  
  
  
|
 |
|
||
  מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
תתי לך על מאמר מקיף כל כך הדולה פניני תרבות של היהדות מתהום הנשיה של השכחה. יש יש רבים בתוכנו המאשימים את המימסד האשכנזי בהשכחת התרומה התרבותית של יהדות המזרח, שכל העוגן הספרדי נשען עליה. אני איני נמנה עמהם. המציאות לאחר קום המדינה היתה כזו, שהחלק המוביל של עם ישראל בארץ ישראל היה רובו אשכנזי - ורובו גם לא ידע על העושר התרבותי הזה. וההסבר הוא , כיון שקהילות אשכנז היו מסוגרות בינן לבין עצמן. אבל הנה דברים באים על תקונם, כמאמר הפסוק של ''קהלת'': ''סוף דבר הכל נשמע...'' דהיינו האמת תמיד לאור. אפשר שהיתה זו חולשת הדעת של בעלי הענין, המזרחיים, שדחתה את גילוי הדברים עד הנה. ולבסוף, אם יורשה לי, שתי הערות ושאלה. חבל שנשתכחה ממך העובדה שהערבית-היהודית נכתבה באותיות עבריות (השפה היתה ערבית, אבל נכתבה באותיות עבריות). וחשוב היה לדייק בשם הספר של הרמב''ם ''מורה נבוכים'', בערבית-יהודית ''דלאלת אל-חאירין'' (دلالة الحائرين). והשאלה: מה פרוש ראשי התבות שאתה מרבה להשתמש בהן: לק''י? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
יש לי הסתייגות מהביטוי ''כיון שקהילות אשכנז היו מסוגרות בינן לבין עצמן'' שאינו מדוייק ממש. צריך להבין שכל העולם היה בימי הביניים וגם לאחר מכן ''עולם מסוגר'' בגלל חוסר היכולת המיידית לנוע ולהתקשר לקהילות קרובות ורחוקות. יחד עם זאת דווקא בקהילות היהודיות היתה פתיחות גבוהה יותר וקשרים מיוחדים בין קהילות מרוחקות גיאוגפית האחת מהשניה, שעיקרן היה בשל המיוחדות הדתית ושמירת המצוות האובססיבית שביהדות. רבנים מקהילה א' נסעו מאות קילומטרים כדי לשרת בקהילה ב'. גם הסיפור של הרמב''ם מראה על מרבי הפריסה של השפעת המנהיגים והפקידים (ספרד, מרוקו, מצרים, תימן, בבל וכו'. התופעה שיהודי מארמניה או מגליציה, מתימן או מהמגרב שולח שאילתה עם רץ לרמב''ם במצרים וגם מקבל תשובה מעידה על חיים דינמיים והפוכים מהטענה של ''סגירות''. בודאי ש'הסגירות' אינה סגירות אלא 'דינמיקה נמוכה' בין קהילות, שהתחייבה מאופי החיים עד למאה ה-20 (העדר תקשורת ומוביליות גבוהה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
אתה צודק בעניין הקשר בין קהילות ישראל בגולה. נשתמרו רישומים ועדויות על קשרים בין גלויות בעולם העתיק. כמובן שככל שהולכים אחורה יש פחות ידיעות, לא בגלל שלא היו קשרים אלא שהיה פחות תיעוד לקשרים האלה וגם היכן שהיה תיעוד רק חלק קטן השתמר ושרד. אבל בגדול תופעת הגולה בתרבות היהודית היא אירוע נדיר וחריג בכל ההיסטוריה האנושית, כמו עוד אירועים חריגים ונדירים הקשורים לעם היהודי בשל מעמדו ובשל ההתרחשות ההסטורית שלו. נדמה לי שגם העם היהודי היה והינו אחד העמים המזורים באופן ישר ומלא גם לדת. בניגוד ליהדות האסלאם והנצרות אינם 'עם' או 'לאום' אלא אמונה שלפי מאמיניהם צריכה לכבוש את העולם. אצל היהודים הדת היהודית הסתגרה בתוך העם היהודי, וברוב התקופות ההסטוריות גם לא עודדה גויים להתגייר. בעוד האסלאם והנצרות רואות בכל העולם את היעד שלהן, היהדות צנועה ורואה את מקום מקורה וייעודה רק בתחומי ארץ ישראל. מעניין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
לק''י זה ראשי תיבות של ל'ישועתך ק'ויתי י'''י. כך נוהגים התימנים (לאו דקא הדרדעים אלא כולם) לכתוב. אני התחנכתי אצל רבנים תימנים ולכן אני כותב כך. בשנים האחרונות עם התרחבות חוג השפעתו של מורי יוסף קאפח החלו גם חוגים נוספים לכתוב לק''י. אני כמובן יודע שהערבית היהודית נכתבת באותיות עבריות (כמו גם שפות יהודיות נוספות כמו האידיש, הלדינו, הטאטית). מורי יוסף קאפח כתב על החוקרים שהוציאו את המורה נבוכים בלשון המקור באותיות ערביות - שאין זה מנהגם של היהודים הרבניים - הקראים נהגו כך באמת אבל לא הרבניים. משום מה גם פרופ' חגי בן שמאי נתפס לנקודה זו בתגובתו אני לא חשבתי שצריך לכתוב זאת. בהוצאת המורה נבוכים עם המקור הערבי של מורי יוסף קאפח הספר קרוי - דלאלה' אלחאירין. באשר לקשרים בין הקהילות הרי יש לנו תשובות של הרמב''ם לתימן, לצפון אפריקה, לעכו, לצור, לבגדד, לחלב, ולערים שונות בדרום צרפת. במכתב לעכו הרמב''ם מציין שלאחר פטירת אביו הגיעו אליו תנחומים אפילו מארץ אדום ומקצה המערב מהלך כמה חודשים. כלומר, כנראה מהחוף המערבי של מרוקו ומצרפת הצפונית. כמובן שלא כל התכתובת של הרמב''ם הגיעה אלינו אבל זה מראה בערך מה היה חוג ההשפעה שלו. מורי הישיש ניהל תכתובת עם ארץ ישראל והודו והגיב על מאמרים בעיתונות היהודית דאז שבליטא. כך שהקהילות במזרח לא היו מנותקות מהמתרחש במערב. לדעתי הסיפור העממי הבא מתאים לענינינו - ר' חיים הלוי סולביצי'ק מבריסק מגיע לבית דין של מעלה. שואלים אותו הדיינים: מה עשית כשהיית למטה? עונה להם ר' חיים: כתבתי ספר על הרמב''ם. אומרים לו הדיינים:נראה. מוציא את הספר ''חידושי ר' חיים הלוי'' ומראה להם: הינה פה יש חידוש. קוראים הדיינים באינטרקום לרמב''ם, מופיע הרמב''ם בלבוש של חכם ספרדי. שואלים אותו הדיינים: זה הכונה פה? מסתכל הרמב''ם ואומר: מה פתאום! אומר ר' חיים: מה כבר פרנק יכול להבין ברמב''ם!!! אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
בצעירותי קבלתי מתנה, ליום חתונתי, מדודי אחי אבי ספר שכלל שלוש מגלות תנ''כיות, משלי, קהלת ותהלים. הספר היה כתוב בשפה הערבית באותיות עבריות. בימים ההם, לפני חמישים שנה, למדתי באוניברסיטה שפה ערבית והיסטוריה של ארצות האסלאם. דודי היה אדם דתי שנמנה עם המחמירים, הוא רצה לחזק את בי את הרצון בלמודי האקדמיים, אבל מאידך גם חשש שמא אתרחק מכור מחצבתי - ולכן קנה לי את הספר. בעוונותי הרבים, הספר אבד לי באחד המעברים מדירה לדירה. ואני מאד מצר על כך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
לק''י האם יתכן שקיבלת את תרגום - תפסיר, ופרוש - שרח, רס''ג לספרים אלו? מורי יוסף קאפח הוציא את הספרים עם תרגום רס''ג בערבית ועם תרגום הפרוש לעברית וכן הערות על תרגומים לערבית שהם גם פרושים. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאמר יוצא מן הכלל |
|||
|
|||
אני לא זוכר. אני כל כך התלהבתי מהקומבינציה של ערבית באותיות עבריות. נהגתי לעיין בפרקים במקביל - פרק מול פרק. אבל מעבר לזה אפילו לא שמתע לב להוצאה, ולמתרגם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ערבית באותיות ערביות ולהיפך |
|||
|
|||
זה כמו בשר עם חלב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ערבית באותיות ערביות ולהיפך |
|||
|
|||
וכי מה זה רע? הרי בסופו של דבר מקור החלב הוא הבשר. רק לידיעתך, אי קורא ערבית באופן חופשי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ערבית באותיות ערביות ולהיפך |
|||
|
|||
מקור כל העולם הוא מהמפץ הגדול. אז כל העולם הוא אחד, יחיד ומיוחד וללא יסודות חומר שונים? | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי