  
  
  
|
 |
|
||
  עו''ד השנאה העצמית של השמאלן המערבי |
|||
|
|||
תודה רבה לישראל בר ניר. איני רגיל למחמאות. תוספת אחת לתגובתך - העמדות האנטי-מערביות בקרב השמאל המערבי אינן נראות לי פרדוקסאליות. במשך תהליך מורכב שחל מאז 1968, השכבות הנמוכות הפסיקו להיות מוקד ההזדהות של השמאל. ''מקוללי התבל'' הם עכשיו עמים נבחרים ברחבי העולם השלישי והמהגרים בבית, במידה ויחסם לעולם במערבי נראה קונפליקטיבי. בקיצור, השמאל כבר לא מגן סתם על העני, אלא על האחר. בשנות השבעים, עדיפות חדשה זו במאבק הפוליטי עדיין נראתה מגונה בעיני ותיקי התנועה. ודאי, חובה היתה אז להרגיש אהדה לאנושות הקומוניסטית הסובלת בחוץ, אך מי שחיפש בסולידריות עם קובה, ניקאראגואה, אנגולה, ויאטנאם וכו' תחליף לפעילות בבית היה נחשב ל''תייר מהפכה'' או ל''מציצן'' שהצטייד ב''סבל מיד שניה''. הדברים השתנו. מוטב עניני השמאל נמצא מחוץ לחברתו. השמאלנים שאני מכירם היום כבר מזמן אינם הולכים לבתי חרושת כדי להתחבר עם המעמד הפועל, אלא מזדמנים למסגדים כדי להציע עזרה בעניני רשיונות שהייה ונוסעים לפחות פעמיים בשנה לעודד את הידידים בעזה במאבקם הצודק. התקוממות ההמון המוסלמי לקח את מקומו של שחרור הפרולטריון. מענין שהשמאל הישראלי כנראה קדם לנו באותו תהליך. מאז שאני זוכר, להיות ''שמאלן'' בישראל כמעט ואינו מתקשר למדיניות סוציאלית או לליברליזם תרבותי, אך לעמדה של התיחסות חיובית אל אינטרסים הפלסטינאים ואל הידברות תוך ויתורים הדדיים או (אם צריך) גם חד-צדדיים. ההתחברות בין השמאל הישן לבין פרולטריון לא עלתה יפה, כי שאיפת הפרולטריון לא היתה לחברה בלא רכוש פרטי אלא דוקא לרכוש. גם ההתחברות בין השמאל החדש לבין עמי האיסלאם נמצאת מול בעיה דומה, כי חלומם אינו מדינת כל אזרחיה אלא מדינה משלהם. בארצות האיסלאם אין עדיין הרבה פעילות למען האחר. ללא ספק האנטי-מערביות של השמאל היא הצד המערבי ביותר שלו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אני לא ממש מצוי מהי השקפת עולמו השמאלן |
|||
|
|||
המצוי בעולם המערבי. אני גם לא בטוח מה זה שמאלן. פעם שמאלן היתה ההגדרה, כך נדמה לי, לאיש שמאל דוגמטי על משקל דומה ללאומן. לכן אולי יש כאן בילבול מושגים ואתם תגדירו אותי שמאלן - אבל זה לא העיקר. צריך להוסיף שאצל רבים למדי בפורום הזה כל מה שקשור לשמאל הוא שלילי ולי קשה מאד להסכים עם זה. רק אינפורמציה חלקית שקלטתי מהחדשות בזמן האחרון לגבי חקיקה חברתית - מרץ בראש. גם תמר גוז'נסקי. אז נראה לי שלגבי השמאל בארץ הבקורת שלך לא מתאימה. לא ברור לי בדיוק למה אבל בישראל השקפות העולם לגבי האויב הערבי התארגנו סביב שמאל וימין. בשתי הקבוצת יש קיצונים שמטיפים לכרות את הענף שהם עצמם יושבים עליו. אני לא רוצה לפרט כדי למנוע ויכוח עקר. אני שמאל ולא אוהב את השקפותיהם של לאומנים ו/או שמאלנים. אלה קבוצות של אנשים דוגמתיים מידי. שמאל זה גם לדאוג לרווחת הישראלי מבחינת הביטחון האישי. במכלול זה אפשר לחשוב גם על שרות בצבא ביחידות קרביות כולל בצבא קבע, על שרות בבית הנבחרים ועוד. בכל מקרה לאף אחד אין מונופול על הפטריוטיות ועל הזכות להשפעה על התנהלות המדינה הדמוקרטית שלנו ולחלק ציונים. גם השחיתות במשטר הדמוקרטי שלנו חוצה את מרבית המפלגות אבל הוא חמור יותר במפלגות הגדולות. דבר אחרון, ביחס לערבים אני בעד שיקויים משא ומתן. זה לא בגלל שאני תבוסתן או בעל תווית אחרת אלא בגלל שזה מה שאומר לי החיבור בין הידע-השכלה שלי וחושי ההישרדות. גם בנושא הישרדות אין לאף אחד מונופול על הידיעה מה נכון לעשות היום, מחר או בעתיד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ברוך בואך לדיוני הפורום ד''ר וילקה. |
|||
|
|||
כדאי שתתחיל להתרגל למחמאות, כי בפורום הזה הם ישטפו אותך מכל עבר. אין הנאה גדולה יותר ל''ימנוני'' הפורום מאשר כותב אירופאי במקור המחזק את דעתם, שכן גם אתה יודע, שבאירופה דיעותיך ובעיקר אלה הקשורות לישראל, הן דבר נדיר מאד, וזאת בלשון המעטה. אתה רחוק מלהבין את השמאל הישראלי, גם אם לטענתך שהית בחברתו תקופה מסוימת. אני מוצא קשר ישיר בין הסתייגותך מצירופה של טורקיה לשוק האירופאי, לבין הסתייגותך ממתן שוויון זכוויות לערבים במדינת ישראל, (גם אם אינך אומר זאת במפורש, זה הפירוש למה שאתה אומר בסעיף מדינת כל אזרחיה) והתלהבותך מהמשך מדיניות הכיבוש של ישראל. לדעתי זה נובע מגישה הרואה בכל מה שקשור לאיסלם דבר נחות שאינו מגיע לדרגת האירופאיות (ואת היהדות אתה מואיל בטובך לספח לאירופאיות, כאשר אתה אומר שהיהודים הם יותר אירופאים מאירופאים). לגישה זו קוראים בעברית גזענות, גם אם תטען שלוש פעמים בראיון עם אלכסנדר שאתה לא. בנוסף, עליך לזכור כי לכל אורך ההיסטוריה, כיבוש לא נמשך לנצח, והתקוממות של עם הנלחם על חירותו , בסופו של דבר מצליחה. אז מה התוחלת ? ההבדל בין שמאל לימין אם לתמצת אותו הוא שהשמאל שואף לדו קיום בכל התחומים, גם המעמדי, גם החברתי וגם הלאומי. ומוכן להידברות בין כל הגורמים על מנת להגיע לסדר חברתי הגיוני שניתן יהיה לחיות בו. הימין שאתה מייצג כאן בגאון,מתנגד לאותו דו קיום , ושואף שהמעמדות החזקים יכריעו את המעמדות החלשים, ויהפכו אותם לחוטבי עצים ושואבי מים. גם בתחום הכלכלי, גם בתחום החברתי, ובעיקר בתחום הלאומי. על זה גאוותך ? אם תקרא קצת בין דפי הפורום, את דברי משבחיך הרבים, הרי שבכל כתיבה שלהם תמצא את המאפיינים של ''ההכרעה'', ותמיד כוחנית - צבאית או אחרת. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
מר גטניו היקר, המושג גזענות די מטושטש אצלך, כפי שאתה משתמש בו, הוא חל לגבי כל המדינות, שקובעות את האזרחות לפי קריטריונים ארכאיים כגון מוצא, שפה, אמונות דתיות או אזרחיות. גם מדינת כל אזרחיה שלך לא תוותר על מחיצות כאלה, היא תעניק שוויון זכויות מלא לערביי ישראל אך לא לפליטי 1948 ובכן היא עדיין נשארת בגדר ה''גזענות''. דו-קיום והידברות קיימים גם בין קבוצות נפרדות, אין הפירוש שצריך בהכרח להתחתן. התרשמתי מתוקפך לתפוש את הדברות ''לא תכבוש'' ו''לא תפלה'' כאימפרטיבים הקטגוריים. יש בעמדה ההיא כל היופי של הדדוקציה המוסרית, אבל רק מעט אתיקת האחריות. השמאל בוטח שהטרור יפסיק אם רק ישראל תסתלק משטחי פלסטין, הימין חושש שהטרור דווקא יחגוג (לפחות הג'יהאד האסלאמי כבר חגג עקב ההצהרות החדשות של העבודה בנושא). אל תחשוב שאני מתגאה להיקטלג לא אצל השמאל האופטימי ורחב-הלב אלא אצל הימין החשדני והקטנוני. אתה צודק שאין מה להתפאר מזה. רק ממה עדיף להינתק קודם, מהמציאות או מהערכים הקטגוריים? דומני שההיסטוריה לא מאשרת תמיד את הקביעות המוסריות. חלק גדול מהכיבושים שבהיסטוריה כן הצליחו. למשל, הכיבוש הערבי של ארצות הלבנט במאה הז', זה היה גם סיפור של החרמת קרקעות, התישבות ואפלייה, אבל תוך כמה מאות שנה נשכח שהיה כיבוש בכלל. בניגוד לרושם שקיבלת, איני מזלזל בתרבות האסלאם: כח המשיכה והאינטגרציה עולה בהרבה בזה של היהדות. זה גם ההבדל בין כיבוש לכיבוש. איני מאחל ימים ארוכים לכיבוש הישראלי, אבל בלי הכיבוש הזה, אף ערבי לא היה אפילו מעמיד פנים לדבר על שלום אתכם. הדבר על המשקל התנ''כי הידוע, לא אשלחך אם לא ברכתני. שלום וברכות, קרסטן וילקה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ד''ר וילקה: ציפיות/אתוסים היסטוריים ופוליטיקה מדממת |
|||
|
|||
אין כאן שאלה של עמדות שמאל וימין, אלא של מציאות מסתברת. כפי שעולה מדבריך, לאיזה מטרה בעצם ירצו הפלשתינאים ''מדינת כל אזרחיה''? הרי אין בכך כמעט כל שינוי קיומי ביחס למצב הקיים, פרט לסמנטיקה. קבוצות-המונים רוצות מטרות ברורות ותועלות ברורות. מטרה ברורה ופשוטה כזאת היא אכן מדינה משלהם. מטרה אחרת - חזרה לאדמותיהם. אם היהודים נתפסים מבחינות אלה כגורם המסכל מטרות ברורות ופשוטות אלה, וכגורם שנוכחותו הביאה סבל וגלות - הרי שקיום היהודים בטריטוריות הקונפליקט הינו זניח, במקרה המוצלח. רמת חיים גבוהה יותר וצדק סוציאלי? נראה שההמונים הפלשתינאים תופסים מטרות אלו לא כברי-יתכנות feasible או כמחוללי שינוי דרסטי בתקופה הנראית לעין. לכן הם נותנים קדימות למטרות מיידיות, פשוטות, ברורות ו''בוערות'' על חשבון מטרות הניתפסות כרטוריות, מטרות שהגשמתן מסובכת וגובלת באוטופיזם (ביחס למציאות העולם השלישי), כאלו המצביעות על מצב נחוץ אך לא בר-הישג. ----------------------------------------- אתוסים היסטוריים של עבר מפואר ******************************** עלינו להבין שמעבר נימרץ להקרבת דמים והיתלקחויות דמים קיים כאשר מגמות בהווה ניתפסות כמרוחקות מציפיות לגדולה היסטורית וכלכלית - ציפיות הקיימות על רקע עבר הנתפס כמפואר. הדגמה: מלחמת האזרחים הספרדית ****************************** כך, מלחמת האזרחים בשנות ה- 30 בספרד פרצה לדעתי בגלל הניגוד בין המציאות האגררית המפגרת ובין העבר ההיסטורי המפואר של ארץ זו. ברם, מדוע דווקא אז, בנקודה היסטורית זו, ניתפסה סתירה זו באופן עצים intensive ? בגלל שינויי התעוש המואץ באירופה שספרד התקשתה לעמוד בתחרות איתו (וזאת לאחר מאמצי תעוש ורפורמות בספרד), דבר שיצר תפיסת נחשלות מעמיקה, דווקא על רקע המאמצים הכושלים. פוליטיקה מדממת: ***************** ניגוד כזה בין עבר הניתפס כמפואר, ובין כשל מאמצים בהווה, הוא שיוצר פוליטיקה מדממת. המטרה החברתית/פוליטית המוצבת בנסיבות נתונות כאלה היא: הדבקת הפער ונסיקה תרבותית, מדינית, חברתית ומשקית, וזאת לאור אתוסים של העבר המפואר - אתוסים שהם הגורם המאפנן, המגדיר והיוצר מוטיבצייה גבוהה להשגתה ויתכנותה feasibility של מטרה כזו. בספרד 36-39 : ************ הפשיזם של פרנקו היציע תפנית רדיקלית כדרך לדילוג ו*גישור מהיר* על פער השנים שנוצר בין הנחשלות לגדולה. הרפובליקנים - היציעו דרך ליברלית ולא רדיקלית של הדרגתיות ורפורמות. ההתפצלות מסביב למטרה חשובה - שהוצגה בחדות כנראה על ידי הפשיסטים - שהיו הגורם מחולל התפנית התודעתית באופן שהרפובליקנים היו מוכרחים אף הם לאמץ מטרות של נסיקה והשתלבות באירופה מתקדמת - התפצלות זו היא שחוללה מאבק דמים ממושך. גרמנייה בתקופת רפובליקת ווימאר ******************************* גם הנאציונל סוציאליזם היציב מטרה מועצמת על רקע אתוסים של גדולה היסטורית. תפיסת הנחשלות בהווה היתה ככל שנראה תוצר הכווץ הכלכלי וזאת כגורם מדרבן, שאליו התווספו תחושות של נסגנות היסטורית, תרבותית, חברתית וכלכלית, בפרט עקב מימד ההשפלה בהסכמי שביתת הנשק, וקנסות עצימים, כמו גם תחושת הידחות ביחס לקידמה הכלל אירופית. גם כאן חלה התפצלות בין הנאציונאל-סוציאליסטים שהיו גורם רדיקאלי (ראה תעמולתם כנגד השמרנות ה''מרובעת והנוקשה'' לגישתם, של מפלגת ''היונקרים הנוקשים והאויליים'' של פון פאפן כפי שהיציגוה), ובין הסוציאל דמוקרטים והקומוניסטים. התוצאה: קרבות רחוב ופוליטיקה מדממת. הפלשתינאים ************ גורם הרקע המדרבן: אתוסים היסטוריים של גדלות האיסלאם, התרפקות על תור-הזהב התרבותי, הפוליטי והכלכלי של האיסלאם. נחשלות ההווה והפער בינו לעבר ה''מפואר'' מועצמים בתודעה ומקבלים מימדים כמעט אובסיסיביים עקב מה שניתפס כהשפלה היסטורית על ידי היהודים והציונות. בנוסף, הפלשתינאים, בניגוד לספרד היחידנית, רואים עצמם חלק מהאומה הערבית. עלינו לזכור שאתוסים פאן- ערביים הועצמו על ידי מדיניותו של שליט מצריים גמאל עבד-אל נאצר (1952-1970) אילוליא היתה קיימת ישראל, הרי שסביר שהפוליטיקה הפנים-ערבית היתה הופכת למדממת - איום שאכן ניצניו קיימים במצריים ובסורייה למשל, בדמות הפונדמנטליזם המציע *גישור מהיר* לגדולת העבר. ישראל כמטרה חיצונית מונעת אולי הפיכת הפוליטיקה הפלשתינאית והכלל ערבית למדממת. ברם, נוכחותה של ישראל יוצרת את הציפייה הגובלת באובססיה לזינוק נחשולי לקראת הקידמה המותנית בסילוק ה''יישות הציונית'' (לדבריהם) לחלוטין מהאיזור. לכן, אין זה סביר במיוחד שהערבים יוותרו לאורך זמן על מטרת התשתית של סילוק ישראל, לטובת ''ראייה פרגמטית''. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי