  
  
  
|
 |
|
||
  החופש מזין את התרבות ואת הלמידה. |
|||
|
|||
בכנס השנתי של ''האגודה למען קידום המדע'' אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה. ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי-ספרנו, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי-הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים – אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר. אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של ''האגודה למען קידום המדע''* היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות. יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור! התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת – וגם לאלימות – היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר – ועל הסטודנטים באוניברסיטה – כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר – חופש לכל ילד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרנו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח. נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר – למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים. ------------------------------------------------ * ראה גם: דו''ח ועדת הררי - ''מחר 98''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| החופש מזין את התרבות ואת הלמידה. |
|||
|
|||
שלום דוד סיון, האם אין לך מה לומר על מה שכתבתי? שבת שלום, דוד רובנר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חופש, למידה וחינוך |
|||
|
|||
חופש הוא דבר-מושג-מהות חשובה בתהליכים אנושיים. אבל יש גבול שאם עברת אותו הלמיד תצא מופסדת. אינני יודע היכן הגבול הזה עובר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [*] מטרות החינוך בחברה חופשית. |
|||
|
|||
[* על פי כללי המערכת אסור להעתיק] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| החופש מזין את התרבות ואת הלמידה. |
|||
|
|||
כיצד אתה מודד את התוצאות של בתי הספר הדמוקרטיים? האם ניתן להצביע על מדענים גדולים שחונכו בשיטה שאתה מציע? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נראה לך ש''מדענים גדולים'' הוא המדד היחידי לחינוך טוב? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| נראה לך ש''מדענים גדולים'' הוא המדד היחידי לחינוך טוב? |
|||
|
|||
לא. הצעתי קריטריון אחד, חד וברור. אתה מוזמן להציע קריטריון אחר. דוד כותב בתגובה 77497: התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת – וגם לאלימות – היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר... אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים. על כך שאלתי: כיצד אתה מודד את התוצאות של בתי הספר הדמוקרטיים? אני עדיין ממתין לתשובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד סיון ויובל רבינוביץ, |
|||
|
|||
כיצד מודדים את התוצאות ואת הצמיחה שתביא ''הרפורמה בחינוך''? האם ניתן להצביע על מדענים גדולים שחונכו בשיטה המוצעת במאמר, ''רפורמה בחינוך היא צמיחה''? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד סיון ויובל רבינוביץ, |
|||
|
|||
אין קשר בין השאלה שהעליתי לבין השאלה שאתה מעלה, למרות הנוסח הזהה. אני שאלתי על שיטה חינוכית מסויימת, שעליה כתב דוד (שאינו דוד סיון) וטען שיש לה „תוצאות מצויינות”. המאמר עוסק יותר בשיטות ארגוניות מאשר בשיטות חינוכיות. לכן קצת קשה ליישם את אותה שאלה עבורו. בכל זאת המאמר מעלה 4 נקודות אסטרטגיות של ההמלצות: 1. שינויים בסדרי עדיפויות, 2. שינויים בהקצאת משאבים, 3. שינויים בתרבות הניהול, 4. שינויים מבניים ואירגוניים. המטרה המוצהרת היא להגיע שוב להישגים שאפיינו אותנו בעבר ומאפיינים מדינות אחרות. האם למדינות המקצות לחינוך משאבים רבים יש הישגים מדידים בדמות רמת המדענים? בהחלט. הרוב המכריע של מקבלי פרס נובל מגיע ממדינות מפותחות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי