  
  
  
|
 |
|
||
  הקרקעות הפרטיות ביש''ע |
|||
|
|||
ממש עכשו ראיתי את זה: זה מעניין למדי. זו אפילו לא רשלנות מצד מועצת בנימין, שלא יכלה לבדוק את זה קדם לכן: מסבות שכבר הזכרתי, מול בעלי הקרקע עומדים מתווכים ערבים, שעליך לסמוך עליהם (וכאן זו היתה כנראה הטעות). ממנהל המקרקעין אינך יכול להוציא שום מידע - אפילו בתשלום - אלא אם אתה טוען לבעלות על הנכס מסבות מספיק טובות (מחזיק ניירות רציניים, או מוכר כבר על ידם ורשום אצלם כבעלים). הפרטים עדיין די גלמיים, ולא ברור לי מי כן קיבל את הכסף - האם הבעלים האמתיים קבלו ואז ''דלגו'' על העברת הרישום, או שבכלל המתווך הציג בעלים שקריים ולקח את הכסף לשוייץ. על אף הרצון של המועצה והמתיישבים שלא לגזול קרקעו של איש, במצב החדש שנתגלה יש טעם לברר גם עד כמה הבעלות הזו אמתית (עיין מה שכתבתי לעיל על ההסדרה הירדנית).. אם הכל לטובת הערבים במקרה הזה, תתקבל על דעתי הצעת ההעתקה לאחר קביעת ובניית נקודה חדשה באזור (בכל זאת, האשם העיקרי במסובכות קניין אדמות ביו''ש הם החוקים המצחיקים הנוגעים אליהם), על חשבון המתיישבים כמובן, אך בפשרה לגבי סכום פצויים על הבתים שכבר בנו והשביחו את הקרקע. בזמן הזה אפשר אפילו להעביר תשלומי שכירות כלשהם לכפר... בינתיים אפשר להמשיך לנסות לקנות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הקרקעות הפרטיות ביש''ע |
|||
|
|||
הסיפור הוא אכן מעניין אבל אי-אפשר לא לשים לב כי: ''כבר לפני 4 שנים החלה המועצה האזורית מטה בנימין, באמצעות החברה לפיתוח שלה, בניסיון לרכוש את האדמות עליהם הוקם היישוב''. יש בסיפור הזה שתי בעיות. ראשית, בהנחה שהסיפור התחיל ונגמר בפרשת מגרון הנסיון לרכוש לאחר שכבר הוכרז המאחז כלא חוקי מעיד על כוונות לא טובות (שלא לומר רעות). אין במקרה הזה הבדל אם בנו בלי לדעת שהקרקע פרטית או לא ידעו שזה כך. גוף ממשלי (כמו מועצת בנימין) לא צריך לנהוג כך. שנית, הסיפור הרי לא התחיל בהקמת מגרון. הקמת מגרון כבר היתה חלק מאסטרטגיה שמימושה החל עם הקמת אלון מורה; התהליך האסטרטגי הזה החל לפני כ-30 ונמשך עד היום. לפי דעתי הרעיון של פיצוי-רכישה היה לו מקום אבל לפני שהחלו התיכנונים להקמת המאחז. התיכנונים הללו היו חלק מאסטרטגיה לנכס ''לגזול'' שטחים של מישהם אחרים. על הרקע הזה גם הטענה שהתושבים או המועצה לא רצו לגזול היא לא רצינית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקרקעות הפרטיות ביש''ע |
|||
|
|||
כבר הערתי לגבי הבעייתיות המובנית של הבעלות באזור רמאללה. לדעתי זה גם הרקע לספור הזה, וההאשמות בדבר אסטרטגיה של גזל _פרטי_ תלויות באי קבלתו. נראה לי ששנינו הבהרנו את עמדתנו אפילו בלי לחלוק במציאות העובדתית. אני מקבל לחלוטין את ה''האשמה'' בדבר תהליך אסטרטגי של תפיסה יהודית בכל קרקע פנויה בארץ ישראל, ביו''ש כמו בגליל ובנגב (ואותן בעיות, דרך אגב - השכנים פחות מנומסים מאתנו. בעלות על הנייר אינה שווה הרבה במזרח התיכון, אפילו אם בתי משפט מוכנים לגבות אותה בדברים), וסבור שהבעיה העיקרית בו היא ההססנות הממשלתית הקשורה בו, כבכל מלחמותינו, וכפי שכבר כתבתי. לדעתי, בסופו של דבר, ההתישבות בתוככי אוכלוסיה תרבותית עוינת אינה בת קיימא, ואני מדבר על _כל_ שטחי מדינת ישראל. ערכה של ההתישבות הזו (בכל שטחי מדינת ישראל והמחזקים על ידה) הוא בפוטנציאל שיש לה להוביל נצחון בעתיד. לפיכך, תהליך ממשלתי יעיל יערב בהכרח מעשים שהם בבחינת גזל במישור הפרטי (גם אם ינתנו פצויים מאוחר יותר), ובדיוק כפי שאירע בשטחים נרחבים בעבר הקו הירוק המערבי. עם זאת אני נגד הנעת מעשים כאלה באפן פרטי, שלא כחלק מתכנית עקבית של מדינה (אני חירותן, אז בשביל יש מדינה? רק בשביל זה). או אז גם ירגישו ה''מתנחלים'' פחות צרך ליישב באובססיביות כזו כל חבל ארץ אפשרי, וישאירו רבים יותר כשטחים ירוקים פתוחים ונקיים וכו' וכו', כיד הרומנטיקה הטובה עלינו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי