היסטוריה כלכלית של ארץ ישראל - השלמות

ד''ר דוד סיון

מבוא

במאמר (''כשלים בקריאת ההיסטוריה של ארץ ישראל?''), שבו הצגתי את תהליכי הצמיחה של המשק היהודי בתקופת המנדט, אמרתי ש''הגורם החשוב ביותר היה ההון האנושי שבו בורכו יהודי ארץ ישראל.'' למרות שלא אמרתי זאת באופן ישיר, המקור להון האנושי הזה היו בעיקר גלי העליה (אני מודה להערה של מנשביק בנדון). מה שלא נאמר במאמר ההוא על גורמי הצמיחה הוא נושא המאמר הנוכחי. נעשה זאת ביחד עם השוואה למשק הערבי (הלא יהודי) של אותה תקופה.

גורמי הצמיחה הכלכלית

בסוף סיפרם מביאים מצר וקפלן נתוני צמיחה השוואתיים לשנים 1935-1922. התקופה הוגבלה בכדי לנטרל תקופות בהן שובשה הפעילות הכלכלית על ידי גורמים חוץ כלכליים כדוגמת המאורעות בשנים 1939-1936 (שם, עמוד 161). בשביל לא לאבד את ההתאמה לנתוני הספר קיבלתי את ההחלטה המקצועית של המחברים. להלן הנתונים:

חשבונאות צמיחה בשנים 1922- 1935 (אחוזי שינוי ממוצע)

	משק יהודי	משק ערבי
תוצר מקומי	20.3%	6.9%
עבודה - תעסוקה	12.5%	1.8%
קרקע	3.9%	(0.4%)
הון	15.6%	5.5%
הון למועסק	3.0%	3.7%
פריון (הערכות)	7.2%-7.8%	4.9%-5.2%
מקור: מצר וקפלן לוח ט-‏5 (עמוד 160) ושאר פרק ט.

רכישות הקרקע על ידי היהודים הביאו לגידול ממוצע של קרוב ל-‏4% במלאי הקרקע שברשותם, בזמן שמלאי הקרקע הערבי הצטמצם. להערכתי, ההון שגייסו המוסדות הציוניים היה המקור העיקרי למימון הרכישה של הקרקעות. אבל הדבר הבולט בנתוני הלוח הוא הגידול המרשים בשאר גורמי היצור במשק היהודי ופחות מרשים במשק הערבי.

העליה הביאה בחובה גידול ממוצע בתעסוקה במשק היהודי, שהיה מהיר פי 7 מהגידול בתעסוקה במשק הערבי. הגידול בתעסוקה ניזון מן העליה וממשקלם הגבוה של גילאי העבודה (מצר וקפלן, עמוד 161). כאן חשוב לציין שהמכנה המשותף לחמש העליות בתקופת הישוב היה מהתורמים לאיכות הגורם האנושי של מגשימי הציונות. רובם היו צעירים רווקים או משפחות קטנות, בעלי השכלה גבוהה יחסית, בעלי תרבות אירופאית, בעלי גוון אידיאולוגי חזק ורובם היו חילוניים (סואן, עמוד 89).

הגידול הממוצע במלאי ההון היה הגבוה ביותר מבין גורמי היצור במשק היהודי - כמעט פי שלושה מזה של המשק הערבי. ''קצב גידולו המרשים של מלאי ההון נתאפשר, בראש ובראשונה, על-ידי יבוא ההון היהודי. יבוא הון זה, בהיותו מורכב ברובו מהעברות חד-צדדיות של עולים...(שם, עמוד 161).'' במיוחד משמעותי ההבדל, לטובת המגזר הפרטי, בשנות ה- 30 (Metzer, עמוד 245) כאשר גברה מאד העליה מגרמניה ואירופה. יבוא ההון הזה הגדיל מאד את המקורות שעמדו לרשותו של המשק היהודי לאורך התקופה. ''ללא רכישות הקרקע הגיע שיעור ההשקעה הממוצע במשק היהודי ל-‏35% מן התוצר הלאומי בין 1922 ל-‏1935, והכללתן היתה מעלה את השיעור עד ל-‏42.7% (מצר וקפלן, עמוד 163).''

השילוב של גידול ניכר באמצעי היצור, כולל ההון האנושי, הביא לעליה ניכרת בפריון בשני המשקים. מלאי ההון למועסק צמח במשק הערבי יותר מאשר במשק היהודי, בגלל הגידול המהיר יותר בתעסוקה במשק היהודי. גם שיעורי הגידול בפריון ''הם גבוהים ביותר בהשוואה לקצבי עליית הפריון הכולל שנמצאו במחקרים השוואתיים שונים.'' שיעורי צמיחה אלו עומדים בכבוד בכל השוואה בינלאומית (שם, עמוד 164).

סיכום

שני המשקים בכלכלה הארץ ישראלית צמחו מאד במשך התקופה הנזכרת. המשק היהודי עשה זאת בצעדים הרבה יותר מרשימים מהמשק הערבי, במיוחד במונחי תוצר לנפש (שהוצגו במאמר הקודם). הגורמים העיקריים לצמיחה במשק היהודי, שהיו עומדים בכבוד בכל השוואה בינלאומית, היו הגדול הניכר באוכלוסייה (עליה) ואיכותה (הון אנושי), הגידול בפריון והגידול במלאי ההון הפיזי (ברובו ממקורות פרטיים).

כמו במאמר הקודם, צריך להדגיש את תרומתו של הגורם האנושי, אשר כפי שראינו תרם לחיזוק ההון האנושי, לגידול בפריון ולגידול בתעסוקה. בהקשר הזה אל לנו לשכוח גם את משקלה החזק של האידיאולוגיה שהביאו העולים איתם.

ביבליוגרפיה

1. חלמיש, א., ''עליה לפי יכולת הקליטה הכלכלית,'' העקרונות המנחים, דרכי הביצוע וההשלכות הדמוגרפיות של מדיניות העליה בין מלחמות העולם, בראלי, א. וקרלינסקי, נ. (עורכים), כלכלה וחברה בימי המנדט, עיונים בתקומת ישראל, סדרת נושא, המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2003.
2. לרנר, א., ''הכלכלה,'' כרך שישי, ''ארץ ישראל,'' האנציקלופדיה העברית (1957), עמודים 729-952.
3. בקי, ר., דמוגראפיה, ''האוכלוסיה, כרך שישי, ''ארץ ישראל,'' האנציקלופדיה העברית (1957), עמודים 665-707.
4. מצר, י. וקפלן, ע., משק יהודי ומשק ערבי בארץ ישראל: תוצר, תעסוקה וצמיחה בתקופת המנדט, המכון למחקר כלכלי בישראל על שם מוריס פאלק, ירושלים, 1990.
5. סואן, דן, ארץ עברה וזעם שסעים וזהות בחברה הישראלית, הוצאת ספרים ''אח'' בע''מ, 2003.
6. Metzer, J., The devided economy of Mandatory Palestine, Cambridge University Press, Cambridge, United Kingdom, 1998.

---