פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
נפט גולמי וכלכלה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 25/04/2006 שעה 15:00)


נפט גולמי וכלכלה

ד''ר דוד סיון



מחירי הנפט הגולמי שוב שברו השבוע שיאים חדשים. אתמול (יום שישי, 21.4.2006) חצה המחיר לחבית את קו 75 הדולרים (Oil price touches record). במהלך השבוע נכבש השיא של שנת 2005, 71.35, שנרשם בעקבות ההוריקן קתרינה. הפעם מדיניות הגרעין של איראן ופעילות המורדים בניגריה מהווים את הגורם העיקרי לקפיצה, 9% בתוך שבוע. בעצם מחירי הנפט הגולמי גבוהים כיום פי 2.5 ממה שהיו לפני פחות משנתיים וחצי (מסוף 2003), כאשר הם נעו סביב ה-‏30 דולרים. כפי שאפשר לראות מהגרף (Figure 2.2), בעמוד 72, המגמה של עליית מחירים ריאלית (במחירי 2005), שהחלה במחיר תחתית של כ-‏10 דולרים לחבית נפט גולמי בשנת 1998, נמשכת. התופעה מקבלת ביטוי בולט בעליה דרמטית במחירי הדלק לנהגים אל מעל 3 דולרים לגאלון בארה''ב (או 6.5 שקלים לליטר אצלנו).

בתקופות קודמות (ראשית שנות ה-‏70 וראשית שנות ה-‏80) שינוי מהיר כזה במחיר (price shock) הנפט הגולמי יצרו זעזועים חדים וגרמו למשברים כלכליים במשקים של המדינות המערביות. אבל הפעם הצמיחה הכלכלית בעולם שהחלה במקביל, במהלך 2003, לא הושפעה אלא בצורה שולית. בהמשך ננסה לאפיין את ההבדל המהותי בין התהליכים המוקדמים לבין זה של השנים האחרונות. נראה גם מה קרה, מה השתנה, במהלך כרבע המאה שעברה מאז משבר הנפט האחרון. נסיים ברעיון חדש ישן של מדיניות כלכלית שאמורה לסייע למנגוני השוק לקדם שיפורים טכנולוגיים בשוק הנפט.


ההבדל

בראשית שנות ה-‏70 סיפק אופ''ק (OPEC), האירגון של הארצות מייצאות הנפט (Organization of Petroleum Exporting Countries), את מירב הנפט הגולמי בעולם. המטרה העיקרית של האירגון היתה להשיג את מירב ההכנסות והרווחים למדינות החברות באמצעות הסכמים, בין חברותיו, כמה נפט גולמי יסופק בשוק העולמי, כפי שמתנהל קרטל. הכוח הדומיננטי באירגון היו החברות הערביות ו-או מוסלמיות והן גם הובילו ומובילות את קביעת היעדים והמטרות של האירגון. בעקבות מלחמת יום הכיפורים החליט האירגון לקצץ באופן משמעותי בייצור ובאספקת הנפט הגולמי לארצות היעד.

שיקול מדיני-פוליטי גרם לקפיצה (של פי 3) במחירי הנפט הגולמי מרמה של כ-‏15 דולרים לחבית, לרמה של קרוב ל-‏50 דולרים (Figure 2.2). המיתון הכלכלי (קיטון בתמ''ג) היה בלתי נמנע. כך קרה בארה''ב ובמדינות מערביות אחרות. המהפכה האיראנית יצרה, בשנת 1979, את משבר הנפט השני בתוך 6 שנים. הפעם עיקר הבעיה נבעה מכך שאירועי המהפכה, פוליטיים באופיים, השביתו את אספקת הנפט באיראן שהיתה אז היצרנית השניה בגודלה באופ''ק. מחירי הנפט הגולמי הוכפלו בתוך שנתיים ונסקו עד כדי 105 דולרים לחבית (במחירי 2005). גם הפעם המיתון היה בלתי נמנע.

המגמה החיובית הנוכחית במחירי הנפט הגולמי היא סיפור אחר. היא אינה תוצאה של החלטה פוליטית, אם כי לאירועים פוליטיים ישנה השפעה. המגמה הנוכחית נובעת בעיקר מהמציאות בשוק הנפט: התנהגות כלכלית של היצרנים והצרכנים בשוק הזה שגורמת לצמיחת עודף הביקוש, או תהליך קיטון של עודף כושר הייצור והאספקה. מאז משברי הנפט הקודמים משקלו של אופ''ק בין היצרנים הצטמק מאד – הצטרפו יצרנים חדשים ויצרנים שלא היו חברים באירגון הרחיבו מאד את כושר היצור והייצוא. לעומת זאת, בצד הביקושים יש גידול בצריכת דלק לנסיעות (רכב, מטוסים ואניות) במדינות המערב (כולל ישראל), צמיחה מוטת אנרגיה חסרת תקדים במזרח (כמו בסין ובהודו) ועוד. אבל כבר מספר שנים ההשקעות בהרחבת כושר הייצור נעצרו כמעט בכלל ועיקר תקציבי ההשקעות מנוצלים לחידוש כושר ייצור קיים.

כאשר זו המציאות כל אירוע, קצר טווח, שמשפיע על כושר הייצור, או שלצרכנים נראה שכך יקרה יש תנודות חדות במגמת המחירים. כרגיל רובנו נוטים לשים לב לעליות החדות אבל היו גם ירידות חדות בשנים האחרונות (Figure 2.2). בין האירועי הטווח הקצר הבולטים, שלא כולם פוליטיים, היו: שני ההוריקנים (קתרינה, וריטה) שפגעו בחופי לואיזיאנה בהפרש של חודש ימים (Tropical Storms Archive - Atlantic), פעילות מורדים בניגריה, ''הלאמת'' חברת יוקוס ברוסיה (הלאמה, תחרות וריבונות), אי-ודאות באשר להתפתחות הפוליטית-מדינית במזרח התיכון (איראן; עיראק), וונצואלה וניגריה שם יעדי המורדים הם חבלות בפעולות היצור.

מכאן ההבדל: האירועים המוקדמים היו בעיקרם פוליטיים בשוק ''מנוהל''. תהליך עלית המחירים של השנים האחרונות הוא בעיקרו מגמה ארוכת טווח שנובעת מהתנהלות כלכלית בשוק הנפט (לבד מאירועים פוליטיים שהשפיעו בטווח הקצר.....). הגורם העיקרי למגמה הזאת היא גידול מתמשך בביקושים של נפט גולמי שנובע מצמיחה כלכלית מוטת אנרגיה מהירה במשקים מתפתחים כמו אלו של סין והודו.


מה בעצם קרה?

תעשיית הנפט המודרנית הופיעה, בשנת 1859, במקרה כאשר התפתח מחסור בשמן לוויתנים ששימש לתאורה. אחד הגורמים החשובים להתפתחות השימוש בנפט היתה ההתפתחות של אמצעי התחבורה הממונעים (History and Development of Petroleum). גם רתימת האנרגיה הפוסילית להנעת הייצור במפעלים, לחימום והשימוש בנפט ליצור מוצרים סינטטים רבים היו בין הגורמים להתפתחות מה שנקרא עידן הנפט. הנפט שהיה מצוי בשפע ולכן זול יחסית, הפך למנוע עיקרי בהתפתחות הטכנולוגית של הכלכלה והעליה המשמעותית מאד ברמת החיים.

בשנות השישים והשבעים, עד מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, המחירים היחסיים של מוצרי הנפט השונים חיו נמוכים. הנפט הגולמי ומוצריו סופקו בשפע ולכן תהליכי הייצור - הטכנולוגיות המקובלות - תלויי הנפט היו זולים. היתה מוטיבציה נמוכה (יחסית) לשיפורים טכנולוגיים בתחום הזה. גם הצרכנים, במיוחד בארה''ב, שנהגו בהתאם השתמשו במוצרים שצריכת האנרגיה שלהם היתה גבוהה. הם נסעו הרבה במכוניות גדולות שצריכת הדלק (מיילים לגאלון) שלהן היתה גבוהה. בחורף הם חיממו (ובקיץ מיזגו) את הבתים ללא חשבון. הם חגגו וצרכו מוצרי נפט כאילו אין מגבלה כלכלית אפקטיבית, כאילו אין מחר.

האמברגו על ייצוא הנפט, שהוטל על ידי אופ''ק בשנת 1973, הבהיר לצרכנים וליצרנים במערב שלא לעולם חוסן ושהחגיגה הסתיימה. כעת היה ברור שתלות הכלכלה בנפט גולמי מיובא מהווה סיכון להתפתחות יעילה וארוכת טווח של הכלכלה. המחסור היזום הזה בנפט גולמי הניע שינויים משמעותיים בצריכת מוצרים, ושימוש באמצעי ייצור, המבוססים על עיבוד של הנפט הגולמי. חלק מן התהליכים הללו נבעו מתקנות שהנהיגו המדינות השונות (כמו לוחות זמנים לייצור מנועי מכוניות יותר יעילים ועוד...) אבל החלק המשמעותי יותר של תהליכי השיפור הטכנולוגי נבע מהשינוי החד במחיר היחסי ולכן בהתנהגות הביקושים לנפט הגולמי ומוצריו.

אחרי מיתון בשנים 1974 – 1975, המשק האמריקאי חזר וטיפס על מסלול הצמיחה, עם הפרעה נוספת בשוק הנפט הגולמי, בשנים 1981 - 1982 (מהפכת הומיני). ב-‏30 השנים הבאות צמח המשק האמריקאי פי 2.5 (בכ-‏155%) כאשר במקביל:
  1. ירד שיעור צריכת הנפט הגולמי היחסית שנמדדת בכמות לדולר תוצר מקומי גולמי (תמ''ג) ריאלי (Winning the Oil Endgame, עמ' 43) בכ-‏55%.
  2. נוצרה מגמה של ירידה מתונה מתמשכת במחיר הריאלי של הנפט הגולמי (Figure 2.2).
ירידת המחיר הריאלי נפסקה כאשר אופ''ק ויצרנים אחרים החליטו, ליזום קיצוץ בהיקפי הייצור. מטרתם היתה להעלות את מחירי הנפט הגולמי מרמת 10 הדולרים לחבית שנרשמה בשנת 1998 לרמה שתמנע הפסדים. בשנים הבאות נעו המחירים בין 20 ל-‏30 דולרים לחבית. את שאר העליה, בערך מסוף 2003, הניעה הצמיחה המהירה בביקושים בעיקר בגלל צמיחה (תלוית נפט גולמי) מהירה במשקים המתפתחים, כמו סין והודו (Oil Industry).

נוספה למגמות הללו גם השפעת האירועים היותר פוליטיים שנזכרו בחלק הקודם. גם מגמת השיפורים הטכנולוגיים שהחלה עם משבר הנפט בשנת 1973- הירידה של הצריכה היחסית של הנפט הגולמי הואטה מאז אמצע שנות ה-‏80.


שיטת השוברים

ירידת שיעור הצריכה היחסית של הנפט הגולמי עזרה לבלימת קצב הגידול בצריכתו למרות הצמיחה הכלכלית המהירה. ארה''ב נזקקה ל-‏17 מיליון חביות נפט גולמי ליום בשנת 1973 והיא זקוקה כיום ל-‏20 בלבד, כאשר המשק (התמ''ג) פי 2.5. אבל במקביל ירד שיעור הייצור המקומי ולכן שיעור היבוא עלה מ-‏36% לפני 30 שנה ליותר מ-‏60% כיום (Oil Prices Keep Swinging).

זה מצב הרבה יותר טוב מאשר היה בימי מלחמת יום הכיפורים אבל אותם חלקים של הכלכלה שתלויים בשיעור יבוא כזה נמצאים בסיכון. כדי להגיע למצב המשברי של ראשית שנות השמונים מעריכים המומחים שהמחיר הריאלי, במונחי 2005, של חבית נפט הגולמי יצטרך לטפס לכדי 105 דולרים. התאמה לאינפלציה מעמידה את המחיר הזה על 90 דולרים לערך והירידה בצריכה היחסית עושה את היתר (האם צפוי משבר אנרגיה?).

רק תהליך שיפורים משמעותי בצריכה היחסית או הרחבה משמעותית של הייצור יכולים לצמצם את הסכנה להיווצרות המשבר הבא בגלל התלות בנפט גולמי ולכן בייבוא. מצד שני, תהליך של מעבר לטכנולוגיות מוכרות יעילות יותר יכול לצמצם בעוד 50% את שיעור הצריכה היחסית של הנפט הגולמי. אבל למרות זאת תהליכי היישום של הטכנולוגיות הללו מאד איטיים משום שהשוק החופשי לא מוכן לשלם את המחיר – את עלות ההשקעה (Checkmate, Oil Dependence).

איך מקדמים מעבר לטכנולוגיות הללו, שגם יותר ידידותיות לסביבה, מבלי לשבש את מנגנון ההקצאה של השוק החופשי? התשובה הראויה צריכה להיות מבוססת על חופש הבחירה בצד הביקוש כמו גם בצד ההיצע.

את הרעיון המקורי העלו פרופסור מילטון ורוז פרידמן בספרם החופש לבחור. הוצגה שם שיטה לביזור מערכת החינוך שבצד הביקוש העבירה את הבחירה היכן ילמד הילד להוריו ובצד ההיצע הועברה הבחירה למוסדות מתאימים כולל הפרטיים. זוהי שיטת השוברים שיושמה בהצלחה בשבדיה בשנת 1992 (שבדיה אחרי המודל השבדי, Sweden after the Swedish Model).

השיטה עובדת כך: הצרכנים, ההורים של ילד בגיל בית הספר, מקבלים שובר שמאפשר להם לבחור את בית הספר בו ילמד הילד. עבור בית הספר מהווה השובר את אמצעי הגביה ממשרד החינוך. בצורה הזאת קל יותר לשלוט בתקציב החינוך ואם, כמו שנקבע במקרה השבדי, לא מאפשרים להורים להוסיף תשלומים מכיסם נשמרים גם השוויון וגם ''הצדק הסוציאלי''.
חופש הבחירה הזה הוליד גל של בתי ספר עצמאיים חדשים. כיום נמנים על בתי הספר הללו מעל רבע מיליון מורים, תלמידים ואנשי מנהלה. בתי הספר הממלכתיים הושפעו אף הם מחופש הבחירה ומן הלחץ שהפעיל עליהם. כל בית ספר בשבדיה (ממלכתי ופרטי כאחד) שואל את עצמו היום את אותן שאלות בדבר שביעות רצונו של המשתמש ששואלים את עצמם תעשיינים התלויים ברצון לקוחותיהם. בתי הספר הממלכתיים נאלצו לשבור את דפוסי החשיבה הרגילים שלהם ולשנות את גישתם המונופוליסטית הטיפוסית כלפי לקוחות שבעבר לא נהנו מחלופות כלשהן.
ההצלחה של השיטה בשיפור איכות מערכת החינוך ושביעות הרצון של הצרכנים עודדה את יישום העיקרון במגזרים אחרים של השירות הציבורי בשבדיה. זאת ועוד, השיטה השבדית היוותה מודל לחיקוי גם במולדתו של פרופסור פרידמן (מעיין החינוך הכנסייתי). נכון, במקרה של מערכת החינוך הנהגת שיטת השוברים יצרה בעיה עם העיקרון של הפרדת הדת מן המדינה, מאחר ורבים בחרו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר דתיים.

הרעיון של פרופסור מרטין פלדשטיין לקדם את השינוי הטכנולוגי ''המיוחל'' שיקטין את תלות הכלכלה בנפט הגולמי, מבוסס על עיבוד של שיטת השוברים. גם הוא מבוסס על העיקרון של בחירה חופשית מבלי לשבש ללא צורך את מנגנון השוק (Reducing Oil Dependence).

כך זה אמור לעבוד: הממשלה תחלק לכל המבוגרים ''נקודות שובר'' שיותאמו לצרכים שלהם (על פי שיקולים של מיקום גיאוגרפי, עיר - כפר, מרחק ממקום העבודה ועוד). כל צרכן בבואו לתחנת הדלק יהיה חייב להשתמש ב''נקודת שובר'' לכל יחידת (ליטר, גאלון) דלק שהוא קונה. סך ''נקודות השובר'' שיחולקו יהיה שווה לסך כמות יחידות הדלק שהממשלה תרצה שתיקנה במהלך השנה. (כמובן שאפשר לקבוע ירידה הדרגתית במהלך מספר שנים). שלא כמו ברפורמת השוברים במערכת החינוך השבדית, ההצעה של פרופסור פלדשטיין ממליצה לאפשר לחסכנים למכור ''נקודות שובר'' לאלו שההקצבה לא מספיקה להם. ''חסכני'' הדלק יזכו למעשה לתוספת הכנסה על חשבון אלו שיצרכו ''בעודף''.

בדרך הזאת מנגנון ההקצאה של השוק מותאם להגביל את סך כמות הדלק, המופקת מנפט, לרמה שנקבעת על ידי הממשלה. השינוי הזה מתבטא בהרכב ובגובה המחיר שהצרכנים אמורים לשלם עבור הדלק. הצרכנים במערכת הזאת של ''נקודות שובר נסחרות'', ישלמו את ''המחיר המשולב'' שמורכב ממחיר יחידת (גאלון, ליטר) דלק ועוד ''נקודת שובר''. שאר המאפיינים של התנהלות השוק כמו חופש הבחירה, ביקוש וההיצע יישארו כפי שהיו.

נוצר מנגנון שיעודד את הצרכנים להקטין את את צריכת הדלק מבחירה חופשית - מבלי לקבוע לכל פרט בכמה ישתמש. מצד שני, בגלל השינוי במחיר היחסי המנגנון הזה יעודד מעבר לשימוש במכוניות שצריכת הדלק, מבוסס נפט, שלהן נמוכה יותר. בטווח היותר ארוך, כאשר יגיע המועד להחלפת המכונית, תגבר הנטיה לרכוש מכוניות הצורכות דלק שלא מופק מנפט או דלק כזה משולב עם כזה שמופק מנפט. צריכת הנפט תרד והשוק יקלוט יותר ויותר מכוניות שמונעות בדלק שלא מופק מנפט. כך באמצעות ''עידוד'' הבחירה החופשית מושגת הקטנת התלות במוצר מיובא.


סוף דבר

אם השוק לא מניע מעבר לטכנולוגיות קיימות בקצב ''מספק'' הרי שקיים מכשיר של מדיניות כלכלית שיכול ''לעזור''. הכלי הזה, שיטת השוברים, כבר הוכיח את עצמו בתחומים אחרים כאשר שמר, או עודד, ערך ליברלי חשוב: חופש הבחירה של הפרט או הפירמה.

הרפורמה במערכת החינוך השבדית שיישמה את העיקרון הזה מדגימה לנו משהו נוסף. את התועלת שאפשר להפיק מהשימוש בכלי גם במדינות עם אוריינטציה סוציאליסטית. במקרה הזה הוא הרפורמה העניקה חופש בחירה לפרטים ושיפרה את איכות השרות.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מחיר הנפט הגולמי ירד
דוד סיון (יום רביעי, 26/04/2006 שעה 7:16) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסיבה העיקרית, כנראה זמנית, היא החלטה פוליטית כפולה של הנשיא בוש:
[''Oil, Gas Prices Drop on Bush Supply Move'' (http://biz.yahoo.com/ap/060425/oil_prices.html?.v=16)].
_new_ הוספת תגובה



מסתבר שגידול הצריכה לנפט הוא הגורם המרכזי לעליית המחירים
א. פרקש (יום רביעי, 26/04/2006 שעה 23:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לצריכת הנפט בסין ובהודו תגובה 63629 ולגידול במספר כלי הרכב פֶּר אזרח במערב וגם בהודו ובסין יש השפעה על מחירי הנפט. השוק היום פתוח ופרוץ יותר. ב-‏15 השנים האחרונות נכנסו מדינות חדשות למשפחת מפיקות הנפט (למשל, רוסיה ונורבגיה). וכל המרבה במחיר, מוכר יותר. חלקן של הותיקות מאופ''ק הלך וירד. חלקה של איראן בהפקת נפט ירד בכמעט חצי ב-‏15 השנים האחרונות וכיום הוא מהווה כ-‏5% מכלל תפוקת הנפט ה ע ו ל מ י ת בשנה.

לגבי 'שיטת השוברים' זה מעלה ניחוח ישן של שלטון שמתערב בחיי האזרח. משהו כמו שיטת הפתקאות, תלושים שהיה נהוג בתחילת שנות ה-‏50 (דב יוסף). זה פתח לספקולציה ולמכירת 'זכיות' לכל המרבה המחיר. ראה מה קורה כיום במכירת כרטיסי כניסה למשחקי אליפות אירופה בכדורסל. כרטיסים מולקים לפי קבוצות, אבל גורמים מסויימים קונים ומשתלטים על חלק גדול של כרטיסים ומוכרים אותם במחיר מופקע, לעיתים פי 5, 7 או 10 מהמחיר המקורי. ההבדל הקטן הוא, שרק במשחק כדורסל יש ''דד ליין'' בו הספסר חייב להיפטר ולמכור את הכרטיס, וזה זמן תחילת המשחק או קצת לפניו. כי אחרי זה אין יותר ערך לכרטיס. ל'כרטיסי דלק' אין ''דד ליין'', ולכן הספסור בהם רק יתפח.

יתכן שמדינות יצטרכו לפעול אחרת בשנים הקרובות כדי להוריד את המחוייבות לצריכת דלק. וזאת ע''י מספר צעדים במקביל, כמו, שיפור והרחבת התחבורה הציבורית, אוטובוסים, רכבות, טראמוואיי, חשמליות, רכבות תחתיות, כדי להתחרות בנטייתו של האדם להיצמד למכוניתו ולשרוף הרבה יותר דלק ויותר יקר. במקביל, למצוא חלופות לנפט בתעשיה וברכב. והן כבר קיימות על המדף, וצריך לייצר ולשווק יותר מנועים מפיקי אנרגיה ללא הצתת נפט ורכבים עם מנועי חשמל או מנועי חשמל/דלק (היבריד).

כאן, שלא כבתלושי דלק תהיה ירידה אמיתית הצריכת הנפט וזה יהיה אינטרס של הכלל. בפתקאות דלק תמיד יהיו מעורבים חוגים פליליים או מסחריים שיספסרו, ישכפלו, יזייפו וכו'.

פשוט, צריך לזרז את מנועי תחליפי הנפט לטובת העולם כולם, וזה כיום בהישג יד. גם הכניסה לשיפור ולהרחבת תשתיות וכלי התחבורה החלופיים יתנו תמריצי צמיחה כלכליים טובים למדינות שינקטו בצעדים אלה.
_new_ הוספת תגובה



שיטת השוברים עובדת
דוד סיון (יום חמישי, 27/04/2006 שעה 8:05)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון שהרעיון מזכיר את ''מעשי'' תקופת דב יוסף. לכן הזכרת המקרים המוצלחים, בשבדיה ואפילו בקליבלנד ובעוד מקומות בעולם, היתה במקום. הסיפור השבדי גם רומז חזק נגד הדרך שאתה כנראה מציע. שם סיבה עיקרית ליישום שיטת השוברים היה ''כישלון'' המעורבות הפוליטית, ממשלתית במשק - מדינת הרווחה.

לכן עם הזיכרון שאתה נושא מתקופת דב יוסף, כדאי שתסתכל על המאפיינים החיוביים של שיטת השוברים לפני שאתה זורק אותה מכל המדרגות. נדמה לי גם שאתה ממעיט בערכו של עיקרון הבחירה החופשית החשוב.
_new_ הוספת תגובה



דוד, אינני זקן כל כך ואני לא זוכר את הצנע
א. פרקש (יום חמישי, 27/04/2006 שעה 12:06)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מנסיון אישי, אז תחזיר לי כמה שנים טובות שלקחת לי.

לדעתי שיטת השוברים הלכה לה ולא אמרה שלום, ככל שהדמוקרטיה התבססה והשתלבה בחיינו. אינני מבין כיצד אתה מחבר בינה לבין ''עיקרון הבחירה החופשית''. להיפך, השוברים הם הבלם של החופש, ובודאי של הבחירה החופשית.

אבל כן זכור לי משהוא על הטלת מגבלת רכישת דלק יום בשבוע לאחר מלחמת יום הכיפורים, שהיה נהוג נדמה לי למשך זמן קצר ונכשל כמובן כי ההקצבה לא עמדה במבחן הביצוע. גם ה''שוברים'' האלה לא השיגו את יעדם.

כדי לטפל נכון בעניין האנרגיה יש ליזום פריצת דרך רצינית בעניין אנרגיה חלופית (ויש אנרגיה כזאת שהיא זולה בהרבה מהנפט) ובמקביל להתחיל ולצמצם את צריכת הדלק ע''י מציאת חלופות טובות לרכבים הפרטיים - תחבורה עירונית מגוונת ותוססת ותחבורה בין עירונית דינמית יותר.

שום 'שובר' לא יוכל להחליף את היתרון שיש בדרך הזו.
_new_ הוספת תגובה



גם אני לא ממש זוכר
דוד סיון (יום חמישי, 27/04/2006 שעה 12:35)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בתקופה ההיא הייתי ילד ב''חממה'' שלא ראה כסף או נקודות.

כמובן שאני מוכן להחזיר לך מה שלא לקחתי... ואפילו כפול.

אני חושב שלא ממש בדקת את הסיפור השבדי והסיפורים האחרים. לזרוק אותם על סמך כשלון ישן שאנחנו יודעים עליו מעט יהיה לא חכם ולא מועיל. לעומת זאת השיטות המשתמעות מדבריך כבר נוסו ולא ממש קידמו את הפתרונות המוצהרים.

דוגמה: למרות שתקציבי הרווחה התרחבו בהרבה מאז שנות השבעים עד לפני כמה שנים העוני בכל זאת עלה. מערכת החינוך שמנוהלת מלמעלה על ידי תקציב (עוד קטע של מדינת הרווחה) לא נמצאת במצב טוב (זה בלשון המעטה).

לכן שווה להסתכל בצורה יותר רצינית ולבחון את שיטת השוברים. זה עוד יותר נכון אם השבדים עשו זאת, וגם יישמו את השיטה לטענתם בהצלחה.
_new_ הוספת תגובה



הערות רקע
דוד פלד (יום שישי, 28/04/2006 שעה 15:25) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

משבר האנרגיה, שהחל לכאורה בחרם הנפט של 1973, מעורר תהיות אצל מדענים, כלכלנים, הירוקים ואנשי מדע המדינה. יש מחלוקת בין המדענים לגבי מקורו של הנפט. לא קיים שום אמדן מבוסס של רזרבות הנפט הקיימות. הכלכלנים בונים את תחזיותיהם על תנודות שוק, שבעיקרון נשלט ע''י קרטלים של ארבע מדינות, שהן מפיקות הנפט הראשיות. הירוקים מייחסים לשימוש המוגבר בנפט את החור באוזון ואילו אנשי מדע המדינה מצביעים על מודל התנהגות שונה בתכלית להתנהגות מדינות אל מול ארגונים מסחריים בינלאומיים. מקריאה שחית בספרות המקצועית, מתבררת העובדה המתמיהה שרזרבות הנפט הנוכחיות גדולות בסדר גודל מהערכות המומחים לגבי הרזרבות מלפני לא יותר משלושים שנה, הן בעולם כולו והן בארה''ב לבדה! ההערכה המוסכמת הנוכחית היא על רזרבות של 11.5 טריליון חביות, השוות בערכן לצריכה של כ-‏40 שנה בתנאי הצריכה הנוכחיים.

בין המומחים קיימות שתי אסכולות. האחת, לצורך הדיון נכנה אותה ''הנטורליסטית'' טוענת שכמות הדלק סופית ולכן הרזרבות יגיעו אל קיצן במוקדם או במאוחר. האסכולה השנייה, שאותה נכנה בהמשך – ''ההיסטורית'', טוענת שהנפט הוא משאב בלתי מוגבל פיזית ואם קיימות מגבלות הריהן מגבלות כלכליות בלבד של עליות ההפקה. ארון הספרים של כל אחת מהאסכולות מלא וגדוש ''הוכחות'' ודברי הגות, שלא כאן המקום לפרטם.

האסכולה ההיסטורית

לדבריה, ההיסטוריה מוכיחה שיעלות הפקת הנפט גדלה עם התקדמות הטכנולוגיה, ומה שלא היה כדאי רק לפני שנים ספורות, הפך להיות כדאי לאחר הופעתן של טכנולוגיות חדשות. אחד המובילים באסכולה זו Adelman(1993) טוען ש'' מינרלים אינם נגמרים ולעולם לא ינוצלו עד תום. זרם השקעות יוצר תוספות לרזרבות שקיומם בבטן האדמה הוכח. הרזרוות מתחדשות כל הזמן ומנוצלות. מה הייתה הכמות המקורית ומהי הכמות שתיוותר אינן ידועות ואינן רלוונטיות''.

האסכולה הנטורליסטית

הנחת היסוד שלה היא שכמות הנפט היא סופית. אם מקור הנפט הוא מאובנים, הרי שכמותו מתכלה ברגע שהפקנו את חבית הנפט הראשונה. ''ניתן להסכים על כך בלי שום קשר לצורתה של עקומת ניצול הנפט, או לגבי הנקודה עליו אנו נמצאים ברגע נתון (Campbell, 2002). לדברי דיק צ'ייני, המייצג נאמנה את האסכולה הזאת ''הפקת נפט הינה פעילות להפחתתו. בכל שנה עלינו לפתח רזרבות השוות בגודלן לכמות שהופקה רק על מנת להישאר במקום ולשמור על המאזן... על חברות שהתמזגו, כמו Exxon-Mobil לפתח שדות שיניבו מיליארד וחצי חביות של נפט חדש רק על מנת לגבות את הייצור השוטף. הדבר דומה לייצור ריבית של 100%... או גילוי מדי שנה של שדה חדש המניב כחמש מאות מילין חביות. מצפים מהחברות בעולם כולו לגלות ולפתח שדות נפט שיכסו את התצרוכת העולמית היומית של למעלה משבעים ואחד מיליון חביות וכן לעמוד בתוספת הצריכה הצפויה. לפי אחת ההערכות תצרוכת האנרגיה העולמית עשויה לגדול ב-‏2% לשנה אל מול ירדה של 3% בתפוקת הנפט. משמות תחזית זו היא שב-‏2010 נאלץ לספק תוספת של 50 מיליון חביות ליום.
מאין עשויות כמויות אלה להגיע? ממשלות ותאגידים בינלאומיים שולטים בכ-‏90% של המקורות. נפט נשאר כעניין ממשלתי. כאשר אזורים רבים בעולם מציעים הזדמנויות חדשות, המזרח התיכון, עם שני שליש של הרזרבות העולמיות במחיר הנמוך ביותר, עדיין נשאר כמקור העיקרי'' (ציטוט ע''י Aleklett,2004).

לפי הנחות הנטורליסטים הפקת הנפט נמצאת על עקומת ניצול, כזאת או אחרת. מאחר ויש תחילה למצוא שדות נפט, לפני שמדברים על ניצולו, נתוני ייצור הנפט מייצגים למעשה את ההיסטוריה ולא את העתיד. הם ''יודעים'' שתכולתו של שדה נפט סופית מאחר והא נוצר בתקופה גיאולוגית מוגדרת. עקומות אלה נקרות על שמו של K.M. Hubert שפרסם אותן עוד ב- 1950.

כל פתרון כלכלי חייב להביא להתייחס לנקודת מוגבלותו או אי מוגבלותו של המשאב הן לטווח הקצר והן לארוך. Adelman אותו הזכרתי לעיל, מנסה להראות בספרו
The Genie out of the Bottle- World Oil since 1970
שמשברי האנרגיה אינם אלא משחק של ממשלות המדינות המפיקות אל מול תאגידי הנפט, המנסות להגדיל את חלקם בתקבולים ללא שום קשר לאמצעי הייצור או למשאב עצמו.
_new_ הוספת תגובה



הערות רקע לגבי הידע שלנו על רזרוות הנפט
א. פרקש (יום שישי, 28/04/2006 שעה 19:04)
בתשובה לדוד פלד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חייב להחזיר אותך לדו''ש שהיה לנו לפני 8 חודשים תגובה 63633 בגדול, מחירי הנפט כיום מופקעים בשל הנצלנות והתאוותנות של מפיקות הנפט ובסופו של דבר יתכן שעוד יפרצו מלחמות על הרקע הזה.
_new_ הוספת תגובה



הסקלורוזה חביבי, הסקולורוזה
דוד פלד (יום שישי, 28/04/2006 שעה 19:20)
בתשובה לא. פרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תודה שהזכרת לי...
_new_ הוספת תגובה



מלאי או רזרבות - נושא חשוב
דוד סיון (שבת, 29/04/2006 שעה 7:51)
בתשובה לדוד פלד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סך הרזרבות הנפט הוא נושא חשוב (בצד ההיצע) שצריך לקחת בחשבון כאשר בוחנים את התנהלות שוק הנפט - במיוחד כאשר עורכים צפי או תחזית. כך גם השיקולים של מפיקי הנפט והמפיצים. בהקשר הזה הוזכרה במאמר ה''התארגנות'' של אופ''ק ומפיקים אחרים כדי להעלות את המחיר בשנת 1998.

אבל העניין המרכזי של המאמר היה צד הביקושים שצומח מהר מאד משתי סיבות עיקריות (האטת קצב השיפורים הטכנולוגיים; צמיחה כלכלית מהירה.... ). נראה לי שאת ההתפתחות מאז שנת 1998, כאשר מחיר החבית היה כ-‏10$, הכוח המרכזי שמשפיע על מגמת המחירים הוא צמיחת הביקושים.

אם כבר צד ההיצע הוא בעצם קרטל, כפי שפלד טוען, הרי שיש מן ההגיון שהצרכנים יחפשו גם דרכים לקדם את כניסת דלקים אחרים לשימוש. אחת הדרכים, המועדפת בעיני, היא שיטת השוברים.
_new_ הוספת תגובה



שוברים או סדרי עדיפות לצרכני האנרגיה?
דוד פלד (שבת, 29/04/2006 שעה 12:49)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אחד מהמומחים פרסם מאמר בנושא ביולי 2002 ובו הציג את צריכת האנרגיה לנפש אל מול גידול צפוי של האוכלוסיה בעולם. לפי חישוב זה גידול מקורות האנרגיה שמקורה בנפט נופל בהרבה מקצב הריבוי הטבעי של האוכלוסיה בעולם.

הבאתי את הדעה הזאת רק כדי להצביע על כיוון פיתרון שגם הוא אינו חדש, ואשר למעשה הצבעת עליו גם אתה במאמרך - הצריכה הפרטית, קרי - דלק למכוניות. מישהו חישב ומצא שלו השוק האמריקאי היה מקבל החלטה היום על החלפת כל המכוניות הקיימות במנועים היברידיים, ארה''ב הייתה משתחררת לחלוטין מתלותה בנפט שמקורו באזורים לא יציבים פוליטית תוך 20 שנה (החישוב מתבסס על הזמן שיקח למכונית הנמכרה היום להפוך לגרוטאה).

לאספקת אנרגיה לתעשייה יש כבר פתרונות חליפיים, או ליתר דיוק - פתרונות משלימים. נותרה בעיקר הבעיה של הצריכה הפרטית, של פתרון לגביה חייב להביא בחשבון את תגובות הצרכנים. מכל מקום, מדובר בקבלת החלטות פוליטיות לטווח הארוך המסכנות את רווחי התאגידים ואת רווחי מפיקות הנפט. בכל המקרים הדומים החלטות אלו מתקבלות רק כאשר המשבר פוגע קשות בכיס של כולם ולא דקה אחת לפני כן.
_new_ הוספת תגובה



הבהרות
דוד סיון (שבת, 29/04/2006 שעה 13:45)
בתשובה לדוד פלד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. עמ' 43, בספר: ''Winning the Oil Endgame'' (http://www.oilendgame.com/ReadTheBook.html),
מציג גישה שאפשר בתוך 20 שנה להוריד את הצריכה היחסית ב-‏50%. יתכן שזהו מבט מזוית אחרת על מה שאתה אומר: ''.... תוך 20 שנה''.

2. תגובת הצרכנים מקבלת התייחסות גם במסגרת שיטת השוברים. אני הדגשתי את הערך בחירה חופשית לאחר שנקבעה המסגרת הגלובלית.
_new_ הוספת תגובה



אנרגיה גרעינית
לוי (יום שלישי, 09/05/2006 שעה 11:21) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אולי אפשר להתיחס לאפשרות של שימוש באנרגיה גרעינית ?
לאנרגיה גרעינית כמה יתרונות חשובים .
_new_ הוספת תגובה



בהחלט רצוי
דוד סיון (יום שלישי, 09/05/2006 שעה 12:00)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל אני לא מכיר מספיק טוב את הנושא.
_new_ הוספת תגובה



היום משתמשים באנרגיה גרעינית
א. פרקש (יום שלישי, 09/05/2006 שעה 14:45)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היום משתמשים בכורים גרעיניים ליצירת אנרגיה חשמלית. כיום כ-‏16% מתפוקת החשמל בעולם מיוצרת בכורים גרעיניים (כשהמינוס הגדול שלהם הוא פסולת גרעינית שאי אפשר להיפטר ממנה. ויתכן שבעתיד נצטרך להיפטר ממנה באמצעות חלליות). התהליך הזה נמשך באיטיות ומחליף דלק ופחם שמייצרים זיהום סביבתי (הדלק יותר מהפחם). אצלנו בארץ משתמשים בעיקר בפחם. בעולם ישנם כ-‏440 כורי כוח גרעיניים ב-‏31 מדינות. 17 מדינות מהמתקדמות בעולם תלויות היום בכורי כוח גרעיניים המייצרים ל פ ח ו ת כ-‏25% מתפוקת החשמל שלהן (רשימת המדינות כאן http://www.uic.com.au/nip07.htm ).

כמו כן, עובדים בעולם גם על הפקת חשמל בתחנות רוח, מקרינת שמש, מתנועת גלי הים. במידה והחשמל יופק באמצעים אלה יש סיכוי אפילו שהחשמל יוזל בהרבה.

לגבי מכוניות, כמו שכבר אמרנו, ישנם פיתוחים חדשניים למנועי בעירה הידרוגניים (מים פשוטים ונקיים) ונראה שהמגמה הזאת מתפתחת מהר בארה''ב. נקווה שהמנועים ישופרו ונקווה שביצועי המים יתקרבו לביצועי הדלק.ישנם פיתוחי רכבים עם מנועים חשמליים ועם תאי קליטת קרינת שמש.

חברת GM ייצרה מאז 1999 1.7 מיליון ריכבי biofuels E85 המוּנעים (בדלק אתנול/ Ethanol) http://www.gm.com/company/gmability/environment/news... והשנה אמורים להתווסף עוד 400,000 רכבים כאלה. הם מייצרים גם רכבות היברידיות , ועכשיו גם יוצאים לשוק רכבים חדשים Saturn Vue Green Line ובמחירים נמוכים מריכבי בנזין http://www.automobilemag.com/auto_shows/naias_2006/0... , http://www.hybridcars.com/saturn-vue-hybrid.html בטוח שכשיהיה שוק גדול יותר להיברידיות ויותר חברות ייכנסו ברצינות לנישה הזאת, כי אז מכיריהן ירדו.

ישנה גם טכנולוגיה להנעת רכב עם בטריות. GM פיתחה בעבר מכונית EV-1 שהיתה מעולה מבחינת כוח מנוע, ביצועים ונסיעה שקטה. אבל המגרעת שלה היתה מרחק הנסיעה בין הטענה להטענה של הבטריה http://ev1-club.power.net/ . כעת עובדים ב-GM על ייצור תאים הידרוגניים שיוצרים ריאקציה אלקטרו-כימית כמו בבטריה, אבל שלא כבטריה התהליך והתגובות יבוצעו בתאים חיצוניים לבטריה http://www.dri.edu/Projects/Energy/Fuelcells/Fuelcel... שתספק רק מתח חשמלי להתנעה. חומר הדלק ההידרוגני (מימן) שברכב יעבור תהליך קטליזטורי עם החמצן שבאויר וממנו יופקו כוח חשמלי להנעת הרכב ומים שייצאו כפסולת http://www.dri.edu/Projects/Energy/Fuelcells/Designs... , במקום העשן של מנועי הבנזין והסולר. המים יכולים יתאדו בנסיעה או אפשר יהיה לאגור את האדים במיכל קירור מיוחד ברכב, ובעל הרכב יוכל אח''כ להשתמש במים לרחיצת הרכב, להשקיית פרחים וכו'.

כיום רק רכב פרטי רק ל-‏12% מכלל האנושות המונה 6.5 מיליארד נפש. כלומר, משהוא בסביבות 800 מיליון כלי רכב פרטיים או ציבוריים. מחירי הדלק הופכים להיות משמעותיים יותר ויותר ככל שבעלות הדלק קופצות את ידיהן ומעלות מחירים. גם אפקט החממה נותן סימנים שהוא מרגיש בכל אותם רכבים מעשנים. ולכן יש מקום לזרז את הפיתוחים הטכנולוגיים להפצת רכבים היברידיים ובתקווה שגם מכירים יירדו בהתאם.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי