| למה לא לחבק חזק יותר את האוונגליסטים ובאופן כזה הם יהדקו את עולמם ואמונתם עם ישראל? אין הדבר דומה לאיש עסקים ישראלי הלוקח ח''כ לסיבוב בחו''ל, כי אותו איש עסקים עושה כסף במדינה ולכן יש לו כוונות רווח למראית עין.
לעומת זאת משלחות חברי כנסת יוצאות לסיורים לימודיים בפרלמנטים בחו''ל, בארגונים ציבוריים והתנדבותיים, לפורומים, כנסים, ימי עיון, פגישה עם אגודות תומכות ישראל, קבוצות פרלמנטריות תומכי ישראל או בעלות עניין מיוחד לישראל, הקמת מוזיאונים, ספריות, תערוכות בנושאי שואה ותקומה, פגישות וכנסים עם מפלגות- אחיות וכו'. גם הקהילה הוונגליסטית היא מעין חברה לא לשם עשיית רווח כלכלי (אולי רק רווח רוחני ופוליטי).
אין כאן כל עניין לגבי מהות אמונתם, כל עוד התוצר של אמונתם היא תמיכה בלתי מתפשרת בישראל. התמיכה הזו חיונית ויש לטפחה ולהרחיבה כדי שתהיה לישראל מאחז חזק באמריקה ולא רק בצינורות דיפלומטיים, עסקיים, אקדמאים וכו'. אנחנו מדברים על בניית קשר והידברות ולא על תלות. טיפוח הקשר מחזק את הגב הישראלי באמריקה ואמריקה עדיין חשובה לישראל. כל הקשרים בין גורמים יהודיים לבין האוונגליסטים מתבטאים בתמיכה בישראל (כמה זה חשוב, איך אפשר לעזור עוד, ימי עיון והופעות לפני קהלים גדולים וכו'). אין היהודי נדרש להתפלל לפי הברית החדשה או להצטלב ואפילו לא לנהל ויכוח דתי על מהות האמונה ותפקידו של ישו בשושלת הנביאים שלהם, לכן גם יהודי חרדי יכול לבוא בקהלם לשֵם אותו העניין המשותף (אולי הוא לא יאכל שם מאומה, אם כי האוונגליסטים מקפידים לפרוס שולחן כשר בלבד, באישור הרבנות המקומית, כאשר יהודים, חילונים כחרדים, באים בקהלם).
דווקא הסטייה האפשרית של עמדות האוונגליסטים ל'מרכז' הפוליטי צריכה להיות זרז לקידום הפרוייקט בכנרת. כי זה יעבה, יחזק ויחשק את הקשרים של הקהילות האוונגליסטיות עם ישראל. והקשרים האלה חיוניים. הם מונים כ-70 מיליון נפש בארה''ב ויש להם קשרים עם קהילות אוונגליסטיות באירופה, שגם הן תומכות בישראל. למשל לפני כחודש ביקרתי באירופה. בנורבגיה יצא לי להתארח במפגש קהילתי שלהם, חבר'ה מקסימים, אינטליגנטים, אנשי ספר, תעשיינים, היי-טק ואקדמיה. אבל מה לעשות הם מאמינים ביהודי אחד וזה משגע להם את השכל באופן שיהודי לא יכול להבין זאת באמת. ותתאר לך שהם תקפו אותי מימין! ויכוח פוליטי אמיתי לא מתקיים ממש, כי כל טיעוניהם נובעים מאמונתם ואילו ישראלי חילוני כמוני מדבר בעיקר על מדיניות חוץ ובטחון, ולך תסביר להם למה ישראל מגבילה עצמה במלחמה, לא מפילה פצצות טונה על תהלוכות חמאס, למה היא בונה חומה וכו'. ואני, על אף שמייצג את עצמי, אני בגלל עברי מפגין עדיין ממלכתיות ושומר מביקורת חריפה על ישראל, צריך להסביר להם למה ישראל עושה ככה ולא אחרת ולמה שרון נסוג ולא סיפח וכו'.
עניינו של ישו הוא ענינו של כל נוצרי. ואם רוצה הוא להאמין שישו יחזור, שיאמין. בדיוק כמו ש'יהודי מאמין' מאמין שהמשיח בוא יבוא. האם אמונה זו פוגמת בחילוני שכמוני לשבת בביתו של החרד שמא הוא ישכנעני שמלך המשיח בוא יבוא? האם זה מחסום להידברות? ביננו, אם רוצה לבוא שיבוא, בודאי לא אני הוא שיחסום לו את הפתח או את הפה. ואם לא יבוא שלא יבוא, בטח יש לו עיסוקים טובים יותר היכן שהוא.
וכבר אמרו רבים מכאן ומשם, שדווקא המשיח הוא לא עניין לויכוח. כי ברגע שהמשיח יבוא השאלה הראשונה שהוא יישאל תהיה: ''האם אדוני מלך המשיח מבקר פה לראשונה?'' ואם יגיד כן - יהודי הוא, ואם יאמר חזרתי אליכם שנית, נוצרי הוא. וסוף לויכוח האמוני.
הקהילות הפרסבטריאניות והבפטיסטיות בארה''ב ========================================
הקהילות האלה בהפוך מהקהילות האוונגליסטיות דורשות מהממשל האמריקאי לאזן את מדיניותו המזרח תיכונית ולפתוח את הלב יותר לעמדות הפלסטיניות. הם דוגלים בחלוקת הארץ בין שני העמים על קווי 67' כמיטב השמאל שלנו והטלת חרם, סנקציות (לא לעשות עסקים עם יהודים?) על ישראל עד להגעה לפתרון המבוקש. דווקא במהלך 5 השנים האחרונות הן שידרגו את עמדתם יותר ויותר לעמדות הפלסטינים והכל מתוך שיקולים דתיים ואמוניים גם כן. יחד עם זאת גם בקהילות אלה ישנה אופוזיציה קטנה שהולכת וגדלה שדורשת מההנהגות שלהן לחזור בהן ממעורבות ומהבעת עמדה אנטי ישראלית לכאורה ובודאי שלא להטיל איום כנגדה ואחרים אף דורשים לשפר את היחסים עם ישראל. תומך פרסבטריאני ידוע הוא ד''ר ריצ'ארד לנד http://www.christianpost.com/article/society/1883/se... שתמך בנסיגה מעזה ודיבר על כך שהוא כפרסבטריאני כמו חלק מהאוונגליסטים לא יכולים להיות יותר ישראלי מהישראלים, ואם הישראלים החליטו לסגת אין הוא והם יכולים לצאת נגד כדי לא להחליש אותה יותר. מנהיג בפטיסטי בקליפורניה, המטיף מרק אלן ברוואר אפילו תוקף אותם בגלוי ובחריפות על החלטות האסיפה השנתית של הכנסיה http://www.jewishjournal.com/home/preview.php?id=126... ומתאר אותם: ''I don't want to impugn their motives, but it seems that they fell out of the stupid tree and hit every branch going down.'' והקהל שלו מגיב ב'הן'. ויש עוד דוגמאות כאלה למכביר.
הויכוחים האלה הם קאנוניים ולעולם לא יסתיימו להם באמת. אבל אין זאת אומרת שישראל צריכה להרים ידיים. להיפך, לדעתי יש לשפר את הדו שיח עימהם כי רק דרך דו שיח אינטלקטואלי נוכל להורידם מן הרף הפלסטיני במקומות שנוח לנו ולהושיבם על הרף הישראלי במידה ויש לזה ערך וטעם. האדם הפשוט בקהילות האלה תומך בישראל הרבה יותר ממנהיגיו הנבחרים. ככל שיורדים מטה בדירוג יש יותר ויותר שמקבלים קשה את עמדות מנהיגיהם הרוחניים בענייני ישראל.
מעבר לכך הבעיה היותר גדולה, אם כי אני לא נוטה להחמיר בה, היא מעמדה של ישראל באוניברסיטאות ובאקדמיה בכלל בארה''ב. ככל שהמרצים צעירים יותר התמיכה בישראל יורדת. אצל הסטודנטים המצב קשה יותר, ביחס למה שהיה לפני חמש שנים או עשור. אם כי צריך לזכור שמדובר בהיקפים נמוכים של סטודנטים שמראים עניין בפוליטיקה המעשית. המרצים והסטודנטים מהצד השמאלי מצליחים לייצר רעש הגדול ממידתם. חלקם גם נושאים בתפקידים נוספים בכל מיני ועדות לזכות השיבה, לזכות האישה הפלסטינית וכו' .... והם מייצרים הרבה רעש וצבע שנתפסים ע''י הקהל הרחב כשולטים בקמפוסים. מולם יש צורך לפעול חזק ומהר, כי הם מייצרים את המנהיגים הבאים של אמריקה.
(אם כי צריך לזכור שקלינטון היה מהמודל הזה וכעבור כ-20 שנה הוא נבחר לנשיא ולא היה כל כך גרוע לישראל. כי תמיד יש לזכור שמדינות מנוהלות לפי אינטרסים ואח''כ לפי ערכים. וגם במהלך 20 שנה נוטשים רבים את השמאל ועובדים למרכז ולימין (-:
''אם בן אדם לא סוציאליסט עד גיל 20 הוא חסר לב. אם הוא סוציאליסט אחרי גיל 20 הוא משוגע''
וינסטון צ'רצ'יל |