  
  
  
|
 |
|
||
  12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
• לגבי עוצמת השנאה וניצני הסיכוי - ניכר שאינך מכיר ממש את השנאה ולכן אתה נותן סיכוי טוב לסיכוי. • הדוגמה העיראקית, הסורית, הירדנית והלבנונית צריכות לעניין אותך. כי הויכוח שלנו נסב על משמעותו של ''העם הערבי'' ועל קיומם של עמים ע''העם הפלסטיני'' שלך הוא חלק במכלול ה''עם הערבי''. לכן יש טעם להביא את הדוגמאות האלה לשם השוואה למקרה הפרטי של ערביי ארץ ישראל. הרי מדובר בחברה אסלאמית אחת שמופרדת למסגרות שונות. חכם ציון | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
איני יודע כיצד הגעת למסקנה שאיני ער לעוצמת השנאה .בחיים צריך להסתדר גם עם השנאה הזו. זו בינתיים מציאות חיינו. המקרים של המדינות שמנית אינן דומות אחת לשניה ואינן דומות למקרה הפלשתינאי. אתה לוקח מההיסטוריה הקצרה שלהם את מה שנוח לך לצורך הויכוח. היות או אי-היות עם פלשתינאי זה מקרה שעומד בפני עצמו ואינו תלוי בעמים השכנים. נכון שיש קשר אתני ומנטלי ודתי ולשוני,אך זה אינו הופך אותם לעם אחד. קודם כל כי הם אינם מגדירים את עצמם כעם אחד.רצונך להכניסם תחת מטריה אחת אין לו כל משמעות כי אינך שייך לעם הזה ואינך שותף לגורלו. אתה אינטרסנט מנקודת מבט עויינת להם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
כמובן שאין זו מסקנה מיתית ומוכחת שלך אלא התרשמות מהדיאלוג המתמשך ביננו בעניין הפלסטיני. פשוט היה נדמה לי שאינך בקיא ממש באורחות הערבים, במנהגיהם, בשפתם, בדיעות מנהיגיהם. אם טעיתי אני חוזר בי. כמובן שאני אינטרסנט מבחינת האינטרסים של העם היהודי וישראל אבל אין זה אומר שאני לא מתייחס לעובדות ההיסטוריות. להיפך, העובדות ההיסטוריות משרטטות היסטוריה אחרת מכפי פרשנותך, ואף על פי שאתה חושב שאתה ''אל עויין להם'' הרי שאתה חושף אי הכרה בסיסית של ההיסטוריה והתרבות הערביים. ''המקרים של המדינות שמניתי'' הוא מקרה שקרה לאותו ''עם ערבי'', שגם ערביי ארץ ישראל משייכים את עצמם אליו. ולא משנה עד כמה אתה תאמר להם שהם טועים. נדמה לי שלא אני ולא אתה קובעים את דרכי ה'פלסטינים'. הערבים בכל העולם ולא רק במזרח התיכון מסביבנו מגדירים עצמם כעם ערבי אחד. הזהות האזרחית המדינתית לא מבטלת את היותם עם ערבי העומד מעל הכל. פשוט תקרא יותר עיתונות וסיפרות ערבית ותשמע את הדיאלוגים שלהם. לאורך המאה ה-20 שמענו התבטאויות מוסמכות ביותר לטיבעו של קיבוץ הערבים בארץ ישראל. השלטון התורכי בארץ ישראל הסתיים בשנת 1918 עם תום מלחמת העולם הראשונה. באותם הימים,תושבי הארץ הערבים - אם הזדהו בכלל, ראו את עצמם כ''דרום סורים'', שמרכז הזדהותם היה בדמשק. קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות שהתקיים בירושלים בשנת 1919 פירסם הודעה שבה נאמר בין היתר: ''אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים'' ( י. פורת). בכל הפעמים מאז שחזר השם ''פלסתיין'' לארץ ישראל עם הכיבוש הבריטי התייחסו כל הדוברים והכותבים ל''פלסתיין'' כארץ ישראל של היהודים וכארץ הקודש בלי שום קשר לערבים, לאחר שמאז נפילת הצלבנים – דרך עשרות שנים של ממשל ערבי ו- 400 שנים של שלטון תורכי-עותמני, לא היה זכר למונח פלשתינה או פלסטין. המבוא לנוסח המנדט שהעניק חבר הלאומים לבריטניה ב- 1922 אומר הכל: Whereas the Principal Allied Powers have also agreed that the Mandatory should be responsible for putting into effect the declaration originally made on November 2nd, 1917, by the Government of His Britannic Majesty, and adopted by the said Powers, in favor of the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, it being clearly understood that nothing should be done which might prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country; and…. לא רק שהמנדאט לא מדבר על ''עם פלסטיני'' אלא שהוא מתייחס לתושבי הארץ כ''קהילות לא-יהודיות'' בארץ.....http://www.mythsandfacts.com/conflict/mandate_for_pa... דרך אגב, הנמנדאט על ''פלסתיין – א''י'' לא ניתן לבריטים מ-1922 (כי המסמך הזה הוא בעצם מסמך של קריעה בפועל של מזרח ארץ ישראל מארץ ישראל) אלא עצם הכיבוש ב-1917 נתן את המנדט לבריטים בפועל ובכוח הכיבוש עצמו. הכיבוש של פלסתיין על שתי גדותיה אושר רישמית וחוקית בהסכם סן רמו 1920. ב-24 באפריל 1920 החליטה הוועידה למסור לבריטניה את השלטון על ארץ ישראל במנדט. המנדט כלל גם את עבר הירדן המזרחי. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אפילו מנהיג אל קאעידה וסגנו קראו ל'פלסטינים' במהלך פברואר לא לחדול מהטרור הוא אומר להם לעשות זאת כ''עם הערבי'' / ''עם מוסלמי'') ולא בשם שום 'פלסטיניות' שהיא (''אחינו בפלסטין, סבלתם די והותר. העם המוסלמי מזדהה עם מה שהוא רואה ושומע''). מה זאת אומרת שאני '' לוקח מההיסטוריה הקצרה שלהם את מה שנוח לך לצורך הויכוח.''? הייתי שמח אם אתה היית לוקח מההיסטוריה שלהם עובדות ומתייחס אליהן ברצינות. אני לוקח את מה שרלוונטי לשאלת גיבושם של ערביי ארץ ישראל כעם. מה רצית שאני אביא? עוד ציטוט מז'בוטינסקי שמדבר גם הוא על 'עם ערבי שוכן בארץ'? בערבית יש מינוחים מדוייקים לעממיות הערבית הנטועה בכל התושבים הערבים במזרח התיכון לבין לאומיות נפרדת ומיוחדת במסגרת גיאוגרפית מצומצמת. שים לב שעד 1968 ה''פלסטינים'' הגדירו עצמם במונח 'קַאוּוְומִיָּה', שהוא מונח אתני לאומי כלל-ערבי, ככתוב באמנתם מ-1964. רק בתיקון האמנה ב-1968 הם תיקנו את המונח ל-'וַואטָנִי' שהוא מונח יותר מצומצם, טריטוריאלי וייחודי. הכתיבה משקפת את המציאות, הכרת כותביה ומגמת מנהיגיה. אם אתה רוצה להכיר תרבות, עם או מרחב מסויים אתה חייב לקרוא גם את הספרות הכתובה בה כדי להבין באמת את האנשים החיים שם. המונחים האלה הם עוד סימן ששיקף את המצב, את הטלטלה, את חיפוש הזהות החדשה, אותם עברו ערביי ארץ ישראל בתודעתם. משנות ה-70 החלו גם ערביי ארץ ישראל ומנהיגיהם לבנות היסטוריה חדשה וחלופית של ארץ ישראל כדי לתת בסיס וקישור לנוואדים הערבים שהתנחלו בערבות ארץ ישראל המערבית. לישראלים מוכר, בדימדומי זיכרונם, ה'דוקטוראט' הסובייטי שקיבל אבו-מאזן מאוניברסיטת ''לומומבה'' המוסקבאית בתחילת שנות ה-80 על עבודת ''מחקר'' שהוא כתב על ה''עם הערבי פלסטיני''. לצד בניית היסטוריה מפוברקת של עם ערבי אותנטי שגר בארץ ישראל מזה 10,000 שנה שנלחם בפולשים, כולל ביהודים ש''שלטו כאן רק 70 שנה'' בזמן מלכות דוד ושלמה (תודה לאל שהוא לא הפך גם אותם לערבים), הרי שכל הזמן גר כאן עם ערבי פלסטיני תחת כיבושים זרים. לצד התיזה הזאת ניסה אבו-מאזן לשלול את קיומו של העם היהודי כיום (משהו כמו שלמה זאנד לערבים) וכמובן שלילת השואה, ובכך לעשות נסיון אחרון לשלול את הלגיטימציה של ''המתחזים ליהודים'' לתרץ את הצורך המדינה משלהם כדי להתגונן מהשמדה, שבכלל לא היתה. בקיצור, הדוקטוראט המסופלס של אבו מאזן מהווה את הבסיס הרעיוני ל'עם ערבי פלסטיני' שהם ניסו לבנות כדי לממש את חזונם לשליטה ערבית מוסלמית על המזרח התיכון המוסלמי. מבחינתם של הפלסטינים, כל הכללים כשרים. יכולת התעמולה הפלסטינית היא מדהימה – שורשיה נטועים בשיתוף הפעולה הערבי-פלסטיני עם הנאצים משנות ה-30 ובהמשך כמו שנכתב, עם בריה''מ בשנות ה-70-80 ובמסגרתה התגייסו אנשי רוח ומשכילים לכתיבת מחקרים היסטוריים ברמות שונות שעיבו את המגמה הזאת, נתנו לה תוכן וניסו לחברה בקשרים אמיתיים למציאות. כיום אנחנו רואים את התוצרים של התורה הפלסטינית החדשה החל במרצים ערביסטים מעונבים באקדמיה בארה''ב וכלה במטיפי דת פוליסטיים ופנאטים במסגדי עזה, סעודיה, איראן ואינדונזיה. הערבים עדיין נמצאים בטלטלה שמשתקפת גם בחוסר יכולתם להגיע להכרעה על השלום מול ישראל ולפילוגים הפנימיים האלימים בתוכם. ישנם היסטוריונים חדשים למשל שמשווים את המאבק בין הפתח לחמאס למאבק בין ההגנה לאצ''ל ובכך מתרצים את אי ההסכמות ארוכות השנים בינהם. אבל המחלוקת בין הפתח לבין החמאס הוא לא רק על השלטון אלא בעיקר על מהותה של הישות המדינית שאמורה לקום. בעוד הפתח דוגל במדינה בעלת מרחב גיאוגרפי ברור עם שלטון חילוני הרי שהחמאס חושב על ישות דתית במרחב טריטוריאלי ערבי רחב ובלתי מוגדר שמשתלב במדינות השכנות ובראשו עומד שליט דתי. גם ההצהרות של המנהיגים הערבים שנחשפים לישראלי הממוצע, כאשר מישהו טורח לתרגמם, מספרים יותר מרמז על הלך רוחם של ערביי ארץ ישראל. זה לא איזשהו ז'בוטינסקי שכותב את דעתו הפרטית על קבוצת אוכלוסיה אחרת וזרה לו (אם ניקח למשל את פרשנותו המטעה של דוד סיון), אלא מנהיגים ערבים לכל אורך המאה ה-20 שלא רק יודעים את מה שהם אומרים אלא גם משפיעים על כלל שומעיהם הערבים, והמעידים על עצמם. לכן כדי להדגיש זאת הבאתי גם מציטוטיו של ערפאת תגובה 129251 שמסבירים בבירור את הלך רוחם של אנשי 'השלום' הערבים. העובדה הפשוטה היא שהם עצמם ''מכניסים את עצמם תחת מטריה אחת'' משום התודעה, ההכרה והאינטרסים ש ל ה ם ולא שלי. אני רק חושף בפניך מה שנסתר ממך עד היום משום מה ואתה תוקף את השליח. דוגמאות אקראיות: 1. העיתונאי הערבי-אמריקאי ראמי ג'ורג' ח'ורי מגדיר את עצמו ''פלסטיני ירדני ואזרח ארה''ב שמשפחתו גרה בביירות, עמאן ונצרת''. http://newsweek.washingtonpost.com/postglobal/rami_g... (דרך אגב הוא קורא לחיסולה של ישראל בדרך מדינית). 2. ''מה עושה את הערבים לעם?'' , פייצל אל יפאעי, מאמר מעניין שמסביר את מושג 'הלאומיות הערבית' שהיתה נהוגה עד סוף שנות ה-60 ושאותה יורשת עכשיו 'הערביוּת'' (Arabness) במבט של ערבי מוסלמי של היום. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אתה חוזר שוב ושוב על אותם הדברים שהם בדיוק הדברים שאני אומר והם בדיוק הדברים שאינם נוגעים להיות או אי-היות עם פלשתינאי. כתבתי,כי זו דעתי, שהגיבוש של התושבים הלא-יהודיים שחיו בין הים לנהר החל אחרי ועידת פריז בשנת 1919 שחילק את מרחב המזה''ת(שהיה קודם מאוחד תחת שלטון אחד)למספר מדינות עצמאיות או בנות חסות.חלוקה זו אילצה את התושבים להזדהות כסורים,עירקים,ירדנים וכמובן פלשתינאים.זה תהליך שהתקדמותו הייתה איטית בגלל התקוות על איחוד מחדש של המרחב. הדוגמאות שאתה מביא הן מתחילת התהליך והם אינם סותרות את דברי או את עצם התהליך. אגב, שאלתי אותך( ולא ענית) מה יהיה אם נלך לשיטתך ונגדיר את ירדן כארץ לעם הפלשתינאי מה יהיה עם 2.5-3 מיליוני הפלשתינאים שחחים כיום בין הים לנהר (לא כולל פלשתינאים אזרחי מדינת ישראל? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] 12 . תעמולה ערבית |
|||
|
|||
אני שמח שיש דברים שברורים לך ואתה מסכים להם ואני אשמח להסביר לך על דברים שכנראה לא כל כך ברורים לך ואני חלוק עליך בעניינם. בכל מקרה היכן שאני טוען טענה אני מבסס אותה בהסבר מלא ואם צריך, גם עם מראי מקום. אין סתירה בצורך לחזור שוב על דברים, בעיקר שיש לי מחלוקת רחבה יותר עם אחרים, ושגם להם אני מכוון את דברי. אני מצטער שאני כותב לפעמים בצורה רחבה מדי ומנסה לנמק (לדעתי בהצלחה) ולבסס את טיעוני. בעקרון מבחינת ההגדרה המדינית, הסוציאלית והמעמדית אין הבדל בין 1917, 1919, 1922, 1923, 1936, 1948 בכל האמור לגבי קיומו של 'עם פלסטיני' ערבי, הוא פשוט לא קיים בתודעת הערבים עצמם וזו העובדה הקובעת. אש''פ בשנות ה-70 עשה 'רוורס אינג'ינירינג' להיסטוריה, בסיוע כמה 'היסטוריונים חדשים' שלנו והמציא היסטוריה חלופית שנשענת על כרעי תרנגולת. אחד מכירעי התרנגולת היא ועידת פריז 1919, בכל האמור לויכוח ביננו. ועידת פריז לא דיברה על 'עם פלסטיני' כמו שלא דיברה על עם סורי (להבדיל מעם אשורי) או עם עיראקי, אלא ממלכות במרחב הסורי - סוריה, במרחב העיראקי - עיראק וכו'. כולם דרך אגב שמות חדשים למסגרת המדינית (להבדיל ממובנם הגיאוגרפי). הערבים בארץ ישראל היו מפולגים בשאלה של עתידם הפוליטי ורובם דגלו בהישארות במסגרת סוריה-א''י גם אם חלקם דרשו מעין אוטונומיה גיאוגרפית ולא לאומית. ועידת פריז היתה קדימון לועידת ורסאי כעבור שנה ולכן אין בקביעתך הנחרצת שום דבר חדש ושונה ממה שטענתי. • המונח 'עם' מתעתע אתכם לפעמים בהקשר הארץ ישראלי. למשל גם תושבי יפו הערבים אמרו לחברי ועדת ההכנה לועידת פריז, קינג-קריין, שהם ''עם תושבי יפו'' וכו'. עמדת נציגי הקומיסייה הערבית בפלסתיין כלפי הועדה היתה לפי הפעיל הציוני אברהם אלמליח: • חלוקת המזרח התיכון בכלל בין צרפת לבריטניה היווה זרז לקיום ''עמים'' ערביים חדשים: סורי, לבנוני, עיראקי, סעודי ושאר נסיכויות. עד כמה זה הצליח? בינתיים הצליח באופן חלקי. כמו שכבר טענתי חלק מ'העמים' האלה אינם עמים במובן שאנחנו מפרשים בתרבות המערב. עיראק (כיום מנסה להמיר עצמה לדמוקרטיה. נראה מה יקרה לה כשהאמריקאים יסוגו ממנה באוגוסט 2010), סוריה, סעודיה וירדן למשל הן מדינות טוטליטריות (במידה כזאת או אחרת) לבנון סמי-דמוקרטיה מעורערת, כאשר המשטר עצמו מלכד את המסגרת המדינתית ולא מרכיביו האתניים. שם ניתן ליושבי המקומות האלה 'צעצוע' מדינה ביד והם משחקים בו. כאן 'צעצוע' המדינה לא נפל לידי ערביי ארץ ישראל המערבית משום סירובם ל'צעצוע' המדיני היהודי. ללא מסגרת מחייבת לכאורה כזאת, ערביי ארץ ישראל לא הצליחו לגבש את עצמם לעם מוגדר בעל מטרות משותפות. המאבק הזה נמשך עד ימינו. הבעיה הבסיסית של הערבים כאן היתה שלא היה להם מחבר לאומי משותף כמו לעם היהודי, וכאשר הדבק העיקרי הוא האסלאם אז התוצאה לא מביאה ביטוי של לאומיות ייחודית כלשהו, אלא דווקא מובילה אותם לפאן ערביזם. בכל מקרה במבחן המעשה זו היתה התוצאה אצל ערביי ארץ ישראל עשרות שנים במאה ה-20. • לגבי שאלתך מה נעשה ב'פלסטינים' שחיים בארץ ישראל המערבית נדמה לי שכבר ענית לך הרבה פעמים רק בחודש האחרון. תשובתי היא שארץ ישראל צריכה להתחלק לשניים כאשר נהר הירדן הוא הגבול המדיני. הערבים יהיו אזרחי ירדן הפלסטינית והיהודים יהיו אזרחי ישראל היהודית (במובן של עם). הערבים יצביעו לפרלמנט בעמאן והיהודים יצביעו לכנסת בירושלים. היכן הם יגורו? זו באמת השאלה הפחות חשובה. כמובן שערביי ארץ ישראל המערבית יוכלו להמשיך ולגור בישראל כתושבים (בעלי זכויות של אזרחים להוציא את עניין הבחירות אותן הם יקיימו בממשל מדינתם) לכל דבר. כל עוד אנחנו מדברים על השלמה (ולא רק על המונח הטחון לעייפה 'שלום') אין כל בעיה או איום קיומי על ישראל. שום דמוגרפיה אינה מהווה איום ממשי (דרך אגב ממוצע הלידות לאישה אצל ערביי השטחים הולך ומתקרב לממוצא הלידות אצל היהודיות) כאשר הערבים לא יוכלו יותר להשיג רוב ולשלוט בכנסת. הבעיה היחידה תהיה אם הערבים או הרבה ערבים לא יקבלו את המצב החדש הזה. בתנאים האלה בהחלט אפשר, צריך, נכון וצודק להעביר את הערבים (אם זה רק את גרעיני ההתנגדות או אוכלוסיה רחבה יותר) למדינת הלאומית ירדן הפלסטינית. אם אתה זוכר טענתי גם שלא צריכה להיות הפיכה בירדן כדי להופכה לפלסטינית. מספיק שהמלוכה תתבטל ושהבחירות יהיו דמוקרטיות ואז יהיה רוב ברור בפרלמנט לאלה שמגדירים עצמם פלסטינים שהם כיום לפי מקורות רישמיים כ-70%, לפי מקורות לא-רישמיים כ-80% ועם צירוף צאצאי פליטים מלבנון ומסוריה חלקם בקרב האזרחים יהיה מעל 95%. חכם ציון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 12. תעמולה ערבית |
|||
|
|||
א. קצת צניעות לא תזיק. זה שאמרת או כתבת אינה בהכרח הופכת את אמירתך או כתיבתך לעובדה היסטורית. ב.עדיין אתה מתדיין איתי על דברים שקרו בראשית המאה הקודמת ומתעלם מדברים שקרו בחמישים השנים האחרונות, כאילו שחשיבותם של אירועי 1918-1948 חשובים יותר, להיותו או אי-היותו של העם הפלשתינאי מאירועי 1949-2009. ג.אתה מודה שקמו עמים חדשים בעקבות חלוקת מרחב המזה''ת למדינות חדשות. ד.מי זה אנחנו במשפט ''אינם עמים במובן שאנחנו מפרשים במערב''? ה. אתה מציע ש-3 מיליון אזרחים ירדניים יגורו בתחומי מדינת ישראל (יחד עם 5.5 מיליון יהודים ו-1.5 מיליון לא יהודים אזרחי מדענת ישראל) ויהנו מזכויות אזרח. איזה זכויות אזרח? מגורים בכל מקום? עיסוק בכל דבר? כניסה ויציאה חופשית ממדינת ישראל?למי ישלמו מיסים? ממי יקבלו שרותים ממלכתיים שונים? כדאי שתחשוב שוב על הפתרון. ואם יהיו ''ילדים רעים'' תשלח אותם ל''ארץ מוצאם''? הרי הם ואבותיהם נולדו כאן. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי