  
  
  
|
 |
|
||
  הרס האמנות |
|||
|
|||
ואכן, הנתק העמוק שנוצר בין המוסיקה האמנותית המודרנית ובין קהל המאזינים, (כי המוסיקה הזו כיום היא מוסיקה למוסיקאים בלבד),אפשר את כיבוש הקהל ידי המוסיקה הקלה. סגנון מוסיקלי זה, שהחל כמוסיקה אתנית אפרו-אמריקנית, וגלש גם לתחומים של אמנות לשמה - הג'אז, עבר משנות השמונים ועד ימינו תהליך זהה כמעט לחלוטין של חזרה לתבניות הפרימיטיביות ביותר, עד לביט של פעמה אחת. המעניין, יחד עם זאת, היא הסיבה (המסחרית) שהובילה תהליך זה. גם כאן קיים כיום נתק הולך וגדל בין הקהל המתרפק על שנות הששים והשבעים לבין הסגנונות הכובשים של ימינו שהם נחלתן של קבוצות נוער המחפשות ''טריגר''לסמי האקסטזי שהן נוטלות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| נתק 'אמנותי' |
|||
|
|||
הנתק, אגב, הוא לא רק בין האנשים ה''רגילים'' עם הדם האדום, אלא גם עם חובביה הנאמנים של המוסיקה הקלאסית. וכאן מדובר בבעיה קשה. בעוונותיי הרבים, נכחתי בכנס בינלאומי שכותרתו היתה: ''דרכי ההלחנה לקראת המאה העשרים ואחת''. מאחר שהנוכחות היתה תוצאה של כפיה/לחץ/פיתוי מטעם מזכירות האקדמיה, שמחתי לשמע הודעתו של אחד המרצים, לפיה יושמע קטע מיצירה של שטוקהאוזן, כמדומני, שמטרתה - כך במפורש - ''לשוב ולהתחבר אל הקהל''. בתחילה, אכן נשמעה המוסיקה מוסיקלית בהחלט... בנוסח תקופת הברוק, אלא שלאחר כמה תיבות, חזר המלחין ה''מודרניסט'' לסורו והשאר היה, כרגיל, גיבוב נלעג של ערימות צלילים חסרי-פשר. אכזבתי היתה עמוקה למדי. הרי אחד מהדגלים המונפים תדיר על-ידי מיני ''מודרניסטים'', הוא העצמאות האמנותית, הסירוב להיכנע לגחמותיו של הקהל הפרימיטיבי והנחות. והנה, חשבתי לעצמי, אם זוהי דרכו ''להתחבר אל הקהל'' - סימן שהוא כל כך מנותק, שכנראה מצב המוסיקה האמנותית גרוע הרבה משחשבתי. למה הדבר דומה? לאדם שכה התחבב עליו החום, עד שכאשר הוא מואיל בטובו לצנן את ביתו, למען האורחים, ל''חום שבני אדם נורמליים יוכלו לשאת אותו'' - הוא מוריד את המעלות ל... ל- 55 מעלות צלזיוס... ומרגיש מרוצה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי