  
  
  
|
 |
|
||
  אמנות הסילוף חצי תה חצי קפה |
|||
|
|||
מר גדעון ספירו אבי הסמרטוט האדום הוא איש עט אך לא אשכולות.הוא משתמש ברסיסי אמת לצייר אמת - משלו שהיא סילוף על גבי סילוף חצי תה חצי קפה. ארצות הברית לא הכריזה מעולם מלחמה על צ'ילה וד''ר איינדא, לפי כל הנתונים שיש בידינו היום - ניצל מהלך דמוקרטי לעלייה לשלטון ולא התכונן לשמור אותו אלא להעתיק את הסיסטמה הקובאנית.(בבחירות האחרונות, ללא פינושא נכשלו הקומוניסטים של פאפא איידנה כישלון משפיל), בויאטנאם לחמה ארצות-הברית לימין משטר נבחר שלמרות היותו משטר מושחת חזר פעם אחר פעם לבחירות בניגוד למשטר של הדוד- הו.(חוץ מזה בויאטנם לחמו גם אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום קוראיה, פילפינים ). על הצעות שלום אנוואר סאדאת יש יותר אגדות ושמועות מאשר עובדות. יואיל נא מר ספירו להביא הוכחות לסילופיו הכרוניים.בנוגע לעתמיד שהוא צופה לישראל בתוך הקו- הירוק ''כמשטר דיקטטורי אכזרי'' אני חולק עליו. ישראל היתה ונשארה דמוקרטית. מעשיה בשטחים אינם שאלת הדמוקרטיה בגבולותיה, אלא אם היא היתה מספחת את השטחים. בגולן יש דמוקרטיה מלאה אפילו כשחלק מהדרוזים שם לא רוצה בה, אחמד טיבי ומרעיו בכנסת לא צמחו במשטר דיקטטורי אלא להיפך, ואפילו הסמרטוט האדום הודפס ונעלם לא בגלל בעיות דמוקרטיות אלא שיקולי הכנסות. השתוללותו הקבועה של מר ספירו בסמרטוט היא ה-הוכחה שהוא נושם באווירה דמוקרטית. אני יודע שזה נשמע בנאלי...אבל האם יכל מר ספירו לפרסם סמרטוט בכל צבע אצל יקיריו הפלסתינאים? מדוע הוא לא יוצא נגד ההודעות ה-דמוקרטיות האחרונות של פושע-הטרור ראש הרשות הפלשתינאית. בקיצור - מר ספירו יעשה טוב אם יכין שעורי בית מפני שכל ''תיזה'' שלו שווה רק את הנייר שעליו הודפסה וניסוחיו מתאימים לאתר ערוץ 7 הבזיוני, שכבר הזכרתי למעלה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הערות לימאי ו..נקודות הסכמה. |
|||
|
|||
הערות ונקודות הסכמה ------------------- שלום לימאי/ מפורום ערוץ 7(?)/ כמו תמיד אני מוצא בדבריך נקודות הסכמה,אך גם צורך להעיר ולהאיר. הפעם בעניין הדמוקרטיה ---------------- אתה צודק בהנחה שדמוקרטיה היא עניין משמעותי לעם החי במדינה מוגדרת,שגבולותיה ברורים ואזרחיה מוגדרים לפי החוק ואין הכרח או חובה שאופיה הדמוקרטי פנימי של המדינה -יתורגם לתוך שטחי השפעה,איזורי מלחמה ושטחים כבושים או מוחזקים. * איש לא יטען שבריטניה הגדולה והדמוקרטית,חדלה להיות כזו, משום שבאיזורי הפריסה הקולוניאלית שלה שלט מטעמה שילטון מסוג אחר,בהחלט לא דמוקרטי. ראה למשל תחום המנדט פלסתינה-א''י....שלא להזכיר תחומי שליטה אחרים.הודו,מלאיה,אפריקה ועוד. * קשה לטעון, ללא רתוריקה לשמה,שארצות-הברית הפסיקה להיות דמוקרטית ולשאוף לדמוקרטיה מלאה מבית,מפני שהתערבה ואפילו הסתבכה בארועי דרום מזרח אסיה..... * הבעיה המוסרית הקשורה לשליטה בעמים אחרים,כפיית רצון פוליטי או כלכלי ואכיפת חוק וסדר צבאי -מטרידה רבים מתומכי ונהני המשטר הדמוקרטי,הרואים את ארצם- מדינתם מבצעת מחוץ לגבולותיה, מדיניות לא דמוקרטית,הקשורה לאחרים,בלי לתבוע את הבלתי אפשרי - החלת העתק מדוייק של המשטר הדמוקרטי גם על אחרים. * בעיה מסוג דומה מעסיקה רבים בארצות-הברית למשל,שמדיניות החוץ שלה תומכת במודע בשליטים ומשטרים שכל קשר בינם לדמוקרטיה מערבית -אינו אלא מקרי ומזערי....שלטון הבערות והעריצות של סעודיה, או הדיקטטורה של פקיסטן, הן רק כמה דוגמאות,המוכרות במקומות שונים בעולם,כולל בישראל שבמשך השנים קיימה קשרים הדוקים עם משטרים לא דמוקרטים כמו דרא''פ או אירן....גם במקרים אלה לא היתה אנומאליות בין המשטר הדמוקרטי של ישראל לקשרי החוץ שלה והשלטון הדמוקרטי של ישראל לא התערער והשתנה בגלל העדפות מדיניות החוץ. * אם וכאשר סוקרים המצב בשטחים המוחזקים (או הכבושים-הכל לפי ההעדפה הסמנטית-רעיונית של הכותב) ברור שהשלטון הדמוקרטי ישראלי ''נעצר'' בגבולות הקו הירוק ומובלעות המתנחלים. הדמוקרטיה הישראלית אינה נחלת הפלסתינאים (למעט הפלסתינאים הישראלים) ואף שבאוטופיה חברתית מן הראוי שכל מרכיביה יחולו על הפלסתינאים,מכל הזנים הרעיוניים,אין לצפות מישראל להעביר את הזכויות השמורות לאזרחיה- לאחרים,בעיקר לאלה הרואים בה אויב.(גם אז עדיין שמורה לתושבי השטחים ''מובלעת משפטית'' שהם יכולים לעשות בה שימוש) * תנועות שונות הפועלות בישראל,כמו במקומות אחרים בעולם,מייצגות תיזות המוקיעות את הממשלה והמדינה ''כגוף לא דמוקרטי'' ומעלות חששות, או שלל דרישות מהתחום המוסרי בעיקרו והאשמות שמעשי המדינה בשטחים ''אינם דמוקרטים''......(או ראויות להגדרה פשעי מלחמה'').... אין ספק שהמלינים צודקים,לפחות בחלק מהטענות.....המעשים אינם דמוקרטים,אינם שווים לנעשה בישראל וליחס שמקבלים אזרחיה.....''זה באמת לא יפה'' אך בהחלט לא בתחום חובה דמוקרטית,המציבה הבדלים ברורים בין אזרחי מדינה לאחרים המתוחמת בגבול על כל המשתמע ממנו. * מכל האמור לעיל נראה בעיני ''שאלופי העניין הפלסתינאי'' הנשענים על זכויותיהם הדמוקרטיות והאישיות,במדינה דמוקרטית,מתבלבלים ברגע בו הם מבקשים להחיל זכויותיהם (בלי חובותיהם...) על הצד השני,החלש,הכפוף למשטר צבאי כזה או אחר ובמילים פשוטות ''הצד הדפוק...'' הבעיה מחמירה עוד יותר כשמכלילים בה עובדות איבה אלימה ולמעשה לוחמנות הצד השני,הגולש גם לטרור ובעצמו אינו מסוגל ''לעשות סדר'' ולהחיל משטר דמוקרטי. * דברי אינם שוללים ,מתפיסתי האישית,בדבר צורך להיות הומאנים ככל האפשר,להכיר בזכויות הצד השני עד לגבול האפשר ולשאוף להעניק לו במהירוות זכות הגדרה עצמית בגבולות מוגדרים שם,אינשאללה,יקיים משטר דמוקרטי לפי הבנתו ויכולתו ואם לא...אז באמת לא נורא....כמו שנאמר בצבא ''זבשו''........ | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדמוקרטיה והבעיה הפלסטינית |
|||
|
|||
דמוקרטיה היא צורת משטר, דהיינו מכשיר של חברי מערכת פוליטית. מטרתה של צורת משטר זאת כמו כל צורת משטר אחרת, היא להבטיח את שרידותה של המערכת הפוליטית ואת שרידות חבריה ורווחתם כפי שהם מגדירים אותה. אין בדמוקרטיה שום דבר קדוש ושום דבר ניצחי. הדמוקרטיה האתונאית שהיתה יותר דמוקרטית מן הדמוקרטיות היום, לא הצליחה לשמור על המערכת הפוליטית של האתונאים ולכן עברה מהעולם. לא כל מי שחי במערכת הפוליטית משתתף במעשה הפוליטי. תיירים, תושבים ארעיים, בעלי ''גרין קארד'' ועובדים זרים אינם משתתפים במעשה הפוליטי ובכל הדמוקרטיות בעולם מצויות קבוצות כאלה ובחלקן גדולות מאוד. יתרונה של הדמוקרטיה על כל צורת משטר אחרת אינו בכך שהיא יותר הומניסטית או ליברלית אלא שהיא יותר חזקה, דהיינו שהיא מסוגלת להפיק יותר אנרגיה שרידותית מאשר משטרים לא דמוקרטים. הטעם לכך הוא שאזרחים במדינות דמוקרטיות מרגישים את עצמם שותפים למעשה הפוליטי, אף כי למעשה אין זה כך. שהרי המדינה ההמונית אינה יכולה לקיים את ''שלטון העם'' ולשתף את הציבור בשלטון כפי שהיה הדבר באתונה העתיקה. למי שחש עצמו שותף יש בדרך כלל מוטיבציה גבוהה יותר. אי הכללת הפלסטינים שמעבר לקו הירוק במעשה הפוליטי מובנת: א. הם אינם מעוניינים בכך. ב. הם פועלים לא לשרידותה של מדינת ישראל אלא להשמדתה. המשך החזקת השטחים על ידי ישראל גם הוא מובן: א. מדינה פלסטינית עצמאית עלולה לסכן את שרידותה של מדינת ישראל. ב. לדעת ישראלים רבים שטחי יש''ע שייכים לעם יהודי ולא לפלסטינים. המתנגדים לשליטת בשטחים טוענים: א. שליטה על אנשים חסרי זכויות פוליטיות משחיתה את השולטים, דהיינו מסכנת את שרידותה של ישראל. ב. אין זה מוסרי-הומני לא להעניק לאנשים זכויות פוליטיות. ג. דווקא הקמת מדינה פלסטינית תקרב את השלום. הווכוח הזה נעשה במסגרת דמוקרטית. אם גדעון ספירו וחבריו יזכו בבחירות בישראל תקום מדינה פלסטינית. אם ד''ר משה רוזנבלט וחבריו יזכו בבחירות בישראל לא תקום מדינה פלסטינית. דרך חלופית היא שהעולם הערבי לרבות הפלסטינים, יודיע שהוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים; שמדינות ערב יקיימו קשריים דיפלומטיים ויחסי שלום עם ישראל ושיתנו ערובות ביטחוניות ואחרות לכך. אז יתחיל עידן חדש שבו תיפטר הבעיה הפלסטינית. שהרי מדינות ערב מנעו את פתרון הבעיה הפלסטינית לפני מלחמת ששת הימים כאשר רצועת עזה, יהודה ושומרון היו בידי מדינות ערביות. הם נקטו בדרך ''הבלתי דמוקרטית'' הזאת, לפי הגיונו של גדעון ספירו, כדי לקיים את הסכסוך ולהביא להשמדתה של ישראל. הוויתור על הרצון להשמיד את ישראל ישנה את מהלך ההיסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הימאי שהה זמן רב מתחת לפני המים ושכח להתעדכן |
|||
|
|||
האיש המתחבא מאחורי השם ''ימאי מישראל'' היה כנראה עסוק זמן רב בצלילות, אולי הוא נהנה משמורות אלמוגים, אבל נראה ששכח להתעדכן, ועל כן הוא מצוי באנדרלמוסיה מוחלטת באשר לעובדות. וכאשר העובדות אינן ידועות, גם הפרשנות לוקה בעיוורון. זה בהחלט מצב מוזר להיות מואשם בסילוף עובדות בידי מי שכלל לא מכיר אותן. אז הבה נתחיל. ארה''ב והנשיא איינדה: הבנתי את המושג ''הכרזת מלחמה'' חורגת מהגדרות פורמליסטיות יבשות לעבר נסיון לרדת למהות. הכרזת המלחמה של ארה''ב על צ'ילי לא נעשתה בנאום רשמי של הנשיא בקונגרס, אולם בפועל, במדיניותה ובמעשיה (באמצעוצת הCIA) הכריזה ארה''ב מלחמה על הדמוקרטיה הצ'יליאנית, כאשר הפעילה את צבא צ'ילי להפיכה שהדיחה את הנשיא הניבחר איינדה. איינדה לא תכנן ולא פעל בכיוון של הנהגת משטר חד מפלגתי נוסח קובה, ואין לכך כל סימוכין, וגם ל''ימאי'' אין מידע בנדון, משום שמידע כזה לא קיים. ''הימאי'' מפגין בורות כאשר הוא מציין כי ''הקומוניסטים של פאפא איינדה'' נכשלו בבחירות האחרונות בצ'ילי ''כשלון משפיל''. יש כאן רק טעות קטנה, שאיינדה מעולם לא היה חבר במפלגה הקומוניסטית. הוא היה חבר במפלגה הסוציאליסטית, ומטעמה נבחר לנשיאות, ובבחירות האחרונות נבחר שוב נשיא סוציאליסטי ממפלגתו של איינדה. לא זו בלבד שאיינדה וממשיכיו לא נכשלו בבחירות האחרונות, ''כשלון משפיל'', אלא זכו בהצלחה מסחררת. ארה''ב ווייטנאם: ארה''ב לא לחמה בוייטנאם לצדו של משטר ''נבחר'' כפי שכותב בטעות ''הימאי'', אלא הגנה על חונטה צבאית מושחתת שמעולם לא נבחרה על ידי העם בבחירות דמוקרטיות. ההתערבות האמריקאית בוייטנאם, דבר לא היה לה עם דמוקרטיה, אלא נבעה מתאוריית ''הדומינו'' שקבעה, כי אם תיפול דרום וייטנאם בידי הקומוניסטים, תיפולנה גם שאר מדינות דרום מזרח אסיה. התיאוריה התבררה כשטות קולוסאלית, שעל מזבחה הקריבה ארה''ב חייהם של מליוני בני אדם, ביצעה פשעי מלחמה לרוב, כולל שימוש בנשק כימי שגרם ללידות מעוותות עוד שנים לאחר שארה''ב הובסה במלחמה. רוברט מקנמארה, שהיה שר ההגנה של ארה''ב בתקופת וייטנאם, כתב לפני שנים ספורות ספר, בו הוא מכה על חטא, מביע צערו על המלחמה המיותרת, והכיר באי תקפותה של תאוריית הדומינו. הלקח שיש ללמוד מספרו של מקנמארה הוא, כי לא פעם, מי שעומדים ליד הגה השלטון,שבויים בתוך קונספציות אסוניות, ורק כעבור שנים, לאחר שגרמו לאבדן חיי אדם ונזקים אחרים בחברה ובכלכלה, הם מכירים בטעותם. אני מציין בסיפוק, כי שעה שמקנמארה עוד היה בשלטון וביצע את פשעי המלחמה, אני הפגנתי, יחד עם מאות אלפים בארה''ב וברחבי העולם, נגד המעורבות האמריקנית בוייטנאם. הצעות השלום של סאדאת בשנים 1971/2: לא ''אגדות'', כפי שכותב ''הימאי'', אלא מידע בדוק שהופיע מאז במאות מאמרים, עבודות אקדמיות וספרים. שמורים אצלי מספר רשימות, ולהלן כמה ציטוטים. ברשימה על ספרו של גד יעקבי, מי שהיה שר בממשלת האסון של גולדה מאיר (''כחוט השערה'' הוצאת ''עידנים'' של ''ידיעות אחרונות'') שהתפרסמה ב''ידיעות אחרונות'' 29.12.1989 מובאת שיחה בין הנרי קיסינג'ר שר החוץ של ארה''ב ושר החוץ הישראלי אבא אבן. אומר קיסינג'ר: ''רבותי, אולי תגידו סוף סוף, לפחות לנו, לידידכם, מה אתם באמת רוצים? אתם מוכנים לסגת לגבול הבינלאומי תמורת שלום או לא? מה התנאים שלכם? שארם? מה עוד? ואם לא לגבול הבינלאומי, לאן אתם מוכנים לסגת? מתי? תמורת מה? ואולי תואילו סוף סוף להגיד ליארינג לא רק מה אינכם מוכנים לקבל, אלא מה אתם מוכנים לקבל? מהן ההצעות החיוביות שלכם? ....איש אינו מבין אתכם, איש אינו יודע מה אתם רוצים, רווחים חששות רציניים, כי כל מה שאתם רוצים באמת, הוא להתחמק מכל הסדר המחייב ויתורים מצדכם, ולשבת בגבולות שאתם יושבים בהם היום''. נאום קיסינג'ר. העיתונאי דניאל בלוך כותב בגליון ראש השנה של ''דבר השבוע'' (המוסף השבועי של ''דבר'') כי אלמלא מדיניות הסרוב של גולדה מאיר שהביא למחדל מלחמת יום הכיפורים, אפשר היה להתחיל ''את התהליך שהוביל להסכם השלום בין ישראל ומצרים, ב- 1971 או 1972 ובחגיגות השלום יכלו להשתתף עוד 3000 ממיטב הנוער'' (29.9.1989) תא''ל יואל בן פורת, מי שהיה קצין מודיעין ראשי של צה''ל, הגדיר את סרובה של ישראל לקבל את יוזמת השלום של סאדאת משנת 1971 ''כאחת ההחמצות הגדולות של ישראל'' והוסיף כי ''אילו קיבלנו את הצעת סאדאת ב- 1971 יכולנו להשיג לא רק הסכם טוב יותר מזה של קמפ דיוויד, אלא גם לחסוך מעצמנו את הנוראה במלחמות'' (''חותם'' המוסף השבועי של ''על המשמר'' 20.10.1989). לענין עתיד הדמוקרטיה הישראלית: מי שלא ער לסכנות הנשקפות לדמוקרטיה הישראלית בתוך הקו הירוק, כתוצאה מהתמשכות הכיבוש, סובל לדעתי מדיסלקציה פוליטית, רוצה לומר, לא מבחין בהצטברות איטית, אבל גוברת, של שחיקה בנורמות דמוקרטיות. גם הנאצים לא השתלטו על גרמניה במכה אחת. ובתחילה ביטלו אותם כחבורה סהרורית שתעלם. כאשר עלו לשלטון בבחירות, כבר היה מאור מדי. אף כאן יש תהליכים. הפסקת הטור שלי באחד מבטאוני ''מעריב'' הוא חלק משורה של צעדים מסוכנים, כמו החרם על יפה ירקוני, כמו ההחלטה להפסיק את משדר חדשות הלילה של גבי גזית בערוץ השני של הטלוויזיה משום שהוא ''שמאלני'' מדי, כמו ההתקרנפות של רבים מהעיתונאים לעבר הימין, כמו הפסקת טורו של העיתונאי חיים הנגבי ב''מעריב'', כמו הנסיון שנעשה בימים אלה לפטר את המרצה ד''ר אילן פפה מאוניברסיטת חיפה. אנשי שמאל מנועים כיום לקבל עבודות במגזר הציבורי. אנו עדים לשורה מתמשכת של התנכלויות. השבוע התקבלו בכנסת שני חוקים המגבילים את חופש הביטוי ואשר ימנעו ממרבית חברי הכנסת הערבים להתמודד בבחירות הבאות. מה שמתחיל עם ערבים, סופו שעובר גם ליהודים. נורמות העריצות והאלימות בשטחים הכבושים מחלחלות לתוך הקו הירוק. יותר אלימות בבתי הספר, יותר אלימות נגד עצורים בחקירות בתחנות המשטרה, יד קלה על ההדק של אנשי הביטחון שקוטלת ''בטעות'' חיי אדם. לפני 10 שנים אמר ח''כ בגין כי צירופו של זאבי, איש הטרנספר, לממשלה הוא ''זיהום פוליטי''. היום מכהנים בממשלה כמה זיהומים כאלה. זרועו של השב''כ הולכת וניכנסת לחיינו יותר ויותר. מאזינים לטלפונים, מנהלים תיקים אישיים נגד אלפי אזרחים מבלי שהם בכלל יודעים ומודעים לכך. אז נכון שאני עדיין יכול ''להשתולל'' כדברי ''הימאי'' בפורום זה או אחר, אבל היד החונקת של השלטון סוגרת עלינו לאט לאט. הקביעה של ''הימאי'' כי הדרוזים בגולן נהנים מדמוקרטיה מלאה, היא דוגמא נוספת, או לעיוורונו, או להתגייסותו למערך התעמולה השקרי של ישראל. דמוקרטיה מלאה? מתי היה ''הימאי'' לאחרונה בכפרי הדרוזים? אין שם יום ללא משטרה ושב''כ, מעצרים וחקירות. הם נחשבים לאזרחי מדינת אויב ומטופלים בהתאם. ישווה ''הימאי'' את ההשקעות הענקיות של המדינה בפולשים היהודים שהתנחלו בגולן, מיליארדים, לעומת הפרוטות, בהשוואה, שהושקעו בכפרים הדרוזים שם, בחינוך, בבריאות, בשיכון. ישראל מקיימת גם בגולן שלטו של אפלייה ואפרטהייד. ולבסוף, הערה אישית. ''הימאי'' מכנה את הפלסטינים כ''יקיריי''. היכן מצא סימוכין לכך? אין בכלל עמים שהם ''יקיריי''. אינני אוהב או שונא עמים. אני מחוייב להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ולעקרונות ''אמנסטי אינטרנשיונל'' לפיהם יש להיאבק נגד דיכוי, עריצות והפרת זכויות אדם בכל מקום בו הם קיימים, בין בשטחי פלסטין הכבושים בידי ישראל, בין בטיבט הכבושה בידי סין, ובין בעיראק, אירן, ארה''ב או הרשות הפלסטינית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עדיין כוס מלאה חצי תה חצי קפה |
|||
|
|||
מר ספירו,אני מבין קורא ספרדית? אם כן (כמוני) אז הוא מודע שהמפלגה שניצחה בצי'לה היא פרו אמריקאית ופרו שוק חופשי בציר ארה''ב קנדה מכסיקו צילה.המפלגה הקומוניסטית,שבפירוש קראה לעצמה גם ''גרעין פפא איינדה'' נכשלה באופן חרוץ.מסמכים שפורסמו בארצות-הברית,מחוק חשיפת מסמכים וחופש מידע- מעידים מי ומה היה איינדה שבהתחלה ניסה לשבות גם את פינושא.זה שפינושא היה נבל - עניין שונה מזה המדובר.יעיין נא מר ספירו בתולדות דרום ויאטנאם אחרי סיום מלחמת הודו-סין ויראה כמה פעמים נוהלו שם בחירות.לא כל החוקרים מכים על חטא.ראה ד''ר ג'ף שאו למשל במחקריו החדשים על ויאטנאם.על ''הצעות השלום'' של אנוואר אין מר ספירו מביא יותר מעדויות למלל פוליטי בינל''א כמוהו מתנהל במשך השנים בין כל מיני שליחים ומשולחים.הצעת שלום מצרית לא היתה.אני בטוח שגם היום כשנציג אמריקאי נפגש עם ישראלי או סורי וכדומה הוא מקשה קושיות ושואל שאלות זה עדיין רחוק מאד מלהיות''הצעת שלום''יואל בן פורת לא החזיק בתפקיד שספירו נותן לו יראה נא מר ספירו אחר פרישתו מצהל. התאור על הפגנות שמר ספירו הפגין בעד או נגד-אינו לעניין ואין בו עדות חוץ מניפוח אגו עלוב ונוסתאלגי לרמה יותר באלונית.קראתי פעמיים את תגובת מר ספירו ולא מצאתי שום דבר חדש אלא קלישאות וגיבובי קטעי עתונות בלי שום אסמתכתא ועובדות.כשאברשה טמיר נסע לקהיר לפני יום כיפור מה הוא עשה שם? הלך לברר וחזר בידיים ריקות....מר ספירו...אם אתה דובר ספרדית נא הבא לי מובאה אחת!!!!! לטענותיך על ''פפא איינדא'' אם אתה כל כך נמצא בתולדות המזרח התיכון הבא מובאה מצרית שתחזק מה שאתה אומר על ''תכנית השלום'' באשר ''לסמרטוט האדום'' אנא,אל תתלה בגורלו ''כהוכחה לדיקטטורה אפשרית'' אתה איש עט לא יותר מזה.לא חוקר ולא ברסמכא .לפי דעתי אתה חי משמועות וקטעי עתונים.זה מאוד לא רציני זה באמת סמרטוט.אנא שמור תגובותיך לעצמך או פרסמן-אני ''גמרתי אתך'' בספרדית אומרים''ההד לא שומע את עצמו ואחרים יודעים שהוא רק הד'' מר ספירו היקר כשאני קורא את סמרטוטיך ברור שהפלסתניאים הם יקיריך ואתה מאוהב בהם כמו כל קרבן שנפגע ''מסינדרום סטוקהולם'' שהוא ביטוי לחלשה ופחד. שיהיה לך יום טוב. בבקשה לך לקרוא על''פפא איינדה'' וגם על ''קומנדנטא קאסטרו'' ואז נדבר. ''ימאי מישראל'' את שמי אפרסם כשארצה חוץ מזה שם עט הוא דבר מוכר בין כותבים או אולי גם את זה אתה לא יודע? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זווית מצרית (לאורי, גדעון והימאי) |
|||
|
|||
כשגרתי ועבדתי בקהיר ניסיתי, ללא הצלחה יתרה, להתחקות אחר עקבות ''השלום שהציע לישראל הנשיא אנוור סאדאת'' דיברתי עם לא מעט מצרים, עיתונאים ואחרים, תומכי השלום עם ישראל ומתנגדיו, ולא שמעתי דבר החלטי על הצעות שלום מצריות מהותיות, מתקופות שלטונם של הנשאים נאסר וסאדאת. --------------- מצרים מהזן ''המפולפל'' אמרו שנאסר ויורשו - ידעו איך כדבריהם ''לשחק את ישראל'' להטלטל בין תקוות הסדר לאיומי לוחמה. בין עיתונאים ''מאל-אהרם'' רווחה הדעה שדווקא תוצאות המלחמה ב1973 הניעו את מצרים לבחור בכוון חדש ואופציה לא מלחמתית מפני שלפי הבנתם ופרשונתם -ארצות-הברית לא תתן לישראל להעלם מהמפה... דברים שקבלו תאוצה תוך כדי המלחמה, כשהתברר שמזכיר המדינה קיסינגר ניהל מול ישראל מדיניות מקל וגזר...נתן למצרים ולסורים להכות עוד ועוד בישראל, והשהה סיוע צבאי במתכוון כדי להשפיל את ישראל ולסחוט ממנה וויתורים דווקא כשלמצרים היה נראה שהם בדרך לאל-עריש. --------------------- ''העולם קרקס, השוט בידי האמריקאים והכלב הרוקד הוא ישראל'' אמר לי פעם אחד מעורכי העיתון ההוא, שהסביר תהליך בחירת נושא לקריקטטורה יומית..... והמסקנה היתה שגם אם אפשר להקיז מדמה של ישראל הרי שבסוף תחוש ארה''ב להצלתה. יחד עם זאת לא היה לאיש ספק שמטרת הקואליציה המצרית-סורית היתה לחסל את ישראל ואם אי אפשר יהיה לעשות זאת אז לפחות לגרשה לתחומי הקו הירוק ואז להכתיב לה תנאים. --------------------------- מצרים מחוגים בכירים, פחות או יותר, כולל גנרלים בדימוס ויוצאי משרד החוץ, דחו בשאט נפש טיעונים מישראל על כוונות מלחמה שהיתה כביכול רק ''מאיץ לתהליך''... ''הלכנו להלחם...לנצח לחסל (את) רוח הלחימה שלכם ואם אפשר לחסל את ישראל - לא לשחק שש בש פוליטי.... לנשיא סאדת לא היה סיכוי להישרד אילוא חשבנו שהוא הלך למלחמה כמשחק....מצריים שילמה יותר מישראל בכח אדם ובאמצעים'' אמר לי למשל גנרל מיל. שסייע בשיקום המוזיאון הצבאי המצרי בפורט- סעיד. באותה פגישה השתתף העיתונאי דיוד מק-דונלד שכתב על כל די בהרחבה. --------------------- כל אלה רק כמה נקודות נוספות לפתיל הויכוח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רוב המצרים מעונינים שמדינת ישראל תיעלם |
|||
|
|||
1.המקורות להצעות ההסדר של סאדאת בתקופת גולדה מאיר-משה דיין הם ישראליים. ברור שברמת הידע בקרב המצרים איש מהם לא הידע על כך. צריך לחכות עד שיפתחו הארכיונים בישראל, אחרי שלושים או חמישים שנה ואז הדברים יתבררו. 2. אין ספק שרוב המצרים מעונינים שמדינת ישראל תיעלם. אבל מקבלי ההחלטות שם יודעים שאין הם מסוגלים להשמיד אותנו גם ללא עזרתה של ארצות הברית לישראל. לפיכך האסטרטגיה שלהם ב- 1973 היתה מוגבלת, כפי שאגב היתה גם במלחמת העצמאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 'השלום הקר' בעיניים מצריות |
|||
|
|||
אני מוצא את הסיפור הזה של יורם בקהיר מעניין במיוחד, כי הוא פותח צוהר להתבוננות כללית על דברים שונים שחווה בבירה המצרית בשנות שליחותו העיתונאית שם. העובדה שהמצרים לא התלהבו מישראל ומחוזה השלום מוכרת לי אישית משיחה שקיימתי לפני כעשר שנים עם סטודנט מצרי שלמד במכון יודאיסטי באוניברסיטה גרמנית, והיה מאוהב עד כלות נשמתו בשפה העברית ובתרבותה. השיחה עימו היתה חווייה מעניינת לכשעצמה, היות והוא הרבה לדבר בגסטיקולציה מוגברת בליווי מימיקה והבעות פנים טראגי-קומיות, שהפכה את השיחה עימו הן למרתקת והן למעין מסטיק שלא נגמר. הנקודה המרכזית בדבריו התייחסה ליחסה של האינטיליגנציה המצרית לישראל, תוך סקירת רחשי ליבו של ההמון בנקודה זו. להפתעתי הרבה אמר לי אותו סטודנט כבר אז כי המצרים אינם מעוניינים בשלום נורמלי וגבולות רגילים עם ישראל, ולצורך זה 'יגרדו' כל סיבה אפשרית, גם אם לדוגמא הסיבה הפלסטינאית תיעלם מעל הפרק. הוא דיבר על התגברות העוינות דווקא...לאחר החזרתם המלאה של השטחים למצריים, וטען כי אין כל קשר למדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינאים ב'שלום קר' זה. הסיבה המרכזית לדידו היתה שמצריים לא תוכל אף פעם להשלים עם הגמוניה ישראלית באיזור זה, וכי עובדה זו 'אוכלת מבפנים' את האינטיליגנציה המצרית. על המון העם הוסיף הוא רק דברי שבח וטען כי הללו נוחים לכל השפעה, וכי ככלל הם אמנם אנשים קשי יום, אך טובי לב ושמחים בחלקם. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי