  
  
  
|
 |
|
||
  הפעולה הופיעה בעיתונות הכלל-עולמית ורק בישראל |
|||
|
|||
רק בישראל הוטל צנזורה על פרסום הידיעה. הצנזורה היתה, לדעתי (עוד לא נולדתי באותה שנה, אבל שאלתי כמה מהמעורבים בעניין די הרבה שאלות בנושא) *רק* משום שאילו ידעו האנשים בישראל מה עשו שליחיהם בעולם, הם לא היו זוכים בתמיכה. כמו מדיניות הגרעין של ישראל, גם המוסדות הסודיים ודרכי פעולתם לא זכו לדיון ציבורי. למה? הצנזורה מגונננת. זו אחת הסיבות שאני חושבת שישראל אינה דמוקרטיה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| את צודקת. אין בעולם אף מדינה דמוקרטית |
|||
|
|||
שכן אף אחת לא מתירה את חשיפת הפעולות של הגופים החשאיים שלה או מידע מלא על גופים אלה. כולם פוגעים בזכות הציבור לדעת | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דמוקרטיה אידאלית אינה קיימת לא התקיימה ולא תתקיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות בידיך |
|||
|
|||
בארה''ב קיים רב-שיח לגבי הפעולות (לא שזה מונע אותן, אבל מדברים עליהן). באנגליה החל דיון ציבורי בנושא זה. איני מכירה מדינות אחרות מספיק טוב, אבל שתי דוגמאות אלה מראות כיצד אפשר לעשות זאת. מאסר עיתונאים? לא, זה לא קביל עלי, כחלק מדמוקרטיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האמת דינה, שככל שגוף אירגוני מנופח יתר על המידה |
|||
|
|||
ככל שתקציביו עומדים ביחס הפוך ליעילותו, כך גם יהיו מאמצים קוגניטיביים לקזז את השרירות המוסדית/אירגונית באמצעות האדרת (אמפליפיקציה) של סכנות אמיתיות, הצבת מטרות מדומות והאדרתן, ושושואיזם יתר (דהיינו הרתמות לתגובתיות יתר וגיוס יתר משאבים (חלקם גם נפשיים/רגשיים) במיקרים מינוריים או ניטרליים בעליל). כאשר כוח האדם גדל, והיעילות יורדת (לא בהכרח מתוך יחס בין שני אלה, שהרי יש גופים גדולים יעילים כמו מייקרוסופט) הרי שתיערך אקומודציה מוסטת, דהיינו יהיו דפוסי אי יעילות שיטתית, והסטות ערכיות וביצועיות מובנות. דומני שבגופים אחרים קיימת יתר מינוריות רטורית, פחות השתלהבות לתפעול וגיוס משאבים, אך יותר ממוקדות בצד יתר יעילות, וגם ערכיות רקע שקטה. זאת, ללא קשר לכשלונות גופי מודיעין זרים לנבא אירועים מאז'וריים. יתכן שהיו אכן הערכות וניבויים טובים, למשל לגבי אל-קאידה, וטווחי זמן סבירים, אך הבעייה היתה לא בעצם מיפוי התופעה, אלא במשקל הנמוך שניתן לה מצד מקבלי ההחלטות. במתן משקל וראיית הקשרים רחבים יש משהו נוסף פרט למיפוי תפעולי: המערך הערכי /תרבותי/ כלכלי והשלכותיו המורכבות. אכן הנשיא בוש הציב את תופעת אל קאידה בהקשר ערכי והקשר חשיבות נכון נרחב יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דיון פומבי על מה? |
|||
|
|||
על הפעלת סוכנים על ידי ה-CIA או ה- MI-6? האם נערכים שם דיונים על יעדי האיסוף המודיעיני, צורת איסוף המידע, תורת הפעלת סוכנים ואישור ציבורי להפעיל כל מרגל ומרגל ותנאי השירות שלו? זה לא נערך בארה''ב ולא נערך בבריטניה. כי ברגע שזה ייערך, לא יהיה יותר מודיעין למדינות אלה. נושא המודיעין, תמיד נכלל במשפט כללי ולא מחייב במדיניות הביטחון. אין שום פירוט ושום תנאי. מדיניות הביטחון היא תמיד דפנסיבית במשטרים דמוקרטיים. אבל זה לא ימנע מבוש לתקוף את עיראק, ולו רק משום שהוא חושב (והממסד האמריקאי חושב איתו, לצורך זה) שעיראק מהווה מקור תמיכה לטרור האסלאמי וקן דגירה לנשק בלתי קונוונציונלי. זהו אירוע מבחן, לטענתך. אז תיראי שבעוד הויכוח המדיני-אסטרטגי הוא נרחב ודינמי, הרי הויכוח המודיעיני כלל לא מתקיים. ישנה הערכת מצב