על עוני ואי שוויון בישראל

שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר בין 34 הכלכלות המפותחות, לפי נתונים מעודכנים שפירסם ביום רביעי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). בנוסף, ישראל ממשיכה להיות אחת המדינות בעלות אי השוויון הגדול ביותר בהכנסות, כשבין 2007 ל-‏2010 כמעט ולא נרשם בה שינוי במדד ג'יני לאי שוויון. בתקופה זאת גדל העוני בקרב ילדים וצעירים בישראל בשיעור הרביעי בגודלו מבין מדינות ה-OECD, בעוד שיעור העוני בקרב קשישים ירד.
...
ב-OECD מבהירים כי ''חשוב לזכור שתוצאות אלה מספרות רק את ראשיתו של הסיפור - עד 2010'', היות שמאז ההתאוששות הכלכלית היתה ''אנמית'' במספר מדינות, וחלקן נגררו חזרה למיתון...
...
נתוני ה-OECD מצטרפים לנתונים שפירסם בנק ישראל בחודש שעבר בדו''ח השנתי שלו. לפי הבנק, גם ב-‏2011 אי השוויון בישראל היה מהגבוהים בעולם. לפי הבנק, עד ל-‏2011, חלה ירידה מסוימת באי השוויון - אך היא התבטלה בפועל, בבחינת ההכנסות נטו.

... שיעור העוני...

כמו כל העמים גם אנחנו אוהבים להדגיש את ההישגים ואת הפרסומים שמחמיאים למדינת ישראל ו/או למשק. כאשר ישראל התקבלה ל''אירגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי'' (ה-OECD) בסתיו 2010, התפארו שר האוצר וראש הממשלה שמדובר בהישג חשוב וסימן להשתפרות מעמד המשק הישראלי. במקרה הנדון נהגו השרים נכון משום שהחלטת ה-OECD התקבלה לאחר שורה של בדיקות. ההכרה שישראל היא אחת מבין 34 המדינות המפותחות בעולם מהווה הישג מכובד.

אלא שבהמשך התחלנו לקבל מה-OECD מידע השוואתי לא כל כך מחמיא. כך קרה, בראשית מאי, כאשר הגיע לתקשורת הדו''ח ההשוואתי שפרסם האירגון על עוני ואי השוויון, שהציטוט הפותח מתאר חלק עיקרי מממצאיו. למרות שאלה לא מחמיאים עדין 'מוטב להיות זנב לאריות...' כי זה מאתגר.

מאחר וההשוואות הן נקודתיות – מתייחסות בעיקר לנתונים המתארים את שנת 2010 בלבד – העדפתי להתמקד בממצאי ''דו''ח העוני'' של הביטוח הלאומי (ממדי העוני והפערים החברתיים, 2011). הדו''ח הזה גם יותר מעודכן וגם מציג מידע על התפתחות על פני זמן.

---

את הדו''ח פותח מכתבו של ד''ר גוטליב (סמנכ''ל מחקר ותכנון של הביטוח הלאומי). הוא מבהיר את המצב הבעייתי שמבטאות הרמות הגבוהות אליהן טיפסו מדדי העוני במהלך העשור הקודם. הוא מציין שבמקום לרדת באופן משמעותי, הרמות האלה התקבעו לאורך העשור. (כמו בדו''ח לפני 4 שנים הוא מבהיר שטיפול נכון בבעייה צריך שיהיה מערכתי-אסטרטגי. )

בהמשך אציג גרפים שנסמכים על נתונים שמופיעים בדו''ח העוני או שהתקבלו ממנהל המחקר של הביטוח הלאומי. כדי שהדברים בהמשך יהיו ברורים נתחיל עם ההגדרות של המושגים בהם נשתמש. עני הוא מי שהכנסתו נמוכה מקו העוני. הקו הזה מוגדר כ-‏50% מההכנסה החציונית לנפש. תחולת העוני היא שיעור האוכלוסיה שנמצאת מתחת לקו העוני. מדד (ג'יני) אי השוויון בחלוקת ההכנסות בין משקי הבית (משפחות).

הגרף הראשון מראה-מתאר את תחולת העוני לפי ההכנסה הפנויה (לאחר מיסוי ותשלומי העברה) מאז 1998. ניתן לראות שבראשית העשור היתה עליה מאד משמעותית בתחולת העוני ושמאז השינויים לא מראים מגמה חיובית או שלילית.



מובלעת במידע הגרפי העובדה שמספר הנפשות ומספר המשפחות העניות המשיך לעלות אבל בקצב דומה לגידול באוכלוסיה הכללית ובמספר סך המשפחות בישראל. בתמצית המגמה מתחילת העשור הקודם נבלמה. המסקנה הזאת שונה מאד מזו העולה מההשוואה הנקודתית עם ארצות ה-OECD, שהודגשה בציטוט הפותח.

מגמה שלא נבלמה היא הגידול בתחולת העוני במשפחות עם שני מפרנסים או יותר כפי שניתן לראות מהגרף הבא. העובדה הזאת מערערת ... במקצת את המוסכמה הרווחת כי תעסוקה של שני בני הזוג מהווה ערובה לחילוץ מעוני (דו''ח ה עוני, עמ' 22).



בניתוח אי השוויון מבדילים בין הכנסה כלכלית והכנסה פנויה. ההכנסה הכלכלית היא ההכנסה משכר, מפנסיות, מהון וכו'. ההכנסה הפנויה היא ההכנסה לאחר תשלומי העברה מיסוי. ההבדל בין השתים מייצג מדיניות שמשפיעה על חלוקת ההכנסות של משקי הבית. הגרף הבא מציג את המגמות לגבי שני המשתנים הנ''ל.



כאשר מתייחסים להכנסה הכלכלית רואים שאי השוויון נותר גבוה אבל המגמה הבולטת היא שבמהלך העשור ירד אי השוויון. המשמעות היא שגם ללא צעדי מדיניות מיועדים אי השוויון בירידה. אחד ההסברים קשור לגידול בהשתתפות בכוח העבודה במקום נמוך (יחסית) בסולם השכר. זה יכול להיות תוצאה של כניסה ברמות שכר מתחת או מעל קו העוני.

ההפרש בין שתי המגמות מבטא את השפעת המדיניות. העליה באי השוויון בהכנסה הפנויה משקף בין השאר את הקיצוץ בקיצבאות בראשית העשור. אבל העובדה שלאחר מכן, עד 2009, נשאר המדד הזה מעל רמתו בתחילת העשור משקפת התמתנות המדיניות המיועדת לטיפול בעוני. מכאן שמגמת הירידה באי השוויון בהכנסה הכלכלית מתקזזת על ידי המגמה היציבה במדיניות המיועדת. בולטת גם העובדה שמאז 2009 ההפרש נשאר פחות או יותר קבוע.

---

קו העוני הוא מושג יחסי והוא משתנה לפי ההכנסה החציונית. כאשר ההכנסה החציונית עולה היא גורמת לעליה במספר העניים למרות שלא בהכרח השתנה משהו במציאות של אותם האנשים. מאותה הסיבה ההשוואות בין מדינות סובלות מהעובדה שיש הבדל בין הרמות של קו העוני בכל אחת מהן. מכאן שהעובדה שתחולת העוני בישראל גבוהה יותר מבארצות ה-OECD, לא בהכרח מלמדת שהעוני בישראל חמור יותר.

כמו שמבהיר גם שלמה פיוטרקובסקי יש פגמים בשיטת המדידה היחסית של העוני. אבל עדין לא נמצאה שיטת מדידה לעוני שאיננה יחסית וגם מוסכמת במידה רבה. אולי השיטה היחסית מכילה פגמים אבל היא בכל זאת כלי בידי קובעי המדיניות.

---