פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הליגה הערבית של מצרים
שמעון מנדס (יום שישי, 21/03/2008 שעה 7:58)


הליגה הערבית של מצרים

שמעון מנדס



רבים סבורים כי היוזמה להקמת הליגה של מדינות ערב היתה של מצרים - וְלָא הִיא. הנכון הוא שהליגה הוקמה על ידי מצרים, אבל כפי שעוד יתברר להלן, היוזמה להקמתה לא היתה שלה אלא של בריטניה הגדולה. וזאת על אף שרוחות של אחדות ערבית נשבו הרבה לפני 22 במארס, 1945, היום שבו נחתמה אמנת הליגה, ותאריך היווסדה הרשמי של הליגה של מדינות ערב.

הניצנים הראשונים של אחדות ערבית נבטו בסוריה באמצע המאה ה-‏19, לאחר שארה''ב פתחה בביירות אגודה לסִפְרוּת, בחסות אמריקנית (אנטוניוס, עמ' 13). אבל פריחה של רעיון האחדות הערבית לא היתה באותו שלב. ג'ורג' אנטוניוס שהקדיש ספר שלם לנושא ההתעוררות הערבית, אומר שבשנת 1875, עברה האגודה הספרותית בביירות לידים מוסלמיות. בשנת 1911 הוקמה אגודה סודית ''הערבים הצעירים'' (חיקוי ל''תורכים הצעירים'') בפריס, על ידי שבעה סטודנטים מוסלמים שלמדו שם. מטרות האגודה היו, שחרור מהעול העות'מאני ומתן עצמאות למדינות הערביות שהיו בשליטת האימפריה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הבטיחה בריטניה לשריף חוסיין ממכה (אביו של המלך עבדאללה מירדן), לתמוך בעצמאות ערבית בתום המלחמה. בתמורה למרד הערבי בהנהגת השושלת ההאשמית נגד הקיסרות העות'מאנית, בריטניה תכיר בעצמאותם של הערבים, בשטח שגובל בתורכיה בצפון, עם אירן במזרח, הים התיכון במערב כולל את חצי האי ערב (שבדראן, עמ' 108). כזכור, במקביל הבטיחה בריטניה לעוד ידיד שתמך בקידום המאמץ המלחמתי, הפרופ' חיים וייצמן להקים בית לאומי בארץ ישראל.

מפה מוקדמת בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-‏20, מצאנו את הלבה הלאומית הערבית מבעבעת במזרח התיכון – זה מצד אחד. ומאידך המאמצים האנגלו-צרפתיים לצנן את ההתפרצות עם הבטחות שונות. סופו של דבר בריטניה וצרפת חלקו ביניהן את המזרח הערבי, וה''בלקניזציה'' הזאת הגבירה את רוחות האחדות. התנועה הלאומית הערבית נחלקה לשני זרמים. הזרם האחד, שאחד מראשיו היה מישל עפלק, מנהיג מפלגת הבעת' הסורית, דגל בפאן-ערביזם, דהיינו, אחוד מלא מיידי. אחרת האחוד לא יקום לעולם. היעד העיקרי של הזרם הזה היה למנוע חלוקת המזרח התיכון בהתאם לתכנית של המעצמות. ואילו הזרם השני בראשות מצרים היה בדלני, שמטרתו היתה הפוכה לחלוטין. העלית האקדמית והפוליטית של מצרים לא האמינה בכלל שאחוד ערבי הוא אפשרי. יו''ר הפרלמנט המצרי, בהא א-דין ברקאת, תאר את רעיון האחוד כפנטזיה (وهم من الأوهام). ולכן הזרם הזה טען שהמדינות האמורות להרכיב את האחוד הן חלשות, ויש לדחות את האחדות עד אשר מדינות אלה תתחזקנה.

השיח הבא בין שני אישים בולטים, ימחיש את הבדל הגישות. עבד אל-רחמאן עזאם, מצרי מהזרם הפאן-ערביסטי, נפגש עם סעד זגלול, מנהיג מפלגת ה''וופד'' שנאבק למען עצמאות מצרים. עזאם בקש לשכנע את איש-שיחו על התועלת שתצמח לערבים מן האחוד המיידי. לפתע, שיסע זגלול את איש-שיחו בשאלה: אם תוסיף אפס לאפס ועוד אפס, איזה סכום תקבל? ברור לחלוטין, כי לנגד עיניו של סעד זגלול עמד האינטרס של מצרים, שבשנות העשרים של המאה הקודמת לא ראתה את עצמה כשייכת לעולם הערבי שממזרח לסואץ (סילביה חיים, עמ' 47, מקדונלד, עמ' 147). סופו של דבר, הזרם הבדלני גבר על רעיון האחדות המיידית.

עד למלחמת העולם הראשונה, מצרים לא התעניינה בנעשה מזרחה מן הסואץ. עיקר מעייניה היו נתונים לאחוד עם סודן בגלל רצונה לשלוט על מי הנילוס (פישר, עמ' 610). אבל במלחמת העולם השניה הלכי הרוח האנטי בריטיים הלכו וגברו במזרח התיכון. במצרים נשמעה המשאלה הרווחת בקרב הצבור: ''מתי נראה את עיניך יא רומל?'' (فين عيونك يا روميل؟). ובעירק פרץ מרד פרו גרמני בראשותו של רשיד עלי אל-כילאני. רק לאחר דיכוי המרד החליטה בריטניה לעשות מעשה, כדי לרכך את רוחות האחדות הערבית. שר החוץ הבריטי, סיר אנתוני אידן, מסר הודעה מדינית במעונו הרשמי של ראש עיריית לונדון (Mansion House). ביום חמישי 29 במאי 1941, התייצב שר החוץ של בריטניה באולם קבלות הפנים, שנקרא ''האולם המצרי'' (The Egyptian Hall), וקרא את ההצהרה המדינית הבאה:
העולם הערבי עשה צעדים גדולים מאז ההסדר שהושג בסוף המלחמה האחרונה, [הכוונה למלחמת העולם הראשונה - ש.מ.], והרבה הוגים ערביים מבקשים לעמי ערב דרגת אחדות גדולה יותר ממה שיש להם עכשו. בשאיפתם זו לאחוד הם מבקשים את תמיכתנו. שום בקשה כזו מצד ידידינו אסור שלא תיענה. נראה לי שזה גם טבעי וגם נכון שקשרים תרבותיים וכלכליים בין מדינות ערב, וכמו כן גם קשרים פולטיים, צריכים להתחזק. ממשלת הוד-מלכותו מצדה, תתמוך תמיכה מלאה בכל תכנית שתזכה בהסכמה כללית.
מקדונלד, עמ' 33-34; לנצ'ובסקי עמ'454
בעצם בחירת ''האולם המצרי'' כמקום למסירת ההודעה יש גם כן מסר מדיני מובהק, והוא כוון למצרים שתיזום תכנית לאחוד ערבי כלשהו. בריטניה ידעה, כי תכניות אחוד שתבואנה מ''הסהר הפורה'', תקראנה לאחוד ממשי. משמע, יצירת מדינה ערבית גדולה. דבר כזה יסכן את שליטתה במקורות הנפט, ויחליש את שליטתה על הסואץ. אבל למרבה צערה של בריטניה, מצרים לא עשתה דבר. באחד ביולי 1941, המועצה המחוקקת של נסיכות עבר-הירדן העבירה החלטה הקוראת לאחוד סוריה הגדולה (שבדראן, עמ' 233). בשנת 1943, פרסם ראש ממשלת עירק חוברת הקוראת ''לעצמאות ואחוד ערבי''. התכנית נקראה בשם ''הספר הכחול''. שתי ההצעות הללו נפלו, כיון שלא זכו בתמיכה ערבית כוללת.

ב-‏24 בפברואר 1943, בתשובה לשאילתה בפרלמנט הבריטי, חזר שר החוץ אידן על על התחייבותו שנמסרה ב''אולם המצרי'', והוסיף למיטב ידיעתי, שום תכנית שתזכה לתמיכה כללית לא הוגשה. כחודש ימים לאחר, הודיע ראש ממשלת מצרים בפרלמנט המצרי כי הוא למד את נאומו של אידן, והגיע למסקנה כי על ממשלת מצרים לטפל בנושא באופן רשמי (מקדונלד, עמ' 36). ואז נגש ראש ממשלת מצרים, מוצטפא נחאס באשא, ללמוד את הנושא של ארגונים בינלאומיים, ובמיוחד את ''ארגון מדינות אמריקה'' .

בחודש ספטמבר 1943, זימן נחאס באשא את ראשי מדינות ערב לוועידת אלכסנדריה, לדון בתכנית אחוד ערבית. ראשי מצרים, עירק, סוריה וירדן הגיעו; ערב הסעודית, מרוקו, תימן ופלסטין שלחו משקיפים. הדיונים בוועידה התקיימו בשלושה פרמטרים:
א. מדינה מאוחדת שבראשה רשות פוליטית מרכזית.

ב. מדינה פדראלית עם פרלמנט ומועצה מבצעת עם סמכות פוליטית מלאה של פדרציה.

ג. פדרציה רופפת שמבוססת על תאום ושתוף פעולה.
בוועידה נוצרו שני קטבים. מצד אחד נורי אל-סעיד ותכניתו לאחד את ''עמק הפרת''; ומאידך, תכניתו של נחאס באשא להקים ארגון אזורי, ובתווך תכניתו של האמיר עבדאללה לאחד את ''סוריה הגדולה'', כשיווי משקל בין עמק הנילוס לעמק הפרת. הדיונים היו קשים, אבל בסופו של דבר, כל משתתפי הוועידה דחו את שתי ההצעות הראשונות. הסיבה העיקרית היתה שלמרבית המשתתפים, רעיון האחוד המלא לא נראה בר-בצוע. וכך בחודש אוקטובר 1944 נחתם פרוטוקול אלכסנדריה, שהוא למעשה מזכר-הבנה בין המדינות הערביות לפעול להקמת ארגון מדינות אזורי. וכך הצליחה מצרים לדחוק החוצה את רעיון האחדות הערבית.

במקביל ב-‏21 באוגוסט 1944 נפתחה בטירת דמברטון אוקס, ליד וושינגטון, וועידת הכנה לייסוד ארגון האומות המאוחדות. מצרים, שהיתה חברה בארגון הבינלאומי הקודם, ''חבר הלאומים'', רצתה להתקבל כחברה במוסד הבינלאומי החדש כמי שעומדת בראש ארגון בינלאומי אזורי. ולכן פעלה רבות לזרז את הקמת ''הליגה של מדינות ערב'', ובחודש מארס 1945 הוקם הארגון שמקום מושבו הקבוע בקהיר. האמנה נחתמה על ידי שבע מדינות מייסדות: מצרים, סוריה, עירק לבנון, ירדן, ערב הסעודית ותימן. הסעיף הראשון באמנת הליגה קובע, שהארגון מיועד למדינות עצמאיות. כל מדינה ערבית עצמאית שתרצה להצטרף לארגון רשאית לעשות זאת. כיום יש 22 מדינות חברות בליגה הערבית.

• • •

מפה עדכנית
מפת המדינות החברות בארגון הליגה הערבית

יש באמנת הליגה הערבית שני סעיפים בעייתיים שמייחדים את הארגון הזה לשבט ולא לחסד. סעיף 7 הדן בבצוע החלטות של הארגון, ואשר בו נדון מאוחר יותר; וסעיף 12 הדן במזכיר הכללי של הארגון, והוא הסעיף החשוב ביותר להבנת הנושא שלנו. העוגן הראשי והציר המרכזי בכל ארגון בינלאומי היא המזכירות, שבראשה עומד המזכ''ל. שכן המזכירות של הארגון היא הגוף האדמיניסטרטיבי הקבוע של הארגון, המקיים את הפעילות המתוכננת של הארגון, וכמובן הוא השולט על התקציב השנתי של הארגון. כדי לעמוד על מעמדו הייחודי וכוחו הרב של מזכ''ל הליגה הערבית, נעשה השוואה בנושא זה בין שלוש אמנות בינלאומיות: אמנת האו''ם, אמנת ארגון ארצות אמריקה ואמנת הליגה הערבית.

מגילת האו''ם
בסעיף 97 של המגילה נאמר: המזכיר הכללי של האו''ם ימונה ע''י העצרת הכללית, לפי המלצת מועצת הביטחון. הוא יהיה המנהלן הראשי של הארגון. סעיף 100 של המגילה שם את כל המגבלות על המזכ''ל מצד אחד, ועל המדינות החברות מאידך. בסעיף קטן (1) נאמר: בבצוע תפקידיו, אסור למזכ''ל ואנשיו לקבל הוראות ממשלה כלשהי. כמו כן המזכ''ל ואנשיו יימנעו מכל פעולה העלולה להשפיע על מעמדם הבינלאומי. סעיף קטן (2) נקבע: כל מדינה החברה באו''ם מחייבת לכבד את הייחוד הבינלאומי הבלעדי של האחריות שבה נושא המזכ''ל וצוותו, וכמו כן לא להשפיע עליהם במילוי משימותיהם. חופש הפעולה היחיד של מזכ''ל האו''ם צוין בסעיף 99, שבו נאמר, כי המזכ''ל יהיה רשאי להביא לידיעת מועצת הביטחון כל נושא, שלדעתו עלול לסכן את הביטחון והשלום הבינלאומי.

אמנת ארגון ארצות אמריקה
פרק שלם של האמנה מתייחס למעמדו של המזכיר הכללי וצוותו. גם כאן יש מגבלות מאד חמורות, שבאות לייחד את התפקוד הבינלאומי של צוות המזכירות והעומד בראשה. מה שמעניין אותנו במיוחד היא דרך הצבתו של המזכ''ל בתפקידו. המזכ''ל ייבחר על ידי המועצה הכללית של הארגון לתקופה של חמש שנים, עם אפשרות לקדנציה נוספת. בכל מקרה של בחירת מזכ''ל חדש, הוא לא יהיה מאותה מדינה של קודמו.

אמנת הליגה של מדינות ערב
באמנה הזו אין שום אזכור לאופן תפקודו של המזכ''ל. סעיף 12 של האמנה קובע: מועצת הליגה תמנה את המזכ''ל ברוב של שני שלישים של חברי המועצה. והסעיף הבא אומר, שהמזכ''ל יכין את הצעת התקציב השנתית של הליגה הערבית. אין על המזכ''ל שום מגבלות על אופן תפקודו. המדינות החברות אינן מחויבות לכבד את מעמדו ואי-תלותו של המזכ''ל.

מגילת האו''ם כוללת 19 פרקים ו-‏111 סעיפים, מהם 5 סעיפים המתייחסים למזכ''ל וצוותו. אמנת ארגון ארצות אמריקה כוללת 22 פרקים, 146 סעיפים, מהם 14 המתייחסים למזכ''ל וצוותו. ואילו אמנת הליגה הערבית כוללת רק 20 סעיפים ושלושה נספחים, מהם שני סעיפים בלבד המתייחסים למזכירות הקבועה של הליגה ושל העומד בראשה. גם במגילת האו''ם וגם באמנה האמריקנית, מודגש המעמד המינהלי של המזכ''ל כפקיד ממונה ועובדי המזכירות כנ''ל. בעוד שבאמנת הליגה, אין התייחסות דומה לנושא מעמד המזכ''ל וצוותו. ואין זה מקרי.

ראש ממשלת מצרים, מוצטפא נחאס באשא, למד היטב את האמנה האמריקנית בעת הדיונים בוועידת אלכסנדריה, שהיתה הוועידה המכינה להקמת הליגה. אבל את האמנה האמריקנית חברו מדינאים מכל היבשת, והארגון הוא ארגון כלל-אמריקני, בעוד שכוונותיו של נחאס באשא היו שונות: הליגה היא מצרית. לא מעט מדינאים ואנשי רוח ערביים טענו שהליגה היא מכשיר בידי מצרים (לנצ'בסקי, עמ' 417). בל נשכח, שבעת כינונה של הליגה הערבית, ארבע מדינות (מצרים,עירק, סוריה ולבנון) קבלו עצמאותן לא מזמן, ואילו השלוש האחרות (תימן, ירדן וסעודיה) היו מדינות נחשלות. אלא שמצרים היתה המדינה המתקדמת ביותר מבחינה תרבותית.

המזכיר הכללי הראשון של הליגה הערבית היה עבד אל-רחמאן עזאם. והוא תאר את מעמדו כך: תפקוד המזכ''ל של כל ארגון בינלאומי אינו מוגבל לפיקוח של רשומות והודעות על החלטות, אלא שהוא צריך להשתמש בסמכויות שהארגון העניק לו, באמנת הארגון, תקנון הארגון והחלטותיו (מקדונלד, עמ' 149). מה הפלא שעזאם באשא הרגיש שהוא הוא הליגה הערבית. ומשקיף מדיני מן הימים ההם תאר זאת כך: בהנהגתו של עזאם באשא, המזכירות שחקה תפקיד רב השפעה, לעתים אוטונומי, בעיצוב המדיניות של הליגה (פאול סיבורי, עמ' 637). בהתחלה עוד היו כמה מדינות ערביות שהביעו מחאה נגד המזכ''ל על שחרג מן התחום האדמיניסטרטיבי. אבל ההתנגדות דעכה לאט לאט, עד שנעלמה בימיו של המזכ''ל השני, עבד אל-ח'אלק חסונה. כפי שניתן ללמוד מן התרשים הנלווה, הכל מתחיל ונגמר במזכ''ל הליגה (מצרים).

תהליך קבלת ההחלטות בארגון
תהליך קבלת ההחלטות בארגון
מן הראוי להסביר כיצד מצרים עושה שמוש במזכ''ל הליגה הערבית לצרכיה המדיניים. לעתים, הצהרה מדינית כלשהי עלולה ליצור מתיחות בינה לבין מעצמה כלשהי, נניח ארה''ב. מצרים תלויה מאד בסיוע הכספי של ארה''ב, וכבר קרה שהקונגרס עצר את זרימת הסיוע למצרים. לכן, במקום ששר החוץ המצרי ימסור את ההצהרה, עושה זאת מזכ''ל הליגה. במקרים אחרים, מצרים משתמשת באדרתו ובקולו של המזכ''ל, כדי לתת תמיכה כל-ערבית להצהרה המצרית.

עבד אל-רחמאן עזאם שרת כמזכ''ל שבע שנים, עד שהוחלף בשנת 1952 על ידי נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, ובמקומו מונה עבד אל-חאלק חסונה, ששרת 20 שנה בתפקיד. שני אישים אלה עצבו את תפקודו של המזכ''ל, כזרוע מדינית מצרית בכח אישיותם החזקה. מאז ומעולם כל המזכ''לים היו מצריים, פרט לתקופה של 10 שנים, שמדינות ערב החליטו להעניש את מצרים על הסכם השלום עם ישראל. בין השנים 1979-1990 מטה הליגה הועבר מקהיר לתוניסיה, והמזכ''ל היה תוניסאי בשם אל-שד'לי אל-קולייבי (מזכירי הליגה לדורותיהם).

נותר לנו, איפוא, להתייחס לליגה הערבית בשני מישורים נוספים. במישור הראשון של האחדות הערבית. לא רק שהליגה לא תרמה דבר כדי להגביר את האחדות הערבית, אלא שעצם הקמתה של הליגה נועדה לטרפד תהליך אחר של אחדות ב''סהר הפורה''. צריך גם להבין כי ככל שמספר המדינות החברות גדל, נושא האחוד היה יותר זניח. מה יכול להיות משותף למאוריטניה וכוויית למשל? אבל האחוד היחיד שעניין את מצרים, היה האחוד עם סודן – דבר שהיה מאפשר שליטה יותר גדולה על מי הנילוס. ונושא זה לא עמד על הפרק. לכן למצרים כבר לא היה ענין באחוד. היתה זו בריטניה שהכניסה את מצרים למעגל הערבי, כאשר הזמינה אותה להשתתף בוועידת ''השולחן העגול'' בלונדון ב-‏1939, כדי לדון בעתיד ארץ-ישראל. לאחר מכן באה הצהרתו של אנתוני אידן, שדחפה את מצרים להקמת הארגון. בריטניה קוותה לזכות באהדת המצרים על יוזמתה זו. למרבה צערה, בריטניה מאד התאכזבה, שהגולם קם על יוצרו - הליגה הפכה להיות אנטי בריטית (כריסטופר סייקס עמ' 300).

המישור השני שבו נבחן את הליגה הערבית הוא המישור הבינלאומי, דהיינו, כארגון מדינות אזורי. מבחינת מבנה הארגון ומחלקותיו, האמנה המעגנת אותו ונספחיה, הליגה הערבית היא ארגון אזורי, אבל ככזה גם כאן הכשלון הוא טוטאלי. במקום להפעיל את המחלקות השונות שלה לשתוף פעולה בין המדינות-החברות, פתחה הליגה נציגויות בבירות הדיפלומטיות בעולם. ואלה פועלות בשליחותה של מצרים. הליגה הערבית מעולם לא השתחררה מאחיזתה הלופתת של מצרים – פרט לעשור שמטה הליגה הועבר לתוניסיה. מזכיר האו''ם לשעבר, הד''ר בוטרוס גאלי, נכשל במילוי תפקידו כמזכ''ל האו''ם, בגלל שמצרים השתמשה בו, כמו שהיא משתמשת במזכ''ל של הליגה הערבית.

סעיף 7 של אמנת הליגה קובע:
החלטות שתתקבלנה פה אחד, תחייבנה את כל חברות הארגון. החלטות שתתקבלנה ברוב דעות, תחייבנה את המדינות שהצביעו בעד ההחלטה. בכל מקרה, החלטות הארגון תתבצענה על ידי המדינות החברות בכל מדינה בהתאם לחוקיה ומנהגיה.
סעיף זה מביע את חוסר האמון המוחלט של המדינות החברות בארגון שהן חברות בו, במיוחד כלפי המדינה המנהיגה את הארגון.

בשוק האירופי המשותף ובארגון ארצות אמריקה, המדינות החברות האצילו לארגון מעט מריבונותן. ולכן באירופה ובארצות אמריקה יש שתוף פעולה כלכלי, ויש גם פיתוח אזורי. ואילו המדינות החברות בליגה הערבית שמרו על עצמאות והיעדר מחויבות כלפי הארגון באופן מוחלט. זו המשמעות המלאה של סעיף 7. מסיבה זו, העזרה ההדדית בין חברות הליגה נעשתה יותר כמס שפתיים מחד, והרצון להציג פסאדה של אחדות מאידך.



Bibliography
  1. George Antonius, The Arab Awakening, Hamish Hamilton, London, 1961.

  2. Sylvia Haim, Arab Nationalism – Anthology, University of California Press, 1962.

  3. Robert W. Macdonald, The League of Arab states: A Study in the Dynamics of Regional Organization, Princeton University Press, New Jersey, 1965.


  4. Benjamin Shwadran, Jordan – A State of Tension, Council for Middle Eastern Affairs Press, New York, 1959.

  5. Chritopher Sykes, Cross Roads to Israel, COLLINS, St James's Place, London, 1965.

  6. Francesco Gabrieli, The Arab Revival, Thames and Hudson, London, 1961.


  7. Paul Seabury, The League of Arab States: Debacle of a regional Organization, International Organization, III (1949).

  8. George Lenczowski, The Middle East in World Affairs, Cornell University Press, New York, 1957.

  9. Sydney Nettleton Fisher, Middle East – A History, Alfred A. Knopf, New York, 1959.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כל הכבוד שמעון, מאמר מושקע ויפה.
חזי (יום שישי, 21/03/2008 שעה 10:51) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי שביקר במצרים,
ובמיוחד אם הוא דובר ערבית מצרית,
נוכח לדעת כי המצרים שונים בצורה בולטת מהערבים שאנחנו מכירים כאן, ובעצם מהערבים בכל מקום אחר.

זה עם בעל ''לב חם'', בעל סבלנות אין קץ, וגם בעל לב טוב.

מצד שני, מי שמשווה את תרבות הפרעונים (המשתקפת שם בכל פינה) עם המצרי הנוכחי, יווכח מייד כי העבר הינו הרבה הרבה יותר מפואר מההוה.
מסיבה זו, המצרים התגאו תמיד במורשת שלהם.
לא היו שם תופעות של ניתוץ פסלים (האסורים לפי האיסלאם) כפי שקרה רק לאחרונה באפגניסטאן.

לעניין הליגה הערבית:

הבעיה הבסיסית שמנטרלת כל פעולה ממשית של הליגה, היא הסעיף אשר מחייב החלטה ''פה אחד'' של כל חברות הליגה.

משמעות סעיף זה שמספיק שמדינה אחת תתנגד, היא מטילה ווטו על כל החלטה.

כל הנסיונות לשנות סעיף מגביל זה, נכשלו עד עכשו.
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
שמעון מנדס (יום שישי, 21/03/2008 שעה 15:12)
בתשובה לחזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סעיף ההצבעה קובע, שהחלטות פה-אחד תחייבנה את כל חברות הליגה הערבית. החלטות ברוב דעות, תחייבנה רק את המדינות שהצביעו בעד ההחלטה.

בכל מקרה, בתוע ההחלטה יעשה בכל מדינה בהתאם לחוקיה ובהתאם למסורות שלה. הנסיון המצטבר עד כה הראה שהליגה כמוסד תמיד התאחדה נגד מדינת ישראל. וגם זה... בהתאם למסורת ולאינטרסים של כל מדינה.
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
יורם המזרחי, ג'עפר (יום שישי, 21/03/2008 שעה 19:43)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר חשוב מרתק ומחכים. ראוי להפצה נרחבת למעו ידעו יושבי ארץ הצבי עוד על ' מי מתי למה ומדוע' מאנמרים מסוג זה מוסיפים לערכו הכולל של פאצ.

בואו לבקר באתר G2ANALYST.COM
(באנגלית,אודיו רדיו נט)
של הח.מ ובאתר מודיעין טרור וצבא בישראל בלוג. ג.כ G2
TPAR ' להקליק' דרך אתר אינדכס לעניין או הידען ועוד.

ברם, העיקר חזרה למאמרו של שמעון מנדס, 'שיומלץ' מכל הלב.

יורם המזרחי ' ג'עפר '
_new_ הוספת תגובה



למה אתה לא נותן לינקים
מאזין קבוע (שבת, 22/03/2008 שעה 16:08)
בתשובה ליורם המזרחי, ג'עפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בגוף ההודעה שלך?

אני מתכוון לבלוג שלך.
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
חזי (יום שישי, 21/03/2008 שעה 20:31)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון שזה לא נקרא ''ווטו'' אבל למעשה מספיק שמדינה אחת מתנגדת, וההחלטה לא תתקבל...

האם זה אינו ''ווטו'' ?
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
שמעון מנדס (שבת, 22/03/2008 שעה 16:29)
בתשובה לחזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לחזי,

הצבעת ווטו מבטלת לחלוטין את הנושא. בעוד שבליגה הערבית, אם 20 מדינות מצביעות נגד הצעת החלטה כלשהי ו-‏2 מדינות מצביעות בעד. עשרים המדינות לא יבצעו אותה, ואילו שתי המדינות שהצביעו בעדה, תבצענה את ההחלטה.
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
מיקי (יום ראשון, 23/03/2008 שעה 2:57)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמעון כל הכבוד על העבודה וההשקעה.
שאפו
_new_ הוספת תגובה



חזי, בליגה הערבית אין ''ווטו''
שמעון מנדס (יום ראשון, 23/03/2008 שעה 10:59)
בתשובה למיקי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חן חן לך מיקי.
_new_ הוספת תגובה



איסלם מודרני
מהנדס אזרחי (יום שני, 24/03/2008 שעה 0:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באפגניסטן הולך מוסלמי ולפניו... אישתו.

רואה אותו השייך של הכפר ואומר:

מחמוד אתה מבזה את האיסלם, מה זה שאשתך הולכת לפניך ולא מאחוריך, כפי שציווה
מוחמד?

עונה מחמוד:

בתקופתו של מוחמד לא היו שדות מוקשים!!!

יאללה, קדימה פאטמה!!!!
_new_ הוספת תגובה



בעייה כרונולוגית
דורון ארזי (שבת, 29/03/2008 שעה 23:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך היה יכול עזאם פאשה לשוחח עם סעד זגלול על עניין הליגה - לפי העולה מן התיאור במאמר, סמוך להקמתה - אם זגלול מת כבר בשנת 1927? או שהמועד מוטעה - עזאם היה צעיר מאוד ועשה קאריירה דיפלומטית מהירה ביותר, אך בוודאי לא בתקופת חייו של זגלול - או ששם האיש מוטעה, ואולי הכוונה ליורשו של זגלול בהנהגת הוופד, מוצטפא נחאס פאשה, או לראשי ממשלה אחרים שהיו תלמידיו של זגלול במפלגה הסעדית (שהתפלגה מן הוופד) - אחמד מאהר פאשה (שתמך בייסוד הליגה הערבית), או איסמאעיל צדקי פאשה או מוחמד א-נוקראשי (שהיו סקפטיים יותר).
_new_ הוספת תגובה



באמת מאמר מושקע ויפה אך מתעלם מכמה דברים בסיסיים ביותר, כדלהלן:
יצחקלה (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 9:41) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היכן אתה מכניס את העם הפלסטיני? הרי זה ברור מאליו שהפלסטינים החלו להגדיר את עצמם כבר מאמצע המאה ה-‏19 כעם ייחודי בארץ פלסטין. המחמירים טוענים שהם התחילו להתגבש כעם רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, סאן רמו, הצהרת בלפור וכו'. והמחמירים ביותר טוענים שהם קרמו עור וגידים רק לאחר שהיהודים נפרדו מהפלסטיניות שלהם ויצרו ישראליות חדשה ב-‏48'. אז למה התעלמת מהם מלבד סעיף קטן אחד.

אתה מדבר על מישל עפלק, מנהיג מפלגת הבעת' הסורית, דגל בפאן-ערביזם ואתה מדבר על האופוזיציה של בהא א-דין ברקאת. אך היכן כל מה שהיה בינהם, היכן חג' אמין אל חוסייני מבשר העממיות הפלסטינית?

היכן כל זה בא לידי ביטוי בכתבה הנהדרת והמעמיקה שכתבת?
_new_ הוספת תגובה



מה זה מבשר העממיות?
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 10:05)
בתשובה ליצחקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך בדיוק קשור למושג הזה ''חג' אמין אל חוסייני''?
_new_ הוספת תגובה



תשאל אותו מדוייק יותר?
מאזין קבוע (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 10:10)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה זה בכלל עם פלסטיני? מי שמע עליו לפני 1975?!
_new_ הוספת תגובה



יש לי עצה יותר טובה בשבילך
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 10:28)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תקרא את ''קיר הברזל'' של ז'בוטינסקי משנת 1923.
_new_ הוספת תגובה



יש לי עצה יותר טובה בשבילך
צדק (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 10:40)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא ראיתי שמאלני קיצוני כל כך אובססיבי למשפט אחד של ז'בוטינסקי, כמו סיוון.
זהו המשפט היחיד שהוא מצא בכל מיליוני המשפטים שנאמרו, המצדיק לכאורה את הזיית השמאל המסומם.
''הצדקה'' ע''י פירוש דחוק של שמאלני אומלל הנאחז בקש וגבבה.
_new_ הוספת תגובה



קישקוש של, צדק, מכחישן אובססיבי
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 11:44)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית, הרי מדובר במאמר שלם של ז'בוטינסקי. שנית, הוא לא יחיד
שראה את תמונת המציאות ואת התפתחותה (דיון 3338) כפי שכבר
הצגתי יותר מפעם אחת.

כבר הוכחת, צדק, שקשה לך עם העובדות שלא מתאימות לאגדה
שפיתחת באופן אובססיבי כדי להכחיש את המציאות. גם שרשרת
הגידופים ושאר הטיעונים האישיותיים לא ממש יעזרו לך.

גם כאן העובדה החשובה היא שבאופן לא מקרי לא מצאתי נסיון
רציני, של צדק, להתמודד עם מה שכתבתי על עובדת קיומו של העם
הפלשתינאי.
_new_ הוספת תגובה



קישקוש של, צדק, מכחישן אובססיבי
אריה עירן (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 12:25)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העם הפלסטיני קיים על פי הגדרתו העצמית . זה לא מחייב אותי או מישהו אחר . אם אני רוצה אקבל את הגדרת עצמו ואם אסרב , אזי לא אקבל .
אנגליה וצרפת קבעו לפני מאה שנה מה תהיה דמות המזרח התיכון . אפשר לרצות לשנות את זה . אם מישהו יצליח אז זה יהיה המצב החדש.
בכל אופן העם הפלסטיני נוצר בגלל החלוקה המלאכותית של ארץ ישראל . בחלוקה זו כידוע קיבלו ההאשמים את החלק המזרחי . חלק מהפלסטינים עברו לשם . אפשר לשאוף להעביר לשם גם את היתר . זו למעשה שאלה של יכולת מדינית , צבאית והסכמה בין-לאומית .
ז'בוטינסקי בשנת 1923 התייחס לעובדות שהן שונות מאלה של היום . גם בן-גוריון בשנת 1948 היה עם מצב שונה , מזה היום .
_new_ הוספת תגובה



קישקוש של, צדק, מכחישן אובססיבי
מאזין קבוע (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 13:21)
בתשובה לאריה עירן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להיפך, עם מגדיר את עצמו בתודעתו ולא עם מוגדר ע''י ז'בוטינסקי, עם כל הכבוש שיש לי לז'בוטינסקי.

דרך אגב, קראתי ולא ראיתי שז'בוטינסקי הגדיר איזשהו ''עם הפלסטיני'' אלא עם ערבי שיושב בארץ ישראל. אין בזה כל חידוש. גם בסוריה ולבנון ובירדן ישב אותו ''עם ערבי''. משהו יותר קרוב למה שמעון מנדס כתב.

דרך אגב, האם אני כחלק מהעם היהודי הצרפתי רשאי לדרוש הקמת מדינה יהודית צרפתית ארץ פרנקיה (אני מתכחש לצרפתיותה של צרפת) ולדרוש שהרובע היהודי של פריז יהיה עיר הבירה של המדינה היהודית הפרנקית?
_new_ הוספת תגובה



אתה לא מדייק
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 14:40)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במאמר ''על קיר הברזל'' (http://jabotinsky.org/multimedia/upl_doc/doc_241007_...) ז'בוטינסקי מדגיש שני ענינים:
1. מבטיח שיווי זכויות ושלא ננסה לגרש ולדכא את ערביי ארץ ישראל.
2. ערביי ארץ ישראל הם עם – עם חי.

המשמעות ברורה מאד. שלא ננסה לגרש או לדכא את ערביי ארץ ישראל שהם עם חי עם זכויות ברורות. עם חי, לפי ז'בוטינסקי, לא מוותר על הטריטוריה בה הוא חי (זכויות) אלא אם איבד תקווה. זהו הבסיס למדיניות קיר הברזל שלו.
_new_ הוספת תגובה



אתה לא מדייק
מאזין קבוע (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 16:32)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. ז'בוטינסקי הבטיח, שז'בוטינסקי יקיים. אינני מבין למה אתה מטיל על שמוצ''ניק לקיים הבטחה ''אוהית'' של עוד ימנמן?!
2. ערביי ארץ ישראל הם ערבים חיים. באיזו מסגרת? זה תלוי בהם ובנו.

- - - - - - - - - -

ב-‏31 במרץ 1977, בראיון עם העיתון ההולנדי דאגבלאד דה וארדיפינג טרווב, חבר במועצת ההנהגה של אש``ף בשם זאהיר מוח`סיין אמר: ``לא קיים עם ``פלשטינאים``. היצירה של ``האומה פלשטינאית`` היא אך ורק, רפלקס מותנה, אמצעי להמשך המאבק נגד מדינת ישראל ולמען השגת אחדות ערבית.

הינה הגרסה המקורית של דבריו:
''The Palestinian people does not exist. The creation of a
Palestinian state is only a means for continuing our struggle
against the state of Israel for our Arab unity. In reality
today there is no difference between Jordanians,
Palestinians, Syrians and Lebanese. Only for political and
tactical reasons do we speak today about the existence of
a Palestinian people, since Arab national interests demand
that we posit the existence of a distinct 'Palestinian
people' to oppose Zionism.

''For tactical reasons, Jordan, which is a sovereign state
with defined borders, cannot raise claims to Haifa and Jaffa.
While as a Palestinian, I can undoubtedly demand Haifa,
Jaffa, Beer-Sheva and Jerusalem. However, the moment we
reclaim our right to all of Palestine, we will not wait even
a minute to unite Palestine and Jordan.''

(PLO executive committee member Zahir Muhsein, in a 1977
interview with the Dutch newspaper Trouw.)

- - - - - - - - - - - - - -

Yasser Arafat:
THERE IS NO SUCH THING AS THE PALESTINIAN PEOPLE''
IT IS JUST AN ARAB TACTIC FOR THE DESTRUCTION OF ISRAEL!''

- - - - - - - - - - - - - -

_new_ הוספת תגובה



אז מה? מה עניין שמיטה לכלי מיטה?
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 16:37)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אז מה? מה עניין שמיטה לכלי מיטה?
צדק (יום שני, 31/03/2008 שעה 10:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באמת מה ענין העובדה שה''פלסתיני'' טוען כי איננו פלסתיני?
השמאלני ייתן לו פטיש בראש ויכפה עליו להיות ''פלסתיני''.
ה''פלסתיני'' לא קובע אם הוא פלסתיני, השמאל ההזוי קובע.
_new_ הוספת תגובה



ההזיות לא קובעות דבר! העובדות כן!
דוד סיון (יום שני, 31/03/2008 שעה 13:52)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה שקובע הן העובדות שמתארות את המציאות ולא ההצהרות
של פוליטיקאים או ההזיות והגידופים של צדק. עם הזיות
מהסוג הזה אין מתווכחים.

גם כאן העובדה החשובה היא שבאופן לא מקרי לא מצאתי
נסיון רציני, של צדק, להתמודד עם מה שכתבתי (במסגרת
הפורום) על קיומו של העם הפלשתינאי.
_new_ הוספת תגובה



[•] ההזיות לא קובעות דבר! העובדות כן!
סתם אחד (יום שני, 31/03/2008 שעה 22:46)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה שקובע זוהעובדות שמתאר מנהיג ערבי מפלסטין ולא תיאוריות שאתה מפתח. אתה בטח לא מוכן להתמודד עם מה שאומרים מנהיגים ''פלסטינים'' כי זה הורס לך את החלום
_new_ הוספת תגובה



את מה שקובע בעיני הצגתי שוב בתגובה 114738
דוד סיון (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 7:12)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הציטוט שהצגת לא ממש מפריך את מה שקובע בעיני אם כי
הוא מהווה חלק מן העובדות שמתארות את המציאות.
_new_ הוספת תגובה



את מה שקובע בעיני הצגתי שוב בתגובה 114738
מאזין קבוע (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 8:53)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא התבלבלת שוב?
זה אני שהצגתי את הציטוט ולא סתם אחד.
האם ציטוטים של אנשים שלקחו חלק גדול במהפך התודעתך לא רלוונטים? אז מה רלוונטי בשבילך? רק כל מה שמתאים לתיאוריות המופרכות שלך?
_new_ הוספת תגובה



לא תגובה 114738 !
דוד סיון (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 12:36)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני הצגתי תיאור וניתוח של עובדות ותהליכים היסטוריים שמעידים על זהותם הלאומית של הפלשתינאים. לא מספיק לטעון שזו תיאוריה מופרכת צריך גם להראות שהניתוח הזה מופרך. את זה אף אחד כאן לא ממש ניסה.

אתה לעומת זאת, הצגת ציטוט מהצהרת כוונות של פוליטיקאי/ים שלא ממש משנה את הזהות הזאת. דרך אגב, הדברים שאני טוען לוקחים כבר בחשבון את הגישה הזאת (הפאן-ערביות) שלדעתי היתה תמיד קיימת בין הפלשתינאים.

בכל זאת לציטוטים שאתה ואחרים מציגים יש משמעות רבה יותר כאשר חושבים ודנים על העתיד - מה צריך לעשות. עבור היהודים (וגם הפלשתינאים) מדובר על האסטרטגיה או הטקטיקה ביחס לשאלה בדבר הקמת מדינה לעם הפלשתינאי. הרושם שלי שזאת היא השאלה שבאמת מעניינת אותך.

אבל פתרון השאלה הזאת לא ממש תלוי בשאלת הזהות. בהקשר הזה ראוי לציין שלמיטב זכרוני לא קבעתי לעצמי עמדה ברורה בשאלה הזאת.
_new_ הוספת תגובה



ההזיות לא קובעות דבר! העובדות כן!
צדק (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 0:40)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אלו עובדות בדיוק?
הידבקותך האובססיבית למאמר כללי של ז'בוטינסקי עם פרשנות הזויה לחלוטין משלך, אלו העובדות שלך?

אם זו העובדה היחידה שלך, הרי שהודאותיהם הפומביות של מנהיגים ערבים רבים,
שאין עם פלשתיני, עולות לאין ערוך על ה''עובדה'' שלך.
_new_ הוספת תגובה



ההזיות של צדק, חוזרות על עצמן
דוד סיון (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 7:03)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הידבקותך האובססיבית להזיות והצורך להכחיש את תמונת המציאות מפריעים לצדק לעסוק בנושא בצורה רציונלית. כך יוצא שצדק שואל שאלות (''אילו עובדות בדיוק?'') שמעידות שלא קרא את שהוצג בפניו. כדרכו הוא אינו מתייחס לטיעונים שהצגתי כמכלול ובאופן ישיר.

כך יוצא שאינו מתמודד כלל עם הנאמר במאמר שלם שהצגתי בפניו לפני יומיים (דיון 3338). אני לפחות ביררתי ולמדתי את העובדות שתומכות בטענתי שיש עם פלשתינאי. זה גם כתוב במאמר קודם שלי (דיון 2650).

עד לרגע זה צדק לא ממש התמודד באופן רציונלי עם הטענות שלי והביסוס להן. הפעם הוא כאילו עושה זאת. איך? הטענה השטותית שמעידה שאינו מבין את שכתב ז'בוטינסקי בשנת 1923, במאמר ''על קיר הברזל'', שמהווה רק חלק מהסיבות לטיעונים שלי. לפני שצדק חוזר וממחזר טיעונים הזויים שאינם מפריכים כלל את טענותי עדיף שיקרא בעיון את המאמרים שכתבתי; עדיף שיבחן את המקורות והביסוס לטענות שמוצגות במאמרים הללו. אחר כך שיקרא גם את מה שכתב פרופסור יהושע פורת, ''ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929-1939''.
_new_ הוספת תגובה



ההזיות של צדק, חוזרות על עצמן
מאזין קבוע (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 8:56)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למה אתה חושב שעדיפה פרשנות מוטית ומוטעת (במזיד?) של ז'בוטינסקי משנת 1923 על פרשנות מבוססת ומדוייקת של אמירות מנהיגי הפלסטינים עצמם מאז ועד היום?
_new_ הוספת תגובה



ההזיות של צדק, חוזרות על עצמן
דוד סיון (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 9:40)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמו צדק אתה לא מתמודד (במזיד?) עם כל המכלול שתיארתי
ועליו אני מבסס את הטענה שלי שיש עם פלשתינאי.
_new_ הוספת תגובה



ההזיות של סיון, חוזרות על עצמן
צדק (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 9:29)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תשובה סטנדרטית של סיון. חסרת תוכן, ופלצנית בעליל.

''לעסוק בנושא בצורה רציונלית'',
''שלא קרא את שהוצג בפניו'',
''אינו מתייחס לטיעונים שהצגתי כמכלול ובאופן ישיר'',

משפטי הבל קבועים שסיון דוחף כל פעם שנסתתמות טענותיו...
_new_ הוספת תגובה



הפצת ההזיות של צדק חסרת תועלת: יש עם פלשתינאי
דוד סיון (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 9:53)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צדק אכן מקשקש שטויות במקום לנסות ולהפריך בצורה
רציונלית את הטענות שלי שיש עם פלשתינאי. השאלות,
הגידופים והציטוטים מדברי שצדק מציג מעידים שאינו
מסוגל לעשות זאת.

צדק שוב נכשל!
_new_ הוספת תגובה



עתה צדק..... צודק...
מאזין קבוע (יום שלישי, 01/04/2008 שעה 12:22)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש עם פלסטיני והוא העם היהודי.
_new_ הוספת תגובה



גם אתה טועה אבל שניכם צודקים
דוד סיון (יום רביעי, 02/04/2008 שעה 15:10)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרצון של צדק ושלך לכתוב שטויות הוא אכן רצון צודק.
_new_ הוספת תגובה



לצערי אינני יכול להתחרות איתך בשטויות....
מאזין קבוע (שבת, 05/04/2008 שעה 0:15)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



נכון, הרי המומחיות שלך היא הפקת שטויות
דוד סיון (שבת, 05/04/2008 שעה 6:09)
בתשובה למאזין קבוע
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרי במקום להתמודד עם הטיעונים (תגובה 114760) אתה מנסה
את כוחך בחוכמולוגיה ירודה.
_new_ הוספת תגובה



זכותך!
דוד סיון (יום ראשון, 30/03/2008 שעה 14:30)
בתשובה לאריה עירן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית לכל טענתי טענה עובדתית. אתה כמובן יכול לטעון
מה שתרצה במיוחד אם, כפי שכתבת, מדובר במשאלות לבך.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי