  
  
  
|
 |
|
||
  איש קטן-גדול |
|||
|
|||
רון שלום, אני כמובן מבין את הצורך העמוק של המתפלל לקיים בקרבו ריטואל הכנעה כלפי הנעלים עליו לשיטתו, אולם השאלה הנשאלת היא האם המאמין יכול ליצור הפרדה מוחלטת בין חייו הדתיים, אשר במסגרתם הוא נקרא למלא טקסים מסוג זה, לבין חייו הארציים, אשר במסגרתם הוא יכול לשבת עם אנשים שונים בצוותא, ולהתנהג כאדם נטול כל עכבויות דתיות-נוירוטיות. שאלה זו היא מרכזית מבחינתי, היות ואני מתקשה להאמין שהאישה מוסלמית מתיאוריי מצליחה למתוח קו ברור בין חייה היומיים-חילוניים לכאורה, לבין אמונתה הדתית העמוקה. כשם שאינני חושב שאדם יהודי דתי יכול להיהפך לאדם נטול מערכות ציוויים דתיות בפגישותיו החוליות עם אנשים שונים - כך גם נראה לי הדבר כקשה במיוחד עבור מאמיני האיסלם. בנצרות בעייה זו אינה ממש קיימת, היות וההפרדה הכללית בין גוף לבשר ובין מעשים חיצוניים לאמונה פנימית כמעט ואינה משפיעה על התנהגות המאמין בחיי היום יום מבחינת המצוות השונות אשר עליו למלא, אשר למעשה אינן מחוייבות בכל סנקצייה חיצונית במסגרת רעיון אמונתו הפנימית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אם רק רוצים |
|||
|
|||
אלכס, יצא לי בימי חלדי לעבוד עם נשים וגברים דתיים וחרדים. אם להתמקד בדתיים מבית המדרש האורתודוכסי בלבד, הרי שראיתי הבדל קטנטן בין מי שבא מישיבה שחורה ובין מי שבא מישיבה אחרת או כאלה שלמדו למשל בישיבה יוניברסיטי. כולם, נשים וגברים, הקפידו על קלה כחמורה אבל האחרונים בצורה סמויה כמעט לגמרי. נכון שישנה הקפדה מרבית על מנהגי כשרות, חגים, אבל אלה אינם נתפסים בסביבת עבודה חילונית ולחוצה כהתנהגות חריגה או פוגעת בסדרי ודרישות העבודה. גברים דתיים עבדו עם נשים דתיות, חילוניות, גויות ונוצריות, הן כממונים עליהן והן ככפופים להן. אותו כנ''ל ביחס ההפוך בין נשים דתיות לגברים מכל מני. מלבד הכיפה, לעיתים חוסר גילוח, לבוש פחות חושפני של הנשים, לא היתה שום הרגשה של אי התאמה, כולל, כן, לחיצות ידים בין מגדריות. בוגרי ישיבות שחורות היו מעט יותר שונים. ראשית הם ניכרים בלבושם הכולל תמיד מכנסיים שחורות וחולצה לבנה. הושטת ידים ללחיצה על ידי אישה עלולה לעתים לגרום לרגע מבוכה אך ברוב המקרים שראיתי, לא היתה גם בזה שום בעיה. בערי העולם, לונדון, פריז, ניו יורק, קימות חנויות ומסעדות המנוהלות על ידי יהודיות ויהודים דתיים, בהן עובדות גם נשים אשר מטפלות בקהל הלקוחות ללא שום אפלייה. נראה לי, אם כן, שהמיקום הגאוגרפי של מקום העבודה והסביבה החברתית הכללית מכתיבים כיצד הדתיים והדתיות לסוגיהם מתאימים עצמם לשאר חלדת האנושות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרון: היה יהודי בביתך ואדם בצאתך |
|||
|
|||
זהו אולי היתרון הכללי יהודים שונים ברחבי העולם הגדול על שכניהם המוסלמים בתרבויות המערב: בעוד שהיהודים מסרבים אידיאולוגית לקיים אינטגרצייה דתית, הם עדיין מוכנים לקיום אינטגרצייה תרבותית ברמות השונות, בבחינת מנהגי ''דרך ארץ'' בה הם גרים ומתפרנסים. החרדים שבהם אמנם אינם מקבלים את חוקי המשחק החילוניים לגמרי, אך חירותם השלילית נשמרת להם לכל אורך הדרך: אין הם מבקשים לחבל ברעיון חברת המערב, ואין הם מבקשים לכפות דעתם על איש (מחוץ לדוגמא הישראלית), וכמובן מצפים בהתאם כי אף גורם לא ינסה להכתיב להם את אורח חייהם וצורת אמונתם. מובן כי התנהגות יהודית-חרדית זו עשוייה, ובצדק, להחשב בנסיבות שונות כבעייתית וכתמהונית, אך זהו מחיר החברה הרב תרבותית, אשר לאו דווקא מקיימת קשרי זיקה על בסיס רעיון ההדדיות בין נתיניה השונים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כלומר, יהודי אינו אדם? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים - כולנו בני אדם |
|||
|
|||
הרעיון הטמון במשנה זו נלקח ממשנת היהדות המתבוללת, אשר לשיטתי בנקודה זו צדקה לחלוטין: 'היה יהודי בביתך' פירושו שתקיים את פולחנך הדתי בד' אמותיך, אך בבואך בין בני אדם מדתות אחרות - נהג בהם כשווים ובכבוד, בהתאם למנהגי דרך הארץ בה אתה נמצא. אין במשפט זה שום טענה שהיהודי אינו 'אדם', וחבל שבחרת לבצע שימוש כה פולמי ומגמתי במשפט פשוט זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, משפט פשוט זה מובן בדיוק כניסוחו |
|||
|
|||
ולכך התכוונו אותם ''משכילים'' שטבעו אותו. חבל מאד שאנחנו ממשיכים להתייחס אל הזולת, בפרט ובכלל, התייחסות סטריאוטיפית. רון בן יעקב הביא כאן תיאור של יהודים ויהודיות שהם כאלה גם בחוץ וגם במקום העבודה ואין עם זה שום בעיה. אכן, כולנו 'בני אדם'; השאלה היא, מי זכאי לתואר: ''אדם''? ההשוואות בין דתות שונות אין להן שום יסוד ועל כך כתבתי כאן בעבר. ממילא גם אין יסוד להשלכה שעושים מהתנהגותם של פרטים בני דת אחת על אלה מדת אחרת. ועוד דבר, חשוב מאד: אני מתנצל על הטון של הדברים, אבל הרעיון - לענ''ד זו האמת. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים - משפט זה הנו ברמת ההפשטה בלבד |
|||
|
|||
המשפט שתנועת ההשכלה טבעה נבע לצרכים פנימיים בלבד, ולא היה בו משום כל התייחסות סטריאוטיפית לנושא היהודים. הרעיון הכללי במשפט זה בא לחזק את התפישה של התנהלות והתנהגות בהתאם ל'דרך הארץ' בכל מקום שהוא, וניתן להבינו ברמת המופשט בלבד. אין להסיק ממשפט זה שהיהודי אינו 'אדם', ואינני מבין כיצד הגעת למסקנה מרחיקת לכת זו. יהדות זרם ההשכלה רמזה, אמנם בחלקה, כי על היהודים להתבולל ולהתערות בחיי שכניהם ברמות השונות, אשר במסגרתן תפרם ההפרדות הכפוייה של היהודי מסביבתו הגויית. במסגרת זו חשבו הוגי זרם ההשכלה לבטל ולצמצם את חוקי הדת המפרידים בין היהודי לזולתו שאינו יהודי בחומי האישות השונים, כך שאדם יהודי יוכל מבחינתו --לקיים יחסי אישות עם לא יהודי --לאכול במשותף עם לא יהודי --להתפלל יחדיו עם לא יהודי --להיקבר יחדיו עם לא יהודי ועדיין להישאר ולהחשב כיהודי מבחינתו. מובן שאדם יכול להיות ולהתנהג כיהודי מחוץ לד' אמותיו, אולם בצורה זו הוא מגביל מראש את כל מסכת קשריו החברתיים והרוחניים עם סביבתו הלא יהודית, וגורם לעצמו למעין נסגנות פנימית אל עולם האמונה הסגור. אגב, הרעיון של 'יהודי בביתך ואדם בצאתך' הוא גם נסיון לגיטימי להפרדה בין עולם הרוח הפנימי לעולם החומר החיצוני, ומכאן לשיטתי גדולתו של משפט זה. בברכה אלכסנדר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס ונסים: דת שונה התנהגות שונה |
|||
|
|||
מעצם היותינו אנחנו יצורים שפועלים בהכללות, שמפרידים מידע לקטגוריות שונות ומכאן, גם עושים סטריאוטיפזציה. בלי היכולת הזאת הינו טובעים בים של מידע פרטני ללא שום יכולת למצוא את הידים והרגלים בים הזה שאין לו משמעות. קרא את סיפורו של בורחאס ''פונאס זכרון''. הגדרות נחוצות כדי לתת משמעות. תחשוב על זה שאתה מסוגל חלשוב על צבע אדום כקטגוריה ולא על אינספור אורכי גל ברמת דיוק של 10 ספרות אחרי הנקודה. המושג סטריאוטיפ הוא בעל השלכות שליליות בתרבות, במיוחד זו המודרנית, משום שנוטים להשתמש בו לרעה. אבל עם כל תחושת הדחיה שיש לך כלפי קיטלוג אנשים לפי תרבויות - התרבות מעצבת בצורה כמעט יחודית את האדם. תחשוב על דוגמה שחביבה על דתיים: חילוני שינקינאי, הנה כבר אמרנו בשני מלים מכלול שלם של קטגוריה סטריאוטיפית, נוסע להודו ומושפע בצורה חזקה מתרבות השאנטי. בשובו יאמרו עליו חברין - הוא השתנה, אין זה אותו דני שהכרנו. צריך להזהר שלא לגלוש לסטריאוטיפיזציה מגמתית אבל מידור וקיטלוג תרבותי, אינפורמטיבי, הוא כנראה חלק מהמנגנון הביולוגי שלנו וכשכזה, מאושיות התרבות שארוגה בטבענו. אשר להשוואה בין דתות - לאור מה שכתבתי לעיל, בוודאי שיש מה להשוות בניהן. כמובן שדתות מנכסות-כל כמו היהדות או האיסלם יסרבו להודות בכך, כי מבחינתן העולם נחלק לאילו שמאמינים ולאלו שעדיין לא מאמינים. כל דת היא אידאולוגיה וכל אידאולוגיה היא חיזוק המחזיקים בה במלחמתם (כן כך) כנגד האידאולוגיות האחרות בנסיון לאיין את האחר ולבסס את עצמה. ראה את כל נושא היהרג ובל יעבור (היפוך טרנסצנדנטלי של המלחמה הפיזית), ג'יהאד ועוד. דוגמא יפה לפסקה האחרונה הזו אתה הבאת בתגובתך - עצם השאלה שלך ''מי זכאי לתואר אדם'' מראה שיכול להיות שלפי דעתך ישנם הומו סאפיאנסים שאינם זכאים להגדרה הזו, ואתה - היהדות המנכסת - יש לה חזקה על חלוקת התארים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר בן יעקב, הדוגמאות שהבאת מוכיחות את טענתי |
|||
|
|||
כי אין בסיס להשוואה. ג'יהאד מול ייהרג ובל יעבור?! ביהדות אין (!) אידיאולוגיה של פגיעה בזולת להוציא ענישה או נקמה, אם תרצה. אז מה ההשוואה לדת בעלת אידיאולוגיה רצחנית מוצהרת?? האפיונים שהביא אלכס להתנהגות ''אדם'' מצד היהודי, חלקם נכללים בקטגוריה של ''ייהרג ובל יעבור''. שים לב, ''ייהרג'', לא ''יהרוג''. וזה פשוט למי שלומד יהדות לעומק: חיי יהודי הם חיים רוחניים; גם בהיותו נשמה בגוף - הרוחניות היא העיקר והגשמיות אמורה רק לשרת אותה. על כן, אם הוא נדרש להתנתק מן הרוחניות באחת מאותן עבירות (המעבירות אותו מרשות הבורא לרשות אחרת) - טוב מותו הגשמי ושימור חייו הרוחניים מאשר להפך. הכללות - כולנו לוקים בהן וכנראה אי אפשר בלעדיהן, כדבריך. אבל התורה מצווה ''לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו''... יש גבול גם להכללות. לדבר על ''חרדים'' או על ''שינקינאים'' זה בגבול הלגיטימי למרות שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו. לדבר על יהודים בהכללה - גם זה בסדר אפילו אם לא מבחינים בין ''דתי'' למי שמגדיר את עצמו אחרת. לדבר על ''דתיים'' מדתות שונות - כאן צריכים להיזהר הרבה יותר; לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו... ועוד יותר בכתיבה. גם אתה וגם אלכס, כמו כותבים רבים בפורום זה, בורכתם בכשרון כתיבה ואתם מנצלים אותו היטב. ההערות שלי מתייחסות, לעתים, לניסוחים אשר מאחוריהם מסתתרת דה לגיטימציה של הזולת, אם גם לא בכוונת מכוון. פשוט, צריכים להיות יותר זהירים בניסוח. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדעתי כן יש מה להשוות |
|||
|
|||
ראשית, אינני מר ושמי הוא רון :-) מכיוון שאתה מדקדק ובצדק בכתוב, אבקשך לקרא פעם נוספת את תגובתי משום שמהרהורי לבך קראת ולא את מה שכתבתי. דת היא אידאולוגיה, כמובן לא בעיני המחזיקים בה. כתבתי שאידאולוגיות נותנות משמעות לאלו האוחזים בהן ומשמשות כלי שמבסס ומאשש את האמיתות שאותה קבוצה מחזיקה בהן, לעומת קבוצות אחרות, דתיות או לא. יהרג ובל יעבור היא, אם תרצה, סובלימציה טרנסצנדנטלית של הג'יהאד, בזה שהחיים (היהודיים) מורחבים אל מעבר לטבע ומכלילים בתוכם מחוזות מדומינים של לפני-לידה ואחרי מות. אם המוסלמי (וזו היתה סתם דוגמה) נלחם כאן ועכשיו על דעתו כנגד דעת האחר, היהודי מנסה לנצח (נצחון) את האחר במסגרת הנצח (ח' פתוחה) אותו הוא המציא. התורה זה ספר יפה מאד ובאמת אפשר ללמוד ממנו הרבה על טבע האדם, אבל מתוך עצמה היא מושכת. להסתמך על התורה כדי לאשש דברי תורה נראה לי, אעפס קצת חלש. האדם כאדם (לא אדם לא-חילוני, חילוני סתם אדם, קרי ללא קשר לאידאולוגיה בה הוא מחזיק) האדם הוא מכונה מכלילה. בסיס ההכרה שלנו את העולם נובע, בין השאר, מהכושר המכליל שלנו, המפריד את שטף המידע לקטגוריות שונות (שכמובן יכולות להשתנות). כתבתי בפרוש שמסגרת התרבותית המודרנית, סטריאוטיפיזציה יכולה להיות מסוכנת אבל היא בלתי נמנעת. למעשה, בקונטקסט הזה, סטריאוטיפיזציה היא אולי קטגוריזציה במגמה שלילית. אשר לאזהרה שלך - נדמה לי שיותר משאלכס או אחרים צריכים להיות זהירים בניסוח, על הקוראים להיות זהירים ומדקדקים בקריאה. קריאה פולמוסית מקטעת (מגדמת לפי הגדרתו של מיכאל) היא קריאה מעוותת. אין לי עם זה בעיה כי הרי פחות או יותר אנו באים לכאן לשמוע, להשמיע וגם, שים לב, להתמודד על דעתנו (אולי לא לחיים ולמוות, אבל בנסיון לשכנע) - ואני במפורש רומז למה שכתבתי למעלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפרד בין אמונתך הפנימית למעשיך החיצוניים |
|||
|
|||
בכל זאת אני שב וטוען שהאיסלם והיהדות מצויות בשלב מתקדם הרבה פחות מהשלב הנוצרי על כל היבטיו, כתוצאה מיכולתם של הנוצרים, ברמות השונות, להפריד בין נפש לגוף שפירושו בין אמונה פנימית למעשים חיצוניים. היהדות במחינה זו ממש בחזקת רעיון קוטבי לדבר זה, היות והמעשים ביהדות על רקע מצוות העשה ואל-תעשה הן הדבר החשוב לכשעצמו, ולא יכולה להיות כל הפרדה מהסוג הנוצרי, ועל כן רעיון ההתנהגות המחולנת אינו אפשרי בעבור יהודים דתיים. דווקא המשפט האמור, אשר קרא ליהודים להשאיר את אמונתם הדתית 'בבית' ולהתנהג כאדם מן הישוב 'בחוץ', היה אחד מהמשפטים המאיימים ביותר של תנועת זרם ההשכלה והתנועה המתבוללת עבור היהודים הדתיים שבקשו להישאר כאלה, היות ובמשפט זה מצוי גם רעיון ההפרדה הנוצרי האמור, למעשה. בצד המוסלמי המצב עוד הרבה יותר מסובך בכל הקשור למודרנה, עקב הסירוב הכללי ללקיחת חלק באסימילצייה התרבותית, דבר שהיהודים עוד מנסים לשמור בחצי פה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס ורון, אתם מבקשים מן היהדות מה שאין לה |
|||
|
|||
שום יכולת לתת ולהישאר יהדות. ''בראשית ברא אלוקים את השמים (=רוחניות) ואת הארץ(=גשמיות)'' ושניהם מהווים שלמות אחת של הבריאה. האדם, אמנם, נברא בסדר הפוך, אבל גם הוא מורכב מגוף ונשמה. אני מקווה שתסלחו לי על הקיצור במה שיש להאריך, אבל השעה מאוחרת וגם אין כל כך טעם באריכות, כי הרי לא כל כך רוצים להשתכנע... היהדות היא דת של התכללות גוף ורוח ללא הפרד ולא רק ברמה האנושית, אלא בבריאה כולה. המצוות המעשיות מחדירות את הרוחניות אל תוך הגשמיות ואין יהדות אחרת. נוצר חיקוי על בסיס הפרדה בין גשמיות לרוחניות עם העדפה (לפחות מוצהרת) לרוחניות. נו טוב, נשמה בלי גוף. נוצר חיקוי מאוחר יותר ובו הדגש הוא על הגוף דוקא, גוף בלי נשמה. גם מה ששייך כולו לרוחניות - גן עדן -אצלם זה גשמיות עם בתולות וכך הלאה. אז אם רוצים להמשיך בהשוואות בין ''מוצרים'' שאין ביניהם שום דמיון - שיהיה. תפקידי, במקרה כזה הוא להשמיע את דברי, נקודה. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דת - אידאולוגיה מנכסת |
|||
|
|||
מצער אותי לקרוא שאתה מעדיף לסגור את הדיון במסגרת היהדות ולא לפתוח אותו למסגרת מטא-דתית או מטא-אידאולוגית. היהדות והאסלם הן אידאולוגיות מנכסות שתורתן משתלטת על כל העולם הפיזי, תרבותי, חברתי וגם עם מה שמעבר (טרנסצנדנטי) לו. ה''מעבר'' הזה הוא חלק מהדמיון של אבות האידאולוגיה הזו וחלק מתפקידו זה לשמש מכשיר לשליטה כאן ועכשיו (מבלי להכנס אם השליטה הזו כולה שלילית, כולה חיובית או תערובת במינון כלשהו). גוף, נשמה, עולם זה, עולם הבא, אלו הם אלמנטים אטומיים שנמצאים בכל אידאולוגיה רליגיוזית וכל אחד עושה מהן איזו חביתה שבא לו. האידאולוגיות הללו עוזרות או עזרו לאנשים להתמודד עם קשיי התבונה שאחד מקושייה העקריים היא הכרת הסופיות, ''הלא-עוד'' של הגוף הביולוגי. בכדי לעזור להתמודד עם הסבל האקסיטנציאליסטי-בסיסי הזה נעים יותר לחשוב שזמניותינו היא לא כל כך חשובה במסגרת הנצח, כי ה''חיים'' [במונחי דת] התחילו לפני הולדתנו וימשכו אחריהם. לכן דתות/אידאולוגיות נוטות להילחם עד חורמה על דעתן, במסגרת הנצח אותו הן מקדשות בתורתן. אין פרושה של מלחמה זו שתמיד תראה חרב וסכין. גם ''יהרג ובל יעבור'' הוא חלק מהקידוש הטרנסצנדנטי הזה, כאמור, במסגרת הנצח. האסלם, אגב, גם הוא מנכס את כל מה שנתפס, למשל בקביעה שלו שכל הדתות לגיטימיות בדיוק מן הסיבה היהודית הפרוזאית של ''חנוך לנער לפי דרכו'', ואם דרכך לאללה עוברת אצל ישו, יהוה, בודהא, ניחא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רון, אינני יודע מהיכן אתה שואב את המידע שלך |
|||
|
|||
בתיאולוגיה. אם מה שכתבת הוא נכון אז אין שום מקום לדיון בינינו כי מסתבר שאינני יודע דבר. במלים אחרות: הקביעות שלך לגבי ''הדתות השונות'' סותרות את כל מה שחשבתי שאני יודע אודותן. או שמא הטעות אינה אצלי? אתה מבין, רון, את היהדות אני חי=חווה פחות או יותר. אני משתדל מאד שזה יהיה יותר יותר מפחות. כשמישהו מספר לי מה היהדות מנכסת לעצמה או לא, הוא בעצם מספר לי על עצמי... וזה מה שקורה בשיח הזה. בדיוק מן הסיבה הזאת, החווייתית, אני מכבד כל אדם וכל אדם דתי בלי קשר לשאלה מהי דתו או דעתו. האם עלי לכבד גם את הדת של אותו ''דתי''? לאו דוקא. בשבילי, רון, היהדות אינה רק עניין שכלי לעסוק בו בצד עניינים אחרים. בשבילי היהדות היא החיים. יש בחיים המון עניינים; חשובים יותר, חשובים פחות, אבל כולם כפופים לעצם החיים; ובשבילי, כאמור, החיים = יהדות. הויכוחים הרעיוניים בנושאי דת ואמונה משולים בעיני לדיון על איכות הריחות המתנהל בין תתרן (כמוני) לבין בעל חוש ריח מחודד... מה שכתבת בעניין הסובלנות המוסלמית לדתות אחרות - נראה לי צריך עיון נוסף. זה הפוך מכל מה שידוע לי ומכל התנהלותם ההיסטורית והעכשוית, לפחות זו המוכרת לי. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בעיות של דת |
|||
|
|||
עבורך המשוואה יהדות=חיים תקפה יומיום, מה שרק מראה את מה שטענתי - הדת כאידאולוגיה מנכסת כל. ישנן הרבה תאוריות אנתרופולוגיות שמנסות להסביר מדוע ואיך התפחתו הדתות. כמובן שאף אחת מהן לא מקובלת על המאמין בדיוק משום המשוואה שהבאת. אבל, ישנו תאור אחד חמוד של עמוס עוז, אם אני זוכר נכון, שמתאר את הדת כמקל שבעזרתו אנחנו מגרשים את התנים בחושכת הליל. שהחיים קצרים ומסתיימים זו עובדה ברורה לכל אחד. זה מפחיד ואמצעי אחד להתגבר על הפחד הזה הוא על ידי הרחבת ההחיים אל מעבר לקיומנו עלי אדמות, מצד אחד, ולהקטין את ממשותם כאן ועכשיו מצד שני. אותו פרוזדור מפורסם. הנסיון של הדת לתת מתכון אחד כולל העלה עד כה חרס. יש אומרים שיותר מההשפעה הטובה שיש למסגרות דתיות על האדם (ויש), השפעת הדתות, ומביוחד אלו המונוטאיסטיות, על ההיסטוריה שלנו היתה רעה במיוחד. לכן, אולי יש רגליים לטענה שהדת כלאה את עצמה באינסופיות שלה. השמיכה הרחבה שהדת פורשת על כל תחומי חיי אדם מתגלה כשמיכת חנק. הרי לכל תופעה אמיתית או מדומיינת הדת מנסה לתת הסבר. אפילו לתופעות שלא ניתן למצוא להן הסבר הדת מספקת הסבר מתרץ - נפלאו מעשי האל מאיתנו. לא נשאר חרך אחד קטן שהדת לא מנסה לכלול בהסבריה, החל משולחן ערוך הפרוזאי וכלה בקבלה המיסטית. ומדוע ניתן אולי לאמר שהדת כלאה את עצמה? למרות הדמוי היפה של עוז, אולי אפשר לדמות את הדת לפרפר יפה הכלוא בבקבוק זכוכית והוא מתדפק לשוא על דפנות המציאות. אולם, הדת מקפידה לא להתדפק חזק מדי שמא תשברנה כנפיה העדינות. ישנם תחומים שמהם הדת מתחמקת לענות. נקודה עיוורת מודעת, אם תרצה. למשל, כיצד אדם הופך למאמין? הרי ספר החינוך הוא מתכון מסודר להנחלת האמונה, בדיוק כמו מעשי המצוות בהן מחויב כל מאמין. אבל הרי המחזירים בתשובה יודעים שאפשר גם לשכנע לקבל עולה של תורה. נשמה נשמה, אבל בכל זאת, כיצד מתבצע תהליך ההשתכנעות, פיזית? הרי לכל דבר סיבה ותכלית. ולכן, הדת בנסיונה הבלתי נלאה לתת מענה לכל קושיה, בנתה את עצמה לתוך סתירות עצמיות. נקח למשל את הרמב''ן על בראשית. אלוהים רצה או חפץ לברוא את העולם ''מלת 'אמירה' כאן להורות על החפץ, כדרך...מה תרצה ותחפוץ...''. אנחנו יודעים שלכל דבר ישנה סיבה. למשל אתה רוצה לאכול גלידה כי חם בחוץ, אתה אוהב מתוק, סיימת זה עתה מנת פסטה טובה ויש לך חשק לקינוח, מה עוד שעברו כבר שבע שעות מאז שאכלת בשר. נוהגים לקרוא לזה רצון [כביכול] חופשי שבתאורטית אפשר לעשות לו רה-אנג'נירינג. אם סוף מעשה במחשבה תחילה, מה הביא את האל לרצות לברוא עולם? התשובה לא כל כך משנה אלא עצם העובדה שהוא עשה משהו כתוצאה של תהליך שלא בשליטתו - רצון סיבתי והסיבה נעלה ממנו. הוא לא כל יכול. מצד שני, אם רצון הבריאה בא לו באופן ספונטני לחלוטין, מבלי שתהייה לו סיבה מקדמת, הרי שכאן המצב חמור עוד יותר.ראשית, גם כאן הוא פועל על ידי סיבות שאינן בשליטתו, ושנית, העולם נוצר לא בעבור מטרה ותכלית מסוימת ועל פי תכנון (הסתכל בתורה לפני שברא, עשה 10 נסיונות וכו') אלא מתוך גחמה בלתי נשלטת ובלתי רצונית. סתירה מוחלטת לקיום רצון אלוהי כל יכול שאולי לא ניתן להבנה, אבל ודאי וודאי שקיים, ואישוש מולט לדעה שאין לעולם מטרה או תכלית או סוף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חתירה לתכלית |
|||
|
|||
בהשגחה פרטית, הציעה המערכת לטור שלי את צבע התכלת. (אני ''חושד'' שאלכס הגה את הרעיון אבל...) יש להניח שלא היו מודעים לכך ש-'תכלת' רומז לתכלית. גם כל הדיון הזה התחיל בהערה 'תכליתית' שהערתי לאלכס ותראה לאן הוא התפתח. הדיון שמתנהל פה נראה לי בדיוק ההפך מ-''תכלית'', מה דעתך? הרי לא ניסיתי ''להחזיר אותך בתשובה'' ואני מניח שאין לך כוונות בכיוון ההפוך כלפי. אז על מה נסב הדיון? יכולתי להחזיר לך את כל השאלות ששאלת אותי ולנסח במהופך את כל התובנות שניסחת כלפי; האם זה ישנה במשהו את השקפת עולמך או את דרך חייך? נראה לי ברור שהתשובה שלילית כפי שהיא שלילית בכיוון שלי. אני לא 'אתפקר' כתוצאה מדבריך ואתה לא 'תעשה תשובה' כתוצאה מדברי. את דרך החילוניות אני מכיר מבפנים; הייתי שם. אני מכיר את הטענות שהעלית ובעוונותיי, אפילו השתמשתי בהן בעבר בויכוחים עם דתיים. לי היה יתרון כי הכרתי טוב מהם את המקורות... המסקנות שלי ודרך החיים הנגזרת מהן, מובעות במאמרים שאני כותב מדי פעם; אם מישהו רוצה ללמוד משהו על יהדות - זו הדרך והיא אינה קצרה או קלה. דרך הויכוחים אינה דרכי; גם דרך ה-''החזרה בתשובה'' לא. אולי שמת לב שבנושאים רבים מאד המועלים בפורום אינני מגיב כלל כי, כפי שציינתי כמה פעמים בעבר, ''כשם שמצווה לומר דבר הנשמע (=מתקבל) כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע''. שבת שלום ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דיון על דת בפורום מקוון |
|||
|
|||
חלק מהסיכונים שבעלי טורים ומגיבים לוקחים על עצמם בפורום כזה היא חובת התגובה. אני מתכוון לכך שאם אתה מפרסם את דעתך בנושא מסוים הרי שברור שיתפתח דיון בנושא, ואין כוונתי לתגובות משמימות מסוג ''כל הכבוד למאמר''. מצער אותי לקרוא שבחרת: 1. לשמור לעצמך את הזכות לכתוב מחשבותך על פרשת השבוע אך להתחמק מדיון בנושאים שונים שעולים ממנה. 2. להגיב ב'תכליתית' לאלכס אך לשלול תגובה דומה ולקבוע שרירותית שאין בה תכלית. האם אין תכלית בלימוד וחידוד הדדי? 3. להתייחס לתגובות המציעות פרשנות אלטרנטיבית כ'לא תכליתיות' ומגמתיות ר''ל. נקודה תמוהה ביותר. 4. להציב תגובות במישור של בעד/נגד, מה שאולי מאפיין נקודת השקפה חובקת וכולית. אגב, העדת שאכן למדת דבר מה מתגובותי, ואני שמח לשמוע שהטיעונים המיוחדים שהבאתי אינם זרים לך. ראה, באמת שאין שום צורך להכנס למגננה כי אני מכיר בעובדה שהדת תשאר אתנו לעוד הרבה זמן ושבאמת דרך הדת אפשר להשיג תועלת אנושית, כן אנושית ותו לא (זאת מן הסתם נקודת המפגש שגורמת אי נחת). הדת היא דרך ממוסדת לבניה של מסד תומך לטבע האדם שכולל מצד הפנים, דחפים ורציות שונות ומשונות ומצד החוץ איומים איומים. השיטה המאורגנת של הדת מציעה דרך שפוסעת אל מעבר לנתפס החומרי (לפני שמחסירים פעימה, אני מתכוון לתרבות שמשמעויותיה רחבים יותר מסממניה הממשיים). קהיליה, טכסים קבועים אשר מציעים נחמה ונקודת משען מצד אחד ונקודת זינוק להרחבה תרבותית כמו אמנות לסוגיה. ברם, הדת בנויה על דוקטרינות דוגמתיות (מכאן כוחה הרב, ולא בהכרח שלילי) על טבע העולם ועל בורא העולם, ואלא משמשים נקודת חיכוך בין אנשים שונים, אם על הפרוש השונה של הדוגמות או על עצם מהות קיומם ותקפותם. אולי זה לא מה שציפית, אך פורום אינטרנטי צופן בחובו הפתעות שונות ומשונות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דיוני דת מקוונים |
|||
|
|||
רון ידידי, אתה כמובן צודק בטענתך שוויכוח על דפי האינטרנט אינו מחוייב להסתיים בטפיחות הדדיות על השכם, אך אסור לך לשכוח שהוויכוח עם אדם מאמין עלול להתגלות כמוגבל ברמת טיעוניו השונים, אשר יתגלו כרליגיוזיים וכקאוזלים להחריד לאוזן חילונית ממוצעת. זו בעייה מסויימת שקיימת בוויכוחים מסוג זה, אך למרות זאת אני מקווה שניסים ישיב לך תשובותיו לשאלות שהעלת. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי