  
  
  
|
  סקר פלסטינאי חדש | |||||
| המערכת (יום חמישי, 13/06/2002 שעה 3:59) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  הכותרת בהארץ מדברת על הקצנה בסתירה לסקר קודם |
|||
|
|||
הדיווח בהארץ על הסקר ובפרט הכותרת (להבדיל מהנתונים עצמם) שואף להראות שיש כביכול הקצנה בתמיכה בפיגועים. אין תמה שכך הדברים מוצגים, שכן אמירה הס מעורבת בידיעה ומטרתה להראות ש''חומת מגן'' רק הקצינה את עמדות הפלסטינים. אולם סקר שנערך במארס השנה, לפני ''חומת מגן'', הראה ש-87% מהפלסטינים בעד המשך פעולות הטרור ושחרור *כל* פלסטין. דומה שבכל זאת לכמה פלסטינים יצאה הרוח מהמפרשים בעקבות ''חומת מגן''. פרטים על הסקר הקודם ראו קישורית מ''צב (2 תגובות למטה, שם, הקישורית לניו יורק טיימס). קישורים: על סקר העמדות הפלסטיניות ממארס 2002: http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=61650 | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תרבות השאהידים בחברה הפלסטינית |
|||
|
|||
מתוך ה- Atlantic Monthly העיתונאי דייויד ברוקס בוחן את יחס החברה הפלסטינית לפיגועי התאבדות, וטוען שאלה הפכו מאמצעי למטרה בפני עצמה. עד ל- 1983 פיגועי התאבדות היו נדירים. ב- 83 ביצע החיזבללה שני פיגועי התאבדות נגד המארינס האמריקניים בבירות. ב- 1988 כתב פתחי שקאקי, מייסד הג'יהאד האיסלמי סדרת כללים לפיגועים, וכאן הוא עדיין התייחס לפיגועי התאבדות כ''יוצאי דופן''. בשנות ה- 90 החל החמאס לבצע פיגועי התאבדות כדי להכשיל את הסכמי אוסלו, והתופעה התגברה לאחר חיסולו של ''המהנדס'', יחיא עיאש, אך עדיין לא הפכה לדבר שבשגרה. נקודת התפנית הפסיכולוגית באה עם כשלון שיחות קמפ דייויד. הפלסטינים הפסיקו אז לחשוב במונחים של פשרה ונכנסו להלך רוח של מאבק עד לניצחון הסופי והמוחלט. פיגועי התאבדות הם פעולה קהילתית. המועמדים אינם אנשים מיואשים שמוצאים פצצה ומתאבדים עם האויב. היוזמה היא של הארגונים השונים, שמוצאים ומאמנים את המתאבדים. הם אינם בוחרים אנשים מעורערים נפשית, מיואשים, חסרי השכלה או חסרי עתיד. חלק גדול מהתרבות הפלסטינית הנוכחית מוקדש ליצירת וטיפוח השאהידים. השאהידיות החליפה את העצמאות הפלסטינית כנושא המרכזי במדיה הערבית. השאהידיות מתאימה מאין כמותה לעידן הטלויזיה: קטעי הוידאו של המתאבדים, הראיונות עם המשפחות, תמונות הזוועה מהפיגועים עצמם. יש גם חגיגת ''נישואיו'' של השאהיד לבתולות בגן העדן. (הודעות בסגנון הזמנה לחתונה מודפסות בעיתונים כך ששכנים וידידים יצטרפו לחגיגה). המצעדים וההפגנות אחרי הפיגוע. הצגת הדברים שנקנו ע''י המשפחה בכסף שהוענק להם. ואת כל זה אפשר לשדר שוב ושוב. החינוך לשאהידיות מתחיל בגיל צעיר- בקייטנות קיץ לילדים. בעצרות נראים לעתים קרובות ילדים חוגרי חגורות נפץ. בביה''ס נלמדים שירים המהללים את השאהידים. באוניברסיטת א-נג'אח הוצגה ''תערוכה'' על הפיגוע במסעדת סבארו, כולל ''דם'' ו''חלקי גופות''. פיגועי ההתאבדות פופולאריים במידה לא רגילה, 70-80 אחוז מהפלסטינים תומכים בהם, שיעור תמיכה הגבוה בהרבה ממה שניתן אי פעם לתהליך השלום. הפיגועים נותנים לפלסטינים מן השורה הזדמנות למלא תפקיד של גיבורים במאבק נגד ישראל. הילדים גדלים בתרבות שבה דמות השאהיד היא שילוב של כוכב- רוק, אלוף- ספורט ואליל- דת. עיתונאים שמדברים עם פלסטינים על הנושא מבחינים באש ובגאווה בעיניהם. ברוקס אומר שחשוב להביא למצב שבו ההתלהבות מפיגועי ההתאבדות תדעך. זאת- ע''י הפרדה פיזית בין שני העמים, הפרדה שבמסגרתה תפרק ישראל את רוב ההתנחלויות ותיצור אזור חיץ בינה לבין הפלסטינים. הם יהיו אז עסוקים יותר בנושאים יומיומיים, כת השאהידים תדעך, ושני העמים יוכלו לחזור ולשנוא זה את זה בדרך הרגילה, וממרחק. קישורים: תרבות השאהידים בחברה הפלסטינית: http://www.theatlantic.com/issues/2002/06/brooks.htm | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סקר אחר, הפעם בירדן |
|||
|
|||
סקר שבוצע בירדן. התוצאות אולי מפתיעות. קישורים: הדיווח על הסקר, באתר ''הארץ'': http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי