  
  
  
|
 |
|
||
  ד''ר וילקה: ציפיות/אתוסים היסטוריים ופוליטיקה מדממת |
|||
|
|||
אין כאן שאלה של עמדות שמאל וימין, אלא של מציאות מסתברת. כפי שעולה מדבריך, לאיזה מטרה בעצם ירצו הפלשתינאים ''מדינת כל אזרחיה''? הרי אין בכך כמעט כל שינוי קיומי ביחס למצב הקיים, פרט לסמנטיקה. קבוצות-המונים רוצות מטרות ברורות ותועלות ברורות. מטרה ברורה ופשוטה כזאת היא אכן מדינה משלהם. מטרה אחרת - חזרה לאדמותיהם. אם היהודים נתפסים מבחינות אלה כגורם המסכל מטרות ברורות ופשוטות אלה, וכגורם שנוכחותו הביאה סבל וגלות - הרי שקיום היהודים בטריטוריות הקונפליקט הינו זניח, במקרה המוצלח. רמת חיים גבוהה יותר וצדק סוציאלי? נראה שההמונים הפלשתינאים תופסים מטרות אלו לא כברי-יתכנות feasible או כמחוללי שינוי דרסטי בתקופה הנראית לעין. לכן הם נותנים קדימות למטרות מיידיות, פשוטות, ברורות ו''בוערות'' על חשבון מטרות הניתפסות כרטוריות, מטרות שהגשמתן מסובכת וגובלת באוטופיזם (ביחס למציאות העולם השלישי), כאלו המצביעות על מצב נחוץ אך לא בר-הישג. ----------------------------------------- אתוסים היסטוריים של עבר מפואר ******************************** עלינו להבין שמעבר נימרץ להקרבת דמים והיתלקחויות דמים קיים כאשר מגמות בהווה ניתפסות כמרוחקות מציפיות לגדולה היסטורית וכלכלית - ציפיות הקיימות על רקע עבר הנתפס כמפואר. הדגמה: מלחמת האזרחים הספרדית ****************************** כך, מלחמת האזרחים בשנות ה- 30 בספרד פרצה לדעתי בגלל הניגוד בין המציאות האגררית המפגרת ובין העבר ההיסטורי המפואר של ארץ זו. ברם, מדוע דווקא אז, בנקודה היסטורית זו, ניתפסה סתירה זו באופן עצים intensive ? בגלל שינויי התעוש המואץ באירופה שספרד התקשתה לעמוד בתחרות איתו (וזאת לאחר מאמצי תעוש ורפורמות בספרד), דבר שיצר תפיסת נחשלות מעמיקה, דווקא על רקע המאמצים הכושלים. פוליטיקה מדממת: ***************** ניגוד כזה בין עבר הניתפס כמפואר, ובין כשל מאמצים בהווה, הוא שיוצר פוליטיקה מדממת. המטרה החברתית/פוליטית המוצבת בנסיבות נתונות כאלה היא: הדבקת הפער ונסיקה תרבותית, מדינית, חברתית ומשקית, וזאת לאור אתוסים של העבר המפואר - אתוסים שהם הגורם המאפנן, המגדיר והיוצר מוטיבצייה גבוהה להשגתה ויתכנותה feasibility של מטרה כזו. בספרד 36-39 : ************ הפשיזם של פרנקו היציע תפנית רדיקלית כדרך לדילוג ו*גישור מהיר* על פער השנים שנוצר בין הנחשלות לגדולה. הרפובליקנים - היציעו דרך ליברלית ולא רדיקלית של הדרגתיות ורפורמות. ההתפצלות מסביב למטרה חשובה - שהוצגה בחדות כנראה על ידי הפשיסטים - שהיו הגורם מחולל התפנית התודעתית באופן שהרפובליקנים היו מוכרחים אף הם לאמץ מטרות של נסיקה והשתלבות באירופה מתקדמת - התפצלות זו היא שחוללה מאבק דמים ממושך. גרמנייה בתקופת רפובליקת ווימאר ******************************* גם הנאציונל סוציאליזם היציב מטרה מועצמת על רקע אתוסים של גדולה היסטורית. תפיסת הנחשלות בהווה היתה ככל שנראה תוצר הכווץ הכלכלי וזאת כגורם מדרבן, שאליו התווספו תחושות של נסגנות היסטורית, תרבותית, חברתית וכלכלית, בפרט עקב מימד ההשפלה בהסכמי שביתת הנשק, וקנסות עצימים, כמו גם תחושת הידחות ביחס לקידמה הכלל אירופית. גם כאן חלה התפצלות בין הנאציונאל-סוציאליסטים שהיו גורם רדיקאלי (ראה תעמולתם כנגד השמרנות ה''מרובעת והנוקשה'' לגישתם, של מפלגת ''היונקרים הנוקשים והאויליים'' של פון פאפן כפי שהיציגוה), ובין הסוציאל דמוקרטים והקומוניסטים. התוצאה: קרבות רחוב ופוליטיקה מדממת. הפלשתינאים ************ גורם הרקע המדרבן: אתוסים היסטוריים של גדלות האיסלאם, התרפקות על תור-הזהב התרבותי, הפוליטי והכלכלי של האיסלאם. נחשלות ההווה והפער בינו לעבר ה''מפואר'' מועצמים בתודעה ומקבלים מימדים כמעט אובסיסיביים עקב מה שניתפס כהשפלה היסטורית על ידי היהודים והציונות. בנוסף, הפלשתינאים, בניגוד לספרד היחידנית, רואים עצמם חלק מהאומה הערבית. עלינו לזכור שאתוסים פאן- ערביים הועצמו על ידי מדיניותו של שליט מצריים גמאל עבד-אל נאצר (1952-1970) אילוליא היתה קיימת ישראל, הרי שסביר שהפוליטיקה הפנים-ערבית היתה הופכת למדממת - איום שאכן ניצניו קיימים במצריים ובסורייה למשל, בדמות הפונדמנטליזם המציע *גישור מהיר* לגדולת העבר. ישראל כמטרה חיצונית מונעת אולי הפיכת הפוליטיקה הפלשתינאית והכלל ערבית למדממת. ברם, נוכחותה של ישראל יוצרת את הציפייה הגובלת באובססיה לזינוק נחשולי לקראת הקידמה המותנית בסילוק ה''יישות הציונית'' (לדבריהם) לחלוטין מהאיזור. לכן, אין זה סביר במיוחד שהערבים יוותרו לאורך זמן על מטרת התשתית של סילוק ישראל, לטובת ''ראייה פרגמטית''. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי