  
  
  
|
 |
|
||
  תעסוקה בחברה המערבית |
|||
|
|||
אני לא מומחה לעזרה סוציאלית, ואינני יודע איזו עזרה מורעפת. משפחות מרובות ילדים מקבלות כסף. מה נותנים באירופה? אחת מהבעיות של קצבאות הילדים בישראל היא שהן פרוגרסיביות. על הילד העשירי מקבלים יותר מאשר על הילד הראשון. אבל ברור לכל שהילד הראשון הוא היקר ביותר מבחינת ההוצאות. על הילד העשירי יש הרבה פחות הוצאות. כך שההיגיון אומר שקצבאות הילדים צריכות להיות רגרסיביות ולא פרוגרסיביות. הפרוגרסיביוּת שלהן מאפשרת לאנשים להתקיים רק מ„מקצוע” הבאת הילדים לעולם. כדי שאדם יצא ממעגל העוני יש להעניק לו השכלה. בישראל יש חוק חינוך חובה וחינוך שאמור להיות על חשבון המדינה עד גיל 18 (בפועל יש הוצאות נִלוות). אחת הבעיות בישראל בהענקת כלים להתמודדות עם עולם עתידי היא הזרמים בחינוך. יש מערכת ממלכתית, מערכת ממלכתית-דתית, מערכות חרדיות-עצמאיות וכן הלאה. ככל הידוע לי אין שום חבילת חובה שיש להעביר לילדים. בארה''ב יש חינוך אחיד פחות-או-יותר 5 ימים בשבוע, וההורים יכולים לשלוח את ילדם למסגרת משלימה (sunday school) יום אחד בשבוע על פי הבנתם. לא התרשמתי שהאמריקאים יוצאים מכך משכילים במיוחד. מהו המצב בגרמניה? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תעסוקה בחברה המערבית |
|||
|
|||
נתחיל בכך שקצבאות הילדים בגרמניה גבוהות במיוחד, וכי יש תוכניות להעלותן. הקיצבאות משולמות עד גיל 18 (אא''ט 200 יורו לחודש, ייתכן שיותר) לכל תושב, גם אם איננו אזרח. עם הילד השני גורם להעלאה נוספת בקיצבאות, שהן לכשעצמן פרוגרסיביות; זאת ועוד: ישנה גם עזרה מיוחדת לשנתיים הראשונות בחייו של התינוק, שמגיעה למשפחות המעמד הבינוני בכללותו (עד 400 יורו לחודש). גרמניה היא אמנם מדינה עשירה, אבל עם הרבה צרות שונות שנובעות מהזדקנותה המהירה של אוכלוסייתה, שינויי סטרוקטורה, ועוד. מה שהגרמנים והאירופאים עושים, מכל מקום, זו השקעה מאסיבית בבני הדור השני למצוקה (ניתן בהחלט להתווכח עד כמה זה ''מצוקה'', אבל זה נושא למאמר שלם), שפירושו: הללו מקבלים לא רק העשרות ועוד כל מיני הטבות, אלא ישנו נסיון אדיר ללמדם מקצוע (השיטה הדואלית) ודרישת מינימום ל''סל ידע'' אותו כל תלמיד לחייב לדעת, כולל להוציא אולי תלמידי בתי הספר לחינוך מיוחד, שם מופנים הדגשים לכיוון אחר. הזרמים במערכת החינוך הישראלי, כמו גם הסגרגציה המובנית המתקיימת בה, הם השוד ושבר של החברה הישראלית, שמצוייה בחוסר הבנה מוחלט לגבי דרישות פשוטות יש להציב עבור הידע שאותו חייב בוגר בית ספר לדעת. אינני יודע מה בדיוק קורה על ידי מערכת החינוך הרליגיוזית ובאפשרותה להעניק חינוך לתפקוד במודרנה עבור תלמידיה, אולם ניתן לשער ששם מצוי חלק מן התשובה שאפשר לקבל בכיוון התפתחות העוני בישראל (אגב, האם המדינה מממנת מערכת חינוך זו?). אין פלא, איפוא, שישראל מצוייה במצב שרק 50 אחוז מבניה מצליחים למצוא פרנסה, שכן היא מתנהלת בחלקה באופן סגרגטיבי מכוון, שאינו דואג להשקיע בבני הדור השני. הרעיון שאדם אינו יוצא לעבודה ''מסיבות של דת ומסורת'' הוא לא רק זר ומוזר, אלא גם בעייתי – לפחות כל זמן שהרגלי קיום מסוג זה מועברים אל בני הדור השני, שמעבירים אותו אל בני הדור השלישי, במעין הסמכות על ''כספי חלוקה'' מודרניים. זוהי לכן השאלה המוצדקת, לשיטתי: מהו מקור העוני בישראל? תשובתי האינטאיטיבית קושרת וכורכת אותו באי-השקעה בבני הדור השני של חוגים רליגיוזיים, כתוצאה מאידיאולוגיית אי-הכנתם למודרנה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי