  
  
  
|
 |
|
||
  עוד לא אבדה יעילותה |
|||
|
|||
אורי, אתה עוד תראה כיצד לקראת הבחירות היא תשלוף שפן חדש. שים לב לקדחתנות הבולשביקית סביב קהיר ומובראק. הם שוב מנסים לגבש את הקול הערבי, בעזרת קבלן הקולות אחמד טיבי. זוכר שביילין נפגש בחשאי עם אבו-מאזן בקהיר בשלהי שנות ה- 80 כדי להכין את בחירות 92 על רקע מזימת אוסלו? זוכר שעזמי בשארה ויתר על המועמדות שלו לטובת ברק בבחירות האחרונות - כששניהם מאוחדים בהכשלת המחנה הלאומי? הכל מבושל מראש. בשלהי שנות השמונים, כשהבולשביקים הבינו כי מבחינה אלקטורלית נגמר הסוס ה''יהודי'' ודור המפא''יניקים השפוטים הולך ומפנה את מקומו הדמוגרפי לטובת מגזרי אוכלוסייה אחרים (מזרחיים, דתיים, עולים חדשים) - עשתה מפלגת העבודה החלטה אסטרטגית ''קרה'': עדיף לחלק את ארץ-ישראל עם הערבים ובלבד שלא לחלוק את השלטון עם יהודים אחרים. שלטון, שררה, כספי ציבור, מניפולציה, ''המפלגה מעל לכל'' - אלה הן מילות המפתח. ובמובן זה מפלגת העבודה של היום אינה נופלת ביעילותה ממפא''י-המערך-רפ''י-אחדות העבודה של פעם. היא למדה להתאים את עצמה למציאות המשתנה, ואם פעם היתה מחזיקה בגרון את האזרחים באמצעות ההסתדרות והמשק הריכוזי (יש פנקס אדום - מקבל עבודה, אין פנקס - לא מקבל), היום היא מחזיקה אותם באמצעות הפרקליטות והמשטרה (אוהד של המפלגה - סוגרים לו תיקים, לא אוהד - פותחים לו תיקים). כל פעם שהמפלגה הזאת מוליכה את המדינה לעברי פי פחת מתפתים ההגונים שבינינו לחשוב כי זהו - הפעם המפלגה הזאת על הקרשים. ולא היא. כי זו אינה מפלגה במובן הרגיל, אלא מנגנון לשימור ההון והשררה של קבוצה נפוטיסטית שאינה בוחלת בשום אמצעי כדי לשמר נכסים אלה. אם לשם הנצחת שלטונם יהיה צורך בטרנספר לערבים - הם יעשו טרנספר, ואם יהיה צורך לייבא לכאן ניגרים - הם ייבאו. הם לא נטשו את האידיאולוגיה, כי זמן קצר מאוד אחרי הקמת מדינת ישראל כבר לא היתה להם אידיאולוגיה, אלא רק המטרה של הנצחת שלטונם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| למנשביק: אופים של אנשי תנועת העבודה אכן לא |
|||
|
|||
השתנה. ואף על פי כן אין להשוות את ביילין רמון וחבריהם לבן גוריון ולשרגא נצר. וחוץ מזה הישראלים היום פחות תמימים, בוודאי אחרי אסון אוסלו שתנועת העבודה הביאה על העם הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי - בטווח הקצר, מפלגת העבודה אכן משלמת |
|||
|
|||
עבור גיבוש הרוב בציבור לצורך הנסיון האמיץ להביא שלום לאזור. כאשר תגדש הסאה מהדרך האחרת בה הולכים כיום , שאינה מובילה לשום מקום, ושבקציה רואים רק את פנסי הרכבת שבאה ממול, יחזור הציבור בהמוניו לערכים הנמצאים בבסיסה של תנועה זו. יכול להיות שארגונית זו תהיה מפלגה אחר, אבל הדרך תהיה פחות או יותר אותה דרך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| להזכירך, מר גטניו |
|||
|
|||
אחד ה''ערכים העומדים בבסיסה של תנועה זו'' הוא ארץ-ישראל השלמה (לא תמיד המערבית בלבד); וכן כיבוש הקרקע וכיבוש העבודה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: ויכול להיות שההתנגשות בין הרכבות שתהרוס |
|||
|
|||
את הכל תהיה בגין הסכם אוסלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי, הישראלים היום לא פחות תמימים |
|||
|
|||
הישראלים זוכרים תמיד רק את הטריק האחרון של מפלגת העבודה. כלומר, את אוסלו שוב לא יוכלו למכור להם. אבל יוכלו למכור טריק חדש: למשל, לפרבוסלבים (העולים מרוסיה שרק הסבא שלהם היה רבע-יהודי והגיעו לכאן בשביל סל הקליטה) הדורשים אוטונומיה יבטיחו כנסיות ומרכזים קהילתיים כלבבם, לערבים יתירו להתפרע עוד עם הבנייה הבלתי חוקית, לשופטים ולאנשי המשטרה יערבו להעלאתם משכורותיהם (כמו שהעלו בשנות אוסלו הראשונות, כדי לקנות את אהדתם כלפי העניין ה''אוסלואי''), ולקראת הבחירות יוציאו איזו סטטיסטיקה של איזה מכון ל''מחקרי שלום'' שלפיה, עצם ההודעה על בניית גדר ההפרדה וסימון התוואי שלה הורידו את רמת הפיגועים ב- 60 אחוזים, שלא לדבר על מה שתעשה הגדר עצמה. מפלגת העבודה תביא מאמריקה במסע מתוקשר היטב איזה ישראלי-יורד מיליונר מ''אנשיה'' (כמו ברוס רפפורט או חיים סבן, למשל) שיבטיח לסדר ערבויות אמריקניות אסטרונומיות, אם בניית הגדר תסתיים במועדה, או משהו בדומה לזה. והדובדבן שבקצפת: קונצרט עם ברברה סטרייסנד בבניין מפלגת העבודה בשכונת התקווה, שבו היא תשיר למען ''שחר חדש'' בשכונה. הישראלים היו אמורים להפסיק להיות תמימים אחרי מלחמת יום הכיפורים למשך 50 שנים לפחות, ועובדה שהצליחו ''למכור'' להם את ''רבין גיבור ישראל'' ב- 1992 ואת ''ברק וירטואוז הפסנתר'' ב- 1999 - למרות שבין שני אלה הפרידו עשרות אוטובוסים מפוחמים ומאות ''קורבנות שלום''. אל תשכח גם שבין מצביעי העבודה לא כולם תמימים. חלק ניכר ממצביעיה הם אנשים מפוכחים ביותר, שיודעים בדיוק מה שאתה יודע, אבל רק בזכות מפלגת העבודה יש להם מישרות (יועצי תדמית ויחסי ציבור, ראשי מכונים ל''חינוך ודמוקרטיה'', מנהלי מרכזים למורשת רבין וכו'), הטבות (חברת החשמל, דירקטוריונים למיניהם) או מעמד (מרצים למדע המדינה, ''מומחי'' אסטרטגיה, עסקני הסתדרות וכו'). אלה יעשו כל שביכולתם להנצחת המנגנון המממן אותם מכספי הציבור. אז, אל נא תבנה על התפכחותם של הישראלים. עוד לא היתה התפכחות שמפלגת העבודה לא הצליחה למצוא נשק כנגדה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למנשביק: אינני בונה על שום דבר. אני פועל ככל |
|||
|
|||
יכולתי כדי לחשוף האמיתות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, אין לי שום טענות אליך |
|||
|
|||
אורי, כמובן שההתייחסות שלי לא היתה ביקורתית כלפיך. אדרבא, דווקא משום שאינך חושש לחשוף את האמת, מצאתי בך אוזן לביטוי עומק נוסף של האמת הזאת: כיוון שלמפלגת העבודה אין שום קו אדום - לא אידיאולוגי ולא מוסרי, והשלטון הוא תכלית קיומה - לקראת הבחירות ישקיעו אנשיה את כל מרצם בהשכחת המציאות הנוראה שאליה הביאו אותנו ויסיטו את דעת הקהל לעניינים שוליים ומנופחים במכוון: שכר הלימוד באוניברסיטאות, חוקה לישראל, סוגי הג'וקים במטבח של שרה נתניהו, סוגי הגבינות שאליהן התכוון עוזי לנדאו כשדיבר על תושבי רמת-אביב ג'. סמוך עליהם: כמו שהקימו את ''מפלגת המרכז'' כטריק למשוך קולות של ליכודניקים שלעולם לא יצביעו למפלגת העבודה, כך הם יקימו לך עכשיו את ''מפלגת המקצוענים'' (אבישי ברוורמן, אלי עמיר, בני גאון) שיוציאו את החברה והכלכלה מהבוץ. אבל כל המקצוענים הללו הם בעצם בשר מבשרה של מפלגת העבודה הניזונים ממנה כבר שנים ועכשיו תורם לתרום להנצחת שלטונה. בסך הכל אמרתי, שגם אם הישראלים התפכחו משהו בעקבות אסון אוסלו - תמיד יש למפלגת העבודה שפנים חדשים בכובע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למנשביק: מפלגת העבודה אינה רוצה להתחסל וכנ''ל |
|||
|
|||
העומדים היום בראשה. בוודאי שהם יעשו הכל על מנת לשרוד. אבל האופציות הריאליות הולכות ומתמעטות שכן אינך יכול לשקר לכולם כל הזמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, אל תהיה כל כך אופטימי |
|||
|
|||
אינך יכול לשקר לכולם כל הזמן את אותו השקר, אבל אפשר להחליף את השקר. איך? למשל, כמו שהחליפו את רבין ''מר ביטחון'' בברק ''חייל מס' 1''. אילו באמת קלט עם ישראל את עומק השקר, הסילוף והמניפולציה של מפלגת העבודה, היה חדל לתת לה את קולו מאז 1977, ולא היו מצביעים עבורה אלא ערבים ו''אוכלי חינם'' יהודים, קרי - בכירי ההסתדרות ומוסדותיה הכלכליים ופקידי הציבור המשרתים את מפלגת העבודה מכסאותיהם במנגנון הממשלתי והציבורי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מנשביק, האם לא עלה |
|||
|
|||
בדעתך או בדעת הקוראים האחרים שיכול להיות שהישראלים מעוניינים ברמיה מעין זאת? שמפלגת העבודה אינה יותר מאשר בבואת ציבור המרכז בישראל ששב ובוחר בה? מפלגה שהינה למעשה תמצית הישראליות האבודה? המפלגה שחרטה את דגל העמימות החברתית והמדינית על דגלה? שהפכה את מדיניות החוץ למדיניות פנים? שתמיד בתת המודע הרגישה בעגלה הריקה מול העגלה החרדית/התנחלותית המלאה? דווקא כישלון אוסלו המהדהד והטענה כי אוסלו הוא למעשה הצלחה ללא כל אלטרנטיבה אחרת (ואני מדבר כאן כאיש שמאל) הוא הדבר המגחך מפלגה זו לשיטתי - דבר אשר אולי עתיד לפגוע בסיכויה האלקטורלים, אלא אם כן מפלגה זו תמשיך להיות אהובה ואהודה בגין אי נטייתה לקיצוניות ובחירת שביל-זהב עמום לשיטת ישראלים שונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, לא זאת עלה בדעתי, משום שעלה בה משהו אחר |
|||
|
|||
אלכס, התזה שלך - כלומר: מפלגת העבודה משקפת את הרצון העמוק בציבור הישראלי לעמימות - היא מעניינת, אבל פילוסופית מדי, לטעמי. טענתי המרכזית היא שהעמימות של מפלגת העבודה אינה עמדה אידיאולוגית, אלא טקטיקת הישרדות. רק כשאתה מחזיק במפלגה אנשים עם כיפה (אברום בורג), עולים מרוסיה (סופה לנדוור), מקופחים-מזרחיים-מקצועיים (אלי בן-מנחם), חקלאים-עלק (שלום שמחון) וחובבי חילול יום הכיפורים בפרהסיה (יעל דיין) - אתה יכול תמיד לטעון כנגד מי שמאשים אותך בנטייה כלשהי, ש''יש אצלנו פלורליזם''. זו אינה אידיאולוגיה אלא אסטרטגיה, ולטעמי - אפילו מניפולציה. העובדה שמפלגת העבודה חתכה שמאלה בשלושים השנה האחרונות אין לה דבר עם שינוי אידיאולוגי, אלא רק עם שינוי דמוגרפי-אלקטורלי. כיוון שהלכו ואזלו קולות האספסוף המפא''יניקי שגם אם ייחרב העולם יצביעו רק ''עבודה'', הוחל בגיבוש הקול הערבי. הדבר נעשה בעזרת יאסר ערפאת (במפגשי יוסי ביילין ואבו-מאזן בקהיר, בשלהי שנות השמונים), תוך הבטחת מדינה פלשתינית לערפאת בתנאי שיסייע להגדיל את שיעור ההצבעה בבחירות של ערביי ישראל ולהגביר את התמיכה במפלגת העבודה במגזר זה. ההתעלמות מבנייה בלתי חוקית של ערבים, ה''כבוד'' שעושים לאחמד טיבי ולעזמי בשארה באמצעי התקשורת וגם הקמת ועדת אור - הכל חלק מהתשלום שמשלמת מפלגת העבודה על פי החוזה הזה. אולם, לא די בערבים כדי להשיג רוב אלקטורלי, ועל כן - כדי להבריח מצביעים ''עוינים'' מקרב הרוב היהודי החש במניפולציה (גם אם אינו יודע להגדיר בדיוק את מרכיביה) - הגבירה מפלגה זו את אחיזתה במוקדי השיטור והעונשין במדינה: המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט העליון. אלה, בגיבוי התקשורת, נועדו ''לחנך מחדש'' יהודים לגבי ה''טוב'' וה''רע'': הטובים הם אלה ש''מחזקים את הדמוקרטיה'' (כלומר, תומכים בהסכמי אוסלו וב''מדינת כל אזרחיה'') והרעים הם אלה המסתגרים ביהדותם ומעכבים ''מזרח תיכון חדש'' מלפרוח. בכל מערכת בחירות מחדש ניטש ה''קרב'' על קולותיהם של היהודים המעדיפים מדינה יהודית בהחלט אך חוששים להיות כמו ה''רעים''. בכל מערכת בחירות ממציאים להם מלכודת חדשה: ב- 1992 התמקדו בעולי ברית המועצות שביניהם והבטיחו לסדר להם עבודה. ב- 1996 התמקדו במשכילים שביניהם והבטיחו לנתק אותם מרוח ה''אלימות'' הנוראה שרצחה את רבין, וב- 1999 התמקדו בחילוניות של שתי הקבוצות האלה גם יחד והילכו אימים עם ''תום עידן הכסף להתנחלויות ולישיבות''. הפרסומאי אריה רוטנברג הודה בכנס פרסומאים כי אנשי יחסי ציבור הם שיעצו לאנשי מפלגת העבודה ללכת מדי מערכת בחירות לשוק ו''לחטוף עגבניות'', כדי לבנות לימין דימוי ''אלים'' ולהרחיק ממנו מצביעים פוטנציאליים שרוצים להיראות ''יפים'' ו''נאורים''. גם הקמת ''מפלגת המרכז'' ב- 1999 היתה טריק פסיכולוגי נגד אנשי ליכוד שלא מסוגלים להצביע ''עבודה'', אבל מוחם נשטף ב''עלילות שרה נתניהו והג'וקים''. רובם לא הבינו שמפלגת המרכז היא סניף של מפלגת העבודה, שבה איציק מרדכי משמש בתפקיד ''הכושי שיעשה את שלו'' וייזרק לכלבים ברגע שיתבע נתח מהשלטון. אם תרצה לקט שיטות של לוחמה פסיכולוגית מבית מדרשה של מפלגת העבודה, תקבל לפי משקל (ממי שהיה פעם בין מעבדי השיטות הללו ומיישמיהן, עד שקצה נפשו בהן). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי