|
המלחמה של איש חיל האויר, או חיל הים לצורך העיניין, שונה לחלוטין מזו של כוחות היבשה. אין לי כל כוונה לזלזל בחילות המקצועיים האלה, אבל כאשר חיל האויר תוקף מטרה הוא אף פעם לא מתמודד עם הצורך להשתלט עליה פיסית, להתחפר ולהתבסס בה ובשלב יותר מאוחר להדוף התקפות נגד. כאשר חיל האויר מסיים את המשימה הטייס חוזר לבסיס ויש צוות קרקע שמטפל במטוס ובהכנתו לסיבוב הבא --- הטייס הולך לנוח. אלו רק שתיים מבין הרבה דוגמאות. בחיל הים זה קצת שונה אבל לא בהרבה. בצבאות זרים (ארה''ב או בריטניה למשל) ישנן יחידות מארינס שהן זרוע יבשתית עצמאית הפועלת עם הצי.
רמטכ''ל מכוחות היבשה איננו ''צנחן'' או ''שריונאי'' או ''תותחן'' או ''איש חי''ר''. מסלול הקידום של קצין בכוחות היבשה כולל סבב תפקידים בכל אחת מהדיסציפלינות השונות כולל זמן שרות בתפקידים מנהליים ולוגיסטיים. ל''בוגר'' של כוחות היבשה יש לפיכך מידה הרבה יותר גדולה של הבנה בכל מה שכרוך בלוחמת קרקע, מה גם שחלק מהתפקידים אותם מלא כללו שימוש בסיוע אוירי כך שהוא לא ''בור'' מוחלט במה שקשור ללוחמת אויר.
תיאורטית, כהונה כסגן הרמטכ''ל או כראש אג''ם יכולה להוות הכשרה של מי שהוא מחיל האויר או חיל הים, אבל זה היה עובד רק אם תפקיד הרמטכ''ל בצה''ל היה דומה לזה של יו''ר המטות המשולבים בארה''ב. שם הוא אחראי בעיקר על התוויית מדיניות ואין לו כל מעורבות בניהול הלוחמה בפועל. |
זה לא כל כך מסובך להבין
