|
בעניין הניגוד האירוני בין שרון לביילין בשאלת הנסיגה החד צדדית זה באמת נראה על פניו מוזר.
שרון ראה את הערך הבטחוני של ההתנחלויות ובמציאות שנוצרה הוא הבין שהם עול בטחוני ולא נכס בטחוני.
הסיבה המדינית של מניעת אפשרות הקמת מדינה פלשתינאית באזורים שבהם יש התנחלויות הפסיקה להיות רלוונטית לגביו ככל שהמציאות טפחה על פניו. משלב מסויים הוא השלים עם הקמתה של מדינה פלשתינאית, ובשלב מתקדם יותר הוא הבין שגבולותיה של מדינה זו חייבים לכלול את רוב ההתנחלויות. כך שלמעט גושי ההתנחלויות הגדולים אין לכל שאר ההתנחלויות, גם לתפיסתו, ערך מדיני עוד.
ביילין, לעומת זאת, עדיין שבוי במודלים המקובלים בזירה הבינלאומית כמו החלטת 242 ואילך החוזרים על העקרון: ''שטחים תמורת שלום''. העקרון הזה היה ברור אחרי מלחמת ששת הימים (כאשר ההחלטה התקבלה) אך מאז המציאות השתנתה לרעה. הפלשתינאים הפכו לשחקן מרכזי (במקום ירדן) והשטחים החלו להכיל התנחלויות. כך שכיום מדובר, כביכול, על שטחים וישובים תמורת שלום.
לכאורה, ה''נדוניה'' שלנו יותר מפתה עכשיו,אך היא גם יותר קשה לימין למסירה גם תמורת שלום. ובמקביל, למעשה אין כיום גורם משמעותי בצד הפלשתינאי שאיתו אפשר להגיע להסכם שלום. ואת זה ביילין לא הפנים.
הוא בקלות יכול היה להגיע להסכם שלום עם מדינה אירופאית רק שלנו יש עסק עם אנשים ''קצת'' שונים. |
אם מסכימים איתך זה לא אומר שאתה צודק
