|
סיוון, החומר שהבאת טוב אך תה עדין ומתחשב מידי | |||
|
|||
עם המערכת הציבורית /פוליטית שלנו. יש לנקוט 4 צעדים משמעותיים ובהקדם: 1) לקצץ בכלל ההוצאות הממשלתיות כך שיפחתו ב15% ביחס לתל''ג. ובהמשך יש לקבוע ולמסד כלים ''אוטומטיים'' המצמידים את הוצאות הציבוריות לתל''ג ובעיקר ליצוא. זאת על מנת לרתום את את המוטיואציה של הפקידים ועובדי הציבור לתפיסה ולהבנה שמשכורתם מותנית ביצוא ובהכנסות הנגבות מהציבור העמל. 2) כדאי שתפרסם את הנתונים של יחס החוב הציבורי ושל משקי הבית ושל הסקטור היצרני בארץ לבנקים ולהשוות זאת לתל''ג השנתי. תחושתי הינה - שבדומה לגרעון המים בכינרת ובמאגרי התהום , יקח שנים רבות מאד של הכנסה חיובית על מנת שהמשק יוכל להחזיר את חובותיו לבנקים. בינתיים - המשק משועבד לבנקים. לכן - יש לנקוט סדרת צעדים להפחית את התלות של הסקטור היצרני ומשקי הבית לבנקים. בין היתר - הפחתה חד משמעית בריבית האובר-דראפט. הפחתה משמעותית בכל עלויות העסקה ועוד. 3) פעילות נמרצת לעידוד היזמות הפרטית ובעיקר עידוד היצוא. ''כסף מסובסד'', סיוע במציאת שווקים, עידוד ומתן כלים ליצוא, הקניית ידע בחינם להגעה לרמת התקנים הנדרשים בחו''ל ועוד. פישוט הביורוקרטיה, הנהלת החשבונות ועוד. 4) פעולות מהירות להסכם ביניים עם הפלשתינאים, כולל אזור הפרדה אמין אשר יקנה ביטחון לתושבי ישראל, לתיירים, לקניינים מחו''ל, לנבחרות הספורט מחו''ל (שבכל משחק שלהם בארץ צופים רבים ויש לכך השפעה על מישרוים רבים מעבר לתיירות, כמו למשל לגיטימציה, רצון לקנות סחורות ישראליות). אשמח לקבל את תגובתך. | |||
_new_ |
אין סיבה להצמיד הוצאות ציבוריות למשתנה כלכלי | |||
|
|||
הרי הטענה המקורית היא שמרבית התפקידים שעובדי המנגנון הציבורי ממלאים יעשו טוב יותר על ידי המגזר הפרטי (שגם יקלוט את הטובים שבהם כעובדים). באחד המאמרים הקודמים (''קיצוץ בתשלומי ההעברה וסימני המשבר,'' 23.1.2003) שלי הצגתי שסך החוב הציבורי והפרטי במשק מגיע לכדי 251 אחוזים מתוצר (פי 2.5). לדעתי זה נתון שמצביע על משבר שכבר מתגלגל. לפי הבנתי אנחנו חיים על יותר מהיכולת שלנו לייצר ויש לעצור את התנפחות הבלון לפני שיתפוצץ לבד. תמיד עדיף למנוע תקלות............ שקט יחסי בגבולות בהחלט יכול לעזור בעיקר כי אז יהיו לנו פחות תירוצים. הגיע הזמן שנבין שעלינו לדאוג לקיומנו גם בזמן מלחמה. | |||
_new_ |
סיוון, מדוע לא? צריך מנגנון שימנע את חוקי פרקינסון | |||
|
|||
הסקטור הציבורי בכל העולם תמיד גדל ותמיד מתרחב ותמיד הוצאותיו עולות ומתנפחות. חייבים למצוא מנגנון שיכפיפו באופן דינמי ומהיר לכוחות השוק וליכולת המדינה לכלכל את הסקטור הציבורי. | |||
_new_ |
ראובן, אני התייחסתי להצעתך הספיציפית | |||
|
|||
שאמרה להצמיד את הסקטור הציבורי למדד של צמיחה בתוצר או ביצוא. זה בשום אופן לא כי זה אומר הגדלת תקציבים ציבוריים בגלל צמיחה. הקשר הזה לא רצוי בכלל. להלן הצעה יותר ספיציפית. כמובן שלפני כל זה צריך להחליט בברור איזה מטרות צריכה ההוצאה הציבורית לשרת ולהפריט את כל הנכסים שהם בני הפרטה: 1. כמו שנקבע מספר חברי הכנסת בחוק כך צריך לקבוע את מספר משרדי הממשלה. החוק צריך לקבוע את זאת כך שיהיה מאד קשה לשנות. 2. בצורה דומה לקבוע את נושאי הפעילות של המשרדים הללו והיקף כח האדם שהם רשאים להעסיק. 3. אבטלה במשק לא תהיה סיבה להרחבת כח האדם בשרות הציבורי. 4. תקציבי ההוצאה צריכים להיות קשיחים ותלויים באופן מוחלט בגביית המקורות. מגבלה נוספת שדרושה כאן היא גודל ביחס לתוצר למשל: 35 אחוזים. כמו כל משק בית גם ''המשק'' הציבורי צריך לחיות על פי מצב האמצעים שלו. | |||
_new_ |
סיוון, מקבל את הצעתך במאת האחוזים. | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |