  
  
  
|
 |
|
||
  מצב משק המיים |
|||
|
|||
יפה עשה דוד סיון שהביא לנו נתונים מעודכנים על משק המים. מבלי להיות מומחה גדול, ניתן לאמר שיש לנו בארץ כ 2 מיליארד קוב מים שפירים {מי-גשמים, נחלים ומעיינות הניתנים לשתיה ולשימוש ביתי}, לאוכלוסיה של 6.5 מיליון בישראל ועוד כ 3 מיליון בשטחי יש''ע. ס''ה כ-10 מיליון אנשים. מכאן שכמות המים לראש היא כ-200 קוב. אם ישנה הרגשת ''רווחה'' היום במשק המים, היא טמונה בכך שהמשק היהודי, קרי מדינת ישראל, צורך הרבה יותר מים מהתושבים שמעבר לקו הירוק, וזאת היא תמצית השגיאה בהבנת המצב במשק המים. מדינת ישראל על 6.5 מיליון תושביה חיה על כ-250 קוב לראש. 200-250 קוב לראש, בכל ארץ ישראל המערבית, הוא מצב על סף עולם שלישי צחיח. הנני להפנות את תשומת לב הקורא, שמצוקת המים קיימת רק בארץ ישראל המערבית ובירדן. בסוריה ובמצרים וגם בעיראק אין מצוקת מים. הבעיה היא דרך ניהול משק המים של ארצות אלו, וזה כבר תחום פוליטי. מצרים, לדוגמא {ע''פ הזיכרון}, נהנית מהנילוס ששופע כ-70-80 מיליארד קוב בשנה. חלק את זה ב-70 מיליון תושבים ויש לנו כאלף קוב לראש!!! פי חמישה מאשר לנו. כנ''ל סוריה, שהיא מדינה גשומה יותר בחלקים גדולים משיטחה המיושב, שם הסיפור יותר טוב. רק אנחנו נשארנו עם המחסור. לא יעזרו לנו פילפולים וגילגולי עיניים, נצטרך לעבור להתפלת מי-ים וטובה שעה אחת קודם. אני נותן כאן תוספת קטנה לנושא החיסכון: ניתן לחסוך מים רבים במדינה אם נפסיק ''ליצא מים'' לחו''ל ע''י גידולים חקלאיים זוללי מים. לדוגמא, יצוא ההדרים ממישור החוף, יצוא הירקות משטחים פתוחים {מלונים ועגבניות תעשיה, תירס ועוד ועוד} וירקות מוקפאים משטחים פתוחים מושקים. כל דונם של גידולים אלו צורך כ-600 קוב מים שפירים. השקיה במי ביוב לא תתקבל על הדעת בשטחים המיועדים ליצוא. נעשו כמה צעדים בכיוון, כמו חיסול ענף הכותנה על מים שפירים. כיום כל שדה כותנה הנראה, מושקה במיים מושבים {מי ביוב נקיים}. יצוא חקלאי מהיום יהיה רק מחממות, שם התשואה לקוב מים ולהון שווה את המאמץ. גם גידול דגי בריכה על מים שפירים, יש להפסיק אותו. רוב בריכות הדגים במישור החוף, ממולאות במים שפירים. הערה אחרונה על השקייה במים מושבים: טעות גדולה נעשית במדינה בשימוש יתר{!!!} במים מושבים לחקלאות. מים אלו יש בהם הרבה מלחים משאריות השימוש הביתי {מכונות כביסה, שטיפות וכו}, והם בשימוש מואץ, ימליחו את הקרקע לדורות. כיום ניתן {לדעתי ודעת מומחים גדולים ממני}, להשתמש במיים אלו רק היכן שיש יותר מ-400 מילימטר גשם, שזה בערך קו אשקלון כפר מנחם וצפונה. הגשם שוטף את המלחים מהקרקע והיא מתנקה מהם. השקייה במים מושבים בנגב הצפוני, היכן שלא יורד הגשם כאמור לעיל, היא הבכיה לדורות הבאה עלינו כבר בשנים הקרובות. אנו ממליחים שם את הקרקע באופן חסר תקנה. למתענינים לקרוא מאמרים של הפרופ' איתן זסלבסקי מהטכניון, נציב המים בעבר הרחוק. מקווה שעזרת להבהיר התמונה. רפי | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מצב משק המיים - מים שפירים |
|||
|
|||
סה''כ צריכת המים בשנת 2002 היתה 1.65 מיליארד ממ''ק. המספר הזה כולל צריכת מים שפירים (כ-1 מיליארד ממ''ק) , מים מושבים ומים מליחים. על פי המספר הזה ונתוני האוכלוסיה שלך (רפי אשכנזי), הצריכה לנפש, בשנת 2002, היתה רק 174 ממ''ק (שפירים, קולחין מושבים ומליחים). בחישובי הקצאות לפי המקובל בנציבות המים מדברים תמיד על צריכה, ביתית, לנפש של 125 ממ''ק. יוצא שלשימושים אחרים נשאר מעט מאד. אני לא ממש בטוח שאני מבין את משמעות הקטע שלך: ''ניתן לאמר שיש לנו בארץ כ 2 מיליארד קוב מים שפירים.'' בנושא ההשקיה במים מליחים באזור דרומית לקו שתיארת, ויותר ספציפי ברמת נגב, נאמר לי יותר מפעם אחת, על ידי מומחי תחנת הנסיונות האזורית (אחד מהם חתן פרס ישראל), שאין לי מה לדאוג לגבי ההמלחה המצטברת. פרט נוסף שכדאי לקחת בחשבון לפני המלצה לגבי שימוש במים מליחים באזורים דרומה לקו שתיארת: יש יותר שטחים ממה שאפשר להשתמש בעונה אחת (אפשר להמליח ולנדוד הלאה) ואז יש יותר זמן לגשמים לשטוף את הקרקע. פרופסור דן זסלבסקי זה השם הנכון של מי שהיה נציב המים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האשמים אינם החקלאים כלל... |
|||
|
|||
כנראה שרק במדינת היהודים אפשר לשמוע דיבורים נגד חקלאות, במיוחד אם היא מבוקשת בשווקים עולמיים. הרעיון של יצוא מים לארצות אירופה, הוא בעיקר זריית חול בעיני ציבור צרכני המים הביתיים. וזאת מדוע? 1. תמיד קל להשוות בין צרכן עסקי לצרכן פרטי, ואז לצאת נגד אלו שהמדינה מממנת. 2. החקלאות מהווה בכל מדינה, כולל ארה''ב, את ההוויה הלאומית של ייצור, השתלטות לאומית, וביטוי ליכולת המדינ ולהצדיק את ריבונותה על שטחים אשר קיים חשש לביזור מיעוט. 3. אם המדינה היא ספק המים העיקרי - הממשלה המוציאה לפועל את מדיניותה בתחום המים ואיכותם, גרמו למצב שיש כיום מחסור במים, אז במה אשמים החקלאים? חדלונם של ממשלות ישראל לדורותיה של המדינה, הביאו את משק המים לשוקת שבורה, כך שגם ללא הציבור החקלאי, השוקת הייתה שבורה, היות ומספר החקלאים והעוסקים בתחום הצטמצם, למרות הגידול באוכלוסייה הכללית. 4. באותה מידה, לשם מה צריך המדינה מממנת את החקלאים, ניתן לשאול לשם מה המדינה משקיעה בכבישים לנהגים מופרעים אשר, בכל שנה מספר ההרוגים עדיין עומד על כ-600 בני אדם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האשמים אינם החקלאים כלל... |
|||
|
|||
ליניב ויסמן: אני חקלאי מהולדתי בעצמי ובעל משק חקלאי. לא אמרתי מילה אחת ולו גם אות, על החקלאים כחקלאים. לא לייצא מים לחו''ל זה הא''ב במדינה שאין בה מים והכוונה לגידולים שותי מיים ככותנה על מים שפירים, פרדסים וירקות בשטחים פתוחים, וכן דגי בריכה על מים מתוקים. מה לא ברור כאן? צריך להתאים את החקלאות למצב משק המים ז''א לפתח ענפים חוסכי מים ,בהם ההון יחליף מים, קרי חממות ובתי צמיחה סגורים בהם צריכת המיים לעומת התמורה היא זניחה.כמו כן להשתמש במי ביוב רק, רק בשטחים בהם ישנה שטיפת מי גשם. מה נגד החקלאים כאן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יניב אני מתפלא עליך |
|||
|
|||
כאשר במציאות יש מעט מידי מים שפירים אז ההיגיון אומר שקודם כל יקבלו האנשים לפני הצמחים זה לא זריית חול בעניים. בגידולים שלא משלמים את עלות יצור המים המלאה, כל ממ''ק מים שמשמש להשקייה זה ממ''ק מים שנשפך לשווא. במיוחד נכון הדבר כאשר יש מחסור חמור. אחת הסיבות למחסור החמור היא שממשלות ישראל נהגו ונוהגות להקצות לחקלאים בלי חשבון ובמחיר הרבה מתחת לעלות היצור. אותן ממשלות עשו זאת מהאמונה שזה יעזור לשמור על אדמות הלאום. בפועל בגלל שחלק ניכר מהגידולים לא היו רווחיים בעצם שיווקו מים זולים לחו''ל (בגידולי יצוא) - לארצות שם יש מים בשפע. הגישה הזאת בסופו של דבר גם לא הועילה בשמירה על שטחי הלאום - החקלאים לא שומרים על אדמות הלאום (ו/או על רבונות) - שרבות מהן לא מעובדות בכלל. זה גם נכון שבטווח הארוך ניתן לספק יותר מים לחקלאות אבל הם יהיו ממקור מליח או פוסילי (זאת אומרת מותפלים). הטוחח הארוך הזה הוא לפחות עוד עשור ויותר. בנית כבישים זה השקעה באמצעי שיעזור לצמיחת המשק. שימוש במים זה הוצאה שוטפת. זה הבדל גדול. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי