  
  
  
|
 |
|
||
  איריס, מקבל את המלצתך, אך בתי המקדש לא חרבו |
|||
|
|||
ב 9 באב. שני האירועים קרו בתאריכים שונים. הסיפור האמיתי על קמצא ובר קמצא אינו מסתיים בהעלבת האורח אשר הוזמן ''בטעות '' לחתונה, אלא בעצם העובדה שנשלח זבח פסול לקורבן על ידי הרומאים לבית המקדש, בהמלצת בר קמצא, האחראי על הנושא השחיטה והקרבן סרב ברוב עקשותו וקנאותו לשמוע לעצה להקריב את הקרבן הפסול ולכן ראו הזאת הרומאים מעשה בגידה במלכות. הוא היה מסוג היהודים/ רבנים שקובעים לאלוהים מה טוב לו ומה טוב לנו. את קנאותם החשוכה הם תומכים בפרשנות שלהם וכופים אותה עלינו הר כגיגית. רב אחד , מימים אלה, זכה לתגובות במדור זה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| דרך אגב המיועד לקורבן נפסל בכוונה |
|||
|
|||
וחוץ מזה זה לא רבנים קובעים מה טוב לאלוקים אלא ממלאים את מצוותו ומצוותו לא להקריב בעל מום | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס, זו בדיוק הבקורת שלי. אם פיקוח נפש דוחה שבת |
|||
|
|||
ומותר לאכול חזיר על מנת להציל חיים, הרי האלוהים, אשר אינו ניזון פיזית מהקרבן, לא היה מוטרד אילו היו מקריבים לו בעל מום. עובדה שהמחיר ששילמנו היה חורבן. אדם דתי צריך לפרש זאת כעונש מאת האלוהים, כי הרומאים הינם שליחיו, אשר כילה בנו את כל זעמו ועברתו בגלל שלא סמכנו עליו שיבין את מצוקתנו. אין לדעתי שום הצדקה למות למען קידוש השם. הרי תמיד ניתן, לאחר שהמאכלת הוסרה, לחזור לעבודת השם. מוות על קידוש השם, משמעותו התאבדות אשר אסורה ביהדות! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נראה לי שמישהו חשב שזו תהיה התוצאה החרבת |
|||
|
|||
בית המקדש לדבריך בית המקדש נחרב בגלל שלא הקרבנו את הקורבן בעל המום אני דוקא חושבת שהסיבה היא עצם העלבה וכל השאר רק הדרך למיצוי הדין איתנו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כאשר נמנעים מהחלטה מטעמי ענווה, גם לא |
|||
|
|||
מגנים על החלש מפני החזק מאותו ''טעם'' עצמו... מנהיג חייב להחליט ובטח אם הוא מנהיג רוחני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפי דעתי מנהיג אינו רשאי להימנע מקבלת החלטה |
|||
|
|||
מטעמי ענווה כי ההחלטה היא לא אישית כלפיו אלא היא מכווונת לכל נתיניו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישעיהו מסכים איתך אך מנהיג שלא יתלה על פרשנות של |
|||
|
|||
כתבי הקודש וידבר כאילו השם מדבר מגרונו. כל מנהיגי ישראל, בכל היהסטוריה שלנו (ולא רק שלנו) שגו, טעו והטעו ואת המחיר תמיד משלמים אנשים פשוטים כמונו. עלינו לזכור, כולנו בצלם אלוהים נבראנו, אין אדם שיותר חשוב, יותר חכם, יותר קדוש מאשר אני , אתה ואת. כל אדם המתלהם, קובע בשם השם לאן ללכת וכיצד להתנהג - אני קורא עליו תגר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן: במחילה, אתה צודק ,אבל..ראה את אשר כתבתי שם. |
|||
|
|||
בית המקדש זה סיפור אחר. נא ראה את אשר כתבתי תחת הכותרת אליך ולאיריס. בברכה. נ.ב. ברמה הטיעונית אתה צודק בעניין הפיקוח נפש,הנימה בה העלית את הטיעונים שלך היתה ממש נוגעת ללב (בכנות). אבל בסביבת בית המקדש ''פלטרין של מלך'' היו חוקים אחרים. עוד נדבר על זה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאיריס, את צודקת. שם הייתה בעיה אחרת: |
|||
|
|||
לא העזו להחליט. בערך כמו בימינו: רב שמנסה לומר דברים ברורים - מותקף מיד מכל הכיוונים... אז עדיף לא לומר או לומר דברים שיקצרו מחיאות כפיים... חז''ל קובעים שם כי ''ענוותנותו של... החריבה את ביתינו...''. היה עניו מכדי להחליט בבחינת: מי אני שאקבע משהו... על כל פתרון שהוצע הגיב ב- יאמרו כך וכך... להגיע לאהבה - צריכים מאמץ מודע. לשנוא - זה טבעי. הרי הזולת מאיים עליו בעצם מציאותו אז מה יותר טבעי מלשנוא?! העניין הוא שהתורה מלמדת אותנו כי תפקיד האדם לשלוט בכל מה שטבעי אצלו; זהו ''מותר האדם מן הבהמה''. יש אנשים שמעדיפים לזרום עם הטבע של עצמם. במיידי - זה יותר קל ויותר כיף. מכאן, כנראה, צמח המושג ''בוהמה''... שבת שלום ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסים - תפסיק להתלות על חז''ל. חשוב עצמאי !!! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראובן, תודה על העצה. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס: זה יסוד חשוב ביהדות הלואי ויבינו את זה כולם |
|||
|
|||
כל הכבוד לדברייך.וכמו שהפניתי אלייך ולראובן במאמר השני יש כאן מימד אחר. השתלשלות העיניינים שהחלה עם שנאת חינם. ואני לא מאמין שהוא לא ידע לאן יגיעו הדברים כי כבר אמרו חז''ל :''אין שנאה כשנאת הדת''. אם אנחנו מנתחים את העניין מבחינה בסיסית (פונדמנטליסטית בלע''ז) הרי שבר קמצא ''ראה אדום'' והדם עלה לו לראש. כשאנשים כאלו לא ''רואים את הנולד'' הרי שהתוצאות הם בלתי הפיכות. כשהגלגל כבר צובר תאוצה ...אי אפשר לעצור. רבי זכריה בן אבקילס ראה את כל העסק כבר מדרדר במדרון התלול ועם ישראל כבר עבר,לדעתו, את נקודת האל-חזור. וכמו שכתב נסים כאן,ברוב ענותנותו אמר :''מי אני שאחליט?'' . יותר מזה,הוא יכל לגשת לחכמי הסנהדרין ולשאול לדעתם,אבל גם זה היה גורם לבושות ,אז עדיף שלא יהיה. והוא נקט בשיטה האומרת: מצות האל''. בלי חוכמות,בלי קונצים,בלי היתירים. כדי לעשות ''הוראות שעה'' צריך נביא כמו אליהו הנביא..ולא היה. ובכל זאת,אנחנו מצרים על החלטתו זו. איך אומרים:''ה' יעזור''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאיריס ולראובן: עיינו במקורות ואולי אפשר אחרת? |
|||
|
|||
אדון ראובן גרפיט היקר. נוכחתי לראות,לקרוא ולדעת שיש לך תסמונת ההר כגיגית.: (: קרי: תסמונת הכפייה הדתית. אתה פשוט כל כך מסובך עם זה עד אשר הרחקת לסיפור שקרה לפני 1934 שנה והשלכת ממנו לרבנים של היום. למה לא? הרי אתה יודע לקרוא ולכתוב עברית. גרדת איזשהוא דף ממסכת גיטין שמתחיל בדף נה: (עמוד ב') ונגמר ב דף נו. (עמוד א') ואתה מבסוט חאלאאאס! אבל, הרגע והט אזניך וראה בעניך בראיה יותר קרובה ומבינה. הגמרא אומרת שם: ''ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילס החריבה את ביתנו ושרפה את מקדשנו''. וודאי זכור לך. אתה יודע,ראובן,כמה שנים התחבטתי בבעיה הזאת? הרי כאן מדובר ב''כבוד המלכות'' במקורות שלנו גם מצאנו ''הוראות שעה'' למיניהן. אז למה,לא הואיל בטובו רבי זכריה לפסוק על ''הוראת שעה'' שלום המלכות'' כבוד המלכות'' השד יודע איזה היתר ...העיקר שהעסק ימשיך.. אבל,במכלול התנאים של קיום בית המקדש קיים גם עניין שלמות המזבח, שלמות המבנה ודיוק המערכות. לדוגמא, שהמזבח היה צריך להיות כל כך מושלם עד שבזויותיו צריכה היתה להיות כזו פינה ''שלא תחגור הציפורן'' כלומר,שכמו שבודקים סכין של שחיטה עם הציפורן להרגיש פגמים וסדקים כן היה הדין לזויות המזבח.חייב שיהיה חלק,לא פגום וללא דופי. את המרצפות (הבלאטות) של רצפת המקדש (שהיו משיש) לא היו מתקנים אלא היו מחליפים שהרי ''אין עניות במקום עשירות''. עניות זה להטליא ולתקן עשירות היא להחליף או לבנות חדש. בעניין הקרבן, הגמרא גם העלתה את האפשרות שאכן דברו עם רבי זכריה שיתיר את הקרבן והוא ענה:''יאמרו בעלי מומין קריבין על גבי המזבח''. שאלו אותו, אולי להרוג את השליח עם העגל בעל המום (שלא יילך וילשין) אמר רבי זכריה:''יאמרו מטיל מום בקדשים ייהרג'',כלומר שייכתב בספרי ההסטוריה וההלכה שבזמן הבית השני הרגו מישהו שהטיל מום בקדשים והרי אין כזו הלכה. ועיין שם רש''י שאומר: ענוותנותו של רבי זכריה החריבה וכו' ''כלומר, סבלנותו של זה שלא הרגו לזה''. מה שהבנתי,בינתיים מכל העסק שבית המקדש הוא הכור האטומי הרוחני (או דומה לו) של עם ישראל. שם לא עושים פשרות, קומבינות,שלום המלכות וכו'. אם שם,במקדש כבר צריך לעשות פשרות, והגע בעצמך שזה היה כבר לקראת שנת 68-69 לקראת החורבן ממש, אז כבר לא כדאי כל העסק. אם אי אפשר להחזיק רמה ראויה לשמה. בהשאלה: אם חדר הניתוחים לא יכול להיות סטרילי,או בכור האטומי ישנה דליפה ) שייחרב המקדש, ושייבנה חדש. ואז נדע את ערכו. נדמה לי שזו בערך היתה כוונת הגמרא. בברכה. מוטקה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי