  
  
  
|
 |
|
||
  אריה - אש''ף עשה את הצעד הראשון שלו כבר ב 1988 |
|||
|
|||
וב 1993 הכיר במדינת ישראל אם זה כלום ומה בכך עבורך, לא פלא. כמו שאמרתי, אם גם היינו יכולים להגיע לשלום האוטופי (ואני יודע שלא) והמחיר היה החזרת השטחים והפסקת הכיבוש, היית מתנגד לזה. למה אתה לא אומר זאת בגלוי ? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הדרך לגיהנום מלאה בצעדים קטנים |
|||
|
|||
אין בכוונתי להתחמק מהשאלה ששאלת. היא כבדת משקל, חשובה ומרכזית. אך אני בכוונה נמנע מלדון בה בהודעה זו, כיוון שכובד משקלה יסיט אותי מהתמקדות בשאלה הנוכחית. בדיון נפרד - אענה לך. פרה פרה, רפי. אתה טוען שאש''ף עשה את הצעד הראשון ב-1988? איזה צעד? הכרה בהחלטת האו''ם 181? ומה בכך? האם אתה רואה סגולה תרומית בהכרה בכך שיפו, באר-שבע, רוב הגליל וכן נמל-התעופה בן-גוריון הם שטחים כבושים בידיך? ב- 1993, אש''ף הכיר במדינת ישראל, במכתב. אם אצטמצם לשאלת התוקף המשפטי של ה''הכרה'' הזאת, אצטרך להפנות אותך למסמך היסוד של אש''ף, לחוקת אש''ף, הלא היא ה''אמנה הפלשתינאית'', שנותרה בתוקפה ושוללת את קיומה ואת זכות קיומה של מדינת ישראל. האם אתה סבור שמעמדו המשפטי של מכתב, עולה על מעמדו של המסמך החוקתי המכונן, העליון? ואם נתייחס למכתב, בשם מי הוא מדבר? אולי כדאי שתשאל את גדעון ספירו, והוא יגיד לך שאש''ף איננו אלא מסגרת-גג לשורה של ארגונים, שחלקם אגב התנגדו להסכם ולחתימה, ולכן לא אושר המכתב במועצה הלאומית הפלשתינית. * * * אבל הבה נהיה סניגורים מופלגים ונניח בצד את כל ההסתייגויות הללו (שעליהן עדיין הייתי מעוניין בתגובתך), ונאמר: הוכר ונחתם כדת וכדין. ומה בכך? האם לא חתם סדאם חוסיין על הסכם שלום סופי ורשמי עם איראן ב- 1975, שבה יושבו סכסוכי הגבולות והושכנו יחסי שכנות טובה? במה מנע הסכם זה את פלישת עיראק לאירן? האם לא חתמה סוריה על הסכם טאיף, המחייב את היערכות הכוחות הסוריים בלבנון ונסיגה אל הבאקעה? ומה בכך? האם נסוגו הכוחות? האם לא חתם יאסר ערפאת עצמו על עשרות הסכמים, הן בירדן והן בלבנון, ובמיוחד הסכם קהיר ב-1969? ומה בכך? כיצד מנעו ההסכמים את הפרתם המוחלטת והמיידית, וכיצד הם מעידים על איזו כוונה שהיא מצד אש''ף קלושה ככל שתהיה, לקיים את ההסכמים? האם לא התחייב אש''ף חגיגית בפני המעצמה האדירה בעולם, לחדול מן הטרור והאלימות ולגנות ולהעניש את מבצעיו מבין אנשי אש''ף? האם מנעה התחייבות זו את המשך פעולות הטרור של אש''ף, עד כדי כך שאפילו ממשל בוש-בייקר הציניקן נאלץ להשעות את הדו-שיח עם אש''ף? ומניין לך שהייתה לאש''ף כוונה כלשהי לקיים את התחייבותו כלפי ארצות-הברית? הרי ימים ספורים לאחר ההתחייבות, הכריזו והצהירו מנהיגי אש''ף שהמאבק המזויין יימשך, וכך הוחלט אף באורח רשמי לחלוטין בועידת הפת''ח באוגוסט 1989. * * * המכתב ההוא ששלח ערפאת לרבין המנוח, לא היה אלא תמרון טאקטי, הונאת-שעה המקובלת מאוד בעולם הערבי, ובתולדות האנושות בכלל. בעבור אדריכלי אוסלו, לא היה מכתב זה כי אם עלה-תאנה על-מנת להקל על ה''היפטרות מהכיבוש'', ואינני מאמין שהם ייחסו לו כל משמעות. נו טוב... מלבד פרס. אבל עדיין אני מתקשה להאמין, כיצד אנשים רבים, טובים ורציניים, נפלו בפח היקוש הזה, נפלו שדודי-אחוות-שלום לרגלי המכתב הזה, שערפאת לא ייחס לו חשיבות יותר מאשר למילה ''קאדוק'', או להתעקשותו הסהרורית (באו''ם ב- 1990) שההטבעה על מטבע ה- 10 אגורות הישראלי, היא מפת ההתפשטות של ישראל... גם אם תגיד לי, רפי, שלא ''נפלת שדוד-אחוות-שלום'' לרגלי המכתב, והתייחסת אליו בכובד ראש בנוסח ''כבדהו וחשדהו'' כאל ''פתח לשלום'' ותו-לא - אהיה מוכן לסמוך את ידיי על דבריך. עם זאת, עצם ייחוסה של משמעות כלשהי, ולו גם מסויגת, לנייר אחד מתוך מאות שעליו חתם והתחייב ערפאת בשם אש''ף - מאלצת אותי להגיע למסקנה שלא היגיון יש כאן, אלא איזה סוג של מיסטיקה, שלא לומר משיחיות. * * * אני מודע היטב לחשדנות העולה מיידית מאת אנשי שמאל, למקרא שורות אלה. הנה, כך חושבים רבים מהם, בונה לו הימני-הסיפוחיסט (בעל-בריתו של החמאס, לא לשכוח) אליבי-לתלפיות, שיאפשר לו לתרץ לנצח את ה''כיבוש הממאיר''. אכן, נוח מאוד לגרוס כך, בדיוק בשביל לבנות אליבי הפוך: איך להתחמק מהשאלה. ''אז מה, נמשיך לשלוט על עם אחר''? זו התשובה הניצחת. זאת איננה תשובה, כי אם התחמקות. כי הבה נניח שאישה בוחרת להינשא דווקא לגבר אלים, שקרן, נצלן ומרושע. וברגע שבאים אליה בני משפחתה בביקורת על בחירתה, ומזהירים אותה, ולאחר שנים מתרים בה: ''אמרנו לך'' - בוחרת האישה ''לענות'' בצורה הניצחת: ''אז מה, להישאר רווקה''...? התשובה היא פשוטה: ייתכן שחלק מבני המשפחה יחזיקו בעמדה אידיאולוגית ברורה, השוללת את מוסד הנישואין, ואילו בני המשפחה האחרים יקבלו את הצורך בנישואין, אך יבקרו את הבעל הנוכחי. בשני המקרים, אין האישה פטורה מלהשיב לביקורת ולהביט ישר למראה בעיניים, וכך גם אתה, רפי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה ורפי, צפיתי אתמול בנאום ערפאת וכדאי לספר... |
|||
|
|||
על קטע קצר מנאומו - קטע שאני לא בטוח שדווח בתקשורת כהוויתו (אם בכלל דווח) : במהלך נאומו דיבר ערפאת על החובה לקיים את החלטות מועצת הביטחון. הוא החל למנות את ההחלטות בסדר מספרי עולה, אלא שלהפתעתי (ואולי להפתעת הנוכחים) הוא החל בהחלטה 242, אח''כ 338, אח''כ 425, אח''כ נקב במספרי החלטות בני ארבע ספרות (שאיני זוכר את מספריהן). חשבתי שאני צופה בביאת המשיח. ואז - כשחיוך ממזרי על שפתותיו (טוב, אני ראיתי זאת כך) - נקב ערפאת בדובדבן שבקצפת ואמר: ''והחלטה 194''. אין לטעות במשמעות המחווה שעשה ערפאת כלפי החלטה 194. ברור שבאיזכורה שלא במקומה המספרי אלא בסוף, הוא רצה להדגישה ולהעניק לה מעמד של ''אחרון אחרון חביב''. למי שאולי שכח: החלטה 194 מדברת על חופש הגישה לבני כל הדתות למקומות הקדושים, בינאום ירושלים, והעיקר: זכות הפליטים (הפלסטינאים) החפצים בכך לחזור לבתיהם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי... מה אתה אומר... |
|||
|
|||
החלטה 194 מדברת על שיבת הפליטים? לא ידעתי... ומה פתאום ערפאת מתעקש על מימוש החלטה 194? רגע... הוא לא ''פרטנר'' לשלום? יוסי! תציל אותי: אני מבולבל! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, מה שהבאתי היה מכוון בעיקר אל ''מבולבל'' אחר. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנ י מניח שכוונתך, אלי .... |
|||
|
|||
יוסי שלום מה לעשות, אני מסרב להתרגש. נראה לך כי לפני משא מתן הפלשתינאים יוותרו על משהו ? תהיה מציאותי. אם היינו בסוף המשא ומתן, מילא, אבל אנחנו עוד לפני התחלתו (אחרי הפסקתו). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, דח'ילק - לא היינו בסוף המשא ומתן ? הרי ביילין |
|||
|
|||
סיפר - ועדיין מספר - לנו שהמו''מ היה למעשה גמור. מדבריו של ביילין ניתן היה להבין שמה שנותר הוא רק לגהץ את ההסכם ולקשור לו סרט אדום של נוטריונים. הבעייה חוזרת על עצמה: אתה נמנה על אלה שמתעקשים לראות קריצה בעיניהם של הפלסטינאים שעה שמדברים עימם על החלטה 194. ובמילים אחרות - אתה מתעקש לחשוב שהפלסטינאים שמים על השולחן את זכות השיבה כחלק מטקטיקה של מו''מ. ההסטוריה איננה לצידך בעניין זה. ועכ''פ, האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להמר על כך ? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי - ב יילין אמר, אבל גם ברק אמר |
|||
|
|||
שאם אין הסכם, כל מה שכבר הוסכם , לא קיים. המשא ומתן ההוא נפסק, ואני מדבר על זה העתידי (והרי ברור שבסופו של דבר נחזור לשולחן, (אותו שולחן) ונחזור לטפל בבעיות (אותן בעיות). אני לא מזהה קריצות עין כאלה או אחרות. אני לא קובע לצד הפלשתיני מה על השולחן ומה לא אני משתדל בכוחי הדל לשכנע מה יהיה על השולחן מצידנו. אם היינו יודעים איך ייסתיים משא ומתן, לא היינו צריכים אותו. מה שאני אומר, זה שבסופו של דבר גם הפלשתינאים ייאלצו לוותר על חלק מתאוותם לטובת הסדר כזה או אחר, בדיוק כמונו. וכשזה יקרה, נוכל לברך על המוגמר, לא רגע אחד לפני. מה שחשוב, זה לחזור למהלך המשא ומתן ולחסוך את הדם והדמים, כי הדרך הנוכחית לא מובילה לשום מקום. את זה גם אתה יודע. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי