  
  
  
|
 |
|
||
  כלא? צינוק?? תלוי בהנחת היסוד |
|||
|
|||
בס''ד. מה שתיארת זה גזל פשוט. מה שמדובר בו זה מצב בו מישהו השתכן בביתך ומסרב לפנותו. אם אז תנהג כתיאורך - זה יהיה תקף בהחלט. זכותה של האשה להיות בת חורין שווה בדיוק לזו של הגבר. אם הוא מסרב לשחרר אותה למרות פסיקת בי''ד - הרי שהוא גוזל את חירותה כמו ההוא שגזל את ביתך במשל. הבעיה היא שהגט צריך להיות מרצונו. כאן באה התורה וקובעת כי רצונו האמיתי הוא לעשות את הדבר הנכון (כמו רוב האנשים שהם שפויים) אלא שיצרו תקפו והרוע השתלט עליו. בהפעלת אמצעי לחץ כזה או אחר - שוברים את אותו יצר ונחשף הרצון האמיתי. בברכה ליציאה ממצרים מיד ממש, נסים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מדוע התורה כה מסובכת? |
|||
|
|||
לא די שתדבר תורה בלשון בני אדם - היא גם צריכה להיות אנושית. הפלפול הזה לא נראה לי רציני. בשביל מה ללכת סחור-סחור ולכפות על אדם שלא רוצה את ''רצונו האמיתי''? מדוע בית דין רבני לא יכול לפסוק הלכה (כמובן רק על סמך רצונו של אחד הצדדים) שהנישואין בטלים ומבוטלים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| התורה כה מסובכת? |
|||
|
|||
בס''ד. זה כדי למנוע משפטים מהסוג שרואים בבית משפט לענייני משפחה. כוחו של בית דין מוגבל על פי חוקים אלוקיים ולא על פי שגיונות בני אדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם כך הם אכן פני הדברים |
|||
|
|||
אז יש פגם חמור בחוקים האלוהיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם כך הם אכן פני הדברים אז לא שוללים את הבחירה החופשית משום אדם |
|||
|
|||
בס''ד. החוקים האלוקיים מכירים בחולשות בני האדם אפילו אם הם דיינים/שופטים ואפילו אם הם חברים בבג''ץ. על כן לא נותנים להם כח מוחלט כי לכח יש נטיה להשחית וכח מוחלט עלול להשחית לחלוטין. אשה המסרבת לקבל גט למרות שעל פי דין עליה לקבל, לא מכים אותה ולא אוסרים. לא רוצה - לא צריך. הבעל יכול לקבל היתר נישואין והיא, כשתרצה תקבל גט. איש המסרב לתת גט למרות שעל פי דין עליו לתת, כופין אותו עד שיאמר ''רוצה אני''. הכפיה מתחילה בדרכי נועם, שיכנוע ואף פיתויים כלכליים. אם זה לא עוזר - כופין אותו במקל וברצועה. הכלל, אין להתנות את חירותו של האחד ברצונו או באי רצונו של הזולת. ממסד הנוטל לעצמו סמכויות הפוגעות בבחירה החופשית של האדם - דומני כי תסכים אתי שזהו ממסד פשיסטי. אנו חווים כזה כל הזמן, לא? בברכה לחירות אמיתית נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאוד מוזר |
|||
|
|||
אני מצטט: ''אישה המסרבת לקבל גט למרות שעל פי דין עליה לקבל - לא מכים אותה ולא אוסרים. לא רוצה - לא צריך. הבעל יכול לקבל היתר נישואין וגו''' אז מדוע שלא יהיה כדלקמן: ''גבר המסרב לקבל גט למרות שעל פי דין עליו לקבל - לא מכים אותו ולא אוסרים. לא רוצה - לא צריך. האישה יכולה לקבל היתר נישואין וגו'''. פשוט, הגיוני, וצודק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אולי מוזר אבל מתאים לשונות בין גבר לאשה |
|||
|
|||
בס''ד. מה שאתה מבקש נובע מהנחת יסוד פמניסטית של שוויון טכני בין המינים, אבל שוויון כזה לא קיים. יש שוויון בסיסי בזכות לחרות ולזוגיות חיובית והוא אמור להישמר בדרך שההלכה קובעת והראיתי בקיצור. כיום נמנעים מעונשים גופניים כי זה ''לא הומאני'' ובכך מאפשרים לבעל להתעלל באשתו, אבל מבקשים להתיר אשה שלא על פי דין כך שבניה בעתיד עלולים להיחשב ממזרים ולפיכך פסולי חיתון. אכן, הומאניות למופת מתוך שוויון מופתי. וכל הנ''ל מתייחס לצדדים ההלכתיים טכניים בלבד, לרוחניות שבמוסד הנישואין עוד לא התייחסנו למרות שכותב הרשימה רומז לכך שוב ושוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העניין איננו ברוחניות |
|||
|
|||
אין חולק על הרוחניות והחשיבות שבמוסד הנישואין, ואין צורך לשוב ולהזכיר את העצב והטרגדיה שבגירושין, ובכלל זה השפעה רעה על הילדים וגו' וגו' והדברים ידועים ומבוררים. העניין הוא פשוט הרבה יותר. אם האישה מסרבת לתת גט - ניתן להתיר את הנישואין (עדיף שלום-בית, ולא רצוי ולהתגרש וגו' ואני שב ומדגיש שאינני מקל ראש) - ואין צורך להתרוצץ סביב האישה עם מיני פיתויים ואיומים, מלקות ודברי-כיבושין, ושאר מיני פלפולין על רצון 'מזויף' ו'אמיתי', על 'רוצה אני' ו'מסרבת אני' ו'כופין עליה' וגו' וגו'. פשוט (טוב, לא פשוט - אבל אפשרי) - מתירים את הנישואין. אך במקרה ההפוך אין אפשרות להתיר את הנישואין. במקרה ההפוך חייבים את הסכמת הבעל מרצונו או ''מרצונו'', ואם לא מצליחים לשכנע אותו במשך חודש, חודשיים, שנה, שנתיים או שבעתיים - הנישואין נותרים בתוקפם. זהו מצב בלתי הגון, פגום ומעוות - ועליו להשתנות. אם עמדת היהדות האורתודוכסית תישאר בעינה, דהיינו: ''זוהי ההלכה ה''אלוקית'' ואין מה לעשות'' - אז רשויות השלטון החילוניות תצטרכנה להסדיר את העניין. אך אני מתקשה להאמין שאין דרך הלכתית להעמיד דברים על מכונם - ובעניין זה נאמנים עליי דבריו של ח''כ ניסן סלומיאנסקי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל גשמיות היא השתקפות של הרוחניות |
|||
|
|||
בס''ד. על פי דין תורה עגינות כזאת אינה קיימת, כי ניתן באותו יום לקשור את הסרבן לעמוד ולהכותו עד שיאמר ''רוצה אני'' ובו במקום כותבים גט והוא נותנו לאשה. למדרן את ההלכה - זה רעיון מודרניסטי נפלא שמתחבר היטב לתפיסה שעם ישראל אינו שונה מכל עם אחר, תפיסה שהניסיון ליישמה פה בארץ חמדת עומד בשורש תהליכי החורבן. קיים פיתרון של נישואין או גירושין על תנאי ונרמז כאן בדברי חלק מן הכותבים. לא משתמשים בו כי אף זוג לא מבקש אותו אבל יתכן שזה מתחיל להשתנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוב, נסים |
|||
|
|||
אני לא מצליח להבין מדוע אין צורך להכות אישה סרבנית גט עד שתאמר ''רוצה אני'' - וניתן להתיר את נישואיה - אבל אי אפשר להתיר את נישואיו של גבר סרבן גט - ודווקא כן יש צורך לשכנע/להכות אותו. מדוע אי אפשר להכריז שהנישואין ''בטלין ומבוטלין, שביקין; שביתין; לא שרירין ולא קיימין''? [כמובן - רק על ידי בית דין רבני שיחליט בכובד ראש... אבל שתהיה לו האפשרות להחליט!] אין שום קשר בין הניסיון ''למדרן'' את ההלכה לבין שלילת ייחודו של עם ישראל. ההלכה - כלשונה כן היא - לשון הליכה עם הזמן - צריכה לתת מענה לסוגיות מודרניות, מדין שימוש בחשמל בשבת ועד לדיני קביעת ראש חודש וכניסת השבת בעת שהות אסטרונאוט יהודי בחלל. בכלל, כל הנושא של הכאת סרבן עד שיגיד שהוא רוצה את מה שאינו רוצה - מאוד מוזר בעיניי. הוא מזכיר לי סחיטת הודאות בדרכים פסולות. הרי באותה המידה ניתן לקשור סמוך ליום הכיפורים ''סרבן מחילה'' (שהרי עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות עד שירצה את חברו) - ולהכות אותו עד ש''יסכים'' למחול ליהודי ששדד אותו וגזל אותו והלבין פניו ברבים, וכן הלאה כיד הדימיון הפרוע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כלא? צינוק?? תלוי בהנחת היסוד |
|||
|
|||
וכיצד ניתן להבדיל בין רצונו ''האמיתי'', שהיה צורך במכות נאמנות כדי לחשוף אותו, לבין רצונו הלא אמיתי להעניק לי את ביתו, שנחשף באותה השיטה ממש? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רצונו האמיתי של יהודי |
|||
|
|||
בס''ד. על כך ראוי לכתוב מאמר אבל על קצה המזלג: לאחר שבית דין פסק על פי תורה שיש ללכת בדרך מסוימת - הוא גילה בכך מהו רצונו האמיתי של היהודי אשר בפנימיותו אינו רוצה וגם לא יכול להיפרד מהבורא יתברך. עיגון אשתו או כל התעללות אחרת מפרידה את היהודי מאלוקיו וזה יכול לקרות רק מאחר שיצרו הרע גבר עליו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רצונו האמיתי של יהודי |
|||
|
|||
א. ניחא. נניח שרצונו ''האמיתי'' הוא להיפרד מאשתו והוא רק לא מודה בכך. היות שבית הדין כבר יודע מה רצונו האמיתי, מדוע לא יפסוק בהתאם לרצון אמיתי זה ויתיר את הנישואין? מדוע יש גם להתעלל בגבר? ב. עדיין לא הבנתי את ההבדל בין הדוגמאות. אולי רצונו האמיתי של אדם הוא שאגזול את ביתו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רצונו האמיתי של יהודי |
|||
|
|||
ברשותכם: הדיון הזה הוא דיון עקר. החילוניים מעליבים את הקב''ה, וסניגורו של הקב''ה מביא פילפולים שהחילוניים לא יכולים להשתכנע מהם. יותר מעניין לראות כאן את הקב''ה כמחוקק. בא המחוקק ומקשה על הגירושין. כמו כן, בא המחוקק ויוצר מצב שבו האשה היא כאילו קניינו של הגבר: הוא יכול לשחררה והוא יכול שלא לשחררה. בפועל, החברה יכולה לכפות עליו לשחררה, אבל בגדול נשמר העיקרון לפיו האשה כאילו שייכת לגבר. למה זה טוב? זה טוב כי זה משמר את האמת הבסיסית, את הכללים הפנימיים והעתיקים, הלא-בהכרח-הגיוניים ולא-בהכרח-שיוויוניים שעליהם מבוססים היחסים בין המינים. אין שום דבר נאור במה שקורה בין גבר לאשה במיטה. אין שום דבר נאור במשיכה בין המינים. אין שום דבר נאור ביחסים בין המינים, בפלירטוט, במתח המיני. שום דבר! באה החברה המודרנית ואומרת - ''אה-הא! עכשיו אנחנו חכמים. אנחנו יודעים שאין אלוהים, וכל החירטוטים של התנ''ך זה שטויות. לפיכך מה שנשאר זה איזושהי תאונה כרומוזומלית שיצרה שני מינים, המובדלים זה מזה בצורת אברי המין שלהם ועוד כמה דברים שוליים. אה, ויש גם את העניין החייתי הזה של סקס, אבל זה סתם איזה אקט נמוך שמעורבים בו כל מיני מיצים ולכלוכים. את הסקס המלוכלך נשאיר לחדר המיטות, כאקט ששני אנשים מתקדמים יכולים להחליט לבצעו, אם וכאשר שניהם מגיעים להכרעה כי הם מעוניינים לבצעו. אך מחוץ לחדר המיטות, לתחום הליכלוך, נשליט משטר נאור של 'שיוויוניות': אין למעשה הבדלים משמעותיים בין שני מינים. אין גם תפקיד טבעי המיועד למין זה או מין אחר. אין דחפים למלא תפקידים טבעיים. כל אלה שטויות. גם החיבור בין המינים הוא עניין של בחירה ונוחות בלבד. ירצו - יתחתנו. לא ירצו - לא יתחתנו. ירצו - יתגרשו.'' וכו'. וכך אנו מגיעים למצב העניינים העצוב בחברה המודרנית שלנו. לעומת כל זה, החוקים של היהדות מכירים ביחסים הטבעיים בין המינים ובכך שיש כאן שני ציבורים עם זהויות ואישיויות שלמות משל עצמם. שהמהות של כל מין בנפרד והיחס ביניהם הוא הרבה יותר מאשר ''לי יש איבר מין בולט ויותר שרירים, לך יש איבר מין בצורת תעלה ושחלות''. שלא מדובר כאן סתם על הבדלים פיזיים, אלא על שתי ישויות שמתחברות זו לזו בצורה מסויימת, שהאינטראקציה ביניהם היא משחק תפקידים מורכב ולא פחות טבעי וחזק מההבדלים החיצוניים. במסגרת ההכרה הזו, חוקי היהדות משמרים את הכלל לפיו הגבר הוא לא רק הומו ספיאנס ממין זכר, אלא *הבעל*. כן *הבעל*. לא יפה, לא שיוויוני? אולי. אבל טבעי ונכון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רצונו האמיתי של יהודי |
|||
|
|||
הנה מודל תלת מימדי של המשפחה, למען תשזפו בו את עיניכם. שימו לב ששיוויוניות לא נכנסת לתמונה: | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רצונו האמיתי של יהודי |
|||
|
|||
בס''ד. לחלק הראשון עניתי בתגובה לאריה. לחלק השני, ברגע שהתורה מצווה ''לא תגזול'' ואף מוסיפה כי גזל הנו רצח ברמה מסוימת - לא יתכן שזהו רצונו האמיתי של אדם. ועוד לא דיברנו על ''דרך ארץ קדמה לתורה'' ועל כך שטבעו של אדם להגן על רכושו. אחד העיוותים הקשים אצלנו הנו האיסור המוחלט ''לקחת את החוק לידיים''. בכך נשללת מן האדם זכותו הטבעית להגן על רכושו מניה וביה, והכל עובר להכרעת הממסד. בכך הציב עצמו הממסד במעמד על, והכח הזה הנו אחד מגורמי השחיתות כפי שאנו סובלים ממנה. בברכה לחירות אמיתית, נסים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי