  
  
  
|
 |
|
||
  5. שני סוגי לאומיות |
|||
|
|||
ניתן לדבר על שני סוגים של לאומיות: 1. לאומיות טריטוריאלית: אוכלוסייה שחיה במסגרת של מדינה מסוימת, ומהווה קבוצה בעלת זהות משותפת. מה שיוצר את גבולות הקבוצה אלו גבולות המדינה, ולכן המסגרת וההזדהות היא למדינה. לאומיות כזו צמחה באותן ארצות שבהן המדינה כישות היסטורית, קדמה לתנועה הלאומית (דוגמאות: צרפת, ארה''ב). במזה''ת יש שלוש ארצות בעלות לאומיות טריטוריאליות: מצריים, אירן, טורקיה. הליברליות שלה מאופיינת במרד של האזרחים/תושבים כנגד השלטון. לאומיות טריטוריאלית מאפשרת לקלוט אנשים מבחוץ. 2. לאומיות אתנית/דתית: נאמנות לקבוצת אנשים בעלת זהות משותפת. תחושת זהות קיבוצית שמבוססת על קשרים של שפה, תרבות ועבר משותף באידיאולוגיה. זיכרון קולקטיבי משותף. מה שהופך את הזהות האתנית ללאומית, הוא הרצון של הקבוצה לזכות בריבונות פוליטית שאיפה שהטריטוריה והזהות האנושית יהיו עם גבולות זהים. לכאורה אתה טוען שערביי ארץ ישראל נכנסים לקטגורייה השנייה. אם כן מה מפריד אותם מערביי לבנון, מצרים, ירדן שמוצא חלק מהם משותף (לעומת קורלציה שלמה מול ערביי ירדן שהם למעשה פלסטינים, בני חאמולות ומשפחות משותפות). למה הגבול עם סוריה, לבנון ומצרים עובר היכן שהוא עובר? האם הגבול הזה מפריד בין בני לאומים שונים? כמובן שלא. מדובר בגבולות מלאכותיים שהכובשים האירופאים העבירו בשרירותיות כי לא היו לפניהם שום תבניות של עמים ערבים מקומיים. טוב טענת ש''חוץ מזיקה טריטוריאלית, הם אינם שונים בהרבה.'' אם אינם שונים, אז למה הם צריכים עוד מדינה על חשבון מדינתו הלאומית היחידה של העם היהודי? האינך חושב שמה שמנחה אותם אינה הפלסטיניות שלהם אלא האסלאמיות שלהם? ה''פלסטינים'' הם המוסלמים המקומיים. הנוצרים המקומיים המכונים גם הם ''פלסטינים'' אינם נחשבים לבעלי המקום ואין להם זכות קיום עצמאית. לולא ישראל, גם הערבים הנוצרים כולם היו מושמדים ו/או מגורשים, כמו אחריהם לאמונה בעיראק, בסוריה, במצריים וכו'. ראינו שמאז 1993 כשהשליטה על עזה, יריחו ואח''כ רצאללה ובית לחם נמסרה לפתח החלה בריחת נוצרים מהמקומות האלה והיום נותרו בהם רק חלקם קטן. צריך לשים לב ש''המולדת'' ה'פלסטינית' של הערבי במערב ארץ ישראל אינה כברת ארץ כלשהי, אלא הבית, החצר, עץ הזית. זה מושרש היטב בתרבות שהתפתחה אצל ערביי ארץ ישראל בעיקר לאחר מפלתם ב-1948. הזיכרון יותר משהוא קולקטיבי בתכניו, הוא אישי, חמולתי. הדימויים המקובלים משקפים גם הם הכרה ובאין הכרה ומקובלות של לאום פלסטיני הם זוכרים את האובדן הפרטי. רק בשנים האחרונות מנסים גורמים דווקא בעיקר מקרב ערביי ישראל לבנות עבר שלם יותר בעיקר באמצעות אתרי האינטרנט. דווקא בגדה המזרחית של הירדן התפתח מודל של יצירת לאום פלסטיני חדש, שאולי התפתחותו פגעה ביצירת עם פלסטיני חדש ונוסף ממערב לירדן. חכם ציון | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| 6. שלושה שלבים בהתפתחות של תנועות לאומיות |
|||
|
|||
ישנם 3 שלבים בהתפתחות של תנועות לאומיות: 1. שלב הרעיון – אינטלקטואלים שמפיצים תפיסות קדם-לאומיות ולאומיות. 2. שלב הארגון – קם ארגון שרואה כמטרה להפיץ תנועה לאומית (או להקים). 3. תנועה רחבה – תנועה לאומית פעילה. אני הבחנתי במאמריו של דוד סיון לפי הלינקים שהוא טומן מדי פעם בהודעותיו שהוא מתחיל לסמן את קיומו של ''העם הפלסטיני'' מנקודת הזמן שהחל 'שלב הרעיון' לכל המאוחר בראשית שנות ה-20. אבל רעיון ללא עם אינו עָם עִם רעיון. גם אם הרעיון היה נישא ע''י כמה אינטלקטואלים זה לא הופך את הציבור הרחב פתאום לעם. מה עוד שדקווא בתוך אותם אינטלקטואלים ואדוני הציבור וראשי השבטים התנהלו הויכוחים המרים, כאשר רובם הפנו עורף לרעיון העם הפלסטיני בעבור הפאן ערביזם שהיה חזק ומרכזי עד אמצע שנות ה-60 (מסמל אותו האיחוד המדיני של מצרים, סוריה ועיראק ב-1959 שנמשך עד אתה צריך להבין , במזה''ת יש מתח שקיים בין הרעיון הלאומי לבין האסלאם, מפני שהאסלאם, בדומה ליהדות, היא דת אוניברסאלית. בשונה מהיהדות, היא שואפת לאחד בין כל האומות תחת האידיאל האיסלמי. (היהדות שואפת לאחד רק את העם היהודי). השפה המשותפת לכלל הערבים היא הערבית הספרותית שהיא שפת הקוראן, מה שחשוב היא הדת. העמך מתנהל בשפה ערבית מדוברת בניבים מקומיים. החולשה של 'הפלסטינים' אז ועד סוף שנות ה-60 שהם לא היו תנועה מאורגנת ומלכדת כמו שהציונות היתה, למרות המאבקים הפנימיים הקשים. אצל הציונים לא היתה כלל בעיה בזהותם הלאומית היהודית. אצל ה'פלסטינים' היו בעיות של אי הסכמות בהגדרת זהות, הגדרת מטרות (עם ערבי? עם פלסטיני מקומי?). צריך לזכור שעד להקמת מדינת ישראל המושג ''פלסטין'' לא הביע זהות ערבית כלל, אלא היה חופף לזהות גיאוגרפית של ארץ ישראל. צריך לראות איך שעמים אירופאיים התגבשו מסוף האלף הראשון לספירה ועד המאות ה-15-17 , כאשר תקופות הרעיון והארגון נמשכו מספר מאות שנים, תוך מאבק בין הכנסיה לבית המלוכה, בין בתי אצילים ובתי מלוכה, מלחמות בין נסיכויות ובין 'מדינות שבדרך', מהפיכות ומלחמות עד שנוצרו לאומים עם זהות משותפת ומטרות משותפות. האם זה טיבעי ואמיתי שפתאום קם לו עם פלסטיני בפליק-פלאק של ההיסטוריה באמירה אחת או במעשה אחד ב-1917 או בסביבתה? אין כזה דבר, לא היה ולא יהיה. אם העלו רעיון, דחפו לקידומו אז זה מעיד שהמטרה עדיין לא הושגה. כלומר, אם היה עם ערבי פלסטיני אותנטי חי ופעיל מעבר לשלב הרעיון (ואפילו אצל איש אחד) הרי שהיה נדרש שיהיה לו שם מקורי המייחד ומזהה אותו ופרק זמן הבונה אותו. ''עם ערבי פלסטיני'' לא ייחד אותו כלל, כי ככה נקראים כל העמים שהם באזור: ערבים. כמו שהיו לבנונים, סורים ומצרים ואח''כ ירדנים האם לא היה מקום לקרוא לעצמם ולהם בשם נושא ולא בכינוי נסמך? יש עם יהודי ולא העם היהודי של ארץ ישראל. איזה עם קורא לעצמו בשם שאינו בשפתו ולא נולד עם לידתו? לפני שהיתה ''פלסטין'' היתה Palestine בפי הבריטים וממנה הכירו הערבים את המונח הזה. כלומר, היתכן ששמו של עם ערבי ואדמתו של עם ערבי ייקראו באות גדולה שלא קיימת כלל בשפה הערבית? אין ''P'' בערבית וההטייה הערבית ל-''F'' היא רק מתוך אילוץ פילולוגי ולא מתוך מקורות הזהות העצמית והתרבות הערבית. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 7. ההיסטוריון נאפע בשיר כותב |
|||
|
|||
ד''ר מוסא חוג'יראת מאוניברסיטת בן גוריון כותב: ''נאפע בשיר, היסטוריון פלסטיני, מפריד בין שתי זהויות; אתנית ולאומית. לדעתו, גיבוש זהות אתנית והקמת מדינה עצמאית מובילים לזהות לאומית שתתגבש במדינת הלאום. לגבי הפלסטינים הנושא מורכב בגלל הדמיון הרב בין שתי הזהויות; האתנית והלאומית. בתחילת המאה העשרים היה קשה לדבר על זהות אתנית פלסטינית, או, אפילו, על זהות לאומית ערבית, כי האיגודים העותמאנים בתחילת המאה היוו את הגורמים שיוצרים את הזהויות בנסיכויות ערביות וגם בפלסטין. הפלסטינים עצמם בהתייחסום לזהותם התכוונו לתכני הזהות בהקשרים לאומיים, דתיים, קשרי משפחה, מסורת אחידה, קשרים כלכליים וגיאוגרפיים. לכן, הם מצאו קשר הדוק בין המרכיבים הללו לבין מרכיבי הזהות של הסורים, דבר שהביא להזדהות מלאה עם העם הסורי, ובזה בקשו שיוכר בהם כחלק אנטגרלי של העם הסורי וש''מדינתם'' תהיה ''סוריה הדרומית''. ועוד הוא כותב: ''בשנות השלושים, התנועה הלאומית הפלסטינית ביחד עם התנועה הלאומית הערבית דרשה עצמאות פלסטינית כחלק מפרויקט איחוד העמים הערבים .'' חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8. התגבשות עם |
|||
|
|||
התגבשות עם חייבת לכלול שני תהליכים: • הכרה עצמית בזהות ייחודית, • פעולה ממוקדת ומתמשכת ליישום הזהות. לעיתים אנשים מפרשים את ההתנגדות הערבית לפלישת הבריטים ו''לפלישת'' הציונים כתהליך של הפיכה ללאום. אומנם התנגדות משותפת והתלכדות ציבור שלם למטרה זה תנאי הכרחי לתהליל הפיכה ללאום. אבל ההתנגדות היתה כוללת של ה''עם הערבי'' ולא רק אלה שישבו ב''פלסטין''. גם אם ההתנגדות לא תמשיך להבשיל עם תוכן, מהות ומטרה, הרי שהיא לא תהפוך את הציבור ללאום. לא רק התוכן חשוב אלא גם הפעילות הרצופה לבניית הלאום, בניית המוסדות וקרימת הגידים על העצמות. והתהלכים האלה לא קרו בחברה הערבית הפלסטינית, והם מתגוששים עימה עוד היום, לא כפי שהמאבק הנחוש של הציונות נגד הכובש הבריטי היה, אלא המאבק הוא על מחלוקת בזהות פנימית בתוכם. בסיפור ההיסטורי של ערביי ארץ ישראל ישנה בעייתיות בהגדרתם כעם בשני המובנים האלה. שלב ההכרה אינו ברור כל כך כאשר היישוב הערבי היה מפוצל ונאבק בתוכו בכוחות סותרים, כאשר כוחות הפן-ערביזציה היו רבים מאלה שביקשו הגדה עצמית ייחודית. כתוצאה מכך איננו רואים מעשים ומאמצים לקדם מוסדות לאומיים מיוחדים, מנגנון שליטה מדיני לכל השנים עד שנות ה-60 – 70, שיסללו את הדרך ליישום ההכרה. אי עשייה פוגעת גם בהכרה כלשהי, אם הייתה. כלומר, גם כשניתן לערביי ישראל להגדיר עצמם ולפעול להיות עם פלסטיני, הם לא עשו כמעט דבר. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 9. גם ירדן היא פלסטין בעיני ערביי ארץ ישראל - פלסטיין |
|||
|
|||
צופי, כשלת להסביר למה אתה חושב שירדן אינה פלסטין לפי ההגדרות שלך ל'פלסטין'. הרי ערביי ארץ ישראל מגדירים את ירדן כחלק אינטגרלי של פלסטין, וכבר הבאתי וגם אחרים הביאו ציטוטים של מנהיגים ערבים לאורך 40 השנים האחרונות שמראים לך בבירור שזה המוטיב הבסיסי שמקובל גם על הניקראים 'פלסטינים'. עובדה היא שארגון הפתח ומנהיגם ערפאת לא רק שהגדיר את ירדן כפלסטין, וזו לא היתה המצאה שלו, אלא גם ניסה לעשות בה הפיכה , להפיל את המלך חוסיין, לתפוס את השלטון ולהמשיך לפעול משם נגד ישראל. הירדנים הם פלסטינים לכל דבר משום שירדן יושבת בפלסטין. פלסטין קודם כל אינו מונח פוליטי אלא גיאוגרפי. המנדט הבריטי על פלסטין כלל את שתי הגדות לירדן, אלא שהבריטים החליטו לתת לפלסטיני הגדה המזרחית כלים למימוש הלאומיות – הכרה , ארגון, פעולה, מימוש. קרוב ל-80% מאזרחי ירדן הם פלסטינים בהכרה, בני משפחה מקירבה ראשונה ושניה לערביי ארץ ישראל המערבית. יש המנסים לומר שהעם הירדני אינו פלסטיני כי 20-30 אחוזים מהם הם בדואים. פתאום בדואים אינם יכולים להיות פלסטינים משום מה כאשר הם לא גרים בגדה המערבית המקורית (בביטוי המקורי הגיאוגרפי שלה: שהיא כל המרחב בין הנהר לים ולא בביטוי הפוליטי: יו''ש בלבד שנוצר עם הכיבוש הירדני הבלתי חוקי). אבל האם מישהו יטען שהבדואים בגדה המערבית, כולל במדבר יהודה, צפון הנגב והגליל אינם 'פלסטינים'? משום מה פתאום אותם בדואים אינם פלסטינים רק הם מתגוררים בירדן, גם אם אנחנו קוראים לכלל האזרחים הירדנים: ירדנים ולא פלסטינים. יש ירדנים בדואים ויש ירדנים פלסטינים ואפילו ירדנים יוונים. אבל, האם מישהו יעיז לומר שיש 'פלסטינים בדואים' בישראל, או 'פלסטינים סודאנים' או 'פלסטינים סורים', או 'פלסטינים בוסנים'? המונחים האלה לא שגורים כלפי ערביי מערב ארץ ישראל, אלא רק אצל ערביי מזרח ארץ ישראל ולא בשל שונוּת או הבדלים בינהם, אלא מתוך מגמה פוליטית להסתיר במודע ושלא במודע את המשותף בין כלל הערבים משתי הגדות לירדן. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 10. מנהיגי ''העם הפלסטיני '' |
|||
|
|||
• ערפאת הוא מצרי איבן מצרי. דודו היגר לירושלים והוא ביקר בה כילד, לטענתו. הוא בשלב מאוחר יותר הגיע לעזה, אבל את רוב ימיו עשה בקהיר עד שיצא ללמוד בכווית שם בהבזק של סטודנט עצלן החליט להצטרף לתנועה החדשה שהקים אחמד שוקיירי בהוראת נאצר. • אחמד שוקיירי מקים הפתח היה בן לאב ערבי מא''י-פלסטין שמשפחתו היגרה ללבנון בהיותו ילד ולאמא תורכיה. הלבנוני שירת במגוון תפקידים דיפלומטיים את סוריה, סעודיה, מצרים והאיחוד הערבי. בסוף גמאל עבד אל-נאצר הטיל עליו להקים ארגון הפתח שמטרתו היתה להמשיך את הלחימה בפולש הציוני לתוך ישראל שלפני 67' ולא הקמת עם פלסטיני ומדינה פלסטינית. • מחמוד א-זהאר שר החוץ של החמאס שברח למשפחת אביו במצרים במלחמה האחרונה הוא מיצרי. גם משפחת אימו היגרה לעזה ממצרים בשנות ה-30 עם ההגירות הגדולות של ערביי האזור לארץ ישראל. • השייח עז א-דין אל-קאסם. אל-קסאם, ערבי סורי (יליד העיירה סווידא מדרום לדמשק), נמלט לארץ-ישראל מהצרפתים, שדנו אותו למוות על חלקו במרד העלווים. בארץ-ישראל הוא הצטרף לאגודת הצעירים המוסלמים ומאוחר יותר ייסד אגודה חשאית, שנודעה בשם הקסאמים. הוא היה מטיף במסגד ותבע מן הציבור הערבי לדבוק ולהציל את פלסטין. חברי הארגון ראו עצמם כמסדר דתי, וגידלו זקנים כאות לקנאותם הדתית. הם התמחו בייצור פצצות פרימיטיביות וביצעו פעולות רצח וחבלה באזור חיפה והגליל. הוא אירגן קבוצה של לוחמים נגד הבריטים והיהודים ממאורעות 36-39. הוא ניהל מאבק מוסלמי לשחרור אדמות ה''דאהר א-סלאם'' ולהחזירן לשליטת האסלאם. • אחמד אל טאפיש מנהיג הכנופיות המוג'אהידין (לוחמי מלחמת הקודש) בגליל במאוראות 29' היה ממוצא דרוזי-סורי וסגנו פואד א-לבאני מלבנון. הם נדדו בהרים שבין עכו , צפת ונצרת, וקיבלו מזון וסיוע מכפריי הסביבה כשהם פושטים על ישובים יהודיים, מקיימים מארבים בדרכים. עד מהרה הצטרפו אליהם אנשים שנמלטו מסוריה, בינהם כאלה שהיו מבוקשים על-ידי הצרפתים בעקבות המרד הדרוזי. הכנופייה חוסלה על-ידי הבריטים באביב 1930. רבים מהפליטים הסורים נותרו בגליל וצאצאים חיים שם עד היום כ''פלסטינים''. • איסמאיל קבאלן מפקד הכח הדרוזי הסורי בקרב רמת יוחנן ב-1948 שנכנע וחבר לצה''ל. מוצאו ומוצא כוחותיו היה מהבשן, מזרחה מהגולן. • אחמד ג'יבריל נולד ביפו ב־1928. משפחתו היגרה לסוריה בהיותו ילד, שם למד ושירת בצבא. הוא יסד את ''החזית לשחרור פלסטין'' ב־1959, ויחד עם ג'ורג' חבש הקים את החזית העממית לשחרור פלסטין ב־1967, ארגון בעל אידאולוגיה מרקסיסטית שהתנגד לתנועת הפת''ח הלאומנית של יאסר ערפאת • נאיף חוואתמה יווני קתולי נולד בא-סאלט בירדן. ב-1954 הצטרף לתנועה הלאומית הפאן ערבית כשלמד בלבנון. ב-1957 ברח לירדן בשל פעילותו. פעל בשליחות תנועתו בעיראק ונכלא בין 59' – 63'. כששוחרר חזר ללבנון והחל במסגרת התנועה הפאן ערבית לדגול במהפיכה מרקסיסטית במסגרתה הקים כוח לשחרור 'פלסטין' למען המהפיכה בשם ''נוער הנקמה'' בשהמשך הצטרף ל''חזית לשחרור פלסטין'' בהנהגתו של ג'ורג' חבש. בשל מחלוקת ב-1968 התפלג שוב והקים את ''החזית הדמוקרטית הפופולארית לשחרור פלסטין'' שמאוחר יותר נקראה ''החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין''. בהמשך נכנסה התנועה כארגון עצמאי לתוך אש''פ (PLO) בה הפתח היה הגוף הראשי והבולט. חוואתמה ראה את פלסטיני ירדן וישראל כגוף אחד שתפקידו להילחם באימפריאליזם והקפיטליזם המערבי שחדר למזרח באמצעות סוכני הציונים. חוואתמה היה בין הראשונים לשנות את אסטרטגיית המלחמה של אש''פ נגד ישראל כשהוא הציע כבר ב-1973 לנטוש את מדיניות המלחמה הטוטלית להשמדת ישראל ולעבוד לאסטרטגיה של 'תורת השלבים' תוך ניהול דיאלוג פוליטי עם גורמי שמאל קיצוניים בישראל לצד המשך הטרור. עמדתו של חוואתמה התקבלה בסופו של דבר ע''י הנהגת אש''ם, קרי ערפאת, ב-1974. המהפך הפוליטי הערבי במעמד ערביי ארץ ישראל התבשל רק לקראת 1976 ורק אז מדינות הליגה הערבית – ארגון שהוקם ב-1945 כדי לבטא את האחדות של העם הערבי – החליט לקבל את אש''פ כחבר מן המניין! • מוחמד בודייה הנחשב לאינטלקטואל אלגי'רי, אחד הלוחמים בארגון ה-FLN - החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ובעל כינוי הצופן ''כחול הזקן'' בשל הצלחתו הרומנטית בקרב הנשים, היה ראש המבצעים של ''ספטמבר השחור'' ושיגר מחבלים לישראל. • באזיל אל קובייסי - עיראקי, פרופסור למשפטים באוניברסיטה האמריקנית בביירות. סגנו של ג'ורג' חבש. בשנת 1956 ניסה לחסל את המלך פייצל באמצעות מכונית תופת, ניסה לחסל את גולדה מאיר באמצעות מכונית תופת (המכונית התגלתה מבעוד מועד ופורקה), השתתף בתכנון הטבח בנמל התעופה לוד ועוד. מילא תפקיד חשוב כאחראי על מצבורי הנשק של הארגון באירופה ועל אספקתו למבצעים של ''ספטמבר השחור'' של הפתח. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 11. המספר לא קובע |
|||
|
|||
תמיד אומרים לנו שעד שנות ה-40 היו יותר ערבים מיהודים בארץ ישראל, כאילו מתיימרים לטעון שהמספר קובע. בשנות ה-30 היו בערך 170 אלף יהודים ו- 800 אלף ערבים. אבל אנשים משכיחים את העובדה שהבריטים מנעו מיהודים להגר חופשית לארץ ישראל בעוד שעל הערבים הם כלל לא פיקחו. כשם שהגיעו יהודים לארץ ישראל בסרטיפיקטים וגם היגרו ממנה, כך באו ערבים לארץ ישראל חופשי-חופשי וגם היגרו ממנה. בעוד שליהודים יש רישומים די מדוייקים של גודלם הנומינלי הרי שלערבים לא היו מנגנונים חברתיים – מדיניים שתיעדו את ההגירה החיובית והשלילית שלהם, ועיקר הטיעונים לגבי מספרם נשען על מסמכים בריטיים שעיקרם בגדר מפקדים חלקיים ודי נדירים והערכות גסות בלבד. צריך לזכור שמתוך שלושת מרכיבי האוכלוסיה 'הפלסטינית': * עממים יושבי ארץ ישראל של המאה ה-7 ומעט פולשים ערבים שנשארו לאחר הכיבוש, * נוואדים בדואים שהתבייתו * והגירה ערבית ומוסלמית בסוף המאה ה-19 והחצי הראשון של המאה ה-20 – המרכיב השלישי הוא הגדול ביותר. הצטברותם של ההגירות המוסלמיות לא היו חד מימדיות והן כללו כניסת מהגרים ובעזיבה של מקומיים ותיקים או חדשים. משהו דומה שהיה בישוב היהודי. רק אצל הערבים זה היה ביותר גדול. אבל הגודל לא קובע, בטח לא בהגדרת הלאומיות. בכל מקרה, אם מספר גדול של ערבים במערב ארץ ישראל מפריע לביצוע תוכנית החלוקה בין העם הערבי לעם היהודי, בהחלט מוסרי לתת אזרחות ירדנית-פלסטינית לערבים שנותרו במערב ארץ ישראל. בגליציה, בדרום מערב פולין ולאורך הגבול עם גרמניה חיו 10 מיליון גרמנים. בסיום מלחמת העולם השניה גרשו הפולנים את כולם לגרמניה. דוגמה, אפילו שאני כמובן לא מציע גירוש, אלא שינוי אזרחות לאזרחות ירדנית-פלסטינית ותעודת תושב בישראל. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
משום מה ע.צופיה ודוד סיון עושים רושם שאינם מכירים את התרבות הערבית והמוסלמית ואת בסיס האמונה שלהם. כשהם שומעים מטיף דתי או מנהיג פוליטי שמדבר על ג'יהאד, על כופרים או על דאהר אל-חרב הם אומרים שזה לא רציני, זה רק לצרכים פוליטיים פנימיים. 'לזרוק את ישראל לים' או 'למחוק את הישות הציונית מעל המפה'' זה רק משהוא שכתוב ב''פרוטוקולים של זיקני האסלאם', מונח שמראה על חולשת דעתם והעדר תוקף לטענותיהם. לצד הזילות בחשיבות המלחמה באנטישמיות והפיכת השימוש ב''פרוטוקולים של זיקני ציון'' כנשק נגד הציונות, בדיוק לפי כוונותיהם של ''מיטב'' האנטישמים בעולם המערבי והערבי, מנסה ע.צופיה המכובד לרמוז על קונספירציה ציונית שבאה לגזול את הרש המקומי. אלא שהרש המקומי הזה הוא הוא הגולית הערבי הגדול שפלש לשדות לכיש ולטרון כדי לגזול את ניכסי דוד היהודי הקטן . ערביי החוף המזרחי של הים התיכון הצליחו בדבר אחד יותר מכל, הם הצליחו בניפוח בלון תעמולתי צבעוני שחור, ירוק, אדום, לבן גדול שמשתמש בכללים שגובשו בדמגוגיה הנאצית והסובייטית (ספר דמגוגי 'איכותי' הוא עבודת 'הדוקטורט' של מנהיג הפתח הנוכחי אבו מאזן, הנוקט בגישת ''הרצחת וגם ירשת'' כלפי העם היהודי – גם שאין ממש עם יהודי ולכן אין ליהודים הכוזרים זכויות בארץ ישראל וגם שהציונים שיתפו פעולה עם הנאצים נגד היהודים, גם שהנאצים לא רצחו יהודים אלא יהודים מתו בשל רעב ומגפות במלחמה כמו שכל עמי אירופה ספגו הרוגים, גם שמתו בסך הכל 300,000 יהודים ואולי 600,000 אבל זה לא בגלל שהיו יהודים, גם שהציונים הם הצלבנים החדשים, אבל הוא נמנע מלטעון שהערבים הנוצרים בארץ כולל הוא עצמו הם נצר לצלבנים הישנים). יהודים טובים בעלי משקפת צבעונית שמאלנית לא מצליחים פשוט לראות את הנרטיב הערבי הבסיסי, שדת האסלאם היא המלכד של הערבים שהופך אותם לעם ערבי אחד. הביזור הוא תוצאה זמנית של התערבות קולוניאלית נגיפית ששיבשה את ההתפתחות הערבית ויצרה מתיחויות עם הסביבה. אם לאסלאם לא היה תפקיד חשוב, מרכזי ומכריע אז לא היו נוצרות מסגרות מדיניות מוסלמיות פיקטיביות שמדללות את מי שאינם מולסמים מתוכם. אבל המלחמות שהתקיימו במזרח התיכון הערבי ע''י גורמים ערביים – בין כתות מוסלמיות כאלה או אחרות, בין מוסלמים לנוצרים ובין מסולמים ליהודים) ראשיתם ויעדם מוכתב ע''פ הכללים הדתיים האסלאמיים. בעיראק יש קהילות סוניות, שיעיות וכורדיות (הנוצרים ברובם הושמדו או ברחו במהלך שלטון סדאם הסוני), וגם ההתקרבות הנוספת בשנה האחרונה בעקבות הרגיעה היחסית שהביאו האמריקאים . מבחינה היסטורית זה פסיק קטן לפני שכל גורמי הקואליציה הזאת שוב ירצו בפירוק עיראק. הכורדים רוצים מדינה משלהם בצפון עיראק, מזרח סוריה ותורכיה וצפון מערב איראן. אתה חושב שהכורדים הם לא עם אותנטי? האם מגיעה להם מדינה? האם הם לא הקימו כמה תנועות טרור לשחרור לאומי שלהם? לבנון גם היא מדינת בועה ללא הגדרה גיאוגרפית ברורה וללא דבק לאומי. קהילות של נוצרים מרונים ויוונים, קהילות סוניות ושיעיות וגם דרוזים אולצו לחיות במסגרת מדינית אחת ע''י כובשים זרים. האם יש היום עם לבנוני? בינתיים אין הסכמה של ממש בתוך מרכיבי החברה הלבנונית. מזה 50 שנה מתנהלים מאבקים פנימיים וחיצוניים (סוריים) לביטוּן או לשינוי הפורמט הלבנוני כי מרכיביו לא מתלבשים האחד בתוך השני המשחק לגו. כי הגדרת עם היא לא משחק, אלא הכרה, צורך ומימוש. וכל עוד כלל המרכיבים האלה לא מתקיימים, ואפילו מתקיימים ולא מתבשלים ונאפים אין ממש עם. ואני מתכוון שאין עם לפי תחושתו והתנהגותו של אותו ה''עם'' עליו מדברים. בהחלט סביר שבמזרח התיכון מתנהלים תהליכים לבניית עמים חדשים שלא היו לפני כן. אירופה עברה את התהליך הזה בכמה מאות שנים. המזרח התיכון זה החל במאה ה-20. נצטרך לחכות ולראות כיצד סביבתנו הקרובה מתמודדת עם תהליכים האלה. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 13. ירדן היא חלק של פלסטין (ארץ ישראל) |
|||
|
|||
מיד כשהוקם אש''פ הוא קבע את בסיסו העיקרי בסוריה והחל לפעול בתוך ירדן לגיוס כוחות אופוזיציה למלך חוסיין מתוך כוונה לבצע בסוף הפיכה. על כך אמר חוסיין: ''''הם החלו בחתרנות בקנה מידה גדול; הם ניסו לזרוע פירוד בין האוכלוסיות הגדה המזרחית והמערבית של ירדן; והם קיבלו לשורותיהם אנשים שהשתייכו למפלגות פוליטיות שנחשבו בירדן כבלתי-חוקיות כמו אנשי הבעת' הקומוניסטים ולאומנים שמאליים'' (א. קם (עורך), חוסיין פותח במלחמה. עמ' 35). לדעת המלך, מטרתם היתה להחליף את המלוכה הירדנית בצורת שלטון אחרת, וכי המנהיגות הירדנית לא רצתה להעלות את ירדן לקרבן בשל חילוקי-דעות שמקורם מחוץ לירדן. וכי, למרות ''שבסיסי אש''פ היו בסוריה, נהגו אנשיו לתקוף את ישראל בחצותם דרך ירדן, וכך הגיבו הישראלים בהתקיפם את ירדן וסוריה כאחד. האיום על שתי המדינות הפך סכנה כמעט מתמדת. האיום על סוריה הוא שדחף את עבד אל-נאצר לנקוט בצעדים, אשר בסופו של דבר דחפו את כולנו אל המלחמה''. לאחר תקרית סמוע, ובשל ההגבלות שהטיל המלך חוסיין על הפעילות הטרוריסטית של הפלסטינים נגד ישראל, החלה תחנת הרדיו סאות אל-ערב של אחמד סעיד לשדר סיסמאות בסגנון: ''לפני שנשחרר את תל-אביב, חייבים אנו לשחרר את עמאן''. בעקבות החרפת האירועים באותה עת, התקיים בקהיר כינוס מיוחד של הליגה הערבית. בכינוס זה, שוקיירי הצהיר ללא כחל-ושרק כי על ממלכת ירדן להפוך לרפובליקה פלסטינית וכי יש להציב צבא פלסטיני בתחומי ירדן כדי להגן עליה מהתוקפנות הישראלית. לאור כל זאת, המלך טען, כי ההידרדרות בין אש''פ לירדן היתה בלתי-נמנעת. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 14. ראיית הציונים הסוציאליסטים את המאבק |
|||
|
|||
ב-1921 כתב יצחק בן צבי מראשי 'אחדות העבודה' (פלג ימני במפלגת ''פועלי ציון'' שרובה דגל בשיתוף פעולה עם הקומינטרן הקומוניסטי לעומת ''אחדות העבודה'' שהעדיפה שיתוף פעולה עם הבורגנות הציונית. מ-1920 יצחק בן צבי כיהן גם ב''ועד הלאומי''. בהמשך הם התאחדו עם כמה קבוצות שמאל ציוני ב-1930 והקימו את מפא''י. יצחק בן צבי דיבר ערבית והיה מקורב ובקיא במתרחש בחברה הערבית בארץ). בן צבי, לפי הציטוט, איפיין את האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל: ''ערבים בשפה ובתרבות אבל מעורבים ומורכבים במקורם ובגזעם (והחברה הערבית) מורכבת מאלמנטים שונים.... כפי שמוכח בתבניות לאומיות, דתיות וגזעיות, האוכלוסיה הערבית בארץ אינה בעלת מאפיין לאומי אחד ולא מייסדת עם, אוייב לעם היהודי המתחדש בארצו. להיפך, האוכלוסיה הזאת מורכבת מקבוצות לאומיות וזרמים דתים שונים''. מאוחר יותר העלה בן צבי את הסברה שחלקם של יושבי הכפרים הערבים, בשונה מיושבי הערים, הם חלק מבני ישראל שנותרו בארץ והתאסלמו עם הכיבוש הבריטי. דבר שהוכח כלא נכון. בן צבי ובורוכוב מיחסים את המתח העולה בין הערבים ליהודים לעובדה שבעלי האדמות הערבים, שכולם לא ישבו כלל בארץ ישראל, הפחידו והסיתו את הפועלים הערבים כנגד הישוב היהודי מחשש שהמפעל הציוני יפגע בפרנסתם וישנה מבחינתם לרעה את דפוסי ההעסקה של הפועל הערבי. זאכרי לוקמן (Zachary Lockman) בסיפרו ''Arab and Jewish Workers in Palestine, 1906–1948'' (1996, אונ' ברקלי, קליפורניה) המסתכל על מארג החיים בין יהודים לערבים בארץ ישראל התקופה הנ''ל, מראה איך הישוב הערבי בחיי היום יום נטל חלק פעיל עם קבוצות של יהודים בחיי היום יום, כאשר כל הדיבורים על מאבקים לגירוש האימפריאליסט הציוני לא דיברו אליו בשנות ה-20 וה-30, וגם שום תחושה של מאבק לאומי בין אם פאן-ערבי ובין אם ערבי פלסטיני לא הטריד את מנוחתם של ההמונים והם לא התגייסו לפעולה דרך ''הועד המוסלמי העליון''. לוקמן מצטט את בן צבי שעמד על כך ש: ''(הערבי) אינו סובל מעליית היהודים, אלא מדיכוי האפנדי ומניצול ע''י תושבי הערים, בעלי אותו גזע ודת שמשמים כמתווכים בין הפועלים לבין האפנדי... (האיכר) מעוניין בשלטו (הבריטי) החדש שמבטיח שלום וביטחון מפני בנדיטים וגנבים, בעיקר מפני הבדואים שפולשים מן המדבריות לשטחים מיושבים ומותירים את הארץ חרבה ללא כל הפרעה; האיכר מעוניין מעוניין בשלטון שיפתח את את הרמה התרבותית ויבטיח צדק והגנה מפני סחיטה וניצול. האיכר מעוניין גם בעלייה (של היהודים). לכן האיכר אינו מתנגד לעלייה..... ''. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
כאמור, אם יש ''עם פלסטיני'' יאמרו רק אלה הרואים עצמם כפלסטינים. אבל לנו כיהודים וכישראלים יש אחריות לדאוג לאינטרס של העם היהודי. עד כה התנועה הציונית שנטלה על עצמה ללא בחירות בתוך העם היהודי, ובהתנגדות של שוליים גדולים בו, להוביל את תהליך התחייה הלאומית של העם היהודי בארצו, ויתרה שוב ושוב על ניכסי מולדת לערבים הגרים בה. חלוקה אחת נעשתה בלית ברירה וקרעה את הגדה המזרחית של הארץ. חלוקות נוספות נעשו בחצי שיועד לעם היהודי ע''י הכובש הבריטי ושלהנהגה הציונית לא היתה ברירה אלא לקבלם בחריקת שיניים, רק בשל העדר כוח צבאי ממשי לישוב היהודי. הערבים דחו כל תוכנית חלוקה גם כשהם כבר קיבלו יותר מ-80% משטח 'פלסטין'. גם כיום רוב אלא המזהים עצמם כפלסטינים, מנהיגים כעמך, אינם מקבלים את עקרון החלוקה ולא כל שכן את תוצאותיה. השאלה היא מה נכון שישראל תעשה. אני חסיד החלוקה השווה חצי בחצי. כמאמר אברהם ללוט אחיינו: '' ויאמר אברהם אל-לוט אל-נא תהי מריבה ביני לבינך כי אנשים אחים אנחנו: הלא כל- הארץ לפניך. הפרד נא מעלי אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
חכם ציון, אתה מצטט איזה טקסט מגוחך שהשמאל היהודי לא שמע עליו מעולם.ואם שמע עליו - זה מצחיק אותו.בעיניהם של סיוון,יוסלה,אבנרי ודומיהם הטקסט הזה הוא נסיון של רבנים דתיים להשתלט על השיח העברי החדש בארץ ישראל באמצעים פסולים-יהודיים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
לא שמע? אז ראוי שישמע. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הציטוטים לא מגוחכים אלא הטיעונים ! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| הציטוטים לא מגוחכים אלא הטיעונים ! |
|||
|
|||
אז אולי תתקן את טיעוניך ולא נגחך לעומתם?! חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הטיעונים הפוליטיים שלך אינם במקום! |
|||
|
|||
הגיחוכים שלך לא רלוונטיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
איך הגעת למסקנה שהתנועה הציונית ''נטלה על עצמה ללא בחירות.......להוביל את תהליך התחייה הלאומית של העם היהודי בארצו''? אני חסיד של פתרון מציאותי-הגיוני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
התנועה הציונית היתה תנועה וולונטרית והתגייסו אליה כל מי שראה את דרכה כדרך הנכונה לעם היהודי לפעול בה. לא היה מנגנון בחירות בעם היהודי. בערך שליש מיהודי מזרח אירופה היו בכלל ב''בונד'' האנטי ציוני והללו ראו במהפיכה הקומוניסטית כלי שישחרר את היהודי מכבליו ויתן לו זכויות שוות בתוך החברה החדשה. לכן רבים היהודים הצטרפו לתנועה הקומוניסטית הרוסית ול'צבא האדום' בתחילת המאה. שליש מהעם היו חרדים אנטי ציונים שחיכו ועדייןם מחכים לגאולה. ובתוך השליש הנותר ניסתה הציונות לגייס את מכסימום היהודים למען הקמת מרכזי הכשרה בגולה ולמען עלייה. ההישג כידוע היה יחסית קטן. אותה תנועה ציונית מתוך תחושת שליחות ועוצמה הגדירה לעצמה את הדרך כתנועה התנדבותית. בחירות נערכו יותר מאוחר אבל רק בתוך התנועה. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
הרי הציונים בחרו בצורה כלשהי את נציגיהם לקונגרסים. מי שלא היה ציוני,ברור שהתנועה הציונית לא ייצגה אותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
לא דיברתי על התהליכים בתוך התנועה הציונית, אלא את התפקיד המהפכני שלקחה על עצמה התנועה הציונית כמייצגת את התביעות המדיניות של העם היהודי. יש מספר מקרים, מעטים בהיסטוריה, שתנועה עממית המונית וספונטנית אינה נדרשת לבחירות כדי לסלול את הדרך לעם אותו היא מייצגת, או מתיימרת לייצג. צריכים להתקיים רק שני תנאים הכרחיים: שיש עם, ויש רוח התגייסות והתארגנות למטרה מוגדרת. וזה פעל טוב אצל העם היהודי. הציונות נטלה על עצמה כדין את ההגדרה של התנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, למרות שבקצוות השמאלניים האנטי ציוניים והחרדיים התנגדו לה כליל. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
בסיכומו של דבר ,התנועה הציונית עד מלחמת העולם השנייה ייצגה רק את עצמה בלבד. יתכן שנתנה לכך צביון לאומי אך היו גופים חזקים,כגון ה''בונד'' בפולין שהתנגדו לה . לאחר מלחמת העולם והשואה האיומה היא ''נדחקה'' לראש העם והפכה לנציגתו המקובלת על כל חלקי העם,מלבד בודדים בשוליים(חרדים וקומוניסטים). הסוג הזה של תנועות הן אלו שמחוללות מהפכותב קרב עמים שונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 15. ''אם-השמאל ואימנה והימין ואשמאילה... ''. |
|||
|
|||
נכון חלקית התנועה הציונית מלכתחילה ייצגה את הזרם בעם היהודי שרצה פתרון מדיני לבעיית היהודים בגולה. בסוף המאה ה-19 היו לתנועה מתנגדים וגם לאחר מלחמת העולם עוד היו לה מתנגדים בקרב היהודים. הם באו בעיקר משתי מחנות: החרדים מזרם מסויים ביהדות החרדית ומהגוף היהודי הקומוניסטי, ה''בונד'' לשעבר. כמובן שהגוש השמאלני היה גדול הרבה יותר. חלק אחר של העם היהודי נע בין אדישות לתמיכה פאסיבית. כמובן שחלקם של אלה קטן בהרבה לאחר מלחמת העולם השניה ובשנים האחרונות הם מרימים ראש שוב. אבל המסה הקריטית של העם היהודי בארץ ובחו''ל תומך בכל ליבו בציונית. לצערי רק חלקם הקטן מממש אותו. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון: חכם ציון, עשית עבודה רצינית ומעניינת. תודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אני ער למכלול התעמולה הערבית ואיני מתעלם מעוצמת השנאה כלפי העם היהודי. לכן אני דוגל ב''מקסימום'' הפרדה.זה עשוי לעמעם את עוצמת השנאה ואולי להנביט ניצנים של הבנה. בעיותיהם של עירק ולבנון ממש לא מענינות אותי בויכוח הנ''ל. אם אתה מביא אותם כדוגמא למשהו שעשוי לקרות בישראל,לטעמי,זה לא דומה והויכוח צריך להיות במקום אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
• לגבי עוצמת השנאה וניצני הסיכוי - ניכר שאינך מכיר ממש את השנאה ולכן אתה נותן סיכוי טוב לסיכוי. • הדוגמה העיראקית, הסורית, הירדנית והלבנונית צריכות לעניין אותך. כי הויכוח שלנו נסב על משמעותו של ''העם הערבי'' ועל קיומם של עמים ע''העם הפלסטיני'' שלך הוא חלק במכלול ה''עם הערבי''. לכן יש טעם להביא את הדוגמאות האלה לשם השוואה למקרה הפרטי של ערביי ארץ ישראל. הרי מדובר בחברה אסלאמית אחת שמופרדת למסגרות שונות. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
איני יודע כיצד הגעת למסקנה שאיני ער לעוצמת השנאה .בחיים צריך להסתדר גם עם השנאה הזו. זו בינתיים מציאות חיינו. המקרים של המדינות שמנית אינן דומות אחת לשניה ואינן דומות למקרה הפלשתינאי. אתה לוקח מההיסטוריה הקצרה שלהם את מה שנוח לך לצורך הויכוח. היות או אי-היות עם פלשתינאי זה מקרה שעומד בפני עצמו ואינו תלוי בעמים השכנים. נכון שיש קשר אתני ומנטלי ודתי ולשוני,אך זה אינו הופך אותם לעם אחד. קודם כל כי הם אינם מגדירים את עצמם כעם אחד.רצונך להכניסם תחת מטריה אחת אין לו כל משמעות כי אינך שייך לעם הזה ואינך שותף לגורלו. אתה אינטרסנט מנקודת מבט עויינת להם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
כמובן שאין זו מסקנה מיתית ומוכחת שלך אלא התרשמות מהדיאלוג המתמשך ביננו בעניין הפלסטיני. פשוט היה נדמה לי שאינך בקיא ממש באורחות הערבים, במנהגיהם, בשפתם, בדיעות מנהיגיהם. אם טעיתי אני חוזר בי. כמובן שאני אינטרסנט מבחינת האינטרסים של העם היהודי וישראל אבל אין זה אומר שאני לא מתייחס לעובדות ההיסטוריות. להיפך, העובדות ההיסטוריות משרטטות היסטוריה אחרת מכפי פרשנותך, ואף על פי שאתה חושב שאתה ''אל עויין להם'' הרי שאתה חושף אי הכרה בסיסית של ההיסטוריה והתרבות הערביים. ''המקרים של המדינות שמניתי'' הוא מקרה שקרה לאותו ''עם ערבי'', שגם ערביי ארץ ישראל משייכים את עצמם אליו. ולא משנה עד כמה אתה תאמר להם שהם טועים. נדמה לי שלא אני ולא אתה קובעים את דרכי ה'פלסטינים'. הערבים בכל העולם ולא רק במזרח התיכון מסביבנו מגדירים עצמם כעם ערבי אחד. הזהות האזרחית המדינתית לא מבטלת את היותם עם ערבי העומד מעל הכל. פשוט תקרא יותר עיתונות וסיפרות ערבית ותשמע את הדיאלוגים שלהם. לאורך המאה ה-20 שמענו התבטאויות מוסמכות ביותר לטיבעו של קיבוץ הערבים בארץ ישראל. השלטון התורכי בארץ ישראל הסתיים בשנת 1918 עם תום מלחמת העולם הראשונה. באותם הימים,תושבי הארץ הערבים - אם הזדהו בכלל, ראו את עצמם כ''דרום סורים'', שמרכז הזדהותם היה בדמשק. קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות שהתקיים בירושלים בשנת 1919 פירסם הודעה שבה נאמר בין היתר: ''אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים'' ( י. פורת). בכל הפעמים מאז שחזר השם ''פלסתיין'' לארץ ישראל עם הכיבוש הבריטי התייחסו כל הדוברים והכותבים ל''פלסתיין'' כארץ ישראל של היהודים וכארץ הקודש בלי שום קשר לערבים, לאחר שמאז נפילת הצלבנים – דרך עשרות שנים של ממשל ערבי ו- 400 שנים של שלטון תורכי-עותמני, לא היה זכר למונח פלשתינה או פלסטין. המבוא לנוסח המנדט שהעניק חבר הלאומים לבריטניה ב- 1922 אומר הכל: Whereas the Principal Allied Powers have also agreed that the Mandatory should be responsible for putting into effect the declaration originally made on November 2nd, 1917, by the Government of His Britannic Majesty, and adopted by the said Powers, in favor of the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, it being clearly understood that nothing should be done which might prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country; and…. לא רק שהמנדאט לא מדבר על ''עם פלסטיני'' אלא שהוא מתייחס לתושבי הארץ כ''קהילות לא-יהודיות'' בארץ.....http://www.mythsandfacts.com/conflict/mandate_for_pa... דרך אגב, הנמנדאט על ''פלסתיין – א''י'' לא ניתן לבריטים מ-1922 (כי המסמך הזה הוא בעצם מסמך של קריעה בפועל של מזרח ארץ ישראל מארץ ישראל) אלא עצם הכיבוש ב-1917 נתן את המנדט לבריטים בפועל ובכוח הכיבוש עצמו. הכיבוש של פלסתיין על שתי גדותיה אושר רישמית וחוקית בהסכם סן רמו 1920. ב-24 באפריל 1920 החליטה הוועידה למסור לבריטניה את השלטון על ארץ ישראל במנדט. המנדט כלל גם את עבר הירדן המזרחי. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אפילו מנהיג אל קאעידה וסגנו קראו ל'פלסטינים' במהלך פברואר לא לחדול מהטרור הוא אומר להם לעשות זאת כ''עם הערבי'' / ''עם מוסלמי'') ולא בשם שום 'פלסטיניות' שהיא (''אחינו בפלסטין, סבלתם די והותר. העם המוסלמי מזדהה עם מה שהוא רואה ושומע''). מה זאת אומרת שאני '' לוקח מההיסטוריה הקצרה שלהם את מה שנוח לך לצורך הויכוח.''? הייתי שמח אם אתה היית לוקח מההיסטוריה שלהם עובדות ומתייחס אליהן ברצינות. אני לוקח את מה שרלוונטי לשאלת גיבושם של ערביי ארץ ישראל כעם. מה רצית שאני אביא? עוד ציטוט מז'בוטינסקי שמדבר גם הוא על 'עם ערבי שוכן בארץ'? בערבית יש מינוחים מדוייקים לעממיות הערבית הנטועה בכל התושבים הערבים במזרח התיכון לבין לאומיות נפרדת ומיוחדת במסגרת גיאוגרפית מצומצמת. שים לב שעד 1968 ה''פלסטינים'' הגדירו עצמם במונח 'קַאוּוְומִיָּה', שהוא מונח אתני לאומי כלל-ערבי, ככתוב באמנתם מ-1964. רק בתיקון האמנה ב-1968 הם תיקנו את המונח ל-'וַואטָנִי' שהוא מונח יותר מצומצם, טריטוריאלי וייחודי. הכתיבה משקפת את המציאות, הכרת כותביה ומגמת מנהיגיה. אם אתה רוצה להכיר תרבות, עם או מרחב מסויים אתה חייב לקרוא גם את הספרות הכתובה בה כדי להבין באמת את האנשים החיים שם. המונחים האלה הם עוד סימן ששיקף את המצב, את הטלטלה, את חיפוש הזהות החדשה, אותם עברו ערביי ארץ ישראל בתודעתם. משנות ה-70 החלו גם ערביי ארץ ישראל ומנהיגיהם לבנות היסטוריה חדשה וחלופית של ארץ ישראל כדי לתת בסיס וקישור לנוואדים הערבים שהתנחלו בערבות ארץ ישראל המערבית. לישראלים מוכר, בדימדומי זיכרונם, ה'דוקטוראט' הסובייטי שקיבל אבו-מאזן מאוניברסיטת ''לומומבה'' המוסקבאית בתחילת שנות ה-80 על עבודת ''מחקר'' שהוא כתב על ה''עם הערבי פלסטיני''. לצד בניית היסטוריה מפוברקת של עם ערבי אותנטי שגר בארץ ישראל מזה 10,000 שנה שנלחם בפולשים, כולל ביהודים ש''שלטו כאן רק 70 שנה'' בזמן מלכות דוד ושלמה (תודה לאל שהוא לא הפך גם אותם לערבים), הרי שכל הזמן גר כאן עם ערבי פלסטיני תחת כיבושים זרים. לצד התיזה הזאת ניסה אבו-מאזן לשלול את קיומו של העם היהודי כיום (משהו כמו שלמה זאנד לערבים) וכמובן שלילת השואה, ובכך לעשות נסיון אחרון לשלול את הלגיטימציה של ''המתחזים ליהודים'' לתרץ את הצורך המדינה משלהם כדי להתגונן מהשמדה, שבכלל לא היתה. בקיצור, הדוקטוראט המסופלס של אבו מאזן מהווה את הבסיס הרעיוני ל'עם ערבי פלסטיני' שהם ניסו לבנות כדי לממש את חזונם לשליטה ערבית מוסלמית על המזרח התיכון המוסלמי. מבחינתם של הפלסטינים, כל הכללים כשרים. יכולת התעמולה הפלסטינית היא מדהימה – שורשיה נטועים בשיתוף הפעולה הערבי-פלסטיני עם הנאצים משנות ה-30 ובהמשך כמו שנכתב, עם בריה''מ בשנות ה-70-80 ובמסגרתה התגייסו אנשי רוח ומשכילים לכתיבת מחקרים היסטוריים ברמות שונות שעיבו את המגמה הזאת, נתנו לה תוכן וניסו לחברה בקשרים אמיתיים למציאות. כיום אנחנו רואים את התוצרים של התורה הפלסטינית החדשה החל במרצים ערביסטים מעונבים באקדמיה בארה''ב וכלה במטיפי דת פוליסטיים ופנאטים במסגדי עזה, סעודיה, איראן ואינדונזיה. הערבים עדיין נמצאים בטלטלה שמשתקפת גם בחוסר יכולתם להגיע להכרעה על השלום מול ישראל ולפילוגים הפנימיים האלימים בתוכם. ישנם היסטוריונים חדשים למשל שמשווים את המאבק בין הפתח לחמאס למאבק בין ההגנה לאצ''ל ובכך מתרצים את אי ההסכמות ארוכות השנים בינהם. אבל המחלוקת בין הפתח לבין החמאס הוא לא רק על השלטון אלא בעיקר על מהותה של הישות המדינית שאמורה לקום. בעוד הפתח דוגל במדינה בעלת מרחב גיאוגרפי ברור עם שלטון חילוני הרי שהחמאס חושב על ישות דתית במרחב טריטוריאלי ערבי רחב ובלתי מוגדר שמשתלב במדינות השכנות ובראשו עומד שליט דתי. גם ההצהרות של המנהיגים הערבים שנחשפים לישראלי הממוצע, כאשר מישהו טורח לתרגמם, מספרים יותר מרמז על הלך רוחם של ערביי ארץ ישראל. זה לא איזשהו ז'בוטינסקי שכותב את דעתו הפרטית על קבוצת אוכלוסיה אחרת וזרה לו (אם ניקח למשל את פרשנותו המטעה של דוד סיון), אלא מנהיגים ערבים לכל אורך המאה ה-20 שלא רק יודעים את מה שהם אומרים אלא גם משפיעים על כלל שומעיהם הערבים, והמעידים על עצמם. לכן כדי להדגיש זאת הבאתי גם מציטוטיו של ערפאת תגובה 129251 שמסבירים בבירור את הלך רוחם של אנשי 'השלום' הערבים. העובדה הפשוטה היא שהם עצמם ''מכניסים את עצמם תחת מטריה אחת'' משום התודעה, ההכרה והאינטרסים ש ל ה ם ולא שלי. אני רק חושף בפניך מה שנסתר ממך עד היום משום מה ואתה תוקף את השליח. דוגמאות אקראיות: 1. העיתונאי הערבי-אמריקאי ראמי ג'ורג' ח'ורי מגדיר את עצמו ''פלסטיני ירדני ואזרח ארה''ב שמשפחתו גרה בביירות, עמאן ונצרת''. http://newsweek.washingtonpost.com/postglobal/rami_g... (דרך אגב הוא קורא לחיסולה של ישראל בדרך מדינית). 2. ''מה עושה את הערבים לעם?'' , פייצל אל יפאעי, מאמר מעניין שמסביר את מושג 'הלאומיות הערבית' שהיתה נהוגה עד סוף שנות ה-60 ושאותה יורשת עכשיו 'הערביוּת'' (Arabness) במבט של ערבי מוסלמי של היום. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אתה חוזר שוב ושוב על אותם הדברים שהם בדיוק הדברים שאני אומר והם בדיוק הדברים שאינם נוגעים להיות או אי-היות עם פלשתינאי. כתבתי,כי זו דעתי, שהגיבוש של התושבים הלא-יהודיים שחיו בין הים לנהר החל אחרי ועידת פריז בשנת 1919 שחילק את מרחב המזה''ת(שהיה קודם מאוחד תחת שלטון אחד)למספר מדינות עצמאיות או בנות חסות.חלוקה זו אילצה את התושבים להזדהות כסורים,עירקים,ירדנים וכמובן פלשתינאים.זה תהליך שהתקדמותו הייתה איטית בגלל התקוות על איחוד מחדש של המרחב. הדוגמאות שאתה מביא הן מתחילת התהליך והם אינם סותרות את דברי או את עצם התהליך. אגב, שאלתי אותך( ולא ענית) מה יהיה אם נלך לשיטתך ונגדיר את ירדן כארץ לעם הפלשתינאי מה יהיה עם 2.5-3 מיליוני הפלשתינאים שחחים כיום בין הים לנהר (לא כולל פלשתינאים אזרחי מדינת ישראל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] 12 . תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אני שמח שיש דברים שברורים לך ואתה מסכים להם ואני אשמח להסביר לך על דברים שכנראה לא כל כך ברורים לך ואני חלוק עליך בעניינם. בכל מקרה היכן שאני טוען טענה אני מבסס אותה בהסבר מלא ואם צריך, גם עם מראי מקום. אין סתירה בצורך לחזור שוב על דברים, בעיקר שיש לי מחלוקת רחבה יותר עם אחרים, ושגם להם אני מכוון את דברי. אני מצטער שאני כותב לפעמים בצורה רחבה מדי ומנסה לנמק (לדעתי בהצלחה) ולבסס את טיעוני. בעקרון מבחינת ההגדרה המדינית, הסוציאלית והמעמדית אין הבדל בין 1917, 1919, 1922, 1923, 1936, 1948 בכל האמור לגבי קיומו של 'עם פלסטיני' ערבי, הוא פשוט לא קיים בתודעת הערבים עצמם וזו העובדה הקובעת. אש''פ בשנות ה-70 עשה 'רוורס אינג'ינירינג' להיסטוריה, בסיוע כמה 'היסטוריונים חדשים' שלנו והמציא היסטוריה חלופית שנשענת על כרעי תרנגולת. אחד מכירעי התרנגולת היא ועידת פריז 1919, בכל האמור לויכוח ביננו. ועידת פריז לא דיברה על 'עם פלסטיני' כמו שלא דיברה על עם סורי (להבדיל מעם אשורי) או עם עיראקי, אלא ממלכות במרחב הסורי - סוריה, במרחב העיראקי - עיראק וכו'. כולם דרך אגב שמות חדשים למסגרת המדינית (להבדיל ממובנם הגיאוגרפי). הערבים בארץ ישראל היו מפולגים בשאלה של עתידם הפוליטי ורובם דגלו בהישארות במסגרת סוריה-א''י גם אם חלקם דרשו מעין אוטונומיה גיאוגרפית ולא לאומית. ועידת פריז היתה קדימון לועידת ורסאי כעבור שנה ולכן אין בקביעתך הנחרצת שום דבר חדש ושונה ממה שטענתי. • המונח 'עם' מתעתע אתכם לפעמים בהקשר הארץ ישראלי. למשל גם תושבי יפו הערבים אמרו לחברי ועדת ההכנה לועידת פריז, קינג-קריין, שהם ''עם תושבי יפו'' וכו'. עמדת נציגי הקומיסייה הערבית בפלסתיין כלפי הועדה היתה לפי הפעיל הציוני אברהם אלמליח: • חלוקת המזרח התיכון בכלל בין צרפת לבריטניה היווה זרז לקיום ''עמים'' ערביים חדשים: סורי, לבנוני, עיראקי, סעודי ושאר נסיכויות. עד כמה זה הצליח? בינתיים הצליח באופן חלקי. כמו שכבר טענתי חלק מ'העמים' האלה אינם עמים במובן שאנחנו מפרשים בתרבות המערב. עיראק (כיום מנסה להמיר עצמה לדמוקרטיה. נראה מה יקרה לה כשהאמריקאים יסוגו ממנה באוגוסט 2010), סוריה, סעודיה וירדן למשל הן מדינות טוטליטריות (במידה כזאת או אחרת) לבנון סמי-דמוקרטיה מעורערת, כאשר המשטר עצמו מלכד את המסגרת המדינתית ולא מרכיביו האתניים. שם ניתן ליושבי המקומות האלה 'צעצוע' מדינה ביד והם משחקים בו. כאן 'צעצוע' המדינה לא נפל לידי ערביי ארץ ישראל המערבית משום סירובם ל'צעצוע' המדיני היהודי. ללא מסגרת מחייבת לכאורה כזאת, ערביי ארץ ישראל לא הצליחו לגבש את עצמם לעם מוגדר בעל מטרות משותפות. המאבק הזה נמשך עד ימינו. הבעיה הבסיסית של הערבים כאן היתה שלא היה להם מחבר לאומי משותף כמו לעם היהודי, וכאשר הדבק העיקרי הוא האסלאם אז התוצאה לא מביאה ביטוי של לאומיות ייחודית כלשהו, אלא דווקא מובילה אותם לפאן ערביזם. בכל מקרה במבחן המעשה זו היתה התוצאה אצל ערביי ארץ ישראל עשרות שנים במאה ה-20. • לגבי שאלתך מה נעשה ב'פלסטינים' שחיים בארץ ישראל המערבית נדמה לי שכבר ענית לך הרבה פעמים רק בחודש האחרון. תשובתי היא שארץ ישראל צריכה להתחלק לשניים כאשר נהר הירדן הוא הגבול המדיני. הערבים יהיו אזרחי ירדן הפלסטינית והיהודים יהיו אזרחי ישראל היהודית (במובן של עם). הערבים יצביעו לפרלמנט בעמאן והיהודים יצביעו לכנסת בירושלים. היכן הם יגורו? זו באמת השאלה הפחות חשובה. כמובן שערביי ארץ ישראל המערבית יוכלו להמשיך ולגור בישראל כתושבים (בעלי זכויות של אזרחים להוציא את עניין הבחירות אותן הם יקיימו בממשל מדינתם) לכל דבר. כל עוד אנחנו מדברים על השלמה (ולא רק על המונח הטחון לעייפה 'שלום') אין כל בעיה או איום קיומי על ישראל. שום דמוגרפיה אינה מהווה איום ממשי (דרך אגב ממוצע הלידות לאישה אצל ערביי השטחים הולך ומתקרב לממוצא הלידות אצל היהודיות) כאשר הערבים לא יוכלו יותר להשיג רוב ולשלוט בכנסת. הבעיה היחידה תהיה אם הערבים או הרבה ערבים לא יקבלו את המצב החדש הזה. בתנאים האלה בהחלט אפשר, צריך, נכון וצודק להעביר את הערבים (אם זה רק את גרעיני ההתנגדות או אוכלוסיה רחבה יותר) למדינת הלאומית ירדן הפלסטינית. אם אתה זוכר טענתי גם שלא צריכה להיות הפיכה בירדן כדי להופכה לפלסטינית. מספיק שהמלוכה תתבטל ושהבחירות יהיו דמוקרטיות ואז יהיה רוב ברור בפרלמנט לאלה שמגדירים עצמם פלסטינים שהם כיום לפי מקורות רישמיים כ-70%, לפי מקורות לא-רישמיים כ-80% ועם צירוף צאצאי פליטים מלבנון ומסוריה חלקם בקרב האזרחים יהיה מעל 95%. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
א. קצת צניעות לא תזיק. זה שאמרת או כתבת אינה בהכרח הופכת את אמירתך או כתיבתך לעובדה היסטורית. ב.עדיין אתה מתדיין איתי על דברים שקרו בראשית המאה הקודמת ומתעלם מדברים שקרו בחמישים השנים האחרונות, כאילו שחשיבותם של אירועי 1918-1948 חשובים יותר, להיותו או אי-היותו של העם הפלשתינאי מאירועי 1949-2009. ג.אתה מודה שקמו עמים חדשים בעקבות חלוקת מרחב המזה''ת למדינות חדשות. ד.מי זה אנחנו במשפט ''אינם עמים במובן שאנחנו מפרשים במערב''? ה. אתה מציע ש-3 מיליון אזרחים ירדניים יגורו בתחומי מדינת ישראל (יחד עם 5.5 מיליון יהודים ו-1.5 מיליון לא יהודים אזרחי מדענת ישראל) ויהנו מזכויות אזרח. איזה זכויות אזרח? מגורים בכל מקום? עיסוק בכל דבר? כניסה ויציאה חופשית ממדינת ישראל?למי ישלמו מיסים? ממי יקבלו שרותים ממלכתיים שונים? כדאי שתחשוב שוב על הפתרון. ואם יהיו ''ילדים רעים'' תשלח אותם ל''ארץ מוצאם''? הרי הם ואבותיהם נולדו כאן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 11. המספר לא קובע |
|||
|
|||
אז יהיו במדינת ישראל כ-4-3 מיליון ירדנים שיראו באזור יו''ש ועזה את מולדתם,מה הועלת? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 11. המספר לא קובע |
|||
|
|||
ירדן תהיה מדינת הלאום שלהם. הם יצביעו לפרלמנט הירדני וישלמו את מיסיהם לירדן. מבחינה זאת הם ירגישו כי באו על סיפוקם. הימצאותם בישראל לא תוכל להשפיע על אופיה היהודי של ישראל כי הם לא יצביעו לכנסת, לא יחגגו את חגי המדינה ולא יצטרכו לשרת אותה. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 11. המספר לא קובע |
|||
|
|||
זה מה שאתה חושב. השאלה החשובה היא מה הם חושבים? אתה מכיר עם שחי בארץ אחת ומקבל את זכויותיו הלאומיות והמדיניות בארץ אחרת? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 10. מנהיגי ''העם הפלסטיני '' |
|||
|
|||
אז מה הוכחת? אחד מהמלכים היהודיים האדירים היה ממוצא אדומי,אחר היה נכד של גיורת ובטח ישד עוד הרבה דוגמאות | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 10. מנהיגי ''העם הפלסטיני '' |
|||
|
|||
הוכחתי שכל בניית ההתנגדות הערבית בין 1948-1967 היתה התארגנות ערבית ולא ''פלסטינית'' והיא לא ייצגה תופעה של ''עם פלסטיני'' שקם ודרש את זכויותיו כי זה לא היה. לוחמים סורים הצטרפו למרד ולמלחמה לא כדי לעזור ל''עם פלסטיני'' אלא כדי להילחם בחזית הערבים נגד הפלישה היהודית-ציונית. הורדוס הוא עדות לכך שהיהדות היא דת שמקבלת גויים שמתגיירים כאחד היהודים. דרך אגב, גם אם סבו של דוד המלך היתה גויה. היהודים לא היו צריכים את הורדוס כדי שיכירו בהם, כי הם היו עם מוכר כבר לפחות 1400 שנה. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 10. מנהיגי ''העם הפלסטיני '' |
|||
|
|||
לטעמי, הפלשתינאים בשנים 48-67 היו תחת כיבוש ירדני-מצרי. איני מכיר נסיונות התקוממות בעזה, אך בשנת 1957,בהשראת נאצר, היה נסיון התקוממות רציני בממלכת ירדן.הירדנים,בניגוד לאחרים,נאלצו לתת זכויות אזרח לפליטים הפלשתינאיםוזה חלק מהלחץ להכיר בהם כעם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 10. מנהיגי ''העם הפלסטיני '' |
|||
|
|||
לטעם הנקראים פלסטינים הם היו כחלק ממצרים ומירדן הפלסטינית, בודאי בתקופה הנדונה. אתה צריך לזכור שזו היתה תקופה של ''פאן ערביזם'' משחרר. הקמת הקע''מ בסוף שנות ה-50 והתפרקותו באמצע שנות ה-60. לא כל התקוממות היא על רקע התעודדות לאומית. ה''התקוממיות'' נגד נאצר היו ביטוי של דיכוי כלכלי והפליה פוליטית, כמו שהמצרים שבשלטון רודפים כיום את המצרים של התנועה האסלאמית ואת המצרים הקופטים. הרקע אינו מדיני אלא פוליטי-דתי. לגבי ירדן המצב שונה - 'הפלסטינים' הם ליבה של ירדן, כך ששם בכלל לא עלתה ה'בעיה' וממשלות חוסיין היו מלאים בשרים ובראשי ממשלות שמוצאם היה שמטח הכיבוש הירדני. גם בעזה וגם בירדן לא קמה תנועה לאומית מקומית להקמת בית לאומי ל'עם הפלסטיני'. למה? כי לא היה עם פלסטיני ערבי בראיית אותם ערביי ארץ ישראל שהיו תחת הכיבוש עד 1967 (ודרך אגב, גם לא בקרב ערביי ישראל). הם העדיפו את להיות מי שהם כבר, ערבים מצריים וירדניים. התכונות והתחושות של הלאומיות המקומית התחילה לצמוח בשנות ה-70 לאחר מלחמת יום הכיפורים כלקח וכתגובה לכיבוש הישראלי ב-1967. אצל ערביי ישראל זה בה לידי ביטוי ראשוני ב'יום האדמה' 1976 ובהקמת 'ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל' בעקבותיה. העובדה שעד היום הם לא מצליחים למקד את רצונותיהם וליישמם מעידה שיש אצלם איזשהו באג בתוכנת העם שלהם. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 9. גם ירדן היא פלסטין בעיני ערביי ארץ ישראל - פלסטיין |
|||
|
|||
תסביר לי את הרעיון מאחורי דבריך: אם תושבי א''י שאינם יהודים ותושבי ממלכת ירדן הם עם אחד,הרי לפי ההגיון הזה צריך להזמין את המלך עבדאללה לשיחות שלום ולהעביר לשליטתו את אותם השטחים שבהם חיים ''בני עמו''בצד המערבי של הירדן. או ,מאחר וקיימת מדינה פלשתינאית בשם ''ממלכת ירדן'' ,הרי צריך להעביר לשם את התושבים הפלשתינאים שחיים בצד המערבי של הירדן? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 9. גם ירדן היא פלסטין בעיני ערביי ארץ ישראל - פלסטיין |
|||
|
|||
זה היה נכון לפני שחוסיין ויתר על נכסי ירדן בשטחים. כיום ישנה בעיה להחזיר את הגלגל לאחור כי לעבדאללה יש מספיק בעיות גם כך עם הפלסטינים שלו. בהחלט יתכן שבאחד הימים הפלסטינים הירדנים יבצעו הפיכה כמו שערפאת ניסה באוגוסט-ספטבר 1970. במידה וזה יקרה, אני בהחלט חושב שזו תהיה חצי הדרך לפתרון ההולם, אפילו שהישות הירדנית החדשה קרוב לודאי תהיה עויינת לישראל. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 9. גם ירדן היא פלסטין בעיני ערביי ארץ ישראל - פלסטיין |
|||
|
|||
ראשית,אתה כותב וחושב בדיוק כפי שחושב ידידי אליצור סגל,שהייתה נימה קטנה של לגלוג כאשר הזכרת את שמו. אך עדיין לא הבנתי:אם וכאשר תושבי ממלכת ירדן שמוצאם מארץ ישראל יבצעו הפיכה,ידיחו את המלך ויכריזו על רפובליקה פלשתינאית,אז מה יקרה? יקבלו את גוש שכם-רמאללה וגוש חברון-בית לחם לשליטתם,או יקלטו אצלם את כל התושבים הלא-יהודיים שחיים בגושים הנ''ל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 9. גם ירדן היא פלסטין בעיני ערביי ארץ ישראל - פלסטיין |
|||
|
|||
אם וכאשר, וזה הרי לא מובן מאליו, אז ירדן תהפוך למדינת פלסטין וארץ ישראל המערבית תהיה ישראל. ואז אין בעיה של מימוש זכותו של ''העם הפלסטיני'' למדינה משלו ב''ארץ ישראל-פלסתיין''. אין צורך במקרה כזה לטרנספר אף יהודי או ערבי. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8. התגבשות עם |
|||
|
|||
לפלשתינאים מוסדות לאומיים מזה עשרות שנים. כיום יש להם פרלמנט שנבחר בבחירות דמוקרטיות תחת פיקוח בינלאומי,ראש ממשלה,שרים,נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות,שגרירויות,נציגות באו''ם ועוד. האם זה לא מספיק? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8. התגבשות עם |
|||
|
|||
אז זהו שאין להם מוסדות לאומיים מזה עשרות שנים. היו מוסדות אבל היו מוסדות שיבטיים חאמולתיים ולא ייצגו בכלל את כלל האוכלוסיה הערבית בארץ ישראל המערבית. השינויים אכן התגבשו יותר לקראת שנות ה-80 ויותר מכך כאשר הפתח הדיעה לעזה וליריחו והפרלמנט הפך להיות גוף רלוונטי שמייצר לכאורה את הציבור הערבי בשטחים הכבושים. כיום אין ממש ממשל פלסטיני מתפקד. הפיצול פגע בהם. לאבו מאזן כמעט ואין סמכויות. ישראל מטפלת בכל התשתיות והשירותים ביו''ש. בעזה יש ממשלת חמאס שמנצלת ומדכאת את הציבור שחלקו נאמן לה מפחד וחלקו האחר מאמונה. זו ממשלה שאם היתה רוצה היתה עושה שלום, אבל היא לא רוצה.זוהי ממשלה שאולי רוצה שלום, אבל לא יכולה. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8. התגבשות עם |
|||
|
|||
מוסדות שבטיים הם מוסדות שיבטיים בלבד. הפרלמנט הפלשתינאי מייצג את כלל הפלשתינאים בארץ ישראל, מלבד אלו שהם אזרחי ישראל. גם במדינת ישראל, ולא רק, יש פיצול,יש חוסר תיפקוד ומשילות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 8. התגבשות עם |
|||
|
|||
פרלמנט פלסטיני הוקם רק ב-1994 בעזה ולכן אל תבנה עליו בתיזה שלך. בינתיים הוקמו שני פרלמנטים שמתפקדים רק על הנייר. הפרלמנט ברמאללה אין לו בכלל סמכויות והרש''פ הרוס, והפרלמנט בעזה לא שולט על ענייני ניהול עזה ומצביע בעיקר על החלטות המגנות את ישראל על הטרור החמאסי. אז ברשותך, אל תעשה השוואה בין הפרלמנטים הערביים האלה לכנסת, על כל התקלות שמתגלות בפוליטיקה הישראלית. בכל זאת ישראל מתפקדת כמדינה, גם אם התפקוד אינו מקצועי ואינו איכותי. אצל הפלסטינים שום מערכת לא מתפקדת כמדינה ומי שמוביל הם ארגוני הטרור למינהם. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 7. ההיסטוריון נאפע בשיר כותב |
|||
|
|||
הכל נכון, אז מה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 7. ההיסטוריון נאפע בשיר כותב |
|||
|
|||
סתם שתדע מה הם אומרים על עצמם. וגם אם תאמר אחרת, לא תשכנע אותם. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 6. שלושה שלבים בהתפתחות של תנועות לאומיות |
|||
|
|||
כפי שציינתי קודם,אני גורס שתחילת התהוותו של העם הפלשתינאי הייתה במקביל לעליית היהודים ובעיקר בעקבות חלוקת המזה''ת למדינות שונות. כנראה שגם ד''רR סיון גורס כך. נכון קיים נסיון של איחוד תחת דגל האיסלם.הוא אינו שולל,בפירוש,את הקיום המדיני. בשלב זה הוא מתייחס לתושבי המזה''ת,אך ,אם יצליח ,אין ספק שישאף להשתלט גם על ארצות אחרות. ההיטפלות לשם נראית לי ממש לא לענין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 6. שלושה שלבים בהתפתחות של תנועות לאומיות |
|||
|
|||
אין לי ויכוח איתכם על גריסתכם. מרוב שאתם גורסים לעצמכם אתם לא קוראים ולא מקשיבים לערבים מה שהם אומרים על עצמם. הרי הם הקובעים לענייננם ולא אתם. עם לא קם בבוקר ומחליט שהוא עם. גם אם מדברים על עם או על התהוות עם מדובר בתהליכים ארוכים של מספר דורות. צריך פשוט לעקוב אחר תפקוד והתבטאויות הבכירים הערביים לכל אורך המאה ה-20 ולפי הממצאים לאשר או לשלול את הטיעונים. לכן גם אם תאמר ''תחילת התהוות של עם'' אין זה אומר שיש עם. רק לאחר שהתהליך מבשיל אפשר לדבר על קיום עם. פעילות תחת דגל האסלאם וכ''עם ערבי סורי'' היא בודאי שלילת קיום זהות ''פלסטינית''. והערבים מדברים על זה במפורש. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי