הביטחון האישי מול הביטחון הצבאי

המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר זרקור.

הסקרים, כמו יו-יו, מעלים ומורידים את הפופולאריות של המפלגות ובעיקר של שתי המפלגות הגדולות, ''קדימה'' ו''העבודה''. ל''קדימה'', אף שהיא מפלגה של איש אחד, לא מוסיפים ''בראשות אריאל שרון'' ואילו ל''עבודה'' מוסיפים את התואר של עמיר פרץ.

הטיעון המקובל לירידה במנדטים, שהעבודה בראשות פרץ היתה מקבלת אילו נערכו הבחירות עתה, נעוץ בנושא הביטחוני. הציבור, ככה נאמר, אף שהוא ביקורתי מאוד בנושא חברה וכלכלה, הרי שנושא הביטחון הוא בראש מעייניו. אפשר שהנחה זאת היא נכונה, וכבר ראינו שקהילות שלמות במה שנקרא עדיין ''ערי פיתוח'' ירטנו כל ימות השנה על המצב הכלכלי החמור, על עוני, על מצוקה ועל העדר רמת בריאות נאותה. אולם, כאשר מגיע יום הדין, היום היחידי שבו הם שופטים והפוליטיקאים שעשו להם עוול עומדים למשפט הבוחר, הם זקוקים לאבא טוב ומושיע, כזה שהוא מנהיג קשוח ויודע כיצד מטפלים בילדים רעים.

בכלל, ביום הבחירות יש מסורת, עושים פיקניק ומצביעים למפלגה שהיא ''בית''. פעם הבית היה ליכוד הפעם ה''בית'' הוא ''קדימה'' – עוברים דירה. לציבור יש הרגלים וכשם שפוליטיקאים זקוקים לטלטלה, הציבור זקוק לה לא פחות.

הטיעון ש''קדימה'' תצליח יותר בתחום הביטחוני מאשר ''העבודה'' הוא מופרך. מי שמצליח זה צה''ל. ב''עבודה'' לא יושבים אנשים שמוכנים לעשות משהו שיהיה בו הפקרת בטחונה של המדינה ושל תושביה. לעומת זאת, לא ראינו את הבשורות והנחמות של ממשלות בראשות שרון. ראינו שבתקופת כהונתו כראש הממשלה המכות שהוא הנחיל לפלשתינאים, הקצינו אותם. לא ראינו שדעת הקהל שוחרת השלום בציבור הפלשתינאי מרימה ראש. זהו הנשק החשוב ביותר שיש לחמאס ולג'יהאד האיסלמי, מלבד הקטיושות והקאסאמים.

אך נניח גם לזה. אולם מה בקשר לביטחון האישי של האזרח? ברחוב, בפאבים, בבית, בדרכים. מה עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון כדי להבטיח פחות שפיכות דמים בפנים, בתוכנו, במשפחותינו, בכבישינו. בראיון בעיתון ''הארץ'' (30.12.2005) עם עקיבא אלדר, קובע יוסי סיטבון, מי שהיה מפקד מחוז תל אביב במשטרת ישראל, שהפשע לא רק משתולל אלא משתלם. אז ממשלת ישראל החליטה על ניהול מערכה נגד הפשע המאורגן. יפה. ומה עם הפשע הלא מאורגן, זה הקמעונאי? מה עם הפשע של סכינאים ליד פאבים, של אקדחים שיורים בנשים, של דוקרנים שהורגים ברחוב סתם, ולאו דווקא ליד פאב? התשובה היא רבת פנים. אך הפן העיקרי הוא שמשטרה, אשר אמורה לשמור בראש וראשונה על שלום האזרח, עסוקה בנושא ביטחון כללי ולא עסוקה במידה ראויה בנושא הביטחון האישי.

במקום לפנות לסטטיסטיקה הנה רשימה מאוד מקוצרת על פשעים שמופיעים ברשימה של האתר ''במבילי'' מהשנה האחרונה:

• אדם נהרג מפיצוץ רימון בקיוסק.
• מדריך נוער תקף מינית את חניכיו.
• אם וסבתא קשרו ילד למיטה.
• אם נעצרה על שכיבתה סיגריה על בנה.
• רצח את בתו והורה להשליכה לים.
• בן 13 נדון ל- 15 שנות מאסר בפועל.
• אדם מואשם בקבלת דבר במרמה ובהתחזות לחוקר פרטי.
• בית המשפט גזר 10 שנות על עו''ד.
• רפלקסולוג עיסה וגם אנס.
• 14 שנות מאסר בפועל לאדם שדקר את חברו בשל חוב של 200 שקל.

נסתפק בזה. אז בבקשה. אם ''קדימה'' מניפה את הדגל של ביטחון חוץ, תניף ''העבודה'' את הדגל של ביטחון אישי, והוא לא רק כלכלי וחברתי אלא גם פיסי – החיים עצמם של כל אחד מאיתנו. לתשומת לב מנהלי ''הקמפיין'' של עמיר פרץ.

---