|
כאשר במציאות יש מעט מידי מים שפירים אז ההיגיון אומר שקודם כל יקבלו האנשים לפני הצמחים זה לא זריית חול בעניים.
בגידולים שלא משלמים את עלות יצור המים המלאה, כל ממ''ק מים שמשמש להשקייה זה ממ''ק מים שנשפך לשווא. במיוחד נכון הדבר כאשר יש מחסור חמור. אחת הסיבות למחסור החמור היא שממשלות ישראל נהגו ונוהגות להקצות לחקלאים בלי חשבון ובמחיר הרבה מתחת לעלות היצור. אותן ממשלות עשו זאת מהאמונה שזה יעזור לשמור על אדמות הלאום.
בפועל בגלל שחלק ניכר מהגידולים לא היו רווחיים בעצם שיווקו מים זולים לחו''ל (בגידולי יצוא) - לארצות שם יש מים בשפע. הגישה הזאת בסופו של דבר גם לא הועילה בשמירה על שטחי הלאום - החקלאים לא שומרים על אדמות הלאום (ו/או על רבונות) - שרבות מהן לא מעובדות בכלל.
זה גם נכון שבטווח הארוך ניתן לספק יותר מים לחקלאות אבל הם יהיו ממקור מליח או פוסילי (זאת אומרת מותפלים). הטוחח הארוך הזה הוא לפחות עוד עשור ויותר.
בנית כבישים זה השקעה באמצעי שיעזור לצמיחת המשק. שימוש במים זה הוצאה שוטפת. זה הבדל גדול. |
יניב אני מתפלא עליך
