  
  
  
|
 |
|
||
  התרופה - לשים כפייה או כיפה על הראש |
|||
|
|||
נפתח אולי בהכרה שביחסים בין בני אדם הכל אפשרי, ומכאן גם שביחסים בין מדינות יכולים להתרחש דברים שאיננו יכולים לחזות. יחד עם זאת מובן שלא כל מה שאפשרי הוא גם מוסרי או יאה, אך זוהי כבר שאלה על ערכים והוויכוח על ערכים מתנגשים. אני משער ששתי התיזות שהצגת יתגלו כמופרכות בכל דיון היסטורי עתידי, שכן 1. לא תהיה חזרה לקווי 67. 2. לא יהיה שום גירוש המוני. אינני יכול לנבא את אשר עתיד להתרחש, אולם אני משער שישראל של הדור הבא תצטרך להחליט אם ברצונה להמשיך ולהתקיים כמדינה יהודית (וזאת על ידי יצירת בנטוסטאנים לרוב, קרי אוטונומיות בעגה המקומית), או להתמזג עם סביבתה בתהליך של ילידיות דתית, שתהיה מבוססת על פשרה רחבה והחלת אזרחות מילאטית דה-פאקטו לכל אדם שיישב בציון, על בסיס אתני ודתי בלבד. רוצה לומר: מדינת שעטנז שאולי תגיע לשלום בין אללה ליהווה – על חשבון החילוניים כמובן (מן הסתם הנתינים היהודים-דתיים יסגלו עצמם מהר מאוד לרעיון הד'ימי [1] המוסלמי). יהיה קשה מאוד לחיות כחילוני בישראל בעתיד הרחוק, להערכתי, וגם כחילוני ערבי או פלסטינאי (תקרא לזה איך שאתה רוצה). כל הרעיון הלאומי באיזור זה נראה ככותנת משוגעים שנתפרה בידי חייט אירופאי מלא כוונות טובות, שפשוט אינה מתאימה לרוח המקום והזמן של אנשים שמבינים ומפרשים עצמם כדיילי הקרקע של האלוהים. נחמה פורתא בשילוב שמחת עניים: לא בטוח שבאירופה יהיה טוב יותר, אלא שהנצרות מאפשרת מבנה חילוני סביר, ולו מעצם ההיסטוריה של הגדרתה, אך זהו כבר רומאן אחר. ____________________________________________ [1] ראה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%9... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| התרופה מרפאת את עצמה |
|||
|
|||
זה מעניין. כשאתה כותב ''ביחסים בין בני אדם הכל אפשרי'' אתה מתכוון ל...? הרעיון הלאומי הוא שעטנז שאם נהיה כנים לא מתאים לשום זייטגייסט, ארופאי או מזרחי. אחד אוכל את זה עם פפריקה והשני עם שמן זית ובצל. אולי זה הכי פחות ''משוגע'' אם זה בא על צלחת של פנקייק, האבמורגר ותירס, במולדת היותר מלאכותית והכי פחות מחויבת לרעיון הלאומי אלא אם יש לו גב ירוק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התרופה שריפאה את הרופא |
|||
|
|||
המממ, אין לי מושג למי עליי להתכוון ספציפית, אך דומני שגם לייבוביץ המנוח השמיע אימרה מסוג זה, או לפחות שיוחסה לו אימרה דומה לרוח הדברים זו, היינו שבין בני אדם היחסים הינם צירקולאריים ולא מונוליטיים, שפירושו שהחיים אינם מתימטיקה (ולכן אולי שחקן ממוצע של אשקוקי בבאזר טהראני שם בכיסו הקטן 10 אנאליסטים מתורת המשחקים בוושינגטון). ובכל זאת – את המושג לגבי האפשרויות הבלתי מוגבלות ביחסים בין בני אדם שאבתי במקרה זה מזיכרון רחוק מתוך עילעול בספרון אפוריסמי. אם תתעקש, אלך ואחפש בדיוק מי גרס זאת. לגבי השעטנז עליו אני ואתה מדברים כמטאפורת מזון, הרי שאני מעדיף לאכול זאת במקום שבו אישה יכולה לשבת לידי עם שיער ראש גלוי ולאכול זאת יחד עימי, ואחר ללכת עימי לשתות קפה (sic) מבלי שאני אסכל באבנים והיא תרצח בסכין (או להיפך), ומבלי לקום בבוקר ולקרוא פאשקווילים מופרעים בנדון. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי