|
אורי,
דווקא ממך, שיורה חיצי ביקורת נוקבים באוניברסיטאות, החל משחיתות אקדמית וכלה במאפיות שולטות, אני מצפה ליושר ומשמעת אקדמית. רוצה לומר, כאשר אתה מרצה את משנתך על הומניזם, שלא תיגרר לתרגילים דמגוגיים של עסקנים פוליטיים מהסוג הנחות, כפי עשית בהערתך על סטלין, לפיה ''רבים מבני עמנו וממנהיגי הישוב והמדינה החשיבו את סטלין בחייו להומניסט גדול'', והרי לך ''הוכחה על הפירכה שבמושג הומניזם''.
על כך יש להעיר:
א) כשאתה אומר ''רבים ממנהיגי הישוב והמדינה'' אתה עלול להטעות, אם לא תוסיף גם את המשפט שהרוב המכריע של מנהיגי הישוב והמדינה לא ראו בסטלין הומניסט, גם בימי חייו.
ב) ההגינות מחייבת לפחות להעיר, כי אותו מיעוט ממנהיגי הישוב והמדינה שכן ראו בסטלין הומניסט בימי חייו, עשו זאת כי לא האמינו בספורי הזוועות על העריצות הסטליניסטית. (ואינני מתכוון לקומוניסטים, שהם מעולם לא נימנו על מנהיגי הישוב והמדינה). אם אותם מנהיגים היו מכתירים את סטלין כהומניסט גם לאחר שנודעו זוועות משטרו בועידה העשרים ב- 1956, אז היית יכול לדבר על הפירכה שבמושגי ההומניזם של אותם אנשים. מנהיג כזה לא היה בנמצא. במלים אחרות, הפגם לא היה בהומניזם, אלא בכך שהדביקו אותו לאדם ולמשטר הלא נכונים.
ג) יהודים ולא יהודים, בעולם, בארץ ישראל בתקופת הישוב ובשנותיה הראשונות של ישראל, נטו חסד לסטלין בגלל המאבק ההרואי נגד הנאצים ובגלל שמאות אלפי יהודים, דומני מעבר למיליון, מצאו מקלט בברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה, וכך ניצלו ממחנות ההשמדה. פגשתי בימי חלדי לא מעט יהודים שהיו מוכנים לשפוך אש וגופרית על כל דבר שמאלי, אבל כשזה הגיע לסטלין הם אמרו ''אל תגיד מלה רעה עליו, הוא הציל אותי במלחמת העולם השנייה''.
ד) כפי שרופא מתחזה לא מוכיח על פירכה במקצוע הרפואה, כך הדבר גם באשר להומניסט מתחזה. את ההומניזם צריך לשפוט על פי עקרונותיו, ולא על פי המתחזים. כפי שאיו כל פירכה בדמוקרטיה בגלל שהמדינות הקומוניסטיות התחזו לדמוקרטיות כאשר כינו עצמן ''דמוקרטיות עממיות''. |
בעודו בחייו נחשב סטלין להומניסט גדול
