| לנוחיות הקוראים ברצוני להביא את תגובתי לדבריו של מר אשכנזי, אשר נמצאים בעמוד הקודם, ואשר אליהם התייחס גדעון ספירו בתגובה במקום המתאים, ואף בחר להביא זאת במקום זה.
-----------------------------------
''מר אשכנזי היקר,
זכותו ואולי אף חובתו של מר ספירו להחזיק בדעות שהוא חושבן למוסריות, אך כפי שציינת וכפי שגם אני רשמתי כלפיו בתגובות קודמות, אינפלציית הדבקת תארי הלוואי ושמות התואר השאבלוניים לשיטתי מורידים בפירוש מערכה המיוחד והחשוב של השקפת עולמו - אשר כבודה במקומה מונח.
ספירו טוען להגנתו כי המערכת הפוליטית בישראל נסחפה כולה ימינה, וכי הוא נשאר על מקומו כסוציאל דמוקרט והומניסט. לגבי הנושא הסוציאל דמוקרטי ניחא, אך לגבי ההומניזם של ספירו קיימות מספר בעיות לא פשוטות: ההומניזם של ספירו אינו שלם ואוניברסלי כפי שדבר זה היה צריך באמת להיות. לשיטתי (1) על ההומניסט האמיתי למלא ארבעה תנאי יסוד:
1. ההומניסט חייב להיות אתאיסט. אין בנמצא כוח אחר, עליון ככל שיהיה, אשר יכול לעמוד במרכז ההווייה מחוץ לאדם עצמו.
2. ההומניסט חייב להיות פאציפיסט. שום ערך אחר, כולל ערך הגנה על החופש, אינו יכול להצדיק הקרבת חיים בתורה, אשר בה האדם וחייו עומדים במרכז.
3. ההומניסט חייב להיות אנרכיסט, ולו באופן רעיוני בלבד. אין שום שיטה פוליטית, כולל השיטה הדמוקרטית, אשר יכולה ורשאית לצוות ולכפות על האדם דבר. כל שיטה ומנגנון פוליטי הנו כפייתי מעצם מהותו.
4. ההומניסט חייב להיות קוסמופוליט. אין קבוצה של בני אדם אשר אליה ההומניסט רשאי להרגיש סימפטיה גדולה יותר, היות והאדם כאדם חייב להיות מצוי ומושרש במרכז ההווייה, ועל כן עליו לגלות יחס אנושי גם אל הבלתי אנושיים, אשר אולי טועים שלא במודע.
לפי שיטה זו אין גדעון ספירו הומניסט מושלם, היות והוא מגלה, לפחות בסעיף מספר 4 סימפטיה והעדפה ברורה כלפי קבוצת בני אדם מסויימת, מבלי להביט בבעיותיה ובמאוויה של קבוצת אדם אחרת - אשר עליו אף לחלוק לה כבוד אנושי בסיסי וראשוני, גם אם לדעתו היא טועה ומטעה, וזאת מעצם רעיון ההומניזם המחייב בו הוא אוחז.
אני לכשעצמי, על פי שיטה זו, אינני הומינסט של ממש, כי אם אדם המאמין בעקרונות הומניטריים:
-- אינני אתאיסט כי אם אגנוסטיקן. אינני יכול לשלול את שאיני בטוח כלל בקיומו, ואת אשר אינו מעניין אותי למעשה.
-- אינני פציפיסט כי אם שוחר שלום, אשר מאמין כי במצבים מסויימים יש להקריב, במקרים מסויימים, גם חיי אדם לצורך ההגנה על ערכי כבוד האדם, החופש והחירות
-- אינני אנארכיסט, אף לא במשמעותו הרעיונית של מושג זה, כי אם דמוקרט - המודע למגבלות השיטה וליתרונה היחידי על פני כל שיטה אחרת: בדמוקרטיה מתבצעת העברת סמכות השלטון ללא שפיכות דמים.
-- אינני קוסמופוליט, היות ויש קבוצות שונות של בני אדם הדומות אליי בערכיהן ובתרבותן, אשר אני מבכרן על פני קבוצות אחרות, הגם שבקבוצות אלו קיימים בני אדם לא פחות חשובים ומעניינים ערכית מבני הקבוצות אותן אני מסמפט ומעדיף.
הדבר היחידי שניתן לומר בהקשר זה הוא שבני אדם רבים נוטים לערבב בין מושגי ההומניזם וההומניטריות, שמושג אחרון זה בהבדל מאידיאת המושג הראשון מודע בהחלט ליחסותן ולתקפותן המוגבלת של אמיתות אידיאולוגיות ואידיאליסטיות מכל סוג שהוא.
בברכה
א. מאן
________________________________________
(1) שיטה זו מבוססת רובה ככולה כולה על פירושיו השונים של פרופ' ישעיהו לייבוביץ המנוח למושג ולמינוח 'הומניזם', אשר לפיה טען כי רק מספר מצומצם של אנשים מיכולים ומוכנים לקיים משנה סדורה זו. לייבוביץ פסל עצמו מהיותו הומניסט מסיבות דומות, ובמיוחד מסעיף אחד הדן באתיאיזם. לייבוביץ טען בהקשר זה כי מרבית האנשים המתהדרים במכוון בתואר 'הומניסט' אינם כה מודעים לפראדיגמת מושג זה, ומעבר לתואר החיבה 'הומניסט' אין בינם ובין מושג זה דבר וחצי דבר.
-----------------------------
מתגובתי זו עולה בבירור כי הדברים שגרסתי לגבי המינוח ההומניסטי לקוחים מדבריו של לייבוביץ עצמו, הלקוחים מראיות טלביזיה ארוך עימו בשפה הגרמנית משנת 92 מטעם תחנת השידור SWR הגרמנית. אם אינני טועה (ואני מבטיח לבדוק זאת מאוחר יותר) הרי שגם בסרטו התיעודי של הבמאי הישראלי-צרפתי אייל סיוון חוזר לייבוביץ על הגדרות אלו באופן הברור ביותר.
הנקודה המרכזית בהגדרת ההומניזם מתבצעת בשטח בהתאם לפעולות הדרושות להצלה ולסיוע בכל תחום שהוא, אך אינני רואה בתפיסה זו אידיאולוגיה סדורה לשמה, ומכאן אני נוטה לייחס תפישה זו להבנות הומניטריות ראשוניות. אל לשכוח כי המושג הומניזם הופקע בהיסטוריה מספר פעמים לצורך פירוש רוחניות האדם, ואין כל ספק שאנשים שונים פירשו מושג זה באופנים שהותאמו לצרכיהם. דוגמא חביבה עליי במיוחד היא 'הגימנסיה ההומניסטית' לשיטת החינוך הנוקשה בגרמניה של סוף המאה ה- 19, אשר בקודקס ההומניות שלה לבין זה הקיים בקרב חוגים רחבים כיום אין הרבה מן המשותף.
עקרונית אני נוטה לקבל את הסבריו המלומדים של ספירו לנושא זה, ומודה לו על כי הלך וחקר במקורות השונים, ואף טרח להביאם לדיון. לפי הגדרות יחסיות אלו הרי שאני מרשה לעצמי להגדיר עצמי כהומניסט במלוא מובן המילה, ומבקש עדיין להשען על הגרעין ההומניטרי בהגדרה זו ופחות על האידיאולוגיה הטמונה במונח זה. |