|
המממ, אין לי מושג למי עליי להתכוון ספציפית, אך דומני שגם לייבוביץ המנוח השמיע אימרה מסוג זה, או לפחות שיוחסה לו אימרה דומה לרוח הדברים זו, היינו שבין בני אדם היחסים הינם צירקולאריים ולא מונוליטיים, שפירושו שהחיים אינם מתימטיקה (ולכן אולי שחקן ממוצע של אשקוקי בבאזר טהראני שם בכיסו הקטן 10 אנאליסטים מתורת המשחקים בוושינגטון).
ובכל זאת – את המושג לגבי האפשרויות הבלתי מוגבלות ביחסים בין בני אדם שאבתי במקרה זה מזיכרון רחוק מתוך עילעול בספרון אפוריסמי. אם תתעקש, אלך ואחפש בדיוק מי גרס זאת.
לגבי השעטנז עליו אני ואתה מדברים כמטאפורת מזון, הרי שאני מעדיף לאכול זאת במקום שבו אישה יכולה לשבת לידי עם שיער ראש גלוי ולאכול זאת יחד עימי, ואחר ללכת עימי לשתות קפה (sic) מבלי שאני אסכל באבנים והיא תרצח בסכין (או להיפך), ומבלי לקום בבוקר ולקרוא פאשקווילים מופרעים בנדון. |
התרופה מרפאת את עצמה
