לפני קרוב לשנה פורסם כאן מאמר על הרפתקה מעניינת שהחלה בחנות ספרים בבודפשט. תוך כדי בחינת הספרים במדור היהודי בין הספרים העתיקים, כך סיפר מחבר המאמר אבי גולדרייך, צדו עיניו ''מציאה'', הספר:
פלשתינה, לפי מסמכים עתיקים תאור, בשלושה חלקים, עם מפות גיאוגרפיות מתאימות.
1הספר, נכתב על ידי הדריאני רילאנדי (Hadirani Relandi), יצא לאור בשנת 1716, בנרמברג, על ידי פטר קונראד מונאט. בשמו המלא נקרא הספר:
Palaestina, ex Monumentis Veteribus Illustrata, in Tres Libros Dustributa, Tabulis Geographicis Necessariis.
עוד כתוב על דף הכותרת (בתרגום לעברית): ''מלווה בהסברים והשלמות רבות שלא הופיעו במהדורה הראשונה, וכן תיקונים דרושים לאי דיוקים'' ושהמהדורה הראשונה היתה בשנת 1714. הוא רכש את הספר וזיכה אותנו בדיווח על הספר (
סיור בפלסטינה, שנת 1695). לפי הדיווח הזה המחבר
האדריאני רילאנדי:
האדריאני רילאנדי- נשלח לסיור בארץ ישראל בשנת 1695,
- סקר כ-2,500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ''ך או במשנה,
- זיהה את המקומות לפי זהותם במקורות הקדומים,
- מיפה את הארץ,
- ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום ישוב והוצגו דוגמאות לספירת אוכלוסיה בכמה ישובים.
על בסיס הטענות הללו הוגשו לנו המסקנות המתייחסות למצב בארץ בעת חיבור הספר:
א. לאף יישוב בארץ אין שם מקור ערבי,
ב. הארץ היתה שוממה, ריקה ברובה ותושביה המעטים התרכזו בערים,
ג. הספר סותר לחלוטין תיאוריות על מורשת פלשתינאית בארץ.
בזמנו המסקנות הללו לא נראו לי מאד רלוונטיות לחיינו כיום, קרוב ל-300 שנה אחרי. יותר מכך, את שתי המסקנות האחרונות כבר הכרתי ממקורות אחרים על תקופות אחרות. מאחר שמעולם לא למדתי לטינית, לא יכולתי לקרוא את הספר, וגם הידע והנסיון שלי במיפוי לא איפשרו לי לערוך בחינה ביקורתית של הספר או של הדיווח העובדתי לגביו.
במהלך השנה הספקתי לראות את הספר אבל לא לקרוא (עדין לא למדתי לטינית). מבעל הספר הבנתי שמנסים להתארגן לתירגום הספר והפקתו. אחר כך גם הגיע אלי, יותר מפעם אחת, מייל שמפיץ את המאמר הנזכר ברשת וגם עוסק בגיוס מתרגמים. מאחר ולא יכולתי לתרום בהקשר הזה השארתי את המיילים הללו בצד.
יום אחד, בשיחה טלפונית עם חבר, הוא סיפר לי שהזדמן לו לקרוא את אחד המיילים האלו ושיש בעיה בנושא המיפוי. באופן ספציפי הוא דיבר על המפה שהוצגה במסגרת המאמר של גולדרייך. הוא ביסס את דבריו על קורס אקדמי שלמד בנושא ועל אוסף המפות שנמצא בבית הספרים הלאומי. במועד סמוך הגיע מייל מאותו המקור שהציג קישור לאתר דרכו אפשר לעיין בספר שנמצא בספריית ספרים נדירים באוניברסיטת חיפה (
גירסה אלקטרונית של הספר). כדי לעיין בספר יש ללחוץ על הקישור, להתקין את ה-Plug-in, וללחוץ על ''
Electronic Version…''.
העובדות הללו עוררו את סקרנותי מחדש והתחלתי לחפש מישהו שיכול לעזור לי להבין את הספר (מתורגמן) ואת עניין המיפוי. בנושא המיפוי הצלחתי למצוא מידע חיוני על מפות ארץ ישראל בכלל ועל המפות של רילאנדי. נושא התרגום נפתר לבסוף כאשר התברר לי שאחד השכנים שלי מבין לטינית. נוצרה האפשרות לבדוק את חמש הטענות שבדיווח.
על הספר של רילאנדי
מפת מרחקים, עמ' 423; המקור: אוסף בית הספרים הלאומי
לחיצה על התמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.שמו של ספר אמור לספר לקורא על נושא הספר, על תוכנו. לעיתים שם הספר גם אומר לנו לא מעט על שיטת המחקר של מחברו. במקרה שלפנינו, על פי התרגום שהצגנו לעיל, מדובר בתאור, מחקר, של ארץ-ישראל על פי מסמכים עתיקים. אם מדובר במסמכים עתיקים הרי שכבר כאן יש לנו סיבה להטיל ספק בטענה שרילאנדי בכלל ביקר בארץ בסוף המאה ה-17 (1695).
2אינני מזכיר את העובדה הביוגרפית שהגיל של רילאנדי בשנת 1695 היה 19, שגם היא מטילה ספק בטענת הביקור. כתמיד, בחינה ביקורתית של הכתוב בספר הוא הכלי הכי טוב לברר את תקפות הטענה שרילאנדי ביקר בארץ.החלק הראשון של הספר (עמ' 13) זכה לכותרת 'על השמות של פלשתינה, מקומות, גבולות חלוקה, נהרות, הרים ושטחים'. החלק השני (עמ' 393) עוסק ב'מרחקים בין מקומות בפלשתינה'. החלק השלישי (עמ' 513) עוסק בדיון על ותאור 'ערים, כפרים, ומקומות בפלשתינה'. אין באף אחת מהכותרות הללו רמז לכך שבספר מדווח על סקר או מפקד אוכלוסין. חיפוש ''חכם'', על פי האינדקס שבסוף הספר, ובין דפי הספר, לא העלה סימנים לנתוני אוכלוסיה כלשהם. לכן נציין שאין תמיכה לטענה (מס' 5) שרילאנדי ערך מפקד אוכלוסין בקשר לארץ-ישראל (ראה נספח).
במבוא לספר (עמ' 3- 10) מספר רילאנדי שכל מה שאפשר לראות על המפות מבוסס על מה שכתבו אנשים כמו יוספוס פלביוס והירונימוס הקדוש (
Eusebius Sophronius Hieronymus - Jerome) שביקר בארץ וגם חי בה משנת 388 עד מותו בשנת 420, שכתביו והתרגומים לספרי הקודש (Vulgata) שכתב היו ברי סמכא במשך שנים ארוכות. רילאנדי כתב שהמפות שבספר טובות כדי להבין היכן במרחב (הארץ-ישראלי) נמצאים המקומות בהם מדובר. בכל זאת הוא מציע לשמור על הספק כי יש בהן דברים לא ברורים או שמבוססים על דמיון. רילאנדי בכל זאת מציין שבהקשר הזה תיקן את מה שהיה יכול אבל לא הסיר את כל הספקות.
המרחקים בין המקומות עליהם מדובר בספר או שמוצגים במפות מבוססים על המקורות שהזכרנו בפיסקה הקודמת ונוספים כמו אריאני, דיודורי מסיציליה ומדו''ח מסע של אנטוניני. למשל: בשאלת המרחק בין בית אל וירושלים, רילאנדי משווה את המרחקים שהוצגו במקורותיו השונים וקובע 12 מיל רומאי (כ-1,480 מטרים) על פי מה שנראה לו יותר הגיוני (המפה שבעמ' 423). זאת המפה שהציג גולדרייך במסגרת המאמר שלו לפני כשנה. בכל המבוא רילאנדי אינו מזכיר ולו ברמז ביקור בבית אל או בירושלים ולכן מה שנראה לו הגיוני מבוסס על שיפוט רציונלי בין נתוני המקורות שונים.
כמה דברים בולטים מאד לעיניו של כל מי שמכיר את מפת ארץ-ישראל. הצורה והגדלים של הכנרת וים המלח לא מתאימים למציאות, מפרץ חיפה חודר עמוק יותר ממה שאנחנו מכירים היום, קו החוף משם לכיוון דרום אינו חלק כפי שאנחנו מכירים וישנם מפרצים במקומות תמוהים. גם המיקום של מפרץ אילת, דרומית מזרחית לים המלח ובמרחק של 49 מיל רומאי – הרבה יותר קצר מאשר במציאות. אלו רק חלק מן הספקות שרילאנדי העריך שנשארו בין מסקנותיו-ממצאיו המוצגים במפותיו.
חלק ניכר מן העבודה מוקדש באמת לבירור וזיהוי השמות של המקומות עליהם הוא כתב. כפי שהוסבר במבוא, גם בהקשר הזה רילאנדי עורך בירור בין מקורותיו השונים כדי לבחור בעמדתו, לא בלי להזכיר לעיתים קרובות את מידת הספק ביחס לתוצאות. למשל: בקטע על הפריחה של יבנה בתקופת הסנהדרין (עמ' 823), הוא מזכיר בין השאר את המפקד, החוקר והסופר
פליניוס הזקן הרומאי שחי במאה הראשונה לספירה, כמקור למידע. באחד הקטעים על עזה (עמ' 789) הוא מזכיר את
סטפנוס שחי במאה ה-6 וחיבר מילון גיאוגרפי חשוב. בין המקורות שלו ישנם גם בני המאה ה-12, אבל הוא מתמקד בתאור המציאות המקראית ומקדיש לא מעט מקום לנושא הגבולות בין שבטי ישראל.
אין בספר אסמכתא לכך שרילאנדי נשלח לסיור בארץ-ישראל או ביקר בה (טענה מס' 1). הוא לא ערך מפקד דמוגרפי או סקר אוכלוסיה כלשהו (טענה מס' 5). הספר לא מתייחס לארץ-ישראל במאות ה-17 או ה-18. מה שכן מצאנו זה שהספר מנתח עובדות ונתונים מתקופה הרבה יותר מוקדמת. הוא אכן עסק בזיהוי שמות הישובים ומיקומם ברחבי הארץ (מס' 3). על פי הספר, המיפוי שערך רילאנדי (מס' 4) היה כולו מבוסס על מקורות אחרים (קודמים לזמנו).
תולדות מפת ארץ ישראל
בשיחה עם פרופסור לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית הובהר לי שהספר של רילאנדי מוכר לחוקרים כבר הרבה שנים והוא מצוי בספריות מחקריות באוניברסיטאות בישראל. העתקים של המפות מספרו של רילאנדי נמצאים בבית הספרים הלאומי בירושלים (
מפות ארץ-ישראל). הפרופסור אישר את החששות על רמת המיפוי: רילאנדי הוא חוקר שקרא קלאסיקה ומקורות דתיים (כמו התנ''ך, הברית החדשה, המשנה, התלמוד ועוד), וצייר על פי זה את המציאות, גם על מפות. רילאנדי היה אחד מלא מעט חוקרים מהסוג הזה שעבדו באירופה וציירו מפות של ארץ-ישראל מבלי שהכירו אותה או ראו אותה.
לא מדובר בדו''ח מסע, אמר הפרופסור; זה הרי מה שמשתמע מהכותרת על כריכת הספר. באופן כללי, המפות של רילאנדי לא ממש אמינות והן נשענות על מסורת מיפוי ומתמקדות בתאור הארץ בתקופה הקדומה יותר – עד המאות הראשונות לספירה. באותם ימים בהם פעל רילאנדי, לא נהגו משרטטי המפות לדייק בציון מידות השטח, קווי אורך ורוחב גיאוגרפיים או בתיאור המדעי של המימד השלישי. זה קרה רק במהלך המאה ה-19.
עוד אמר הפרופסור, שכבר שנים חוקר את נושא המיפוי של ארץ-ישראל, שהפעם הראשונה שמישהו ערך מדידות לצורך מיפוי ארץ-ישראל היתה רק בשנת 1799. הוא גם אמר שבזמנו של רילאנדי לא היה הידע ולא המכשור כדי לעשות זאת. אם אתה מתעניין בנושא המיפוי של ארץ-ישראל, הוא אמר, כדאי לך לקרוא את הספר,
מפת ארץ-ישראל ותולדותיה, שכתב
יצחק שטנר ויצא לאור בשנת 1951. יש שם גם קטע על המפות של רילאנדי.
המפה עליה דן שטנר; המקור: אוסף בית הספרים הלאומי
לחיצה על התמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.לדברי שטנר, מפות ארץ-ישראל שנוצרו במאות ה-17 וה-18 היו בלתי מציאותיות ביותר מבין מפות הארצות.
לא נמצא בהן שום שם מאותה התקופה ורמז כלשהו על המצב ששרר אז בארץ. הסיבה היא שהן הצטמצמו בתחומי העבר הדתי. כן קיים ספק שהמיקום שנבחר לישובים העתיקים היה נכון (עמ' 120-121). בזכות הדפוס הזול גדלה מאד תפוצת ספרי הקודש ועימה גם הביקוש למפות שימחישו את הנאמר בהם. תכליתן העיקרית של מפות ארץ-ישראל באותם ימים היתה לספק את הביקוש הזה. מצד שני, ידוע גם שבאותה התקופה מיעטו אנשי אירופה לבקר בארץ הקודש ולכן הביקוש למפות יותר מציאותיות היה שולי ביותר.
מפת ארץ-ישראל היתה, אם נתבטא בדרך הכללה, מעין 'שפן-ניסוּיים' לשינויים רבים בסגנון התיאור ובטכניקה שלו; שהרי מלבד הקשר לפרטים מסוימים שבמסורת ומלבד החובה לשמור על תוכן מסוים ועל דרכי-תיאור של מאורעות מסויימים, לא היתה מפה זו אלא תחזורת חופשית, כמעט מופשטת, של נוף הארץ. משרטט המפה היה בן-חורין בתיאור הנתונים הגיאוגרפיים בתנאי אחד בלבד, שישמשו רקע ובמה לתוכן המסורתי. על-כן אין לבוא עמו בטרוּניה, כאילו הוא סותר את הנתונים המציאותיים של הארץ – כי לא היתה כל כוונה וגם לא היתה אפשרות לתארם כמו שהם.שטנר, מפת ארץ-ישראל ותולדותיה, עמ' 122
היה בכך גם יתרון מסוים, כי היעד הזה, ליצור חומר מסורתי, יצר מוטיבציה לחפש וליצור חידושים בתחום הכארטוגרפיה.
את חיבורו של רילאנדי הוא מכנה המהולל. וכותב שמתוארת בו
ארץ-ישראל רק כארץ-הקודש מימי המקרא והברית-החדשה והמפות שבו מהוות רק כחומר עזר (עמ' 143). שטנר מעלה על נס את התיאור הביקורתי של ארץ-ישראל שכתב רילאנדי מתוך אחריות בעיקר לתוכן, בניגוד לאחרים שהתמקדו בצורה, בסגנון. הוא מדגיש את העובדה שרילאנדי העדיף להימנע מהדרך המקובלת של תיקון המפות הנפוצות ובחר לבחון בקפדנות את הנתונים לפי ודאות המקורות ואיכותם לפני שעשה בהם שימוש.
במפות של רילאנדי, כותב שטנר, נמשך קו החוף של ארץ-ישראל בכיוון הנכון אבל אינו ישר כפי שאנחנו מכירים. גם מפרץ חיפה חודר עמוק יותר לתוך היבשה וכך המפרצים הסמוכים לדור, קיסריה ויפו. שטנר מוסיף שהחידוש העיקרי של רילאנדי הוא הנסיון הראשון במינו להבחין בין אזורי השפלה וההר וההדגשה הגרפית של ההבדלים (עמ' 305 בספר האלקטרוני של רילאנדי). למרות היותן בלתי מציאותיות במספר מובנים, היו במפות של רילאנדי חידושים ושיפורים.
מסע מופלא על שום מה?
למרות כל הנאמר עד כאן אפשר בהחלט לטעון שרילאנדי ערך מסע מופלא. במובן אחד, זה היה מסע המחקר האקדמי שערך להבנת הגיאוגרפיה של ארץ-ישראל בתקופה הקדומה. למרות שהמפות שלו לא היו מציאותיות (במיוחד ביחס לתקופת חייו) הוא תרם רבות להבנת הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, להתקדמות המיפוי בכלל ושל ארץ ישראל בפרט. כל זה מבלי שהכיר את הארץ ממראה עיניים אלא על סמך מקורות אחרים. כמה מאיתנו ניחנים בכישורים מהסוג הזה?
במובן שני, זה הטיעון המופלא שרילאנדי נשלח לסיור בארץ-ישראל וביקר בה בשנת 1695. זה גם יכול להיות שם התואר המתאים למסע הבירור, חקר האמת, שהצגתי כאן.
סיכום
רילאנדי לא נשלח לארץ-ישראל ולא ביקר בה. אין לכך רמז בדף הכותרת, או במבוא, או בשאר חלקי הספר שכתב. מכל הנקודות והמסקנות עליהן דיווח גולדרייך נותרה בעצם אחת: העיסוק בזיהוי מיקומם ושמותיהם של הישובים בארץ ישראל, אבל בתקופה שקדמה בהרבה (מאות שנים) להולדתו.
בעיני בלטה גם העובדה שרילאנדי לא התבייש להציג את ספקותיו לגבי הקביעות שלו. זה מעיד על רצון כן להציג תמונה אמינה של תוצאות המחקר שערך. מצד שני, יש בכך גם עדות למגבלת הידע והמידע בה היה נתון וזה בלט מאד בנושא המיפוי (מפות לא מציאותיות...).
נספח על אוכלוסית ארץ ישראלגם ללא רילאנדי ניתן למצוא נתונים על האוכלוסיה שישבה בארץ-ישראל בימי האימפריה העותמאנית. יש לא מעט מקורות. באחד מהם, ספרו של רוברטו בקי,
The Population of Israel, כתוב (בלוח 1.1) כי בשנת 1691 היו בארץ 232 אלף תושבים, מהם רק 2,000 יהודים ועוד 11.2 אלף נוצרים. אותם המקורות שאני מכיר הצליחו להרכיב נתוני אוכלוסיה על סמך נתוני גביית המסים, הזמינים לגבי חלקים של המאה ה-16. לגבי תקופה יותר מאוחרת, כאשר כבר החל תהליך התפוררותה של האימפריה, האומדנים כבר יותר מורכבים ובולטת השונות בין המקורות. במיוחד דלילים הנתונים לגבי המאה ה-18. אבל ישנם מקורות שטוענים שעד ראשית המאה ה-19 מספר התושבים היה פחות או יותר כמו במאה השש-עשרה.
3גרוסמן, דוד, הכפר הערבי ובנותיו, 1994, עמ' 15. הוא כותב: ''... אוכלוסיית הארץ במאה ה-16 לא היתה פחותה בהרבה מזו שהיתה בארץ-ישראל, לפי אומדנים מקובלים, בערך באמצע המאה ה-19, כאשר האוכלוסיה הכוללת... מנתה בין 300,000 ל-350,000 נפש''.מרדכי אליאב,
ארץ-ישראל ויישובה במאה הי''ט, 1777-1917, מפרט את המקומות בהם היתה אוכלוסיה יהודית (לפחות בחלק מהתקופה העותמאנית): ירושלים, צפת, חברון, עזה, שכם, צפת, פקיעין, ג'וליס, כפר-ענין (חנניה), כפר-עלמא, עין זיתון וביריה. בכל מקרה, רוב היהודים התרכזו ביישוב העירוני. בתיאורי המציאות של התקופה בולטת העובדה שמספר היהודים, בישובים השונים, השתנה בהתאם לתנאים הכלכליים ועל פי אכזריות השלטון.
הערות:- הספר, נכתב על ידי הדריאני רילאנדי (Hadirani Relandi), יצא לאור בשנת 1716, בנרמברג, על ידי פטר קונראד מונאט. בשמו המלא נקרא הספר:
Palaestina, ex Monumentis Veteribus Illustrata, in Tres Libros Dustributa, Tabulis Geographicis Necessariis.
עוד כתוב על דף הכותרת (בתרגום לעברית): ''מלווה בהסברים והשלמות רבות שלא הופיעו במהדורה הראשונה, וכן תיקונים דרושים לאי דיוקים'' ושהמהדורה הראשונה היתה בשנת 1714. - אינני מזכיר את העובדה הביוגרפית שהגיל של רילאנדי בשנת 1695 היה 19, שגם היא מטילה ספק בטענת הביקור. כתמיד, בחינה ביקורתית של הכתוב בספר הוא הכלי הכי טוב לברר את תקפות הטענה שרילאנדי ביקר בארץ.
- גרוסמן, דוד, הכפר הערבי ובנותיו, 1994, עמ' 15. הוא כותב: ''... אוכלוסיית הארץ במאה ה-16 לא היתה פחותה בהרבה מזו שהיתה בארץ-ישראל, לפי אומדנים מקובלים, בערך באמצע המאה ה-19, כאשר האוכלוסיה הכוללת... מנתה בין 300,000 ל-350,000 נפש''.
המסע המופלא של רילאנדי
