  
  
  
|
 |
|
||
  הסיבה העיקרית למשבר הכלכלי - חוסר מנהיגות |
|||
|
|||
הכנס השנתי בקיסריה על הדעות השונות שהובעו בו , מדגיש ביתר שאת את החוסר במנהיגות כלכלית אצלנו. הרי היו שם כל אלה שצריכים להתוות את הדרך והמסוגלים לכך. מה שקיבלנו היה בעצם שום דבר ומאותו הדבר עצמו. שורשי המשבר הנוכחי הם המיתון ב''כלכלה הישנה'' אצלנו שהחל עוד בשנת 1996 , המשבר העולמי שהחל בשנת 2000 , והאינתיפדה המקומית שהחלה בסופה של אותה שנה. אם לצורך הדיון הכלכלי ניקח את שלושת הגורמים הללו כנתונים שאין לנו כל השפעה עליהם (אף על פי שבנושא המיתון ב''כלכלה הישנה'' והאינתיפדה היה ויש מה לעשות - ולא בכלים כלכליים) ושצריך להתמודד איתם בכלים כלכליים , הציון שמקבלת ה''הנהגה הכלכלית'' שלנו הוא 0. תחילת חוסר ההתמודדות הוא תקציב 2002 שהניח צמיחה של 4% , והתעקשות האוצר על הפוליטיקאים שבו ועל פקידיו , להתמיד בהערכה זו גם כשהיה ברור בעליל כי אין סיכוי שזו תתממש. את ההוצאות ביצעו לפי תקציב זה עד שהמצב הפך להיות בלתי נסבל. בסוף 2001 כאשר שרון ניסה להפגין מנהיגות (ולא להנהיג) ורקם עיסקה עם הנגיד שעיקרה היה הורדת ריבית וקצוץ תקציבי , הנגיד בתמימותו מילא את חלקו בעיסקה, והממשלה כדרכה המשיכה בשלה. זה גרם לסחרור פיננסי שגרר בעקבותיו את העמקת המיתון ועליית האינפלציה. גם הנגיד בהזדמנות זו לא גילה מנהיגות אמיתית, ולא חזר בו מיידית מהורדת הריבית כאשר היה לו ברור שלממשלה אין כל כוונה למלא את חלקה בהסכם. חומת מגן שעלותה הנוספת הוערכה בכ- 2 מיליארד ש''ח נתנה הזדמנות פז לכל אלה שנכשלו , ''לתקן'' את טעויותיהם הכלכליות, מבלי להודות בכך שטעו, וכך קיבלנו טלאים של תכנית כלכלית שעיקרן גזירות שאינן מעודדות צמיחה , והוספת גיבנת נוספת למערכת המס תחת הכותרת ''רפורמה''. החוט השזור דרך כל הארועים הנ''ל הוא חוסר מנהיגות, חוסר כושר ו/או כשרון להוביל מהלכים כלכליים ולסחוף את הציבור שיאמין במערכת. אם לא תקום מנהיגות חליפית מחוץ לבראנז'ה הזאת שנכשלה כשלון חרוץ, סופנו לשקוע על פי סיכום סך כל תחזיותיהם של כל רואי השחורות בכנס. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| נכון מאד |
|||
|
|||
רפי, אני בהחלט מסכים עם קביעתך. אין לנו כיום מנהיגות כלכלית אמיתית שיכולה להוציא את המשק מהמשבר החריף ביותר ב- 20 השנים האחרונות. סילבן שלום הוא ללא ספק כישלון ע-נ-ק שייזכר לדראון עולם כשר האוצר הגרוע ביותר שכיהן אי פעם בממשלות ישראל. אופן התנהלותו השערורייתי גובל בהפקרות עם קבלת שורה של החלטות תקציביות תמוהות שמחמירות את מצבה של הכלכלה. בנוסף, הוא מנסה לכפות על המשק בזמן כה רגיש רפורמה מרחיקת לכת במערכת המיסוי (עפ''י המלצות ועדת רבינוביץ), דבר הקשה מאד לביצוע במשק השרוי במשבר חריף ובמיתון כבד. לפני כשנתיים הוא התנגד בחריפות, אפילו בניבזיות (בעיקר מטעמי פופוליזם קר וזול), לרפורמה במס שדחף שר האוצר לשעבר בייגה שוחט (עפ''י המלצות ועדת בן-בסט). אני סבור שכיום בתוך תוכו הוא מכה על חטא ומבין את גודל הטעות. קל מאד לממשלת ישראל להיתלות על העץ הביטחוני ולטעון שהמשבר נובע מהמצב המדיני-ביטחוני, המיתון העולמי והמשבר בתעשיית ההיי-טק. נכון, יש לזה משקל לא מבוטל אך אני לא מקבל זאת כתירוץ למצבנו הכלכלי העגום. לדוגמא אתן את המצב בהודו שגם היא סובלת מחוסר יציבות מדינית-בטחונית עקב המשבר עם פקיסטן, ובכל זאת הכלכלה שלה צומחת בשיעורים ניכרים מדי שנה. מסקנה: ''זאת המנהיגות, טיפש''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מנהיגים שמבינים במאקרו-כלכלה |
|||
|
|||
אין בישראל מנהיגות. נקודה. גם כשהייתה בישראל מנהיגות - דוד בן גוריון, הוא לא הבין דבר במאקרו-כלכלה ואת התחום הכלכלי הניח בידי אליעזר קפלן, לוי אשכול ופנחס ספיר. השלושה לא היו מנהיגים, אך בעיקר לא הבינו במאקרו-כלכלה ובנו את המשק על יסודות רעועים עם הרבה פאתוס ודברי שבח עצמיים. נניח לצורך הדיון שפרופ' פרנקל מבין במאקרו-כלכלה ולדוד בן גוריון היה כושר מנהיגות מעולה. ישראל זקוקה היום למנהיג שיהיה בו שילוב של בן גוריון ושל פרנקל כדי למנוע התמוטטות כלכלית. מנהיג כזה הוא יצור נדיר בקנה מידהעולמי ובמערכת הפוליטית שלנו הוא היה מתקשה מאוד להגיע לעמדת הנהגה. ספק, אגב, אם בן גוריון היה היום מגיע לעמדת הנהגה, כי ''מנהיג'' היום בישראל הוא קודם כל מניפולטור. מניפולציות עשויות להביא לעמדות של מנהיגות אך אינן מעצבות את האדם כמנהיג. לפיכך עלינו לבנות מערכת פוליטית חדשה. לצורך זה אנחנו זקוקים לרשות חמישית-חושבת שתציע לציבור תובנות וחלופות - חדשות יצירתיות ומקוריות - בתחום זה ובתחומים אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מנהיגות כלכלית |
|||
|
|||
אורי, כיום אין לנו בפוליטיקה הישראלית הנהגה שמבינה במקרו-כלכלה. גם אם יש בנמצא יקשה עליה מאד להוציא אל הפועל תוכניות כלכליות מרחיקות לכת בעיקר בגלל המבנה הפוליטי הרקוב והקיטוב הגדול. היתה לנו בעבר מנהיגות כלכלית אמיתית שהוציאה את המשק ממצב לא פחות קשה. התקופה עליה אני מדבר היתה התקופה בה שמעון פרס כיהן כרה''מ (84-86) ויצחק מודעי ז''ל כיהן כשר אוצר. אז האינפלציה נסקה ל-400% והיתה אבטלה גבוהה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בימי פרס, מודעי ,ברונו, פרנקל, האינפלציה נבלמה |
|||
|
|||
באמצעים מונטריים. אבל הבעיות העיקריות של משק הם בתחום הריאלי. בתחום זה לא חלו אז שינויים משמעותיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא. משנת 85 ואילך (מודעי) האינפלציה נבלמה |
|||
|
|||
באמצעות הגברת היצור והפעילות המשקית בראש וראשונה. דהיינו, היו יותר נכסים ממשיים ככיסוי וגיבוי לנייר (שטרות הכסף).יושם נא לב שמידת הגיבוי הממשי למטבע הינה גורם מרכזי בצמצום הפיחות בכוח הקנייה של המטבע (אינפלציה). עד שנות ה- 20 (מנרד קיינס) ובמאות קודמות היה הגיבוי בעיקר מלאי הזהב. בארה''ב עדיין נותן מאגר ענק של זהב מידה של גיבוי ויציבות למטבע. בישראל, גיבוי בסיס זה הוא בעיקר באמצעות יתרות מטבע חוץ. זהו הגיבוי הבסיסי, הגרעין הקשה של יציבות המטבע. מעבר לכך, ערך המטבע תלוי בתפיסת הציבור את כמות הנכסים הממשיים ההמגבים אותה. כדוגמא סכמטית, אם מחירה של ככר לחם הינו 10 ש''ח, אזי אתה יכול לקנות במאה שקל 10 ככרות לחם. אבל אם מסיבה כלשהיא (אמיתית, או פסיכולוגית-כלכלית) תאמין שסך ככרות הלחם הזמינים הינו 5 ככרות, הרי שתראה את 100 השקל שבידך כ- 50 שקל בפועל. ערך המטבע ירד מכל בחינה תפעולית (אם לאמונתך מצטרפים אנשים רבים)ב-50% בערכו.הכוונה ''מבחינה תפעולית'' לכך שמשכיר דירה יכפיל למשל את ערך השכירות וכד'. במדינה קטנה אין לדבר השפעה על מה שקורה מחוץ לה: אזרחיה יכולים לקנות דברים בחו''ל בזול יחסית למחיר בארץ. במקביל, מתייקרת עלות היצור והמוצרים בשוק הפנימי, דבר שמקטין את היצוא. הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש''הקהל אינו פראייר'' דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת ''האדם הכלכלי הרציונאלי'' -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית. מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר ''טעויות מועילות''. בימי מודעי נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו מידת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה- 80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב. מאידך, כיום, נוכח מגמה של התכווצות, מאמץ הפרט אסטרטגיה שמרנית, ונוטה לחסוך ולצרוך מצרכים בסיסיים בעיקרם, תוך הגברת החיסכון על חשבון הצריכה, וזאת כל זמן שהאינפלציה נמוכה. צעדו של הנגיד מלפני מספר חודשים להגדיל את ההשקעות באמצעות הוזלת האשראי (הורדת שער הריבית) לא צלח, בשל אווירת הנכאים המשקית. שכן טרור ברברי וקמאי במהותו הפוגע במדינה מודרנית- מערבית , סוחף את הקהל לתחושת עכירות, בדומה לעובד חרוץ שחבריו לעבודה מטילים בו דופי. עובד זה יחוש ''מלוכלך'' וחסר מוטיבציה להמשיך להשקיע מאמץ באותה רמה. זאת משום שמציאות ההכפשה והדופי יוצרת תחושה פסיכולוגית של הקטנת כמות הערכים שאתה משיג (אובדן יוקרה והשפעה חברתית בדוגמא זו הינם בפרוש פיחות תגמולים). כך, הטרור וגם ההתקפה הערכית עלינו כפשיסטים ופושעי מלחמה מצד חלק מהאוכלוסיה, יצרו באופן עקיף תחושה פסיכולוגית של פיחות הערכים הממשיים העומדים לרשותנו. הנכונות למאמץ ויזמות אינטלקטואלית ירדה, עלתה התחושה שכל הוצאת משאבים עשוייה לגרום להפסד (בשל מגמת פיחות הערכים), וגברה הנטייה לשמור ולא לבזבז את הנמצא ברשותך, הן משאבי מאמץ, והן משאבים אחרים, ולשמור כוחות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדיבורים על מנהיגות כלכלית הם בבל''ת מזיק ביותר |
|||
|
|||
שכן כאשר שרירי התחת (סליחה) מתכווצים בקפיצה לדום בציות למנהיג, גם השכל גולש למקום ההתכווצות התחתון. היזמות הספונטנית - שהינה אוטונומית-פרט במהותה - נעלמת, והאדם הפועל כלכלית מתוך ''נחישות רצון'' מוצא עצמו מותש בעצמת ההתלהבות המכלה כוחות במהירות. השכל, הדמיון התושייה ובעיקר הספונטניות החופשית המופעלים במצבים מורכבים, מתכווצים למעלת החרק המכונה דג'וק, העט ישירות אך תכופות בעוורון למטרתו בכל הכוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין כיום שוק חופשי לחלוטין בשום מקום בעולם |
|||
|
|||
ומאחר ודרושה התערבוות כלשהי, כזאת או אחרת, נשאלת השאלה איזה אופי תישא התערבות זו. כאן עולה שאלת המנהיגות. האם אלה שיבחשו בקלחת ובצלחת יהיו בעלי אינטרסים אישיים , שיעשו יותר לכיסם ולביתם מאשר לטובת הציבור (בצורה בוטה כמו שנעשה במשטרים מסויימים בדרום אמריקה - או בצורה יותר מעודנת ופחות בולטת כפי שנעשה אצלנו), או אנשים שיגיעו לקדנציה או שתיים, שלא מתוך אינטרס אישי (זאת אומרת כאלה שאינם זקוקים לפרה השלטונית לצורך קיומם היומיומי) וראייתם תהייה ראיה רחבה יותר , של מה שהם צריכים לנהל. הצבור מבדיל מהר מאד בין שני הסוגים של המנהיגים, ומתייחס בהתאם. לראשונים לא ירכוש אמון כלל , ובכלכלה , למידת האמון שיש לצבור במערכת יש השפעה מכרעת על התנהגות השווקים. דוגמא שהוכיחה את עצמה הייתה פרנקל. גם אם הצבור בחלקו לא אהב את מדיניותו, וביקר אותה, היה ברור שכאשר הוא מוביל מהלך הוא מתכוון לכך, והוא יילך בדרכו.הציבור רכש אמון למנהיגותו הכלכלית, והוא הצליח לבצע את מדיניותו. תפקידה של מנהיגות כלכלית הוא בין השאר להקטין ולצמצם את גורמי אי הודאות הקיימים, או בלשון אחרת לשמור ככל האפשר על היציבות, שהיא המצע שעל גביו היוזמה הפרטית מוכנה לקחת סיכונים, להשקיע, ולהביא לצמיחה במשק. מכל הסיבות שמניתי לעיל, אין הדיבורים על מנהיגות בלבול ..... ללא תועלת , אלא הכרח של כאן ועכשיו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבל לא התיחסתי כלל לנושא השוק החופשי -תשובה בהמשך |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי מילשטיין - מה הסיכוי? |
|||
|
|||
הסיכוי שיקום לנו מנהיג שיש בו שילוב של מנהיגות והבנה במקרו-כלכלה - נמוך ביותר. הסיכוי להקמת הרשות החמישית-החושבת - נמוך לא פחות. ואנחנו, אנא אנו באים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא מוותרים! כפי שאמר הרצל: אם תרצו אין |
|||
|
|||
זו אגדה. לכל מה שקיים קדמו כוונות, מאמצים, תקופת אינקובציה וסבל רב. אם היינו מוותרים לא היה דבר קיים. לפיכך עלינו להמשיך. אגב, בשלב ראשון, שחור תלתלים, לך/לכי לראות את ''ירמה''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גטניו היקר - אתה מעל לסיסמאות. החברה הישראלית |
|||
|
|||
אוכלת את מנהיגיה. הראה לי איש מוכשר אחד, ולא חשוב באיזה תחום, שפנה לחיים הציבוריים והקניבלים הישראלים לא קלפו את עורו, שתו את דמו ומצצו את לשד עצמותיו. לא מנהיגים חסרים, אלא חסרה תרבות דיבור, ביקורת בונה, עיתונאים רציניים (כל דכפין הופך להיות עיתונאי ומבקר). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צר לי מר גרפיט אך לדעתי הציבור מתייחס |
|||
|
|||
למנהיגיו במידה הראויה להם. מנהיגות שלא יודעת למשל לתת דוגמא אישית, אל תתפלא אם יורדים לחייה , ומציקים לה. דוגמאות לא חסרות. מנהיגות שפונה לעם ואומרת משהו , ועוד לפני שסיימה להגיד את המשפט , ברור שהדברים נאמרו לצורך אמירה ותו לא. אז איך אתה רוצה שהציבור ייתייחס לזה ? רק בבוז , כי הציבור כנראה בריא יותר ממנהיגיו. המנהיגות כיום מייצגת את הממוצע של הבינוניות ומטה, אז אין פלא שכולם מזנבים בה. היו מנהיגים , שגם אם מררו את חייהם, וביקרו אותם , כיבדו אותם על דרכם ואמונתם במה שהם עושים. ייתכן והבעיה נעוצה בכך שהנהגה אצלנו היא קריירה ולא שליחות. אם היא הייתה שליחות אותה האנשים המתאימים היו הולכים לבצע קדנציה או שתיים ואח''כ חוזרים לעיסוקיהם , וזאת הייתה הנורמה, היו מגיעים לעמדות הנהגה אנשים מתאימים יותר. כאשר ניהול עינייני המדינה זו קריירה , אין מה להתפלא שאלה העוסקים בכך, מתעסקים רוב זמנם בביצור מעמדם האישי, או בשרידותם האישית כמו שמילשטיין אוהב להגיד. כך שהזמן שנותר להם להקדיש לעניין אותו הם מנהלים שואף לאפס במקרה הטוב. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי