  
  
  
|
 |
|
||
  שאלת תם ליובל |
|||
|
|||
האם אתה מכיר פוליטיקאי ישר? אין לי סנטימנט מיוחד לברק, ואני חושב שזו תהיה קטסטרופה חסרת תקדים אם הוא אי פעם יחזור לשילטון. אבל למה אתה ניטפל דווקא אליו? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| פוליטיקאים ישרים |
|||
|
|||
יש פוליטיקאים ישרים. הסימן המובהק שלהם הוא הנכונות לשלם את מחיר חוסר הפופולריות. יש פוליטיקאים שנוטלים על עצמם סיכון אישי רב לטובת מטרותיהם. אחת הבעיות היא שלעולם אינך יכול לדעת אם אין לפוליטיקאי אג'נדה סמויה תחת מסווה היושר. לכן הדוגמאות שאשטח כאן יכולות להיות שגויות. 1. ווינסטון צ'רצ'יל. הזהיר מפני הסכם צ'מברליין/היטלר, ונכנס לפנתיאון המדינאים מרחיקי הראות, כשאמר משהו כמו: כדי להשיג את השלום ויתרנו על כבודנו, וסופנו שנישאר ללא שלום וללא כבוד. 2. בני בגין. התפטר מהכנסת לאחר שנוכח לדעת שהסיעה שבראשה עמד לא הצליחה לסחוף את המצביעים של אוכלוסיית היעד שאליה פנה. 3. לובה אליאב. שנים רבות תמך בהקמת מדינה פלשתינאית. כאשר הדעה הזו נעשתה מקובלת, היה כבר מחוץ לפוליטיקה ועסק בחינוך בניצנה, רחוק מהתקשורת ומהפוליטיקה. 4. בוריס ילצין. בזמן ניסיון ההפיכה הקומוניסטי לפני מספר שנים, התייצב מול טנק, טיפס עליו ודיבר על ליבו של מפקד הטנק שיחדל להילחם. אמנם היו מצלמות טלויזיה באיזור, אך אני קיבלתי את הרושם שהוא עושה מעשה אמיץ בזמן שטיפס על הטנק. הוא לא היה יכול לדעת שלא ייפגע. הוא רק סמך על הרגשות הפטריוטיים של החיילים, והצליח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה מערבב בין פוליטיקאים ומדינאים |
|||
|
|||
כמעט כל הדוגמאות שהבאת היו כישלון מוחלט כפוליטיקאים. הם היו מדינאים בעלי חזון, אבל זאת לא פוליטיקה. צ'רצ'יל הוא דוגמא מצויינת. שני ראשי הממשלה בשנות השלושים, באלדווין וצ'מברליין, תימרנו אותו והעמידו אותו בצל. בסוף המילחמה, עם כל התהילה והוכחת המנהיגות, הוא הפסיד את הבחירות לאטלי שהיה מדינאי סוג ג' ופוליטיקאי ממולח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההבדל נראה לי מלאכותי |
|||
|
|||
אינני בטוח שאני מבין מה ההבדל. מהבחינה הסמנטית, politician בעברית פירושו מדינאי. נכון שאצלנו נודף מהמלה 'פוליטיקאי' ריח רע, ומדינאי הוא משהו מכובד יותר. בכל זאת נראה לי שהחלוקה הזו היא מלאכותית. אינני מכיר הבדל בהגדרת שני המושגים. באנגלית יש statesman, שהוא מכובד יותר מ-politician, אך גם שם אינני בטוח שמדובר בהבדל של הגדרות, אלא יותר של תדמית. כשאתה אומר שמדינאי בעל חזון הוא כשלון מוחלט כפוליטיקאי, אני מבין שאתה מתייחס לכישלון שלו להגיע למרומי ההיררכיה במנגנונים הרגילים. ובכן, נראה לי שזה מה שאמרתי. פוליטיקאי ישר, לטעמי, הוא זה שעמדותיו המוצהרות אינן תואמות בהכרח את סקרי דעת הקהל שהוא קורא. לעתים זזה דעת הקהל לכיוונו עם הזמן, לעתים לא. מובן שבצורה זו הוא אינו מטפס למרומי ההיררכיה ככוכב שביט, אם כי לעתים הוא מגיע אליה כעבור זמן רב, כמו מנחם בגין. בהקשר זה ראוי לציין לרעה את שיטת הפריימריס. בשיטה זו צף למעלה אותו פוליטיקאי שיש לו הכי פחות אוייבים. זאת מאחר שאנשים נוהגים להצביע לא רק עבור מועמד מועדף אליהם, אלא דואגים במכוון שלא לדרג את יריבו המושבע כאחת הדמויות הבאות בתור, למרות שהם מכירים, אולי, ביכולת שלו. התוצאה היא שבמקומות הראשונים ניתן למצוא את אותם פוליטיקאים ששמותיהם מוכרים למדי, אך אינם יוצרים אנטגוניזם. נדמה לי שבפריימריס האחרונים של מפלגת העבודה זכה עוזי ברעם. אולי אני טועה ודווקא חגי מרום זכה. בכל אופן, הפוליטיקאים ה'לוהטים' ביותר של המפלגה, אלה שנלחמים, נדחקו למטה. שיטת הפריימריס יכולה להיות מנגנון לא רע לחיזוי תוצאות הבחירות, ולכן, אולי, מחזקת את הסיכוי שהמפלגה תזכה בבחירות לכנסת, אך נראה שהיא מחזקת את הבינוניות ומעלה לראש הפירמידה את ראשי המחנות ומלכי הקומבינות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש הבדל משמעותי |
|||
|
|||
אתה טועה. יש בהחלט הבדל בין פוליטיקאי (Politician) לבין מדינאי (Statesman) ובמיוחד מדינאי בעל חזון. זה לא אומר שלא ייתכנו מקרים בהם מדינאי בעל חזון הוא גם פוליטיקאי ממולח. מה שמאפיין פוליטיקאים זה שהם אינם בוחלים בשום אמצעים כדי לקדם את הקריירה האישית שלהם. עבור אנשים כאלה השילטון הוא מטרה ולא אמצעי. מדינאי מאופיין בדרך כלל בכך שהשילטון עבורו הוא אמצעי ולא מטרה. לפעמים המטרה היא גרנדיוזית ולפעמים מוגבלת, אבל היא יותר מאשר שררה לשמה. בו גוריון היה מדינאי גדול בעל חזון, אבל הוא גם היה פוליטיקאי ממולח שידע לתמרן במרחב הפוליטי של מדינת ישראל. בגין, שג''כ היה מדינאי עם חזון, היה פוליטיקאי גרוע מאוד (בעיקר משום שהיה אדם ישר) ולכן כל הממשלות בראשן עמד תיפקדו גרוע מאוד. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי