  
  
  
|
 |
|
||
  העניין איננו ברוחניות |
|||
|
|||
אין חולק על הרוחניות והחשיבות שבמוסד הנישואין, ואין צורך לשוב ולהזכיר את העצב והטרגדיה שבגירושין, ובכלל זה השפעה רעה על הילדים וגו' וגו' והדברים ידועים ומבוררים. העניין הוא פשוט הרבה יותר. אם האישה מסרבת לתת גט - ניתן להתיר את הנישואין (עדיף שלום-בית, ולא רצוי ולהתגרש וגו' ואני שב ומדגיש שאינני מקל ראש) - ואין צורך להתרוצץ סביב האישה עם מיני פיתויים ואיומים, מלקות ודברי-כיבושין, ושאר מיני פלפולין על רצון 'מזויף' ו'אמיתי', על 'רוצה אני' ו'מסרבת אני' ו'כופין עליה' וגו' וגו'. פשוט (טוב, לא פשוט - אבל אפשרי) - מתירים את הנישואין. אך במקרה ההפוך אין אפשרות להתיר את הנישואין. במקרה ההפוך חייבים את הסכמת הבעל מרצונו או ''מרצונו'', ואם לא מצליחים לשכנע אותו במשך חודש, חודשיים, שנה, שנתיים או שבעתיים - הנישואין נותרים בתוקפם. זהו מצב בלתי הגון, פגום ומעוות - ועליו להשתנות. אם עמדת היהדות האורתודוכסית תישאר בעינה, דהיינו: ''זוהי ההלכה ה''אלוקית'' ואין מה לעשות'' - אז רשויות השלטון החילוניות תצטרכנה להסדיר את העניין. אך אני מתקשה להאמין שאין דרך הלכתית להעמיד דברים על מכונם - ובעניין זה נאמנים עליי דבריו של ח''כ ניסן סלומיאנסקי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כל גשמיות היא השתקפות של הרוחניות |
|||
|
|||
בס''ד. על פי דין תורה עגינות כזאת אינה קיימת, כי ניתן באותו יום לקשור את הסרבן לעמוד ולהכותו עד שיאמר ''רוצה אני'' ובו במקום כותבים גט והוא נותנו לאשה. למדרן את ההלכה - זה רעיון מודרניסטי נפלא שמתחבר היטב לתפיסה שעם ישראל אינו שונה מכל עם אחר, תפיסה שהניסיון ליישמה פה בארץ חמדת עומד בשורש תהליכי החורבן. קיים פיתרון של נישואין או גירושין על תנאי ונרמז כאן בדברי חלק מן הכותבים. לא משתמשים בו כי אף זוג לא מבקש אותו אבל יתכן שזה מתחיל להשתנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוב, נסים |
|||
|
|||
אני לא מצליח להבין מדוע אין צורך להכות אישה סרבנית גט עד שתאמר ''רוצה אני'' - וניתן להתיר את נישואיה - אבל אי אפשר להתיר את נישואיו של גבר סרבן גט - ודווקא כן יש צורך לשכנע/להכות אותו. מדוע אי אפשר להכריז שהנישואין ''בטלין ומבוטלין, שביקין; שביתין; לא שרירין ולא קיימין''? [כמובן - רק על ידי בית דין רבני שיחליט בכובד ראש... אבל שתהיה לו האפשרות להחליט!] אין שום קשר בין הניסיון ''למדרן'' את ההלכה לבין שלילת ייחודו של עם ישראל. ההלכה - כלשונה כן היא - לשון הליכה עם הזמן - צריכה לתת מענה לסוגיות מודרניות, מדין שימוש בחשמל בשבת ועד לדיני קביעת ראש חודש וכניסת השבת בעת שהות אסטרונאוט יהודי בחלל. בכלל, כל הנושא של הכאת סרבן עד שיגיד שהוא רוצה את מה שאינו רוצה - מאוד מוזר בעיניי. הוא מזכיר לי סחיטת הודאות בדרכים פסולות. הרי באותה המידה ניתן לקשור סמוך ליום הכיפורים ''סרבן מחילה'' (שהרי עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות עד שירצה את חברו) - ולהכות אותו עד ש''יסכים'' למחול ליהודי ששדד אותו וגזל אותו והלבין פניו ברבים, וכן הלאה כיד הדימיון הפרוע. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי