|
מזכיר הממשלה אמור לבצע מטלות טכניות, כמו זימון ישיבות ממשלה הכוללים את הנושאים שיידונו, סיכום הנאמר בישיבה והפצת הסיכומים למשתתפים.
1. כל מי שהשתתף בדיונים כלשהם יודע לייחס לסיכומי הישיבות את ערכן הסגולי; ומזכיר ממשלה נבון וודאי שעושה זאת. היו מזכירי ממשלה שבסיכומים תיקנו נתונים שנראו להם שגויים (בלי ליידע את 'השוגה'). היה מי שהצביע בישיבה לפי הנחיות שר, שהשאיר לו פתק לפני שעזב עם הנחיות מה אמורה להיות הצבעתו (אם משה יצביע כך, אצביע כך ולא...).
2. סיכום הדיון מועבר לחתימת רה''מ לפני ההפצה, החותם עליו בין שאר אלפי המסמכים המוגשים לחתימתו.
3. דו''ח מבקר המדינה 53 ב' (2003), המתייחס לכל ממשלות ישראל ב-30 השנה שקדמו לדו''ח, מדווח על כך ששרים באים לישיבות בלי שקראו חומר על נושאי הדיון, ועוד כהנה וכהנה. אין מעקב אחרי החלטות שהתקבלו (אלא אם רה''מ מתענין בהם אישית והמזכיר מזכיר לו) ועוד ועוד. המתעניין מוזמן לקרוא את הדו''ח המצמרר הזה באתר מבקר המדינה.
במצב עניינים כזה מזכיר הממשלה מוצא עצמו בעמדת כוח שלא תתואר.
נוסיף לכך עוד פן נוסף. הבר, מי שהיה מזכירו של רבין, סיפר על ההפתעה שאחזה בו לנוכח העוצמה הנתונה בידי מי שאינו אלא מזכירו של רה''מ בסיפור דלהלן:
פנו אליו מכפר דרוזי אחד וביקשו את מעורבתו בזרוז מע''צ לסלילת 300 מ' של כביש שיקל מאד על תושבי הכפר. הוא הבטיח שידבר עם הנוגעים בדבר, הרים טלפון אחד ושכח מהעניין. לימים התלווה לרבין לביקור באותו כפר והם התקבלו בכבוד רב. הכביש האמור שטבע שנים בביורוקרטיה, נסלל פחות מחודש לאחר הפניה...
אגב, מקריאת חומר מקביל מעוללות הבית הלבן לא שוכנעתי ששם ''למנהל הסגל'' בבית הלבן, ולא רק למזכיר המסכם ישיבות, אין עוצמה גדולה פי כמה. |
מזכיר הממשלה: או הערה קטנה על מה שבדקתי
