|
כבר הערתי לגבי הבעייתיות המובנית של הבעלות באזור רמאללה. לדעתי זה גם הרקע לספור הזה, וההאשמות בדבר אסטרטגיה של גזל _פרטי_ תלויות באי קבלתו. נראה לי ששנינו הבהרנו את עמדתנו אפילו בלי לחלוק במציאות העובדתית.
אני מקבל לחלוטין את ה''האשמה'' בדבר תהליך אסטרטגי של תפיסה יהודית בכל קרקע פנויה בארץ ישראל, ביו''ש כמו בגליל ובנגב (ואותן בעיות, דרך אגב - השכנים פחות מנומסים מאתנו. בעלות על הנייר אינה שווה הרבה במזרח התיכון, אפילו אם בתי משפט מוכנים לגבות אותה בדברים), וסבור שהבעיה העיקרית בו היא ההססנות הממשלתית הקשורה בו, כבכל מלחמותינו, וכפי שכבר כתבתי. לדעתי, בסופו של דבר, ההתישבות בתוככי אוכלוסיה תרבותית עוינת אינה בת קיימא, ואני מדבר על _כל_ שטחי מדינת ישראל. ערכה של ההתישבות הזו (בכל שטחי מדינת ישראל והמחזקים על ידה) הוא בפוטנציאל שיש לה להוביל נצחון בעתיד. לפיכך, תהליך ממשלתי יעיל יערב בהכרח מעשים שהם בבחינת גזל במישור הפרטי (גם אם ינתנו פצויים מאוחר יותר), ובדיוק כפי שאירע בשטחים נרחבים בעבר הקו הירוק המערבי. עם זאת אני נגד הנעת מעשים כאלה באפן פרטי, שלא כחלק מתכנית עקבית של מדינה (אני חירותן, אז בשביל יש מדינה? רק בשביל זה). או אז גם ירגישו ה''מתנחלים'' פחות צרך ליישב באובססיביות כזו כל חבל ארץ אפשרי, וישאירו רבים יותר כשטחים ירוקים פתוחים ונקיים וכו' וכו', כיד הרומנטיקה הטובה עלינו. |
הקרקעות הפרטיות ביש''ע 