כללית שהתפרסמה באופן חלקי, כדי לתמוך בעמדת בוש, אבל לא פורסמו עובדות וידיעות מודיעיניות לידיעת הציבור. גם לא בארה''ב. כי פרסומן היה קוטע את המשך הפקתן. לכן, כמו בכל דמוקרטיה הרוצה להמשיך ולהתקיים, היא חייבת לשמור את המודיעין מחוץ לעיני הביקורת הציבורית. וככל שמערכת זו מוגנת מחדירה חיצונית, היא פועלת נכון ומקצועית יותר. בקרה מקצועית מתקיימת במערכות פנים ארגוניות, במשרד הביטחון ובועדת החוץ והביטחון של הכנסת (במקרה הישראלי). ובכך מצליחות מערכות מודיעין טובות להוכיח שוב ושוב ש''ידע זה כוח''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דינה:מאסר עיתונאים,באיזה הקשר הם נאסרו? |
|||
|
|||
כי זה היה שטח צבאי סגור? מה עם דני פרל, הוא נרצח בגלל שהוא היה עיתונאי? גם לעיתונאות יש גבול. עיתונאות לא דוחה פיקוח נפש. להיפך,פיקוח נפש דוחה עיתונאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הם נעצרו משום שעורך העולם הזה רתח מזעם משום |
|||
|
|||
...שהסקופ שהוא ישב עליו בסבלנות רבה עד לשחרור מידי הצנזור, פורסם אצלם. ו*זה*, כך מסתבר, קרה רק בגלל טעות תרגום. והחומר ה''סודי'' היה סודי רק מפני תושבי ישראל. כל שאר העולם ידע על כך. כאשר יש סוד שרק תושבי המדינה אינם ראויים לדעת אותו, זו לא הגנה על ביטחון המדינה, זו מדינת משטרה. ישראל, אמצע שנות הששים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עיתונאי - הוא כל מי שמקבל תג מבעל העיתון. |
|||
|
|||
אורי אבנרי כבעל עיתון קיבל חסינות משפטית למרות שנסע למדינות אויב כמו לבנון ותוניס וסייע לאוייב ישראל, הגדול ביותר בהסטוריה שלנו מאז היטלר, ליאסר עראפת, וכל זאת בכסות תעודת עיתונאי שהוא הנפיק לעצמו. כל אחד מאיתנו יכול להיות עיתונאי ולקבל חסינות, נראה לי מוגזם לחלוטין. חייב להיות תהליך מסודר ומקובל בנושא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על איזו חסינות משפטית אתה מדבר ? אין חיה כזו. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי - חסינות עיתונאית מאפשרת לעיתונאי לפרסם |
|||
|
|||
מאמרים כולל מידע מסווג כאשר הוא מסתיר את מקורותיו. לא פעם העיתונאים מפרסמים מידע שלעיתים ובמכוון שגוי או מטעה - במסווה של מקורות מחו''ל וכך הם עוברים על חוקי הצנזורה. עיתונאי יכול לנסוע לארץ אויב/ או שאין לנו יחסים עימה (בעבר זה היה דבר חמור) ולראיין אנשים, יחס החוק לגביו שונה מהיחס לגבי אזרח רגיל. אורי אבנרי , עורך ובעל העולם הזה, ידע לנצל זכויות אלה לרעה באופן מוגזם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן, אכן בית המשפט העליון הכיר בזכותו של |
|||
|
|||
עיתונאי שלא לחשוף את מקורותיו (אגב זו לא זכות טוטאלית, אלא יחסית). אבל בשום מקום לא כתוב שהעיתונאי נהנה מחסינות אם הוא עובר עבירת צנזורה. צריך לעניין זה להבחין בין חיסיון לבין חסינות: חיסיון עיתונאי הוא הזכות - יחסית או מוחלטת - שלא לגלות את מקורותיך. חסינות הינה מחסום בפני העמדה לדין למרות שנעברה עבירה. לעיתונאי יש חיסיון אך לא חסינות. חג שמח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבנר: למשל משפחת קנדי עם יחסיהם עם ה''מאפיה'' |
|||
|
|||
זה לא היה ענין שיש בו עניין לציבור. או מערכת היחסים הכפולים והמכופלים עם מרילין מונרו. או למשל,אדגר הובר, הטלית שכולה תכלת שמפניו זעו וחלו שועי עולם, עתירי ממון ואילי הון...הנה, עברו שנים והעסק התגלה במלא מערומיו. הנה ארצות הברית עם ה''דמוקרטיה'' במלא מובן המילה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי