  
  
  
|
 |
|
||
  לאבנר על לאומיות ועל איסלאם |
|||
|
|||
עקרונית אתה צודק. ההתיחסות הייתה לשאלה המקורית לגבי השפעת האיסלאם באירופה ועל כך גם ענית בתשובתך הראשונה. אם להרחיב קצת, הרי שההתייחסות של מדינות אירופה למזה''ת תואמת את מה שהן מגדירות כאינטרס הלאומי שלהן; הגדרה שאינה מנותקת מההיסטוריה שלהן מחד מבעיות הפנים שלהן מאידך. על הלאומיות והאיסלאם הדוגמה המוסלמית מחייבת בדיקה בעיקר בגלל ההתרוצצות המתמדת בין הזרמים השונים בעולם האיסלאם בין הרעיונות המאוחרים של הלאומיות, פרי השפעתה של המהפכה הצרפתית, לרעיונות הקהילה האסלאמית החוצה גבולות, תחת כנפי האמונה. האידיאולוגיה הפאן-ערבית מעמידה את הנחות היסוד של פרק זה במבחן הקוהרנטיות שלהן. ח''כ עזאמי בשארה בראיון שנערך אתו ב''מוסף הארץ'' , סיכם את טענות הפילוסופיה המוסלמית נגד המדינה היהודית בנקודות הבאות: העם היהודי אינו עם. מדינת ישראל הינה מדינה שלא בחרה בין לאום לדת. המדינה קמה בחטא משום שהציונות הגשימה בדרך קולוניאליסטית השאיפות להגדרה עצמית של העם היהודי אינן לגיטימיות, משום שאינו עם. לא מגיעה לעם היהודי הגדרה עצמית גם לו הוגדר כעם הצדק ההיסטורי מחייב מיצוי חוק השיבה שהוא החיסול למעשה של הישות הציונית ובניית הישות הפלסטינית במקומה, כחלק מהאומה הערבית. נתמקד בשתי הטענות הראשונות של בשארה מאחר וטענות אלו מתייחסות ישירות לנושא עבודה זו ומאידך הן משקפות למעשה את הזרמים המנוגדים המתרוצצים בעולם הערבי. ננסה לבחון באיזו מידה נשענת הגדרת הלאום על ההגדרות השונות בעולם המערבי למושג ''לאום'' ובאיזו מידה הן מתנגשות בגישה המסורתית של האיסלאם שאינה מפרידה בין דת למדינה. העולם המוסלמי של היום מציב לכאורה סימן שאלה על תזת הקדימויות הסוציולוגית שהוצגה בפתיחה. הלאומיות תופסת את מיקומה אחרי הדת! על פניו נראה שההיררכיה היא: משפחה, שבט, דת, לאום, כאשר המחלוקות בין הסיעות בתוך האיסלאם חריפות במהותן על המחלוקות המתגלעות בין לאומים. האיסלאם המסורתי מזהה את השלטון האזרחי עם ה''ח'ליפה'' שאינו אלא הזרוע החילונית של דת האיסלאם,. מוסד הח'ליפות אפשר את איחודם של יחידות אתניות שונות ומגוונות תחת שלטון מרכזי אחד, כאשר הדבק היחידי המלכד אותם היא דת האיסלאם. התעמולה הלאומנית הישראלית שירתה למעשה את האידיאליזציה של העולם המוסלמי המאוחד, בהציגה את כל העולם המוסלמי כמקשה אחת מול הדוד הישראלי. אם נקלף את המעטה החיצוני של המוסלמיות נגלה שהעולם המוסלמי ניזון יותר מגורמים המדגישים את המנוגד על פני השווה והמאחד. ''המונוליתיות'' המוסלמית אינה שונה מ''המונוליתיות'' של העולם הנוצרי לגווניו השונים, אלא שמוסד הח'ליפות היה פתרון דתי מוצלח יותר ממוסד האפיפיורות. ''בין המדינה המוסלמית ובין שכניה הכופרים שרר מצב מלחמה מתמיד והכרחי, שאינו עתיד להיפסק אלא לאחר ניצחונה הבלתי נמנע של האמונה האמיתית על הכפירה וכניסת כל העולם אל בית האיסלאם'' תפיסה זו שקבלה חיזוק בכיבושים הגדולים של מאתיים השנים הראשונות של האיסלאם הייתה התפיסה הרשמית של כל שלטון אסלאמי עד חוזה קוצ'וק קאנרג'ה בשנת 1798 שכפה את רוסיה המנצחת על תורכיה המובסת. משנה זו ואילך החלה מעורבות עמוקה של מדינות אירופה בניהול המדינה העות'מאנית עד קריסתה הסופית במלחמת העולם הראשונה, כאשר העולם המוסלמי מסרב להשלים עם נחיתותו כלפי המערב ומתרפק בערגה על ניצחונותיו של סולימן המפואר. רעיונות המהפכה הצרפתית, שיצרה את מדינות הלאום באירופה, חלחלו למזרח המוסלמי בקצב של המזרח, ועוררו הרהורים על מקומו של הפרט במדינה ומידת התאמתם של רעיונות אלו לאיסלאם. שוויון ואחווה לא היו רעיונות זרים לאיסלאם. האריסטוקרטיה נוצרה למרות האיסלאם ולא כחלק ממנו. החירות - הייתה רעיון חדש, שקודם ע''י הצרפתים כחלק מפעולותיהם להגדלת השפעתם במזרח ועורר הד בתנועות שונות שקמו באימפריה העות'מאנית, בעיקר בקרב המיעוטים הלא מוסלמיים. הראשונים שיישמו רעיונות אלו היו היוונים והסרבים ולאחר מכן ארצות הבלקאן האחרות. בהמשך התעוררה הלאומיות גם בין אזרחיה המוסלמים של האימפריה הטורקית. שלושה העמים הגדולים של המזרח התיכון, הערבים הפרסים והטורקים , היו חדורים גאווה במורשתם הלאומית. עד לחדירת הרעיונות המערביים, מעולם לא הייתה הזדהות עם לאומיות וטריטוריה. הפטריוטיות, שראשיתה עוד ביוון, ואשר הפכה במערב לדבק של מדינת הלאום, נקלט במזרח לאיטו. קל היה לאמץ את הפטריוטיזם, המאמץ את צורת השלטון הקיימת, על פני הלאומיות, השואפת להגדרה ריבונית שונה מהקיים. המוסלמים הראשונים שאמצו את הפטריוטיזם היו המצרים. מצרים מוגדרת הגדרה חדה הן ע''י הגיאוגרפיה שלה והן ע''י תרבותה. למרות חילופי השלטון הרבים והשתלטות האיסלאם היא בעלת הומוגניות וריכוזיות שאין דומה לה באזור כולו. בנוסף לכך תאמו הרעיונות המערביים את מטרותיה של השושלת הח'דיוית שכוננה במצרים מעין מדינה אוטונומית תחת הסולטנות העות'מאנית. למרות הנתונים הבסיסיים המופלגים, הייתה קבלת הזהות החדשה איטית, הדרגתית ורצופה מאבקים. קיימות למעשה 3 מדינות שגם עונות להגדרה הבסיסית של מדינות לאום, וגם הושפעו בצורה זו או אחרת מרעיונות מערביים: מצרים איראן וטורקיה. הרכבן של שאר המדינות המוסלמיות נע בין מדינות שגבולותיהם והרכב אוכלוסיותיהם הינם תוצאה של חלוקה שרירותית אינטרסנטית של המדינות האימפריאליסטיות (בריטניה וצרפת ושרידי האימפריאליזם האיטלקי והגרמני באפריקה) אחרי מלחמת העולם, ליחידות אתניות מוגדרות המחפשות הגדרה ריבונית: הכורדים והפלסטינים . מצרים, החל מכיבושה בשנת 642 והפיכתה למוסלמית, שמשה, בגלל חשיבותה כנתיב תחבורה ראשי בין אירופה לדרום אסיה, כמרכז שלטוני ותרבותי לכל שליט מוסלמי. היא נשלטה לפרק זמן קצר ע''י חיל המשלוח של נפולאון (1798-1801) ומ-1882 עד 1952 הייתה תחת שלטון או השפעה בריטיים. בשנת 1866 כינס מושל מצרים מועצה מייעצת של 75 