שאלת תם ליובל |
|||
|
|||
האם אתה מכיר פוליטיקאי ישר? אין לי סנטימנט מיוחד לברק, ואני חושב שזו תהיה קטסטרופה חסרת תקדים אם הוא אי פעם יחזור לשילטון. אבל למה אתה ניטפל דווקא אליו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פוליטיקאים ישרים |
|||
|
|||
יש פוליטיקאים ישרים. הסימן המובהק שלהם הוא הנכונות לשלם את מחיר חוסר הפופולריות. יש פוליטיקאים שנוטלים על עצמם סיכון אישי רב לטובת מטרותיהם. אחת הבעיות היא שלעולם אינך יכול לדעת אם אין לפוליטיקאי אג'נדה סמויה תחת מסווה היושר. לכן הדוגמאות שאשטח כאן יכולות להיות שגויות. 1. ווינסטון צ'רצ'יל. הזהיר מפני הסכם צ'מברליין/היטלר, ונכנס לפנתיאון המדינאים מרחיקי הראות, כשאמר משהו כמו: כדי להשיג את השלום ויתרנו על כבודנו, וסופנו שנישאר ללא שלום וללא כבוד. 2. בני בגין. התפטר מהכנסת לאחר שנוכח לדעת שהסיעה שבראשה עמד לא הצליחה לסחוף את המצביעים של אוכלוסיית היעד שאליה פנה. 3. לובה אליאב. שנים רבות תמך בהקמת מדינה פלשתינאית. כאשר הדעה הזו נעשתה מקובלת, היה כבר מחוץ לפוליטיקה ועסק בחינוך בניצנה, רחוק מהתקשורת ומהפוליטיקה. 4. בוריס ילצין. בזמן ניסיון ההפיכה הקומוניסטי לפני מספר שנים, התייצב מול טנק, טיפס עליו ודיבר על ליבו של מפקד הטנק שיחדל להילחם. אמנם היו מצלמות טלויזיה באיזור, אך אני קיבלתי את הרושם שהוא עושה מעשה אמיץ בזמן שטיפס על הטנק. הוא לא היה יכול לדעת שלא ייפגע. הוא רק סמך על הרגשות הפטריוטיים של החיילים, והצליח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה מערבב בין פוליטיקאים ומדינאים |
|||
|
|||
כמעט כל הדוגמאות שהבאת היו כישלון מוחלט כפוליטיקאים. הם היו מדינאים בעלי חזון, אבל זאת לא פוליטיקה. צ'רצ'יל הוא דוגמא מצויינת. שני ראשי הממשלה בשנות השלושים, באלדווין וצ'מברליין, תימרנו אותו והעמידו אותו בצל. בסוף המילחמה, עם כל התהילה והוכחת המנהיגות, הוא הפסיד את הבחירות לאטלי שהיה מדינאי סוג ג' ופוליטיקאי ממולח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההבדל נראה לי מלאכותי |
|||
|
|||
אינני בטוח שאני מבין מה ההבדל. מהבחינה הסמנטית, politician בעברית פירושו מדינאי. נכון שאצלנו נודף מהמלה 'פוליטיקאי' ריח רע, ומדינאי הוא משהו מכובד יותר. בכל זאת נראה לי שהחלוקה הזו היא מלאכותית. אינני מכיר הבדל בהגדרת שני המושגים. באנגלית יש statesman, שהוא מכובד יותר מ-politician, אך גם שם אינני בטוח שמדובר בהבדל של הגדרות, אלא יותר של תדמית. כשאתה אומר שמדינאי בעל חזון הוא כשלון מוחלט כפוליטיקאי, אני מבין שאתה מתייחס לכישלון שלו להגיע למרומי ההיררכיה במנגנונים הרגילים. ובכן, נראה לי שזה מה שאמרתי. פוליטיקאי ישר, לטעמי, הוא זה שעמדותיו המוצהרות אינן תואמות בהכרח את סקרי דעת הקהל שהוא קורא. לעתים זזה דעת הקהל לכיוונו עם הזמן, לעתים לא. מובן שבצורה זו הוא אינו מטפס למרומי ההיררכיה ככוכב שביט, אם כי לעתים הוא מגיע אליה כעבור זמן רב, כמו מנחם בגין. בהקשר זה ראוי לציין לרעה את שיטת הפריימריס. בשיטה זו צף למעלה אותו פוליטיקאי שיש לו הכי פחות אוייבים. זאת מאחר שאנשים נוהגים להצביע לא רק עבור מועמד מועדף אליהם, אלא דואגים במכוון שלא לדרג את יריבו המושבע כאחת הדמויות הבאות בתור, למרות שהם מכירים, אולי, ביכולת שלו. התוצאה היא שבמקומות הראשונים ניתן למצוא את אותם פוליטיקאים ששמותיהם מוכרים למדי, אך אינם יוצרים אנטגוניזם. נדמה לי שבפריימריס האחרונים של מפלגת העבודה זכה עוזי ברעם. אולי אני טועה ודווקא חגי מרום זכה. בכל אופן, הפוליטיקאים ה'לוהטים' ביותר של המפלגה, אלה שנלחמים, נדחקו למטה. שיטת הפריימריס יכולה להיות מנגנון לא רע לחיזוי תוצאות הבחירות, ולכן, אולי, מחזקת את הסיכוי שהמפלגה תזכה בבחירות לכנסת, אך נראה שהיא מחזקת את הבינוניות ומעלה לראש הפירמידה את ראשי המחנות ומלכי הקומבינות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש הבדל משמעותי |
|||
|
|||
אתה טועה. יש בהחלט הבדל בין פוליטיקאי (Politician) לבין מדינאי (Statesman) ובמיוחד מדינאי בעל חזון. זה לא אומר שלא ייתכנו מקרים בהם מדינאי בעל חזון הוא גם פוליטיקאי ממולח. מה שמאפיין פוליטיקאים זה שהם אינם בוחלים בשום אמצעים כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. עבור אנשים כאלה השילטון הוא מטרה ולא אמצעי. מדינאי מאופיין בדרך כלל בכך שהשילטון עבורו הוא אמצעי ולא מטרה. לפעמים המטרה היא גרנדיוזית ולפעמים מוגבלת, אבל היא יותר מאשר שררה לשמה. בו גוריון היה מדינאי גדול בעל חזון, אבל הוא גם היה פוליטיקאי ממולח שידע לתמרן במרחב הפוליטי של מדינת ישראל. בגין, שג''כ היה מדינאי עם חזון, היה פוליטיקאי גרוע מאוד (בעיקר משום שהיה אדם ישר) ולכן כל הממשלות בראשן עמד תיפקדו גרוע מאוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אהוד ברק - המנהיג הבזוי ביותר |
|||
|
|||
אמנם, קשה הוא המאמץ ורבה העבודה - אך אם מנהיג באמת משתדל - הוא יכול לזכות את עצמו בתואר במפוקפק: ''גרוע יותר אף מרבין ופרס''. אם רבין המנוח פעל מתוך תמימות/חולשה/טעות/אטימות או שילוב של הכל; אם פרס הצליח להחריב את כל מה שבנה במשך כשבע שנים - הרי שברק התעלה על שני אלה: במשך כחצי שנה (שהרי שנת כהונתו הראשונה לא היתה רעה כל כך ביחס למדמנה הממוצעת) הצליח ברק להרוס כל כך הרבה, לגרום נזקים כה קשים וארוכי טווח - עד כי קשה להאמין שאפשר עוד לעקוף את שיאיו (למרות ששרון מתאמץ). ברק ליגלג על הכמיהה לארץ-ישראל על-ידי האימרה המטומטמת: ''מה, התפללנו ''לשנה הבאה באבו-דיס'' - כך נהם כאשר שאף למצוא לגיטימציה לנסיגה מאבו-דיס, כביכול ''לשנה הבאה ברעננה'' או בטייבה כן התפללנו. וזה בלתי-נסלח. הוא ריסק את שרידי היסודות של הקנוצנזוס הביטחוני בשבר חשיבותם של בקעת הירדן ורמת הגולן - וזה בלתי נסלח. אבל יותר מכל - הוא ריסק, דרך ומעך והפך ללעג ולשנינה את המוקד והלב של הזהות הלאומית היהודית, את סיבת-הסיבות לשיבת ציון(=ירושלים, כזכור) וסחר בהר-הבית ובבירת הנצח כפושט נבלות בשוק. וזה - בלתי-נסלח. האיש הקר והמנוכר הזה - שהוכיח כי הוא מוכן למכור את נשמתו לשטן ואת עמו לאבדון - ובלבד שיוכתר כ''איש השלום'' - לא ראוי לבוא בקהל השירות הציבורי, וזאת בלשון המעטה. האיש הציניקן והאכזר הזה - שלאבן ירושלמית יש יותר רגש ממנו - מעורר בי סלידה. האיש החלקלק הזה - אשר מסוגל לדבר בלהט על ירושלים ביום ירושלים, יוני 2000 - ולמחרת למכור אותה לרוצחים שפלים תמורת נזיד עדשים - לא שווה הרבה יותר ממה שהוא מייחס לערכי-מוסר בסיסיים. ואולם - למרות כל האמור לעיל - ההגינות מחייבת להודות, שלנוכח מעללי שרון העולים על כל דימיון - הבחילה והתיעוב העמוקים שחשתי בשעתו כלפי האיש-בלי-השערות-על-הפנים - נראים כיום מוגזמים וכמעט מופרכים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי זכאי לתואר המנהיג הבזוי ביותר ? |
|||
|
|||
אני לא בטוח שברק. לברק היה האומץ לגעת בשורשי הסכסוך עם הפלשתינאים , והאומץ לנסות להגיע להסדר איתם. כמובן שזה כואב לחלק מהעם , בעיקר המחיר.ולחלק אחר בגלל שזה לא הצליח. הוא בהחלט פגע אנושות ברעיון ארץ ישראל השלמה , וקדושת האבנים , ולדעתי על זה מגיע לו צל''ש. למי עם כן מגיע הצל''ג ? ומיהו הבזוי ? זה שלחש לאזנו של כדורי כי חצי מהעם הם בכלל לא יהודים , ובמחי פה העמיק את השסע בעם. זה שבמערכת הבחירות שיסה את קהל מאמיניו ב- הם מ-פ-ח-ד-י-ם. על זה מגיע לו התואר המנהיג הבזוי ביותר , כל השאר שייך לתחום המחלוקת הקיימת מאז 67. נ.ב. אני כן יהודי - למרות הכל ולא , אני לא מפחד | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המנהיג הבזוי ביותר - פרק ב' |
|||
|
|||
מי שכינה את מפלגת האופוזיציה הראשית (הליכוד) ומן הסתם גם את כל מי שנמצא ימינה בתואר ''סייעני חמאס'' וסירב אף להתנצל - הוא המשסה ומעורר המחלוקת הגדול ביותר. מי שהכריז (פרס) שכל מי שלא הצביע בעדו הוא לא ישראלי - הוא בזוי ומעורר מדנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אהוד ברק הסכים למכור את הארץ, את הבירה |
|||
|
|||
כפי שמכר את חייל צבא ההגנה לישראל במתחם קבר יוסף אילו היה חייל זה יהודי, התקשורת הייתה מלנצ'צ'ת את ברק ואת שאול מופז אבל לא, הוא סתם דרוזי, מי שמוכר את ארצו, ימכור גם את עמו ואת זה אהוד כמעט עשה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נו, חבל שיש תחרות, אבל... |
|||
|
|||
אגב, הוא התנצל על שני הביטויים האלה. על כך נאמר: במקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים. נתניהו יוצא חייב בשתי הצרימות האלה, ועל כך הוא היכה על חטא. אבל שים לב להשוואה שאתה עושה כאן: לחובתו של אחד נזקפות שתי התבטאויות אומללות. לחובת האחר נזקפת שקרנות, חוסר יעילות, הימור בעתיד העם והתנהלות לא דמוקרטית. אינני יודע כיצד שוקלים מיהו 'המנהיג הבזוי ביותר', תואר שהייתי נמנע מחלוקתו וחבל שבכלל עלה בפורום הזה, אבל נתניהו לא המועמד לכך. אם התחרות היא מיהו ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל, גולדה מאיר לוקחת בהליכה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עניין של השקפה |
|||
|
|||
בעניין חלוקת תארים , במה שאתה ואחרים רואים כהימור על חיי העם , אני רואה כנסיון אמיץ לפתור את הסכסוך ביננו לבין הפלשתינאים. אמירות נתניהו לא היו סתם אמירות, אלא היו בכוונת מכוון לפלג את העם ולקרוא לדגל את מאמיניו. התנצלותו באה רק כאשר הוא החל מתכנן את חזרתו לפוליטיקה והבנתו כי ללא המרכז הפוליטי בישראל , סיכוייו להיבחר קלושים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובכל זאת מגיע לברק קרדיט |
|||
|
|||
ברק היה ראש הממשלה היחיד שהעז להוציא אותנו, אחרי שנים, מביצת לבנון והביא לשקט יחסי בגבול הצפון - למרות התרעות הצבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קרדיט לברק?! |
|||
|
|||
ברק הבריח אותנו מלבנון - תוך בגידה גורפת בבעלי הברית הנאמנים שלחמו לצידנו במשך שנים רבות, ובכך גרם נזק אסטרטגי עצום, כיוון שאף גורם שפוי במרחב לא יעז להושיט לנו יד - בשום נסיבות - לא בגלוי ולא בסתר (ולוואי שאתבדה). נהוג לחשב את מס' ההרוגים מאז הבריחה - שהוא אכן קטן יותר (בהרבה?) ממס' ההרוגים ה''ממוצע'' (סליחה על הביטוי המתמטי המזעזע) בשנים קודמות. אך אף אחד לא מדבר על כך שבריחתו מלבנון הביאה את החיזבאללה לעזה - ומעזה לתל-אביב. אף אחד לא מחשב את ההרוגים והפצועים כתוצאה מהאימון, המימון, הסיוע והחבלה הישירה של אנשי החיזבאללה בתחומי ארץ-ישראל שמדרום לדרום-לבנון מאז הבריחה ההיא. שלא לדבר על העידוד המטאורי שקיבל אש''ף בעקבות החולשה המדהימה שהפגין ברק. רק אני לבדי יכול להעיד - ואשרי המאמין - שלמרות התיעוב העמוק שאני חש כלפי האיש ההוא - הייתי מאושר לו היתה הבריחה משפרת את מצבנו, וגם אילו היה בך משום סיוע אלקטורלי לברק ולמחנהו. אבל למרבה הצער אין זה כך. ואם כבר מדברים על קרדיט - אכן היה רגע מסויים שחשבתי כי מגיעה לו טפיחה על השכם: ברגע שהתפטר. אך מיד הבנתי את התרגיל המסריח שעשה על-מנת למנוע מנתניהו את ההתמודדות ולמנוע מהציבור בחירה אמיתית של כנסת כלבבו - והתחרטתי. חשבתי גם לשבח את האיש העלוב והנלעג ההוא כאשר הודיע מיידית על התפטרותו מראשות מפלגת העבודה לאחר היוודע התוצאות. כמובן שהשקרן החלקלק והזגזגן הזה התחרט כעבור חצי שעה, ובכך הוכיח שהוא לא יודע לעשות שום דבר טוב - שום דבר! גם לא להתפטר וללכת לכל הרוחות כמו בן-אדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משום מה אתה מעדיף להתעלם |
|||
|
|||
מכך שכחבר במטכ''ל שתיכנן והוציא לפועל את מילחמת לבנון, ברק היה מראשי התומכים בתוכנית ואף דחף להרחיב את גבולת המיבצע יותר ממה ששרון רצה. אתה לא חושב שגם על זה מגיע לו קרדיט? . . . לגופו של עיניין, היה מקום לדבר על קרדיט אילו ההחלטה על פינוי לבנון היתה מתקבלת בעיקבות דיונים רציניים בצבא ובחוגי השילטון על הנחיצות בשהייה שם. זה מעולם לא קרה. החלטתו של ברק (אם ניתן לכנות את זה כהחלטה) התקבלה, כמו שאר ההחלטות במיסגרת מדיניות ה''יו יו'' שלו, לפתע פיתאום ללא כל חשיבה רצינית. זה היה בפרוש תרגיל בחירות שנועד לקנות קולות מתנועת ארבע אימהות ותו לא. את המחיר משלם היום כל עם ישראל, ואם אתה חושב שעל זה מגיע לברק קרדיט, שיבושם לך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזה מחיר אנחנו משלמים היום |
|||
|
|||
על היציאה מלבנון? כמה חיילים/אזרחים נהרגו מאז יצאנו משם? קולות מ''ארבע אמהות''? כמה מנדטים בדיוק הביאה לו תנועה זו? אין בינינו ויכוח על מנהיגותו של ברק. גם כמי ששיכת למחנה השמאל אינני מתומכותיו (אגב, שקד-כמו השקדיה- אשה). אבל דווקא בנושא הנחיצות/אי הנחיצות ההשארות בלבנון נערכו מאות דיונים במהלך שנות הכיבוש, בכולם הצביע הצבא על קטסטרופות שיגרמו למדינה אם נצא. ברק לא התרגש מתאורים אלה ולקח החלטה (אחת היחידות, אני מודה). ועוד נקודה למחשבה: האם הסיבה שברק שינה דעתו בקשר ללבנון ונחיצות ההשארות בה מעידה על ''זיג-זג'', או אולי דווקא על פתיחות מחשבתית ומוכנות להשתנות בהתאם לנסיבות? השאלה אינה מופנת רק לסוגיית ברק, אלא באופן כללי - האם עדיף מנהיג שמרן, שאותה מפה נצבת מול עינייו, או מנהיג הרואה מפה דינמית ומכלכל מעשיו והחלטותיו כך שיתאימו למציאות המשתנה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את לא חושבת שהבריחה מלבנון |
|||
|
|||
היוותה גורם מרכזי בהחלטת הפלשתינאים לפתוח במילחמת אוסלו? אפילו בן עמי התבטא גלויות בנושא הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בזכות ה''בריחה'' הזו אנחנו יכולים להסתדר בשטחים |
|||
|
|||
אולי זה חבל, מאחר ואם עדיין היינו בלבנון אז הלחץ על הצבא היה כל כך גדול עד שלא היתה ברירה אלא לפנות התנחלויות... אם אתה באמת חושב שאלמלא הנסיגה מלבנון הפלסטינאים לא היו פותחים באינתיפאדה אז למה אתה קורה לה ''מלחמת אוסלו'' ולא ''מלחמת לבנון''. כלומר, מה שאתה אומר הוא שרבין ופרס היו מושלמים ורק ברק בגלל שנסוג מלבנון הביא עלינו את האינתיפאדה. ברור שהיתה לנסיגה השפעה פסיכולוגית על הפלסטינאים אבל יש גבול כמה אנחנו צריכים לפגוע באינטקסים של עצמנו רק כדי לדאוג לפסיכולוגיה שלהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את ''החוכמה'' הזאת כבר אמר ברק |
|||
|
|||
כל מה שהבריחה מלבנון השיגה היה העברת דרום לבנון לתחומי ישראל. אל תתפתה לאשליה של השקט הזמני בגבול הצפון (זה גם לא בדיוק שקט, וכוחות ניכרים מרותקים לאזור). גם לפני מילחמת יום כיפור, הפסקת האש שישראל הסכימה לה בעיקבות הלחץ האמריקי ב 1970, יצרה אשליה של שקט עד שחטפנו את ה''שטוזה'' של יום כיפור. מחיר הדמים שגבתה מילחמת יום כיפור עלה על כל מיספר קורבנות אפשרי לו מילחמת ההתשה היתה נימשכת. לא אתה ולא אני איננו יודעים אם מילחמת אוסלו היתה פורצת במועד ובצורה שפרצה אילולא הבריחה מלבנון, אבל אין ספק שזה נתן לערפאת מוטיבציה וייצר אצלו את האשליה שיש לו יותר סיכוי להגשים את מטרותיו באלימות מאשר במשא ומתן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את ה''שטוזה'' של יום כיפור חטפנו |
|||
|
|||
מהסיבות הפשוטות והידועות שהפילו ממלכות רבות וגדולות בהיסוטריה: יהירות ואטימות. לצערי, כפי שנראת ההנהגה והמדינה היום, לא למדנו הרבה מאז. את פינוי לבנון אינני רואה כבריחה או נסיגה, אלא כפינוי ויציאה מאדמה וארץ לא לנו (ומזל שהתפננו משם בטרם התפתה הימין לבנות גם שם בית לאומי). ודווקא מחנה הימין צריך להודות לברק על היציאה מלבנון - אלמלא כך מצב ההתנחלויות והביטחון ביהודה ושומרון (ועזה, כמובן) היה גרוע בהרבה משהוא היום. אשר למר בן-עמי, כבודו במקומו מונח, אך אני (כאדם חילוני) אף פעם לא תמכתי או פעלתי אוטומטית עפ''י מה שאומר איש כזה או אחר, גם אם הוא ממחנה השמאל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ברק הבריק, והציבור רעם |
|||
|
|||
אינני יודע ואיני מתיימר לקבוע חד משמעית אם ברק פוליטיקאי מוכשר אם לאו. במדינה בה כמעט כל אנשי הצמרת שבה הם בוגרי מערכת הביטחון לא היה ברק בבחינת תופעה יוצאת דופן, להוציא אנשים שדיברו והעידו על מסכת כישוריו הרבים בתחומים שונים ונוספים. הבעייה המרכזית עם ברק היתה ונשארה העובדה שהוא בחר לבצע מו''מ ברמה חובבנית, וזאת תוך כדי ביצוע 'מסע זיגזג' של התקרבות-התרחקות בלתי ברורה אל בני שיחו מהמתרס הנגדי, ברמה שעליה ד''ר בילין העיד, אם אינני טועה, שאף הוא היה מופתע שבשלבים מסויימים ברק עקף אותו משמאל. אך הליקוי הבולט ביותר לשיטתי היה נסיונו להמשיך ולנהל מו''מ במסגרת ממשלת מעבר, שלעניות דעתי אינה יכולה מוסרית לקבל ולהכריע בעניינים ברומו של עולם. על כך, יש לשער, ורק על כך - הוענש ברק בידי הבוחר הישראלי שלא היה יכול לסבול מצב זה, ובצדק מסויים; תופעה שכזו אינה קיימת במדינות תרבות דמוקרטיות בעולם, ובוודאי לא על שאלות ברומו של עולם כבמקרה דנן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז אתה אומר שברק לא ניחן |
|||
|
|||
ביושר ציבורי ובדמוקרטיות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מודל הנסיגה החד צדדית |
|||
|
|||
אינני יודע מהו קנה המידה ליושר ציבורי ולערכים דמוקרטיים, אך היתה מן התמיהה בהתנהגות ממשלת המעבר של ברק בכל הקשור להמשך המו''מ עם הפלסטינאים על שאלות ותשובות, אשר בין היתר בגללן איבד את רוב תמיכת הציבור הישראלי, ואף התפטר. ההישג היחידי הגדול של ברק בתקופת כהונתו היתה הנסיגה החד צדדית מדרום לבנון וסיום השהות ברצועת הביטחון. המודל שברק הקנה מנסיון זה עתיד אולי אף להיות תקף במקרה של נסיגה חד צדדית משטחים אחרים בגדה וברצועת עזה. הישגו הנוסף היה, בדיעבד, הסרת המסיכה מעל כוונותיהם האמיתיות של הפלסטינאים וערפאת סביב שולחן הדיונים, אולם אינני מאמין כי ברק 'תיכנן ' וביצע הישג זה, אשר יותר נפל לידיו כפרי בשל מן ההפקר, אך הקרדיט מגיע לו גם בנקודה זו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יושרו של ברק אולי עומד באמות המידה |
|||
|
|||
של הפוליטיקה הישראלית, אם כי פרשת גיוס הכספים למערכת הבחירות שלו ונכונותו להסתייע בגופים זרים לצורך מערכת הבחירות מעוררים הרבה סימני שאלה. אבל אין ספק שהוא חרג מכל הכללים המקובלים בשילטון תקין והפגין זילזול בוטה במערכת הדמוקרטית. זה בלט במיוחד באופן בו התפטר מתפקיד ראש הממשלה תוך ניצול סעיף בחוק שכלל לא נועד למיקרה, ובאופן בו המשיך לקבל החלטות שסיבכו את מדינת ישראל גם אחרי שממשלתו הפכה להיות ממשלת מעבר. וכדי להקדים התקפות בנושא, זה נכון שהיו עוד פוליטיקאים ישראלים (נתניהו למשל) שנעזרו בגופים זרים. אבל תמיד היה מדובר בגופים ואירגונים פרטיים. ברק נתן לממשלה זרה להתערב במערכת הבחירות בכך שהסכים לתת לצוות של קלינטון לנהל לו את מערכת הבחירות. זה אולי חוקי, אבל בהחלט לא לגיטימי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
בסופו של דבר אהוד ברק היה בין ראשי הממשלה היחידים שניסו לעשות משהו במדינה הזו, במקום להיגרר אחרי אחרים ולהגיב להתפתחויות. הבעיה העיקרית שלו היתה הפוליטיקה הפנימית והעובדה שלא השכיל להסתדר עם כל האנשים הקטנים מהמפלגות השונות (כולל אלה ממרץ ומהעבודה). לי אין שום בעיה עם ההצעה שהציע לערפאת - בסופו של דבר ההצעה הזאת היא מה שתהיה. לגבי ירושלים וכל מיני קברים - מטרת הציונות היא להקים מדינה ליהודים ולא לשחזר את בית המקדש וכל מיני רעיונות כאלה. אהוד ברק בצדק שם לנגד עיניו רק שיקולים בטחוניים ודמוגרפיים והשאיר את השיקולים הדתיים והמשיחיים בצד. לגבי העובדה שניסה להשיג הסכם בממשלת מעבר. מאחר והיה מעמיד את ההסכם למשאל עם אני לא רואה בזה שום בעיה. בכלל אני מעדיף שראש ממשלה יעשה כמה שיותר במסגרת הכלים החוקיים. עד כמה שזכור לי, (אולי מישהו יודע יותר טוב את הפרטים) גם בן גוריון דאג שהישיבה בה הוחלט לקבל את הצעת החלוקה ולהכריז על המדינה תתקיים מתי שמתנגדים להצעה לא יוכלו להגיע וגם רוזוולט די רימה את הקונגרס ומשך את ארה''ב כנגד רצון רוב העם והנבחרים להצטרף למלחמת העולם השניה. לדעתי במשטר נשיאותי ברק היה מצליח הרבה יותר (אני חושב שגם ביבי ושרון היו מצליחים יותר, דרך אגב) נ.ב. אין לי קשר משפחתי אליו. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי