  
  
  
|
  אהבת חינם ושינאת חינם לט באב | |||||
| איריס ארנסט (יום חמישי, 18/07/2002 שעה 16:10) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אמן, כן יהי רצון |
|||
|
|||
או כמו שאומרים במכון מאיר: ''מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם'' | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא מצליחים לתקשר נכון |
|||
|
|||
חוששים להיחשף ואז הקשר הופך לשקר. במקום לאהוב - שונאים, שזה הצד השני של אותו מטבע. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אהבתי את זה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מרבה דעת מרבה לשנוא! |
|||
|
|||
אין שנאת חינם. לכל שנאה יש טעם. אנחנו חיים בסביבה מאיימת. שנאה היא יחס מודע לאיומים. אהבה היא יחס מודע למבטלי איומים המסייעים להמשיך ולשרוד. רוב הגורמים בסביבה מאיימים לפיכך אנחנו שונאים אותם כשאנחנו מודעים להם. על פי אמרת חז''ל: מרבה דעת מרבה מכאוב, ניתן לומר: מרבה דעת מרבה לשנוא. בשביל לא לשנוא באופן טבעי צריך התיחסות פילוסופית לסביבה. והתיחסות כזאת נדירה אפילו אצל פילוסופים אמתיים שלא לדבר על מורים לפילוסופיה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, כי ברב חכמה - רב כעס. ויוסיף דעת-יוסיף מכאוב |
|||
|
|||
(קוהלת, א, י''ח). 'דעת' זה הבסיס לתקשורת אמת. כמו ''והאדם ידע את חוה...''. ככל שמתגברת המודעות - עולות הדרישות. לא מצפים מתינוק, שמודעותו בחיתולים, מה שמצפים מבוגר. גם ככל שעולה המודעות - עולה פוטנציאל הכאב על מה שלא תקין. החיובי הוא שככל שעולה המודעות - גדלה היכולת להביא לתיקון מה שאינו תקין ואז במקום לבכות על מה שרע - פועלים לעשות טוב. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נסים: אכן ניתן לתקן עם עליית הדעת, אך מהו תיקון? |
|||
|
|||
ניטרול האיומים והשמדתם, בתחום הפרטי, בתחום הקבוצתי ובתחום הלאומי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חושך לא מגרשים במקלות. |
|||
|
|||
את החושך יש לגרש ע''י תוספת אור. זה נכון שלפעמים נאלצים להילחם, אבל רק אחרי שהארנו מספיק חזק וממוקד עד כדי יכולת להבחין בין אויב לאוהב. לעתים קרובות יש בלבול בנושא זה והאבחנה מיטשטשת כי הדעת מבולבלת. הדעת היא גם היכולת להבדיל בין טוב לרע. אשר על כן האכילה ''מעץ הדעת טוב ורע'' היא השורש והמקור לכל הצרות מאז ועד בכלל, כי טוב ורע מעורבים עד שלא ניתן להבחין בין טוב לרע. אכן, יש צורך, בדרך כלל, במלחמה פנימית לא קלה לברר אצלי בנפש פנימה מה טוב ומה רע. רק לאחר שעשיתי זאת, מבלי לעשות לעצמי הנחות של היתפסות לדעות מקובלות או לכאלה שנוח לי איתן - רק אז אפשר להתחיל להתמודד עם הרע שמחוצה לי. אז גם רוכשים את היכולת להבחין באוהב המסתתר בתוך האויב-לכאורה, ונוצרת האופציה להפוך ''אויב'' לאוהב. כל דרך אחרת, ישירה, של מלחמה ברע - רק מעמיקה את הקיטוב ואינה עשויה להביא מזור לשום מכאוב, אישי או לאומי. זו המשימה שלקחה על עצמה תנועת 'אור ישראל'. לא פשוט אבל לענ''ד אין דרך אחרת להצליח. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר ישעיהו: כמובן שאתה צודק - היסוד הערכי במאבק |
|||
|
|||
הסלמת המלחמה הישירה ברע-מבחינתך, גורמת גם ליריב להסלים את פגיעותיו, ולסחוף אנשים נוספים למעגל העוינות. מאבקים מוסלמים אלה גורמים אצל הפרט לנסיגה לצידו הירוד והאוטומטי, הבהמי, ניתן לאמר. לכן במאבקים גדולים מדגיש כל צד את הנושא הערכי, בשביל לשמור על צלם, כאשר גם לוחמת פרע שואפת לשאת אופי של בניית סדר נכון וצודק יותר תוך מאמץ ערכי. רק הערכיות החותרת לטוב פונה לצדדים היצירתיים והבונים באדם, דבר העשוי להביא גם לתושייה, המצאתיות (שכוחה יפה במאבק), גילויי אוטונומייה וגילום ערכים גבוהים, דווקא בזמן מלחמה. יוצא שדווקא המלחמה והמאבק מאתגרים את הכורח בשמירה על הצלם. זה השומר טוב יותר - הוא כמעט תמיד המנצח, בגלל גיוס עדיף של משאבים גבוהים . הניגוד לכך, הינו הסצינה של מאבק הכל-וכל ושנאה. גילומם של מאבקים עירומים ונמוכים קיים תכופות בתגרות בריוניות בין חבורות רחוב וכנופיות אלימות. אלה מפוזרים לכל רוח על-נקלה על ידי כוח נאור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על השנאה. |
|||
|
|||
אנשים בריאים בנפשם שונאים את אויביהם הקמים עליהם. ''יפי הנפש'' טוענים ששנאה היא לא הומנית. ויש בימין כאלה הנגררים אחריהם, מן החשש להיחשב כלא הומניים. שנאה היא בריאה וטבעית, אם היא משמשת כלי להישרדות. אני רוצה לשרוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפעמים אפילו מצווה לשנוא. |
|||
|
|||
רק שצריכים בירור פנימי יסודי כדי לוודא ששונאים את מי שצריכים לשנוא ולא את מי שצריכים לאהוב. ''כל המרחם (שזה ענף של האהבה) על אכזרים - לבסוף נעשה אכזר לרחמנים'' אומרים חז''ל ולכך הכוונה. מי שאוחז בדעות הפוכות משלי - עדיין איני צריך לשונאו. את דעותיו - כן. לשנוא. אותו - לאהוב. ''הלא משנאיך ה' - אשנא; ובתקוממיך - אתקוטט'' אומר משורר התהלים ובכך מנחה אותנו לנטרל את ההרגשה האישית ביחס לאוביקט השנאה... לשנוא את מי ששונא את ה'. אויבי ישראל נקראים אויבי ה' ואותם מצווה לשנוא. יהודים שתעו או טעו - לא יצאו מגדר ''ואהבת לרעך כמוך'' ומצווה למשכם בעבותות אהבה. מצורף קישור הדן בנושא ברמה העקרונית/פוליטית. בברכה, נסים. קישורים: ימין, שמאל ומה שביניהם.: תגובה 4716 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר ישעיהו -אכן, מילה בסלע. מתחייבים זיהויים |
|||
|
|||
נכונים, בסביבה אנושית שתכופות משבשת עלינו את דעתנו: אויב וצורר עשוי לנהוג כנחש ממש, תוך הרעפת גילויי חן. דומני שערפאת, לאחר כל פיגוע קשה, נהג להרעיף גילויי רצון טוב נשגבים, וגם שטח מכל טוב החומוס והכבש לפני אינטלקטואלים ופוליטיקאים ישראלים שהתארחו אצלו. דבר זה הוא סוג של לוחמה פסיכולוגית המשבשת את הזיהוי התקין, ומונעת גיוס משאבים להשבת מלחמה. הנושא מורכב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה מר שרון. |
|||
|
|||
הבנת המונחים בהם אנו משתמשים היא מרכיב חשוב ביותר ביכולתנו לפעול מתוך שיתוף פעולה. ומכיוון שאנחנו עם אחד למרות כל חילוקי הדעות, מן הראוי שנדע למצוא את המכנה המשותף שסביבו אנו יכולים להתאחד. מציאת מכנה משותף זה יכולה להיעשות אך ורק מתוך אהבת המשותף בינינו למרות כל מה שמפריד-לכאורה. אהבה זו מכונה ''אהבת חנם'' מפני שמבחינת המופע החיצוני - אין על מה לאהוב את הזולת המתנגד לדעתי ואף פועל נגדי ונגד כל מה שאני מאמין בו. ובכ''ז היא אפשרית כאשר מצליחים להפוך את ה''אני'' ל''אין'' ולהתייחס אל הזולת כפי שהוא בשורש המשותף שלנו: בן ברית אשר, מסיבות כאלה ואחרות, חושב ופועל הפוך ממני. ''באהבת ישראל נביא את הגואל'' שבת שלום ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעלם שחור התלתלים: עודף שנאה מנטרל אותך, |
|||
|
|||
פוגע ביכולתך לפעולה יעילה ומורכבת. לכן עודף שנאה פוגע מאד בסיכוייך לשרוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש שנאת חינם - שנאה נוורוטית למשל, כאשר מנגנון |
|||
|
|||
רגשי משתבש. או משובש בתיפעולו וזיהוייו (אודות מי מושא אמיתי לשנאה, מי באמת פוגע) מצד תועמלנים רטוריים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיטת הצבא הרומי של העצמת השנאה אצל היריב |
|||
|
|||
על מנת להביסו בנקל: יוספוס פלוויוס בספרו אודות המרד הגדול כנגד הרומים, מספר שכאשר היו המחנות ערוכים זה מול זה, יצא חייל רומי, הפנה ישבנו ליהודים, והשמיע קול נפיחה. החיילים הרומים גם נהגו להחוות מחוות נאצה קשים. שיטה זאת היתה מקובלת גם על החיילים האנגלים במלחמת 100 השנים כנגד צרפת. הדבר פועל להגביר את רמת השנאה אצל היריב. כאשר כמות האדרנלין והקטקולמינים בדם עולה מאד, הרי משתבשת היכולת לפעולה יעילה ומורכבת. כך, דרושה רמה למעלה מבינונית של מוטיבציה, אך מעבר לה, ברמות שיא, משתבשת יכולת הפעולה המורכבת והאדם והקבוצה ''יוצאים'' משווי משקלם. דבר זה ידוע לכל ספורטאי באומנויות הלחימה. ניתן לראות שכאשר כדורגלנים אנגלים או גרמנים נמצאים במגרש בית של קבוצה יריבה בחו''ל והקהל משמיע שריקות וצעקות נאצה בזמן נגינת ההימנון למשל, הרי התגובה הספונטנית עשוייה להיות התגברות השנאה אצל הספורטאי כלפי ''מארחיו''. דבר זה מסוכן ביותר למשחק קבוצתי מתואם ויעיל. לכן, השחקנים באותם רגעים מתחילים לקפוץ בקלילות ולעשות תרגילי גמישות שונים, לנטרל מעצמם את ארס השנאה המשבש פעולה יעילה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס, מקבל את המלצתך, אך בתי המקדש לא חרבו |
|||
|
|||
ב 9 באב. שני האירועים קרו בתאריכים שונים. הסיפור האמיתי על קמצא ובר קמצא אינו מסתיים בהעלבת האורח אשר הוזמן ''בטעות '' לחתונה, אלא בעצם העובדה שנשלח זבח פסול לקורבן על ידי הרומאים לבית המקדש, בהמלצת בר קמצא, האחראי על הנושא השחיטה והקרבן סרב ברוב עקשותו וקנאותו לשמוע לעצה להקריב את הקרבן הפסול ולכן ראו הזאת הרומאים מעשה בגידה במלכות. הוא היה מסוג היהודים/ רבנים שקובעים לאלוהים מה טוב לו ומה טוב לנו. את קנאותם החשוכה הם תומכים בפרשנות שלהם וכופים אותה עלינו הר כגיגית. רב אחד , מימים אלה, זכה לתגובות במדור זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דרך אגב המיועד לקורבן נפסל בכוונה |
|||
|
|||
וחוץ מזה זה לא רבנים קובעים מה טוב לאלוקים אלא ממלאים את מצוותו ומצוותו לא להקריב בעל מום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס, זו בדיוק הבקורת שלי. אם פיקוח נפש דוחה שבת |
|||
|
|||
ומותר לאכול חזיר על מנת להציל חיים, הרי האלוהים, אשר אינו ניזון פיזית מהקרבן, לא היה מוטרד אילו היו מקריבים לו בעל מום. עובדה שהמחיר ששילמנו היה חורבן. אדם דתי צריך לפרש זאת כעונש מאת האלוהים, כי הרומאים הינם שליחיו, אשר כילה בנו את כל זעמו ועברתו בגלל שלא סמכנו עליו שיבין את מצוקתנו. אין לדעתי שום הצדקה למות למען קידוש השם. הרי תמיד ניתן, לאחר שהמאכלת הוסרה, לחזור לעבודת השם. מוות על קידוש השם, משמעותו התאבדות אשר אסורה ביהדות! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נראה לי שמישהו חשב שזו תהיה התוצאה החרבת |
|||
|
|||
בית המקדש לדבריך בית המקדש נחרב בגלל שלא הקרבנו את הקורבן בעל המום אני דוקא חושבת שהסיבה היא עצם העלבה וכל השאר רק הדרך למיצוי הדין איתנו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כאשר נמנעים מהחלטה מטעמי ענווה, גם לא |
|||
|
|||
מגנים על החלש מפני החזק מאותו ''טעם'' עצמו... מנהיג חייב להחליט ובטח אם הוא מנהיג רוחני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפי דעתי מנהיג אינו רשאי להימנע מקבלת החלטה |
|||
|
|||
מטעמי ענווה כי ההחלטה היא לא אישית כלפיו אלא היא מכווונת לכל נתיניו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישעיהו מסכים איתך אך מנהיג שלא יתלה על פרשנות של |
|||
|
|||
כתבי הקודש וידבר כאילו השם מדבר מגרונו. כל מנהיגי ישראל, בכל היהסטוריה שלנו (ולא רק שלנו) שגו, טעו והטעו ואת המחיר תמיד משלמים אנשים פשוטים כמונו. עלינו לזכור, כולנו בצלם אלוהים נבראנו, אין אדם שיותר חשוב, יותר חכם, יותר קדוש מאשר אני , אתה ואת. כל אדם המתלהם, קובע בשם השם לאן ללכת וכיצד להתנהג - אני קורא עליו תגר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: במחילה, אתה צודק ,אבל..ראה את אשר כתבתי שם. |
|||
|
|||
בית המקדש זה סיפור אחר. נא ראה את אשר כתבתי תחת הכותרת אליך ולאיריס. בברכה. נ.ב. ברמה הטיעונית אתה צודק בעניין הפיקוח נפש,הנימה בה העלית את הטיעונים שלך היתה ממש נוגעת ללב (בכנות). אבל בסביבת בית המקדש ''פלטרין של מלך'' היו חוקים אחרים. עוד נדבר על זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאיריס, את צודקת. שם הייתה בעיה אחרת: |
|||
|
|||
לא העזו להחליט. בערך כמו בימינו: רב שמנסה לומר דברים ברורים - מותקף מיד מכל הכיוונים... אז עדיף לא לומר או לומר דברים שיקצרו מחיאות כפיים... חז''ל קובעים שם כי ''ענוותנותו של... החריבה את ביתינו...''. היה עניו מכדי להחליט בבחינת: מי אני שאקבע משהו... על כל פתרון שהוצע הגיב ב- יאמרו כך וכך... להגיע לאהבה - צריכים מאמץ מודע. לשנוא - זה טבעי. הרי הזולת מאיים עליו בעצם מציאותו אז מה יותר טבעי מלשנוא?! העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו כי תפקיד האדם לשלוט בכל מה שטבעי אצלו; זהו ''מותר האדם מן הבהמה''. יש אנשים שמעדיפים לזרום עם הטבע של עצמם. במיידי - זה יותר קל ויותר כיף. מכאן, כנראה, צמח המושג ''בוהמה''... שבת שלום ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים - תפסיק להתלות על חז''ל. חשוב עצמאי !!! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן, תודה על העצה. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס: זה יסוד חשוב ביהדות הלואי ויבינו את זה כולם |
|||
|
|||
כל הכבוד לדברייך.וכמו שהפניתי אלייך ולראובן במאמר השני יש כאן מימד אחר. השתלשלות העיניינים שהחלה עם שנאת חינם. ואני לא מאמין שהוא לא ידע לאן יגיעו הדברים כי כבר אמרו חז''ל :''אין שנאה כשנאת הדת''. אם אנחנו מנתחים את העניין מבחינה בסיסית (פונדמנטליסטית בלע''ז) הרי שבר קמצא ''ראה אדום'' והדם עלה לו לראש. כשאנשים כאלו לא ''רואים את הנולד'' הרי שהתוצאות הם בלתי הפיכות. כשהגלגל כבר צובר תאוצה ...אי אפשר לעצור. רבי זכריה בן אבקילס ראה את כל העסק כבר מדרדר במדרון התלול ועם ישראל כבר עבר,לדעתו, את נקודת האל-חזור. וכמו שכתב נסים כאן,ברוב ענותנותו אמר :''מי אני שאחליט?'' . יותר מזה,הוא יכל לגשת לחכמי הסנהדרין ולשאול לדעתם,אבל גם זה היה גורם לבושות ,אז עדיף שלא יהיה. והוא נקט בשיטה האומרת: מצות האל''. בלי חוכמות,בלי קונצים,בלי היתירים. כדי לעשות ''הוראות שעה'' צריך נביא כמו אליהו הנביא..ולא היה. ובכל זאת,אנחנו מצרים על החלטתו זו. איך אומרים:''ה' יעזור''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאיריס ולראובן: עיינו במקורות ואולי אפשר אחרת? |
|||
|
|||
אדון ראובן גרפיט היקר. נוכחתי לראות,לקרוא ולדעת שיש לך תסמונת ההר כגיגית.: (: קרי: תסמונת הכפייה הדתית. אתה פשוט כל כך מסובך עם זה עד אשר הרחקת לסיפור שקרה לפני 1934 שנה והשלכת ממנו לרבנים של היום. למה לא? הרי אתה יודע לקרוא ולכתוב עברית. גרדת איזשהוא דף ממסכת גיטין שמתחיל בדף נה: (עמוד ב') ונגמר ב דף נו. (עמוד א') ואתה מבסוט חאלאאאס! אבל, הרגע והט אזניך וראה בעניך בראיה יותר קרובה ומבינה. הגמרא אומרת שם: ''ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילס החריבה את ביתנו ושרפה את מקדשנו''. וודאי זכור לך. אתה יודע,ראובן,כמה שנים התחבטתי בבעיה הזאת? הרי כאן מדובר ב''כבוד המלכות'' במקורות שלנו גם מצאנו ''הוראות שעה'' למיניהן. אז למה,לא הואיל בטובו רבי זכריה לפסוק על ''הוראת שעה'' שלום המלכות'' כבוד המלכות'' השד יודע איזה היתר ...העיקר שהעסק ימשיך.. אבל,במכלול התנאים של קיום בית המקדש קיים גם עניין שלמות המזבח, שלמות המבנה ודיוק המערכות. לדוגמא, שהמזבח היה צריך להיות כל כך מושלם עד שבזויותיו צריכה היתה להיות כזו פינה ''שלא תחגור הציפורן'' כלומר,שכמו שבודקים סכין של שחיטה עם הציפורן להרגיש פגמים וסדקים כן היה הדין לזויות המזבח.חייב שיהיה חלק,לא פגום וללא דופי. את המרצפות (הבלאטות) של רצפת המקדש (שהיו משיש) לא היו מתקנים אלא היו מחליפים שהרי ''אין עניות במקום עשירות''. עניות זה להטליא ולתקן עשירות היא להחליף או לבנות חדש. בעניין הקרבן, הגמרא גם העלתה את האפשרות שאכן דברו עם רבי זכריה שיתיר את הקרבן והוא ענה:''יאמרו בעלי מומין קריבין על גבי המזבח''. שאלו אותו, אולי להרוג את השליח עם העגל בעל המום (שלא יילך וילשין) אמר רבי זכריה:''יאמרו מטיל מום בקדשים ייהרג'',כלומר שייכתב בספרי ההסטוריה וההלכה שבזמן הבית השני הרגו מישהו שהטיל מום בקדשים והרי אין כזו הלכה. ועיין שם רש''י שאומר: ענוותנותו של רבי זכריה החריבה וכו' ''כלומר, סבלנותו של זה שלא הרגו לזה''. מה שהבנתי,בינתיים מכל העסק שבית המקדש הוא הכור האטומי הרוחני (או דומה לו) של עם ישראל. שם לא עושים פשרות, קומבינות,שלום המלכות וכו'. אם שם,במקדש כבר צריך לעשות פשרות, והגע בעצמך שזה היה כבר לקראת שנת 68-69 לקראת החורבן ממש, אז כבר לא כדאי כל העסק. אם אי אפשר להחזיק רמה ראויה לשמה. בהשאלה: אם חדר הניתוחים לא יכול להיות סטרילי,או בכור האטומי ישנה דליפה ) שייחרב המקדש, ושייבנה חדש. ואז נדע את ערכו. נדמה לי שזו בערך היתה כוונת הגמרא. בברכה. מוטקה. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי