  
  
  
|
 |
|
||
  ריבוי החיות המשוטטות בישראל - נסיון הסבר בלתי רשמי |
|||
|
|||
דינה שלום, עקרונית אני נוטה להסכים עימך כי היחס הכללי של ישראלים שונים, ובמיוחד הדתיים שבהם, הוא מביש וחסר כל הסבר נוסף. העובדה שהיהודים בגולה למדו לפחד מכלבו של הפריץ לא הוסיפה ככל הנראה לחיבה עבור חיות בית בכלל, וכלבים בפרט. יחד עם זאת אין להבין דרך נקודה זו בלבד מדוע כמות חתולי פחי הזבל בישראל עולה על גדותיה, בעוד שבצפון אירופה הבעייה לא קיימת. זהו נושא מעניין, היות ובסמינר בו השתתפתי הועלו רעיונות מרעיונות שונים, ללא כל הסבר ממשי מניח את הדעת. הסבר מסויים שעלה בשיחה פרטית - ואגב ממשתתף גרמני ממוצע ורגיל - היא העובדה שישראל נושקת למדינות עולם שלישי ולשטחי הרש''פ אשר גם בהן קיימים תנאים טבעיים מקלים להתרבות בעלי חיים בלתי מבוקרת, אשר באה לידי ביטוי בזליגה מתמדת של כלבי וחתולי רחוב אל שטח ישראל, שם קיים יותר מזון עבורם. מעניין לציין שהסבר זה לא עלה לדיון באופן רשמי, אולי מחמת הרצון המשותף של הישראלים והגרמנים שלא לדבר על כל דבר שריח פוליטי זה או אחר עלול לנדוף ממנו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מה לגבי דביבונים(1) בצפון-אמריקה? |
|||
|
|||
(1) raccoon | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אחד ההבדלים העצומים הוא שהדביבון אינו מבוית |
|||
|
|||
ולמעשה, הוא מככב בביטוי ''משוגע כמו דביבון שהוא חיית בית'' (crazy as a pet 'coon). ההבדל הגדול בין חיות הבית (חתולים וכלבים) וחיות הבר הוא שחיות הבית, בני האדם ביטלו את ''הכשרתם'' לחיות בטבע, יהא אשר יהא. חיות הבר עוד יש להן סיכוי, כלשהו.קוניטרה, הדביבונית החביבה שמגדלת ארבעה פעוטות בעלי זנבות מסומנים לתפארת, אוהבת לבקר בחצר שלי, לאכול דובדבים ולנהל פגישות-אמבוט מרתוניות במיכל פלסטי מלא מים. יופיה המכושף ותחושת הבר שהיא מפיצה מבהירים לכל אחד שעיניים בראשון ש*היא* אינה מבויתת וגם לא תוכל להיות מבוייתת. חיות בר נוספות המסתובבות בסביבתי הן הסנאי, הצבי, האייל וה-(נו, איך תקראו לכל הסוגים של ה-moose, deer, elk וכאלה?) -- אשר חוקי שמירת הסביבה מחייבים כבוד אליהם ונ*א*כ*פ*י*ם. קיימות קבוצות של אזרחים-למען-חיות שמסייעים לתחזק את הסביבה שלהם ומטפלים באלה שנפגעו בידי אדם או שנקלעו, שלא בטובתם, לתוך סביבה אנושית. דוגמה לקבוצה כזו היא הקבוצה שפנינו אליה כשנתקלנו בגור כלבי-ים בן שלושה ימים, נח על שפת הים. הוא היה זקוק לאמו, אבל היא היתה זקוקה לאוכל, אז היא השאירה אותו על החוף, שינוח, וחזרה לים לצוד. כלבות ים עושות זאת, ובדרך כלל זה בסדר, אבל היא בחרה ברצועת חוף שאנשים וכלביהם אוהבים לטייל בה ומשום כך התארגנה קבוצת ''שמרטפים'' מהרגע שמצאנו את הגור במרחק מנומס ממנו והצביעה על קיומו בפני מי שעבר ברצועת החוף. התגובה היחידה שראיתי היתה היענות -- אנשים הצמידו את כלביהם אליהם, דיברו בשקט כדי לא להפחיד אותו, והתייחסו אל התורנות הזו בדיוק כמו שהיו מתיחסים לכל שמרטף אחר. (אני לא רוצה לנסות לחשוב מה היו אומרים בישראל אילו ביקשתי בנימוס ממישהו לעקוף גור כלשהו, על שפת הים, כדי לא להפריע לו.) התורנות נמשכה 12 שעות ובסופה קם הגור ושחה אל המים, אל אמו. המתנדבים ישבו עוד פרק זמן על החוף, כדי לראות אם הוא יחזור (הוא לא חזר) והתפזרו אל בתיהם. (לא, מיץ, אני לא חושבת שהדבר יכול היה לקרות בישראל. ועיין גם בהודעות התרעומת של הישראלים הזועפים על כך שהחדשות העיקריות של הימים האחרונים סיפרו על הניסיון היקר-מאוד להחזיר גורת לווייתנים אל משפחתה, בהשקעה עצומה של זמן ומאמץ.) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל לא רק נושקת למדינות העולם השלישי |
|||
|
|||
יחסה לבע''ח הוא יחס זהה לזה של העולם השלישי. אפשר לבדוק את יחסנו בשתי רמות: 1. האזרחים: יש בישראל אוהבי חיות אמיתיים, אבל יחסם של רבים מהישראלים נע בין פחד (ולפעמים גם אלימות) לחוסר איכפתיות לסבל הנגרם לחיות. רבים מידי מאמצים חיה לביתם ''על תנאי''. להלן שתי דוגמאות: א. ''הישראלי המרהט'' - אלו לוקחים גור חתול או כלב כתוספת לריהוט, וככזה יש להשליחו אם אינו עומד בציפיות (וגורים בדרכם מלאת הקסם הם גם מחריבים לא קטנים ומשתינים בכל פינה). ב. ''הישראלי מגלה עולם'' - בכל שנה עת מגיעה תקופת החופשה השנתית נמצאות עשרות חיות אומללות משוטטות. הסיבה: הבעלים נסעו לחו''ל. יותר זול לזרוק כלב/חתול לרחוב מאשר לדאוג לו לפנסיון וטיפול הולם. 2. הרשויות: מעט מדי נעשה ע''י הרשויות בנושאי צמצום מספר דיריי הרחוב ההולכים על ארבע, ובמתן טיפול הולם. עיריות מסויימות (כגון עיריית ת''א) מנסות לצמצם את הילודה ע''י עיקור וסירוס של פחתולים, ומצד שני נועלות בפניהם את הפחים ומקורות מזון, וגורמות להרעבה ולהחרפת חייהם הקשים ממילא של חיות הרחוב. ערים גדולות דוגמת ת''א זקוקות לחתולי חצר - בלעדיהם יהפכו החצרות למשכנן של המכרסמים. הפעילות כאן צריכה להיות משולבת: הסברה, טיפול וטרינרי עירוני, עידוד ומתן הטבות (כגון אוכל יבש) לבתים המאכילים ומשקים חתולים, וצימצום הילודה (לשמירת האיזון). ואם מותר לסיים בבקשה: גשו לצער בעלי חיים (או לכל אגודה אחרת), אמצו פחתול או כלב ותזכו במצווה ובאהבה עד אין קץ של בע''ח שלעולם לא ישכח שהצלתם אותו מסבל גדול :-) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גישת הרשויות לבע''ח מבהירה את מקורות הסגר , הכתר |
|||
|
|||
ושאר השיטות הננקטות ע''י הממשלה שלנו בשטחים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: אכן יש קשר |
|||
|
|||
קשר חינוכי, קשר של כבוד לחיים ולעולם החי. ובעיקר חוסר חמלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אכן, מידה של נעדרות חמלה (compassion, Mitleid ) |
|||
|
|||
הנידרשת לחברה הגונה ובונה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ונשאלת השאלה: כיצד מגדלים חמלה? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| דינה - כך תאפי חמלה: |
|||
|
|||
המצרכים:1/4 ק''ג גור חתול/כלב חסר ישע, כ- 10,000 פשפשים (לפי העין), 1 מגבת גדולה. אופן ההכנה: אוספים במגבת את כל המצרכים ועוטפים היטב. מכניסים לבית חם. מאכילים ומשקים (בזהירות גדולה, לגורים צעירים יש נטיה להחנק). מלטפים בעדינות על ביטנו של הגור (אפשר גם בכל שאר חלקי הגוף, זה רק משביח את החמלה). משכיבים בסלסלה רכה. הביטי בסלסלה, ובדקי אם חמלה מוכנה. (זמן אפיה משוער: כשעה) בתאבון! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ומה עושים בישראל? |
|||
|
|||
כשזעקות הגורים מחרישות אוזניים? החמלה מהווה חלק חשוב מספר התורה (''לא תחסום שור בדישו'' לא דובר, מלכתחילה, על פוליטקאים ועובדי חברת החשמל אלא על שוורים אמיתיים) -- אבל איכה אבדה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד: ובנוסף - כמוסה כנגד תולעים. מה שבשונה |
|||
|
|||
מהפישפשים, לא גלוי לעין. גור נטוש, חשוף ופגיע לטפילים ביתר שאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שרון: צודק. רק רצוי לבדוק קודם את גילו |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי