חג שמח, כאן זובין מהטה... I WOULD LIKE TO INTRODUCE

ישראל בשל גָלי המהגרים אליה בכול התקופות היא מדינה רב לשונית, תופעה שהפכה לנכס לשוני, תרבותי ואפילו מודיעיני. אך זה חייב להיות ערך מוסף. הכלל הוא כי כשם שלא מתקבל על הדעת שבארה''ב ידברו ספרדית, מכיוון שיש בה רבים מיוצאי דרום אמריקה, או שהיא גובלת במקסיקו דוברת ספרדית, ככה אין זה ראוי שהתושבים לא ישתמשו בשפה הדומיננטית הלאומית - העברית.

בקידומון ברדיו לאלבום חדש בניצוחו של זובין מהֶטה במלאת 40 שנה לקשריו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית פותח מֶהטה במילים: שלום כאן זובין מהֶטה. מכאן הוא עובר לאנגלית שוטפת בשבחי האלבום בהוצאת ''הליקון'' וקשריו עשרות השנים עם הפילהרמונית. ארבעים שנה בארץ, גם אם לא דרך קבע, לפחות לעתים קרובות מאוד ולשהיות ממושכות, היו צריכות להניע את מאייסטרו מֶהֶטה לדבר בשפת הארץ. לפתוח מֶסֶר בעברית ולעבור לשפה זרה, זה לא גימיק, זאת תעודת עניות למהטה, ולא פחות למי שאחראים לפרסומת מטעם ''הליקון'' שמוציאה את האלבום.

ראו את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שנמצא בארץ רק מספר שנים, ובניגוד למֶהטה בא לכאן לא כאדם צעיר, ועשה הכול ללמוד את השפה והצליח. ארקדי גיידמאק שרצה להיות ראש עיריית ירושלים לכל הפחות, לא ניסה הרבה ולא הצליח. שמואל פלטו שרון, שותף ב''דיזנגוף סנטר'', שראיתי אותו השבוע משוטט לו בנחת ב''לב דיזנגוף'', היה חבר כנסת, ולא למד כהלכה את השפה העברית, אבל ניסה לדבר בה אף שבצורה עילגת. זה ציון נכשל לא רק לו אלא לחברה הישראלית, למדינת ישראל. לא בגלל איזו גחמה של גאווה לאומית. אלא מסיבה פשוטה. בישראל מדברים עברית. העובדה שהאוכלוסייה היא הטרוגנית בכול הקשור לשפות המוצא, היא ערך מוסף, אך השפה המדוברת והנדברת היא עברית. השתמשתי במונח נדברת על משקל אמירתו (ביידיש) של חיים נחמן ביאליק, אלוף השפה העברית והטרובדור שלה: ''עברית רעט מען, יידיש רעט זיך''. בתרגום: עברית מדברים, יידיש נדברת או מיתדברת. אבל הדברים נאמרו לפני שמונים שנה, והשפה העברית היום שוטפת וגולשת.

העברית המדוברת והמכותבת עשתה כברת דרך רבה, הן זאת התקנית והן זאת הז'ארגונית כפי שהיא מוצאת מקום באין ספור מילונים, רבי ערך, לקסיקונים של ''סלנג'' שהראשון בהם ''מילון עולמי לעברית מדוברת'' מאת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה (הוצאת לוין אפשטיין 1976)..

שר התחבורה הציע לשנות את שפת שלטי הדרכים הכתובים בערבית לעברית. אם יוסיף לכיתוב הערבי גם כיתוב עברי - מדוע לא. אבל קודם לכן , מר ישראל כץ, אמנם שר תחבורה ולא שר חינוך ותרבות, מן הראוי היה שמי שרגיש כול כך לשפה עברית ינסה להשפיע על השרים הנוגעים בדבר או על ראשי הערים, בעיקר בעיר העברית הראשונה, להוסיף עברית לשילוט האנגלי מעל לחנויות בתל אביב. לדוגמה חנות בשם PARADISE יהיה עליה צרוף (לא חלילה ''גן עדן'' שזה תרגום) המילה ''פאראדייס'' - בעברית.

ישראל,בדומה לארץ מהגרים כמו אמריקה, היא רב לשונית. אבל שלא בדומה לאמריקה, ישראלי שישאל ניו יורקי היכן משרד למכירת כרטיסים לתיאטרון - בעברית, ייתקל בפה ובעיניים פעורים. לא כן אם אמריקני ישאל תל אביבי, היכן חנות לכלי קודש - באנגלית.

הבעיה של העברית היא, בין השאר, בתחרות הקשה שהיא עומדת מול האנגלית. העולים מן המזרח הסתגלו מהר מאוד לשפה ואני מניח שהעולים מארצות אירופה, כולל רוסיה, עברו מהר יותר לעברית מאשר יוצאי ארצות אנגלו סקסיות, הסיבה לכך היא שדובריי האנגלית לא צריכים להתאמץ. אחרים מתאמצים להבין אותם, כי השפה שלהם היא בפועל השפה הבינלאומית- במדע,בטכנולוגיה, בתקשורת המקוונת, ועוד תחומים.

מה שזמנהוף לא עשה באספרנטו שלו עשתה השפה האנגלית מכוח נסיבות בינלאומיות. מקובל עלי שהשפה האנגלית היא שפה בינלאומית. יותר מזה, אין לי כלום נגד מילות לעז שהשתרבבו בשפה בצורה כזאת או אחרת. להיפך לעתים אני מתחרט מדוע עם גיוסי לצה''ל בשנת 1948 סירסתי את שם משפחתי המקורי, גלזר, והפכתי אותו לגיל, מפני שככה רצה דוד בן גוריון. מדינות וערים רבות בארה''ב שומרות על השם האינדיאני שלהן, וזה יפה וטוב. כמו שיָפֶה וטוב שלא שינו את השם של ''המלך ג'ורג''' לרחוב הורדוס. עִברתו את קטמון הישנה בירושלים ל-גונן, וכשלו. שאלו ירושלמי היכן ''קוממיות'' ולא יֵידע. שכונת ''טלביה'' - יידע. אבל במדינה שבה אתה חי זמן ממושך אתה חייב לדבר בשפתה ולא לצאת מתוך הנחה שכולם מבינים את שפתך מכיוון שהיא אנגלית. ואגב, זה חל בעיקר על אמריקנים, לא כולם, אבל רבים מהם, ולא על יוצאי אנגליה או דרום אפריקה דרך משל, שאימצו מהר מאוד את שפת המקום. דווקא האמריקנים שלחמו נגד אנגליה האימפריאלית והשתחררו מן הכיבוש שלה מנסים להשליט את שפתם בעולם.

לשמחתי קבלתי תימוכין לתפיסה שלי לפני כמה ימים - מברלין. בעקבות ניצחונה של אנגלה מקרל בבחירות בגרמניה והסיכוי להרכבת הקואליציה עם הליברלים, דווח כתב ''הארץ'' אסף אוני (''הארץ'', 29.9.2009) על מסיבת העיתונאים שקיים מנהיג המפלגה גידו ווסטרוולה, שאמור להיות שר חוץ וסגנה של הקנצלרית מרקל. לפי המדווח חרף השיפור בשפה האנגלית שלו, כאשר במסיבת עיתונאים ביום ב' נשאל באנגלית על ידי כתב – הבי בי סי, אם מדיניות החוץ תשתנה, העיר לו ווסטרוולה כי בגרמניה יש לדבר גרמנית. אז גורו לכם האנגלוסקסים כובשי השפה.

וחוץ מזה, הלוואי עלינו - אנגלה מרקל כזאת.

Happy Holyday Maestro Mehta ו-yalla bye לכולם.

---