|
בבית ראשון ושני היו אלה הנבטים שמקורם מהרי מואב (המואבים בלשון ספרי התנ''ך הראשונים) ודרומה והם היו סוחרים שעבדו על ציר חצי האי ערב - פטרה (המרכז שלהם), צפון הנגב וצפון סיני. זה היה ציר תנועתם כאשר עם התגלגל התקופות הם גם התיישבו במרחב הזה.
אלה לא היו ערבים אלא הם התאסלמו עם המהפיכה האסלאמית במאה ה-7, והפכו לערבים כמה מאות שנים מאוחר יותר (כמו כל המזרח הקדום שקודם התאסלם מכוח או מרצון ואחר גם איבד את נפש לאומיותו לדעת ע''י ההסתערבות - שקרה הרבה יותר מאוחר - במאות ה-18-20). אלא ערבים בני המקום.
הבדואים זה משהו בכלל אחר, הבדואים הם ערבים מקוריים מבני-ערב שנקראת כיום ערב הסעודית. אופי החיים שלהם עוד מזמן הג'האלייה היה של נדודים, בשל תנאי רוב השטח במדברי בחצי האי ערב. הללו באו עם הכיבוש המוסלמי כחיילים בצבא הדת וחלקם נשרו לאורך ציר ההתקדמות של המהפיכה. אלא שבכל מקרה הם שמרו על דפוסי החיים שלהם גם במקומות החדשים אליהם הגיעו ומוכרים לנו נדודי בדואים מאזור הנגב הצפוני לעיראק ולסוריה והגעת בדואים ממצרים לשפלת החוף, בכל מיני זמנים. אותם בדואים תמיד גרו באוהלים בשל אופי נדידותיהם בעונתיות. שרידים לאופי חייהם הנייד אפשר לראות הים גם באוהלי ופחוני הקבע שלהם בנגב הצפוני שהופכים עם הזמן לבתי אבן עם צבעי תכלת, ירוק ואדום.
הגירת העבודה מכל המרחב האסלאמי (לא רק העברי) החל בחצי השני של המאה ה-19 והם כללו בעיקר מהגרים נורמטיביים שחיפשו עבודה או ברחו מרדיפות בארצות המקור שלהם. כמובן שגם בדאואים המשיכו להגיע וגם לצאת. אם כי במאה ה-19 גם הבדואים התחילו להתמתן בהגירותיהם, ככל שערי הארץ התפתחו וסיפקו להם מקורות פרנסה חלופיים / נוספים.
אתה צודק כשאתה אומר שמבחינה מספרית ההגירה הזאת היא עיקרו של מה שאנחנו מכנים היום ''העם הפלסטיני''. ערפאת גם הוא היה בן למשפחה קהירית שאימו היגרה למשפחת אחותה (שגם היא היגרה לירושלים) ואח''כ חזרה עם ערפאת הקטן לקהיר. |
חלק קטן מן הערבים בארץ