צירים שנבחרו לשלש שנים עם זכות הצבעה מוגבלת, בבחירות לא ישירות של עמיתים. טורקיה הייתה למרכז השלטון המוסלמי החל מתקופת העות'מנים (תחילת המאה ה- 14) והצטמצמה לגבולותיה הנוכחיים בתום מלחמת העולם הראשונה. בראשית המאה ה- 19 התכנסו מועצות מייעצות ממונות אך הניסיונות האלו נכשלו. ב- 1867 פרסם הסולטן עבד-אל-חמיד השני את החוקה העות'מאנית אך הוא מיהר לפזרו. התורכים הצעירים אילצו את הסולטאן להחזיר את החוקה, וב- 1919 חלה המהפכה הגדולה של אתא טורק שחילן את המדינה והפך את טורקיה למדינה המוסלמית היחידה בה מופרדת הדת מהמדינה. לאיראן היסטוריה לאומית ארוכה מאד. המוסלמים שכבשוה במאה השביעית הנחילו לה את הדת אך נכבשו ע''י תרבותה. המונגולים שכבשוה במאה ה- 13, נטמעו בתוך אוכלוסייתה וקבלו את דתה ואת תרבותה. החל מהמאה ה- 16, מתחילת שלטונו של איסמאעיל , מייסד השושלת הצפווית, איראן מקבלת את השיעיות כדת רשמית והופכת מדינה ריבונית מוסלמית, השומרת על ייחודה מול השושלת העות'מאנית, בגבולות הזהים פחות או יותר לגבולותיה הנוכחיים. ב- 1906 חלה מהפכה חוקתית באיראן שאילצה את השאה לכנס אסיפה לאומית (המאג'ליס). החל משנה זו עד 1979 מתקיים הצרוף של שלטון מרכזי חזק (השאח) כאשר המאג'ליס משמש לו כסות חוקתית. החל מ - 1979 שנת המהפכה המוסלמית של חומיני, הוחזרו חוקי השריעה המוסלמית והם המכתיבים את חיי החוק במדינה. על פניו קיימת מעין סולידריות של ארצות האיסלאם. פצצת האטום הפאקיסטנית כונתה ''הפצצה המוסלמית''. נאצר לא היה מנהיג מצרי אלא מנהיג פאן ערבי, שהעולם המוסלמי הפך אותו לסמל המאבק במערב. סדאם חוסיין, למרות המלחמה באיראן והפלישה לכווית, זוכה לאהדה כמי שמרים את נס המרד בנושאת הדגל של התרבות המערבית, בארה''ב. כל אלה מעידים על סמלים המשותפים לקהילות המוסלמיות בעולם. שאלתנו היא האם ''האחווה המוסלמית'' הינה בראש סולם העדיפויות של העולם הערבי? מה מקומה של המדינה הערבית בתוך העולם המוסלמי? לא נוכל מלהימנע מהמסקנה שהאיסלאם מהווה מעטפת חיצונית כלפי העולם הלא מוסלמי, כאשר בתוך המעטפת הזאת מתנהלים אינטרסים של מדינות ויחסים המבוססים על אינטרסים של מדינות. מעטפת זו נעשית שקופה וחדירה יותר ויותר עד גבול היווצרותן של קואליציות מעורבות, מוסלמיות ונוצריות כנגד מדינה מוסלמית. הקואליציה במלחמת המפרץ, על אף ייחודיותה ונדירותה, תוכיח. אמנם היו קואליציות מקומיות בין שבטים מוסלמיים לצלבנים במאה ה- 13, אך קואליציות אלו היו בחזקת יחסי שכנים, ואין הן דומות לא באופיין ולא בהיקפן לקואליציה החד-פעמית שבמלחמת המפרץ, בעולם מוסלמי שאיבד את סמל הדמות הדתית המרכזית שהחזיקה מעמד עד תחילת המאה הנוכחית. קדימותה של הנאמנות המוסלמית לח'ליפה ספגה מפלה בתחילת המאה שעברה בעת הצטרפותה של טורקיה למלחמה לצידן של אוסטרו-הונגריה וגרמניה. הסולטן הח'ליפה הכריז ב- 1914 על ג'יהאד נגד כל מי שמרים נשק נגדו, אך הכרזתו נשארה ללא היענות מצד האוכלוסייה המוסלמית בשטחי בעלות הברית המערביות (תופעה המזכירה באופייה את הייאוש שאחז בלנין לאחר שהמפלגות הסוציאליסטיות שכחו את שבועת המעמד, מיד עם פרוץ המלחמה). ייתכן שלאדישות המוסלמית חברו מספר גורמים, וייתכן גם שאין די בהכרזה על ג'יהאד בלי שנעשו הכנות מתאימות במסגדים המצדיקים את הג'יהאד. אפילו הג'יהאד נגד הצלבנים הוכרז ע''י האמיר הטורקי מוציל-זנגי רק כ- 40 שנה לאחר תחילת מסע הצלב הראשון ונשאה על תנועת מחאה עממית בתוך המסגדים , ויתכן שאי ההיענות מעידה יותר על הידרדרות מעמד הח'ליפות. עם זאת משמעות אי ההיענות אחת היא - האיסלאם איבד את מקומו בראש סולם העדיפויות במדינות המוסלמיות לטובת אינטרסים לאומיים או המקומיים. לאחר מלחמת העולם השניה, עם התפרקות המדינות האירופאיות מנכסיהן האימפריאליים, נוספו לעולם המוסלמי מספר מדינות נוספות (כפאקיסטאן, בנגלאדש, מאלזיה ואינדונזיה באסיה מדינות צפון אפריקה, מאלי וסנגאל באפריקה), שרובן ככולן נכללו בעולם השלישי. המדינה וגבולותיה הריבוניים הינה הגורם המוביל ביחסים בין האומות שלאחר מלחמת העולם והמדינות המוסלמיות אינן שונות בהעדפותיהן הלאומיות, ובנחישותן להגן על גבולות אלו. הפאן ערביות ניצתה מחדש עם היוזמה של נאצר וטיטו ב- 1954 בועידת באנדונג, יצרה את איחוד העולם השלישי תחת מטריה סינית יוגוסלבית. היה זה ניסיון לארגן את המדינות הנחשלות, מפיקות חומרי הגלם, מול העולם המתועש. התפקיד המרכזי שמילא נאצר בארגון מסגרת זו ושאיפותיו הפאן ערביות, עוררו תקוות גדולות בעולם המוסלמי לחידוש העטרה. תקוות אלו כיסו את האינטרסים הלאומיים תחת המעטה של הערביות; מה גם שארגון זה שירת היטב את מטרותיה של סין הקומוניסטית וחיזק את מעמדה כלפי ברה''מ. שיאו של תהליך זה כלל את ניסיון האיחוד בין מצרים לסוריה (קע''מ) שהחזיק מעמד לא יותר משנתיים. מותו של נאצר בשנת 1971 שם קץ לתקווה (קשה לדבר על תהליך). תצביע על כך מלחמת איראן עיראק שפרצה לאחר שעיראק שגתה בהערכת יחסי הכוחות בינה לבין איראן של חומיני (1979-1987), תוך ניסיון להשתלט על מוצא למפרץ הכספי ועל אזור עשיר בנפט. המשטר הסוני העיראקי, תחת פיקודו של הרודן מתכרית, ניהל מלחמה בת שמונה שנים ללא התערבות המעצמות או מי מהמדינות הערביות האחרות. איתורה של המלחמה הארוכה הזאת באחד ממטמוני הנפט העשירים בעולם, מהווה תופעה יוצאת דופן כשלעצמה בעולם דו קוטבי בו כל אחת מהמעצמות מנסה להרוויח מסכסוך זה או אחר; מעין שימור הפרטיות בסכסוכי משפחה מוסלמית. בתקופה זו התנהלו במקביל מלחמות באזורים שונים של העולם, אך בכל הסכסוכים האחרים המעצמות בחשו בצורה זו או אחרת, ורק האזור האסטרטגי הזה נותר עצמאי להקזת דם; ואמנם, כאשר השאיפה לעוצמה של סאדאם העמידה בסכנה אינטרסים כלכליים של ארה''ב, הכביסה כובסה בראש חוצות. האם המדינה קודמת לדת האיסלאם? התשובה היא חד משמעית כן! האינטרסים הלאומיים בתוך המדינה המוסלמית גוברים על כל שיקול אחר בעת קבלת ההחלטה לגבי מהות היחסים עם השכנים - מלחמה או שלום, ואף קובעת את סוג הקואליציות הנוצרות עם מדינות לא מוסלמיות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לפלד - רוב תודות על הסקירה הממצה. למדתי רבות! |
|||
|
|||
ועוד שאלה. יוון שוחררה מהשלטון התורכי , האם עד אז מוסלמים הגרו ליוון? ישבו איזורים שלה? האם הם אסלמו יוונים? ואם התושבה ולו בחלקה חיובית, מה קרה למוסלמים לאחר סיום הכיבוש התורכי , בפזילה - למה שקרה היגוסלביה לשעבר והמלחמה הדתית של הסרבים עם הבוסנים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האיסלאם בבלקן |
|||
|
|||
יוון שיא התפשטות האימפריה הטורקית מערבה היה בשנת 1529, כאשר סלימאן המפואר שם מצור על חומות וינה. הטורקים נאלצו לסגת, אך נסיגתם הייתה מסודרת ונפתחה תקופה של כ- 150 שנות תיקו, שבמהלכן נלחמו האימפריה ההבסבורגית והאימפריה הטורקית על השליטה בהונגריה ועל אירופה התיכונה. בקרב שתחולל ב- 1699 ליד חומות וינה, הטורקים נחלו מפלה מוחצת שבהמשכה נהרס הצבא הטורקי. מפלה זו נחרטה היטב בתודעת העולם המוסלמי ויש מזרחנים המייחסים למפלה זו תסביך נחיתות שהתפתח בעולם המוסלמי, הנמשך לדעתם עד היום, שעיקרו: כיצד הצליחו הכופרים העלובים לנצח את צבאות האסלאם? בשלהי המאה ה- 18, כתוצאה מעליונותן של מדינות המערב, התפתח ''משטר הקפיטולציות'', הענקת זכויות יתר לאזרחים נוצריים סכל הנוגע לסחר, בתוך האימפריה הטורקית, מהם נהנו במיוחד היוונים הארמנים והיהודים, ששמרו הן על שפתם והן על תרבותם תחת הכיבוש. קהילות אלו זכו לאוטונומיה קהילתית שהתנאי היחיד בתמורה היה הנאמנות לאימפריה. בעקבות התפתחות הלאומיות באירופה, (תוצאה ישירה של המהפיכה הצרפתית), השטח תסס והקהילות הנוצריות ביקשו להשיג עצמאות מדינית, ובין הראשונים שזכו לכך היו היוונים (בעיקר בגלל ההתעוררות הרומנטית במערב שגילתה מחדש את המקורות - יוון ורומי. אחד המפורסמים במלחמת בשחרור היוונית היה המשורר הרומנטיקון ביירון). ב- 1840 פתחו הטורקים את השגרירות שלהם באתונה. הסיפור הבלקני הרבה יותר מורכב. במפקד שנערך ביוגוסלביה ב- 1971 נמצא הרכב התושבים הבא : תוצאות המפקד הכללי ב- 1971 בוסניה-הרצגובינה, , 42% 7,806,213, סרבים קרואטיה, , 23.1% 4,293,860, קרואטים מקדוניה, , 8.5% 1,589,192, סלובנים מונטנגרו, , 5.6% 1,045,530, מקדונים סרביה, , 5.2% 972,654 מוסלמים בוסניאקים) סלובניה, 5.0% 914,700, אלבנים (שיםטארים) קוסובו, 2.8% 513,833, מונטונגרינים וויבורינה, 2.7% 504,368 מאדיארים (הונגרים) 1% 182,964, תורכים אני מקווה שטבלה זו מדברת בעד עצמה. מה שמעניין הוא שמרבית המוסלמים הם צאצאים של כת נוצרית, שנוסדה בדרום צרפת בסוף המאה העשירית, ושטענה שלא הגיוני שאלוהים ברא את השטן. יותר הגיוני שהעולם נחלק בין שני כוחות שווים, האור והחושך, הנלחמים ביניהם (בלי שום קשר לפרסים). הכנסיה לא יכלה לסבול חריגים והם ירדו למחתרת ועלו על המוקד. במאה ה- 15 שרידיהם היגרו לבוסניה וקבלו את הדת המוסלמית לאחר הכיבוש. לשאלתך המקורית לגבי השפעת המוסלמים על אירופה היום, למעשה אין שום קשר בינה לבין הכיבוש הטורקי. היחס לעולם המוסלמי מקורו בעיקר בשרידי אינטרסים אימפריאליים (בריטניה וצרפת) בחלקו מאינטרסים של נפט ובחלקו מבעיות הגירה מסיבית של העולם השלישי (בעיקר מטורקיה) החל מתחילת שנות השישים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נהוג לציין את שנת 1215 |
|||
|
|||
שנת ה''מגנה כרטה'' כשנת היציאה לדרך של מדינת הלאום והלאומיות. קונגרס וינה (1814) התווה הרבה כללים ביחסי הגומלין בין מדינות, כללים שבחלקם מחזיקים עד היום. המהפיכה הצרפתית היתה שלב מרכזי בסולם ההתפתחות של מדינת הלאום, בו הסוברניות של העם מומשה הלכה למעשה תוך ניתוץ מוסד המלכות (לואי-פיליפ היתה שירת הברבור של המלוכה הצרפתית) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| 1215 |
|||
|
|||
ה''מגנה כרטה'' נחתמה ב 1215, והיא היתה מיסמך אנגלי שהיתווה את מעמד המלוכה והאצולה באנגליה בלבד. באותה תקופה המעמדות העליונים באנגליה דברו צרפתית, ואנגליה שלטה על חלקים גדולים מצרפת כתוצאה ממוצאם הנורמנדי של השליטים. מושג הלאומיות לא היה קיים אפילו בדימיון. מה הקשר ללאומיות שהתחילה להתפתח מאות שנים יותר מאוחר? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על לאומיות |
|||
|
|||
כמובן שצדקת. המגנה קרטה לא הייתה אלא ניסיון סחיטה מוצלח של הברונים האנגלים שארבה לגוהן Lack Land (זה שתפס את מקומו של ריצ'רד לב הארי מסיפורי רובין הוד ביערות שרווד) בשדה והכריחה אותו לחתום על אי התערבות בענייניהם (צבאות פרטיים ופטור מתרומות למלחמות המלך). ברבות הימים הוכח מעשה הסחיטה והקלף החתום הפך למעין סמל לתחילת הפרדת הרשויות. מדינת הלאום נולדה בעקבות מלחמת שלושים השנה, ע''י ואטאל (1622) שהיה הראשון שניסח את הסוברניות של שליט מדינה. הרקע היה הפרדת הדת מהמדינה, או ליתר דיוק, מסמך משפטי שנועד לתחום את מידת התערבותו של האפיפיור בענייניו הפנימיים של הסוברין - המלך. המהפיכה הצרפתית הייתה הראשונה שהסתמכה על גיוס ההמון, בניגוד לצבאות השכירים שהיו נהוגים באירופה עד אותה תקופה, ובכך המדינה הצרפתית הפכה למדינת הלאום הראשונה שיש לאזרחיה ענין להגן עליה (אפילו אם הדבר נוגד את רצונם בגלל חובת הגיוס). הרעיון טופח ע''י הרומנטיקה של המאה ה- 19, או לפי המינוח של ישעיהו ברלין - ''ההשכלה שכנגד'', שהדגישה את עליונות הרגש על השכל וקידשה את הסמלים, ביניהם הדגל, שעבורם ''כדאי'' למות. אין בכך כדי להמעיט מחלקם של הפילוסופים של ההשכלה (החל מלוק עד וולטיר ורוסו) שיצרו את הרקע האידיאולוגי למהפיכה הצרפתית וליחסי הגומלין בין האזרח לשלטון בשם ''טובת הכלל''. בקיצור, הרעיון של למות למען המולדת נולד במאה ה- 19 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה עבור החומר הסטטיסטי על הבלקן.יש גם צ-אפריקה |
|||
|
|||
לכיבוש-השפעת צרפת איטליה וספרד בצפון אפריקה יש השפעה חשובה על יחסי אירופה עם העולם המוסלמי. ההגירה הגדולה של צפון-אפריקאים המייחלים לאירופה נמשכת באופן חוקי או בהסתננות. ההשפעה האסלמית ניכרת כיום בעיקר בצרפת ,לה היו ''יחסים מיוחדים'' עם צ אפריקה ובפרט אלגי'ר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: על שרידי הקולוניאליזם |
|||
|
|||
ניתן לזהות מספר זרמים חברתיים הפועלים באזורנו במקביל: 1. שרידים של התקופה הקולוניאלית 2. התפתחות של המאבק צפון-דרום או העולם העני מול העולם העשיר 3. השאיפה לסדר עולמי תחת מטריה של עולם חד- קוטבי: שליטה של מעצמת על אחת. שרידי התקופה הקולוניאליסטית יש הבדל מהותי בין הקולוניאליזם הצרפתי לכל השאר, בהתייחסות למה שפעם הייתה אימפריה. בעוד שכל האימפריות הקולוניאליות (בריטניה, גרמניה ספרד, פורטוגל והולנד, שלא להזכיר את איטליה הפשיסטית) ויתרו על נכסיהם ללא תנאי, צרפת מוסיפה לשמר את יחסיה עם הקולוניות לשעבר. הדוגמה הבולטת היא שליחת כוחות צבא צרפתיים לכל קולוניה לשעבר כדי ''להציל'' צרפתים, או לתמוך במשטר הקיים. המקרה האחרון בחוף השנהב הוא רק דוגמה אחת מני רבות. השאיפה הצרפתית לים תיכון בשליטה צרפתית, התחילה בצפון אפריקה ועברה לסוריה וללבנון. האינטרסים הצרפתיים נשמרו בהסכם סייקס פיקו המפורסם, למרות נחיתותה של צרפת כלפי בריטניה בתום מלחמת העולם הראשונה. הדוגמה הטובה ביותר היא ההסכם החשאי בין לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה באותה תקופה לבין קלמנסו לגבי גבולותיה של ארץ ישראל, חרף התנגדותו של גנרל אלנבי. אולי כאן המקום להזכיר אנקדוטה שהפכה לעובדה היסטורית: בפגישה שנערכה בביתו של לויד ג'ורג' ב- 9 בספטמבר 1919, שאל הלורד שומר החותם, Bonar Law , את אלנבי ''מה ערכה של פלסטינה?'' . אלנבי טען שלפלסטינה אין כל ערך כלכלי ושהיא עשויה להסב לבריטים כאב ראש במשך דור אחד או שנים לפחות, בגלל הציונים. החלופה היא להניח לצרפתים להשתלט על פלסטינה שישתמשו במימי הכינרת להשקות את דרום סוריה. עצם הרעיון של שליטה צרפתית בירושלים עורר חלחלה בלב השומעים. המפה שהציע אלנבי באותה פגישה התייחסה לצרכים האסטרטגיים וההיבטים הכלכליים שידרשו לבריטניה כדי לקבל את המנדט על פלסטינה. צרכים אלו הביאו בחשבון שאוכלוסיית פלסטינה תגיע לכ- 5 מיליון בני אדם ויש לספק לאוכלוסייה זו את מקורות המים הנדרשים. המלצות אלו תואמות כמעט את קווי שביתת הנשק בין ישראל לסוריה ב- 1967 וכן את אזור הביטחון בלבנון (!). כאמור, לויד ג'ורג' העדיף לשלם לצרפתים במטבע מזרח תיכונית על חשבון יתרונות עבור בריטניה באירופה. אכן מדיניותה של צרפת במזרח התיכון, למעט בתקופת מלחמת אלג'יריה, הייתה פרו ערבית, כהמשך ישיר למחויבויותיה ההיסטוריות ללבנון ולסוריה. מדיניות זו מחוזקת על ידי בעיות הפנים של הימצאות יוצאי אלג'יריה בצרפת (''הרגליים השחורות'' כפי שהם מכונים שם), מול תופעת הימין הקיצוני בראשות לה פן ומול האהדה הטבעית של השמאל למה שהם רואים ''כצדק חברתי'' שנגזל מהפלסטינים - האנדרדוג (תופעה זו הינה תופעה מתמשכת שנקטעה רק בתקופת ההעפלה). אף אחד לא יוכל להאשים את הצרפתים באהבה יתרה למוסלמים. הצפון נגד הדרום טופלר חזה את ההתפתחות הזאת עוד ב- 1991 (''מלחמה ואנטי מלחמה''), כאשר טען שהמלחמות הגדולות נגמרו. לפי תחזית זו צפויות מלחמות של הדרום נגד הצפון, או מלחמות טרור. מבינה כלכלית קיימת כאן מערכת של כלים שלובים. העולם השלישי, הנגוע בעוני כבד, מסתנן ל''צפון'' למטרות פרנסה. בנושא זה אין טעם להרחיב מאחר והעובדות ידועות אפילו אצלנו (250,000 עובדים זרים). סדר עולמי השאיפה לסדר עולמי הפכה להיות מטרה של כל המדינות המתועשות, מאחר וכל פעולה אלימה פוגעת בכלכלתן. מאחר ובעיות הלאומיות והגדרת הריבונות הגיעו במדינו אלה על פתרונם (למעט כיסים קטנים של מיעוטים אתניים שלא זכו עדיין להכרה), הרי שהן נתפשות לכל גבול שהוא שהוכר ע''י מוסד בינלאומי. בוודאי שהם לא יתנו את ידם למגמות אלימות. ההתפתחויות האחרונות במשפט הבינלאומי הן רק תוצאה של המגמה הכללית הזאת. לדוגמה: הגבולות שלנו עם סוריה מעולם לא הוכרו ע''י הסורים. ההסכם בין הצרפתים לאנגלים, כחלק מחלוקת אזורי ההשפעה שלהן במזרח התיכון, אושר ע''י חבר הלאומים ב- 1923, כאשר הסורים הצהירו שאינם מכירים בו. כל השיחות האחרונות עם הסורים מחד, והמחלוקת סביב מעמדו של ראג'אר (לבנוני או סורי), עלו על שרטון סביב הנקודה הזאת: הכרה בשתיקה בגבולות 1923. ארה''ב תומכת עקרונית במגמה זו, כל עוד אין היא פוגעת במה שמוגד על ידה כאינטרסים אמריקאיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יפה דרשת הניתוח מעניין ומועיל אך גם הבריטים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| את המלחמות בין הצפון לדרום ניתן להגדיר גם |
|||
|
|||
מלחמות בין הדמוקרטיות ללא-דמוקרטיות, שכן התפרקות ה''גוש השני'' העבירה את מרבית מדינותיו ל''גוש הראשון'' הדמוקרטי. אותן מדינות פרוסות גיאוגרפית על פני כל כדור הארץ, עם משקל גבוה בחצי הצפוני, אך משקל לא קל גם בדרומי (אוסטרליה, דרא''פ, ברזיל וארגנטינה). לעומת זאת מדינות ''העולם השלישי'' נמצאות בחלוקה שווה פחות או יותר בין הצפון לדרום. המלכד את הדמוקרטיות רב יותר מהמשותף ללא-דמוקרטיות, ויש מגמה של חלק מהלא-דמוקרטיות לעשות צעדי התקרבות לגוש הדמוקרטי, לעיתים ללא תשלום במחיר שינוי במשטרן. המאפיין הבולט ביותר בקבוצת המדינות הלא-דמוקרטיות הוא היותן מדינות בעלות אוכלוסית רוב מוסלמית ושלטון תנועה אסלאמית. אומנם המשותף בין המדינות המוסלמיות הוא רב ביותר, אך בינן לבין הלא-מוסלמיות מועט ביותר. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי