פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
השאננים לציון בספרות הישראלית (חלק א')
יוסף אורן (יום חמישי, 16/07/2009 שעה 8:00)


השאננים לציון בספרות הישראלית (חלק א')

יוסף אורן



על הייחוד של השפה העברית יכולה להעיד העובדה הבאה: קיימות בה ארבע אותיות-שימוש (הן מוכרות כאותיות בכל''מ) ולפעמים יכולה ההחלפה של אות אחת באחרת לשנות לחלוטין מובן של מילה במשפט. כאשר פתח הנביא עמוס, שפעל בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, את הנבואה בפרק ו' במילים הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן..., הבהירה אות-השימוש ב', שהוצמדה בתקבולת מושלמת ל''ציון'' וגם ל''הר-שומרון'', כי ''השאננות'' היא אורח-חיים עכשוויסטי-הדוניסטי, שהאליטות השלטוניות בשתי המלכויות שהתפלגו מממלכת בית-דויד מתמכרות לו. אף שהפילוג לשתי מלכויות החליש אותן וסכנה מאיימת עליהן, אין האליטות עוסקות בהיערכות מול האיום על קיומן (ו''הרעש'' אכן הפתיע את שתי המלכויות כעבור שנתיים, כפי שנכתב בפתח קובץ הנבואות של עמוס), אלא דבקוֹת ב''שאננות'', באשליה שהשקט (וזה המובן של המילה ''שאננות'') מובטח למדינותיהן ולכן הן, האליטות, יכולות להמשיך ב''דולצ'ה ויטה'' שלהן. לא כזה הוא מובן המילה ''שאננות'' בכותרת מסה זו, שבה הוחלפה אות-השימוש ב' באות-השימוש ל'. ועקב כך ניתן מובן אחר למילה ''שאננות'' בצירוף המילים ''השאננים לציון''.

השאננים בספרות הישראלית, שבפעילותם הספרותית-פוליטית תעסוק המסה, לא יואשמו בהמשך באדישות למצבה הקשה של המדינה וגם לא באסקפיזם אנוכיי-הדוניסטי, אלא דווקא בהתערבות החורגת מתחום הבקיאות שלהם ובניסיון לגייס דעת קהל שתלחץ על האליטה השלטונית להתנהג באופן דפיטיסטי ולקבל החלטות מדיניות וביטחוניות שעלולות להחמיר את מצבה הקשה בלאו-הכי של המדינה. המובן של המילה ''שאננות'' בכותרת המסה היא לכן אדישות כלפי הנחת היסוד של הציונות, שארץ-ישראל בשלמותה היא הנחלה הלאומית של העם היהודי, וגם הסתייגות ממאמציה של המדינה בכל שנות קיומה לדבוק בהנחה זו ולהגשים אותה בכל מעשיה.

ההתחפרות של הסופרים בהשקפתם זו וההתעקשות שלהם לדבוק בה גם אחרי שהעובדות בתולדות הסכסוך חוזרות ומוכיחות להם שאי-אפשר ליישם את פתרונותיהם ל''סכסוך'', והם רק מחלישים את מעמדה של המדינה בדעת הקהל בעולם ומקשיחים את מדינות-ערב בעמדת הסירוב המסורתית שלהן להצעות השלום של מדינת-ישראל – ההתחפרות הזו של סופרי ''מחנה השלום'' מצדיקה להגדיר אותם כשאננים לגורל ציון.

מאחר ונעשה כאן שימוש בלשון רבים, יצדק הקורא אם ישאל את השאלות הבאות: מאימתי התחילה תופעת השאננות לציון בקרב הסופרים? מהו מספרם של האוחזים בשאננות לציון בין סופרינו? מי מבין הסופרים העברים נמנה עם השאננים לציון? כיצד הם פועלים, כיחידים או כקבוצה מאורגנת? באלו יצירות ביטאו את שאננותם לציון? ואם אינם דבקים בהנחה שהארץ בשלמותה היא הנחלה הלאומית של העם היהודי, איך הם משערים יהיה מעמדה של הארץ בסיום ''הסכסוך'', ביום שבו יושג השלום? האם גיבשו סופרי השאננות לציון פתרון בר-יישום לשאלת הבעלות על הארץ, שיהיה מקובל על עמנו? והאם קיים סיכוי שהפתרון שלהם יהיה מקובל גם על הערבים?


אבותינו וכל האחרים

מכל השאלות קל להשיב על השאלות האינפורמטיביות, ולפיכך נתחיל בהן. כבר בסיום מלחמת 1948 הופיעו יצירות בודדות שביטאו את עמדת השאננות לציון. מבין סופרי המשמרת הראשונה, סופרי ''דור בארץ'', התבלט אז הסופר הצעיר ס. יזהר, בסיפוריו על מלחמת תש''ח, ובעיקר בשני הנודעים מביניהם ''חִרבת-חִזעה'' ו''השבוי''. לימים הפך יזהר למורם הרעיוני (ובמידה רבה גם למאורם הספרותי) של השאננים לציון בספרות הישראלית.

הסיפור ''חרבת-חזעה'' (1949) מסתיים בשני סיומים. האחד – והוא המפורסם יותר – מבטא את המחאה המוסרית של הגיבור-המספר על מה שאירע בכפר הזה באמצעות שימוש במילה ''הכְּצעקתה'' הלקוחה מפרק בספר בראשית (י''ח-‏21) המספר על הריסת סדום החוטאת: וכשתסגור השתיקה על הכל, ואיש לא יפר את הדממה, ותהא זו הומה חרש במה שמעבר לשתיקה – ייצא אז אלוהים ויירד אל הבקעה לשוטט ולראות הכצעקתה. בסיום הזה ביטא הגיבור-המספר את אכזבתו מעצמו על כך שלא התקומם נגד המעשים שנעשו לערביי הכפר, אלא חנק בחובו את צעקת המחאה שביקשה להתפרץ מתוכו. שוב ושוב חזר על המילים ''כל קרבי צעקו'', אך לא היה אמיץ-לב דיו לאפשר לצעקתו להישמע. שני עמודים קודם לכן מופיע הסיום האחר של הסיפור, ומהבחינה הרעיונית הוא גם החשוב מבין שני הסיומים. וזה המשפט העיקרי בו: קולוניזאטורים, צעקו קרבי. שקר, צעקו קרבַי. חרבת-חזעה אינה שלנו. מעולם לא הקנה השְפנדאו זכות כלשהי.שני הסיומים משלימים זה את זה, כי לפניהם, לכל אורכו של הסיפור, שקד יזהר להוכיח, שמעמדם של חיילי צה''ל בכפר הזה איננו משתווה למעמדם של תושביו, מאחר והעימות הוא בין כובשים, שהם זרים שפלשו למקום לא-להם, לבין נכבשים, שרק להם הזכות להיות במקום הזה. לחידוד המסקנה הזו, המקנה יתרון לכפריים על פני החיילים, נקט יזהר באמצעי רטורי שכיח. הוא זרע במרחב הטקסט מספר פעמים את צמד המילים ''ארג דורות'', כדי לציין את השורשים העמוקים המחברים את הכפריים למקום ואת העתיקוּת של זכויותיהם על הנחלות בחרבת-חזעה. באמצעות שכפול צמד המילים ''ארג דורות'' הבליט את הכובשים כפולשים שאין להם שום זכויות בכפר הזה, פולשים שבאו לנשל את איכרי המקום מאדמתם בכוח השפנדאו, שהיה כלי-נשק התקני והמתקדם של הצבא הנאצי וכמובן שלא היה מצוי כלל בידי לוחמי צה''ל במלחמת תש''ח. מול העומק ההיסטורי שהגניב באמצעות המילה ''דורות'' להגדרת זכויות הכפריים על אדמתם, הציב יזהר בהבלטה את הרגשת הזרוּת שמרגיש הגיבור-המספר בחרבת-חזעה, עקב אי-יכולתו לגייס לצידו שום זכויות, שיצדיקו את נוכחותו במקום ואת הנישול של תושביו.


''בלי יחוס אבות''

יתרונו של הערבי על היהודי במבחן הזכויות הלאומיות של השניים בארץ-ישראל הובלט על-ידי יזהר גם ברומאן ''ימי צקלג'' (1958), שבבדיקה ספרותית יותר מקיפה – ולא בזו הרעיונית בלבד שמתבצעת במסה הזו – הוא ספינת-הדגל לא רק ביצירתו של יזהר, אלא בסיפורת של שנות המדינה בכללה. מול הצירוף ''ארג דורות'' בסיפור ''חרבת-חזעה'', להבלטת זכויותיו של הערבי על אדמת הכפר שלו, הציב יזהר ברומאן צירוף מקביל שאין יהודי ממנו : ''יחוס אבות''. בעזרת צירוף זה ייחד אחד מלוחמי צקלג את עצמו ואת חבריו הצברים: בחורים בלי יחוס-אבות המה, רק יחוס-אב להם, וכל הקודם לעליית אבא – חשכה, עד ימי דוד המלך (עמ' 556). במשפט הזה הכריז יזהר שהוא מכיר, כמובן, בזיקה גנטית למולידו (''יחוס-אב''), אך מתכחש להרגשת זיקה לשושלת היהודית (''יחוס-אבות'') ולמורשתה, כולל אותו חלק במורשת הקובע, שלעם היהודי זכויות בלעדיות ונצחיות על ארץ-ישראל בשלמותה. חולשתו-חרפתו של הגיבור היזהרי מתבטאת בכך, שמול הזכות המוכחת מדורות על הארץ של הערבי, יכול הצבר היהודי לגייס לצידו זכות בת דור אחד בלבד, והוא הדור של אביו הביולוגי.

ואכן, כאשר חזר יזהר לפרסם, אחרי כשלושים שנות הימנעות מפירסום יצירותיו, שב וביטא את סירובו להכיר בזכויות הבלעדיות של העם היהודי בארץ-ישראל השלמה באופן מתומצת יותר אך לא פחות חד-משמעי. ההתבטאות המפורשת ביותר נאמרה מפי הגיבור-המספר ברומאן ''מלקומיה יפהפיה'' (1998): מעולם לא היתה כאן אף מולדת לאף עם אחד... ותמיד היתה זו ארץ ותמיד היו עליה עמים, כל עם בשעתו (עמ' 108). ולכן הוסיף עוד, שגם העליות של היהודים לארץ בעידן הציוני לא הוצדקו על-ידי זכויות שהיו להם עליה: כמה שאנחנו זרים כאן. כמה שלא רוצים אותנו בארץ הזאת. וגם היא עצמה, הארץ, לא רוצה בנו. ואנחנו איננו אלא רק עוד חבורת פולשים אחת שנדחקה לכאן לאחרונה, אחרי כל אין-קץ הפולשים בני הפולשים לדורותיהם שהלכו כל הזמן ובאו הנה בזה אחר זה גל אחרי גל לרשת ארץ לא להם (עמ' 177).

ועל-פי ההתבטאות הזו צריך לפרש את הרשימה הכאילו-תמימה שבה פירט יזהר ברומאן ''צלהבים'' (1993) את העמים שהארץ היתה בבעלותם במהלך ההיסטוריה: אבותינו והפלישתים והביזנטים והערבים כולם. ועל פלישת ''אבותינו'' בעידן הציוני הוסיף ואמר שהיא היתה הרסנית מכולם לערבים, כי הם באו להפריח בהפרחה הציונית המתקדמת את השממה המפגרת. ההתנסחות הזו היא אירונית, כי היא מגיבה על טענתה הקבועה (וגם המוכחת) של הציונות, שהגשמתה בארץ-ישראל הפריחה את הארץ והצעידה את הישוב הערבי הדל שישב בה ישיבת קבע מהנחשלות של האוריינט לקידמה של אירופה.

ובה-בעת הגיבה ההתנסחות הזו באירוניה גם כלפי ההשערה החזונית שהשמיע הרצל בספרו האוטופי ''אלטנוילנד'' (1902), שאותה שתל דווקא בפיו של ערבי מנכבדי הארץ. כאשר נשאל אותו נכבד: כלום לא נהרסו ממעמדם תושבי ארץ-ישראל הקודמים בשל הגירת היהודים?... כלום אי אתם רואים בהם (ביהודים) זרים שפרצו לגבולכם? ענה: לכולנו היה הדבר לברכה. - - - אדם שלא נטל ממך כלום אלא בא ונותן לך משהו – כלום ליסטים יהא בעיניך? היהודים העשירו אותנו ומדוע נתרעם עליהם?.


המושפעים מיזהר

בסיפוריו על מלחמת תש''ח קבע יזהר לבאים אחריו את הכללים לכתיבת יצירה ברוח השאננות לציון. הוא העלים את העובדות, שעל ריקען התרחשו האירועים שתיאר בסיפוריו, הוא העתיק אירועים משולי ההתרחשויות במלחמת 1948 למרכז העלילות, הוא שפט אותם באמות-מידה מוסריות מוחלטות וסיכם במסקנה שאליה חתר: האשמת לוחמי תש''ח בהתנהגות בלתי-מוסרית, בעשיית פשעי מלחמה נגד אזרחים ובנישול תושביה הערבים של הארץ מאדמותיהם (ראה המסה ''מלחמת תש''ח בסיפורת הישראלית'' בספרי ''שבבים'', 1981). בכך הניח עדות יהודית מרשיעה, שעל סילופיה הסתמכו הפלסטינים כעבור שנים – ואחרי מלחמות כושלות נוספות שהתאגיד של מדינות-ערב יזם בשמם נגד מדינת-ישראל – כאשר בדו את מיתוס ''הנַכְּבּה'' הכוזב כמשקל נגד ל''שואה'', שבעובדותיה המחרידות אין להטיל ספק.

על ההשפעה שהיתה לעמדת השאננות לציון של יזהר על סופרים צעירים ממנו, אפשר להיווכח מרשימה מקבילה של בעלי זכויות על הארץ ששילב מאיר שלו ב''רומן רוסי'' (1988). מאחר ולא ברור מתי בדיוק בשנות ההינזרות מהדפסת ספריו כתב יזהר את ''צלהבים'', שנדפס חמש שנים אחרי הופעת ''רומן רוסי'', צריך להניח שלא היתה כאן העתקה של הרעיון על-ידי הסופר הצעיר מהספר של הסופר המבוגר, אלא התעברות מקבילה של רעיון במוחם של סופרים שהשקפותיהם זהות. וזו הרשימה של מאיר שלו: כנענים, תורכמנים, נחליאלים, יהודים, רומאים, עיזי-בר, ערבים, חתולי-ביצות, ילדים גרמנים, פרות דמשקאיות וחיילים אנגלים נאבקו להטביע עקבות בנשיית הרגבים המתפוררים (עמ' 286).

ניתן לשער שמאיר שלו האמין, שעל-ידי הכללת היהודים, ברשימת חסרי-הזכויות הבלעדיות על הארץ, עם בעלי-חיים, ולא רק עם כובשים ופולשים אנושיים, הפגין חוש-הומור מפותח. אך אין ספק שהיתה לו מטרה נוספת, כאשר שילב את היהודים ברשימת הבעלים המתחלפים של ארץ-ישראל במהלך ההיסטוריה : ללעוג לאמונת מחדשיה של ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל, ששאבו את זכותם להקים את הישובים החדשים ביהודה ובשומרון אחרי מלחמת ששת-הימים מההבטחה שניתנה לאבות האומה (''יחוס האבות'' שלהם), שהבעלות המלאה והבלעדית על ארץ-ישראל תישמר לנצח לצאצאי העם היהודי.

דוגמא יותר ודאית להשפעת מורשת השאננות לציון של ס. יזהר על סופרי המשמרות המאוחרות מוכחת מהעובדה, שאת טענת הנישול המופרכת, שהעלה יזהר בסיפור ''חרבת-חזעה'' (1949), כדי שתייסר את מצפוננו ותעיב לדורות על שמחת העצמאות שלנו, אימצו הסופרים המאוחרים כעובדה היסטורית וביססו עליה את ספריהם. ולכן להשפעת השאננות לציון, ההשקפה שיזהר הניח את אדניה בספרות הישראלית, ולטענת הנישול שהפריח לאוויר, כדי שתכתים את צחור דגלנו בזיכרון הדורות הבאים שלנו, צריך לקשור את העלילות של הכותבים הבאים : את ''מול היערות'' (1968) של א. ב. יהושע, את ''עשו'' (1991) של מאיר שלו ואת ''אחוזת דג'אני'' (2008) של אלון חילו.

יוסף אורן הוא חוקר, מבקר ומרצה לספרות. זכה ב''פרס היצירה'' מטעם ראש-הממשלה ופעמיים ב''פרס הביקורת'' ע''ש ברנשטיין.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


השאנן לציון
דוד סיון (יום חמישי, 16/07/2009 שעה 9:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מותר לבן אדם לעסוק בביקורת ספרות, אלא שזה לא עושה אותו מומחה במה שמותר או אסור לסופרים. מצד שני אם לסופרים אסור הרי שלאף אחד אסור להביע עמדות פוליטיות ולעסוק ''בהתערבות החורגת מתחום הבקיאות של[ו] ובנסיון לגייס דעת קהל שתלחץ על האליטה השלטונית להתנהג באופן'' שמכשיל את מטרות הציונות.

האיסור הזה כולל גם סופר שהוא מבקר ספרות כמו יוסף אורן, השאנן לציון.

-----

אבל בהתייחסות יותר רחבה לגישתו של השאנן לציון צריך להדגיש שהוא מבקש לאסור על בני אדם את מה שנחשב מאד לגיטימי במשטר דמוקרטי: כל אחד רשאי וצריך לנצל את מעמדו המקצועי-ציבורי כדי לקדם את עמדותיו ודעותיו הפוליטיות.

גישתו של השאנן לציון שגויה משום שאין בינה ובין המציאות דבר. התנועה הציונית לא קבעה מעולם באופן חד משמעי הגדרה גיאוגרפית חד משמעית מהי הנחלה הלאומית ומהי ארץ ישראל. בכל נקודת זמן מאז קמה התנועה היו בתוכה חילוקי דעות בהקשר הזה.
_new_ הוספת תגובה



היכן הוא כתב שלסופרים הוא אסור?
סתם אחד (יום שישי, 17/07/2009 שעה 18:54)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל מרגע שהביעו עמדות פוליטיות נכון להצביע עליהן ולפרשן. וזה מה שאורן עושה.

התנועה הציונית לא קבעה גבולות מדיניים כי היא לא יכלה לקבוע. מצד אחד לא יכלה לוותר על מה שנכבש ע''י ערבים ומנגד לא שללה סיפוח שטחים מארץ ישראל אם ייווצר מצב שישראל תוכל לבצע זאת. מבחינת ההגדרה הגיאוגרפית נדמה לי שכמעו אין ויכוח (''שתי גדות לירדן'' ומפת התנחלות השבטים). מבחינה פוליטית החלקים בציונות שעדיין חלמו על 'עבר הירדן' זנחו את החלום כבר בשנות ה-‏50 (ה''חירות'' וימינה וה'שומר הצעיר' / מפ''ם ושמאלה).

חילוקי דיעות פנימיים לא מנעו הגדרה דה-פאקטו של גבולות. כיבושי 1948 התקבלו ע''י רוב המפלגות הציוניות להוציא קומוניסטים. כיבושי 1967 לא התקבלו ע''י השמאל הקשה. מפא''י / העבודה בתחילת הדרך תמכה בסיפוח כחצי מהשטחים לישראל במקרה של פתרון פוליטי (''תוכנית אלון'' ואחרים). הימין הקשה היה בעד סיפוח השטחים. הימין והשמאל נפגשו באמצע - סיפוח גושי התנחלויות תמורת מסירת חלק מחולות חלוצה. השמאל הקשה גדל על חשבון השמאל המתון. הימין הקשה נותר בגודלו וממתין לראות איך קונספציית אוסלו ושלוחותיה כושלות שוב אל תוך בעירת טרור גדולה. הפלסטינים רוצים לסחוט מישראל תמיד עוד קצת מתוך עמדה שלא חשובה מדינה פלסטינית כמו שחשוב למוטט את ישראל.

הסכסוך כעת הוא לא תיאורטי של הגדרת גבולות, אלא סירובם של הפלסטינים מכל הזרמים לקבל את ישראל כמדינת העם היהודי. לכן לא חשוב מה כותב אורן ומה אומר סיון אלא חשוב מה עושים הפלסטינים. והפלסטינים לא משחקים לידיים של השניים.

עורך פורום
_new_ הוספת תגובה



ע.צופיה (יום חמישי, 16/07/2009 שעה 18:36) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. מאין שואב המחבר את ''הנחת היסוד של הציונות'' בדבר שלמותה של ארץ ישראל:?
ב.מי שמתנגד להתערבות פוליטית של סופרים תוך ניצול מעמדם שהתנגד גם להתערבות של מבקרי ספרות.
ג.לגבי ס. יזהר. לאור הניתוח הספרותי , המענין, של אורן, נשאלת השאלה ,מדוע ,לאור דעותיו, יזהר השתתף כלוחם במלחמת השיחרור? ובעצם,לפי הניתוח של אורן, המשיך לחיות פה בארץ שהוא מטיל ספק בצדקת ישיבתו בה?
היה כדאי, מר אורן,שבצמוד לניתוח הספרותי שלך היית מביא, בקצרה, את הביאוגרפיה של ס.יזהר ומשפחתו, אולי בזה היינו מקבלים תשובות טובות יותר מאשר ניגוח פוליטי במסוואה של בקורת ספרותית.
_new_ הוספת תגובה



למה הם ממשיכים לחיות פה?
סתם אחד (יום שישי, 17/07/2009 שעה 17:19)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את השאלה הזאת אתה צריך לשאול גם את
יוסלנהו
ולמעשה את כל השמאל הקיצוני
עם 4 אימהות חורגות בצלם
וכל אירגוני חופש הפרט והחידקל

ההנחה שלי היא שהם מתפרנסים מזה יפה מאוד
_new_ הוספת תגובה



למה הם ממשיכים לחיות פה?
ע.צופיה (יום שישי, 17/07/2009 שעה 18:16)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יוסלנהו הוא פלשתינאי שחי ,כנראה, בחו''ל.
לשמאל הקיצוני, כמו לימין הקיצוני ולליצני המאה ה-‏17 עם אמא טאליבן ואמא מרעיבה יש זכות מלאה לחיות פה.
אני תוהה, ברמה האישית, כיצד ס.יזהר שילב את חייו בארץ שהוא מגנה את בסיס קיומה.
_new_ הוספת תגובה



אני חושב שעמדת מחבר המאמר לא מתארת את עמדתו של ס. יזהר!
דוד סיון (יום שישי, 17/07/2009 שעה 18:55)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אני חושב שעמדת מחבר המאמר לא מתארת את עמדתו של ס. יזהר!
ע.צופיה (יום שישי, 17/07/2009 שעה 20:00)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יתכן.
אך אנו מגיבים על הנאמר במאמר.וזה באמת נראה קטוע וחסר בגלל חוסר ברקע על האיש ובבדיקה עמוקה יותר של דעותיו.
_new_ הוספת תגובה



למה הם ממשיכים לחיות פה?
סתם אחד (יום שישי, 17/07/2009 שעה 19:13)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את השאלה הזאת אתה יכול להפנות לחצי מהשמאל שמשמאל לעבודה.

ס. יזהר היה בתוך תבנית נוף מולדתו, ההתיישבות העובדת, שהתנדבה ותרמה הרבה בתחילת המדינה.הוא נלחם ב-‏1948 כמו אורי אבנרי ואחרים מתוך אמונה שנבקעה וחילחלה אט אט לתוכם. אבל שינוי בראיית עולם פוליטית לא מחייבת התנתקות ובריחה החוצה. רוב האנשים האלה שומרים את דיעותיהם לעצמם וממשיכים בחייהם. קשה לשנות אורח חיים וקשרים למקום רק בשל דיעה חריגה. ס. יזהר הרצה ב-‏30 השנים האחרונות לחייו על תפיסתו הפוליטית בעיקר מאז פרש מן הכנסת וזה לא הפריע לו בכלל. הוא הרגיש חיה-פוליטית, סלבריטי שמוזמן מחמת הכבוד להופיע בערבי קריאה ולאחר מכן בערבי דיעה.
לכן השאלה הרטורית למה לא ירד מן הארץ אינה במקום.

משקיף הפורום
_new_ הוספת תגובה



למה הם ממשיכים לחיות פה?
ע.צופיה (יום שישי, 17/07/2009 שעה 20:08)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש הבדל ,לטעמי, בין אבנרי לביןיזהר מ''חרבת חזעה''. אבנרי של שנות ה-‏50 מחפש צדק. צדק של זכויות אדם וצדק של זכויות אזרח. הוא מעולם לא טען שהמדינה לא שלנו. אך לטעמו צריך לעשות צדק עם הפליטים שנמלטו מהארץ.
אם יזהר גורס בחירבת חזעה כי אנו פולשים ועלינו להחזיר את נזיד פלישתנו, הרי אין מקומנו פה.
אני אישית חושב שאי אפשר לחיות בשלמות עם מסקנה כזו,בטח ובטח לא להקים משפחה ושושלת.
השמאל אינו גורס כס. יזהר בספרו זה. לכן נשאלת השאלה, מיהו ומהו ס.יזהר האמיתי?
_new_ הוספת תגובה



למה הם ממשיכים לחיות פה?
סתם אחד (שבת, 18/07/2009 שעה 11:12)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צופיה,

אם לא נתייחס לחשד סביר, שאבנרי מקבל שלמונים מאוייבי ישראל,

כאדם שהשתתף במלחמת השחרור, ואולי נאלץ לחסל מספר תוקפים שרצו לחסל את המדינה היהודית,
כשעודנה באיבה,

יש לו ייסורי מצפון כלפי הפלסטינים...
_new_ הוספת תגובה



חוכמולוגיה!
דוד סיון (שבת, 18/07/2009 שעה 11:22)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
סתם אחד (שבת, 18/07/2009 שעה 19:34)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חוכמולוגיה!
מאחר ואני מכיר את א.א. מעט באופן אישי ויודע שהוא חולה במחלת החריצות , הרי שהוא ממשיך לייצר כמות גדולה של מילים , גם כעת בקשישותו .
לברנש הזה היה חינוך ויימרי בין 2 מלחמות אירופיות גדולות . על המוח שלו מודפסת תבנית מדינית שאינה קיימת היום . רובה תערובת של פסבדו-הומניזם , אנטי-אימפריאליזם , רומנטיקה אירופית פסבדו-אוריאנטאלית , בוז מוסווה לאוסט-יודן , והבנה לקוייה של ההתפתחות האנושית בשמונים ושש השנים שבהן הוא חי .
כשהוא נולד חיו בארץ ישראל 600.000 ערבים שצאצאיהם מונים היום כנראה 8 מיליון .
באותו זמן חיו בעולם 16 מיליון יהודים והיום רק 13 מיליון .
בכל העולם חיו אז 2 מיליארד אנשים והיום 6.7 מיליארד .
ההודים היו 250 מיליון והיום 1.3 מיליארד .
עדיין חיו אז מעל מיליון אריות באפריקה והיום רק 200.000 .
מתרחשת ממש ברגעים אלה הכחדה רחבת היקף שמאז פגע אסטרואיד באתר צ'וקסלוב בחצי האי יוקטאן שבמקסיקו , לא היה אירוע כמוהו על כדור הארץ .

כל אלה ואירועים נוספים לא השפיעו על א.א. לשינוי בהשקפת עולמו .
מבחינה אנטרופולוגית הוא דינוזאור . לא טיראנזואורוס אולי Stegosaurus אוכל צמחים .
יש לו שינאה פאתולוגית כלפי החרדים וכלפי הישגיהם במדיניות הפנים-ישראלית . למרות מאמציו הפוליטיים הישגיהם רבים משלו . זה אחד הדברים שאוכלים אותו יום-יום .

אריה עירן .
אני מאחל שבוע טוב לכל בית ישראל .
_new_ הוספת תגובה



אתה כמו אבנרי טוב בתעמולה ותוויות
דוד סיון (שבת, 18/07/2009 שעה 20:55)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אתה כמו אבנרי טוב בתעמולה ותוויות
סתם אחד (שבת, 18/07/2009 שעה 21:07)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תודה רבה מר סיון . אתה הראשון שכותב שאני ברמה של אבנרי . תמיד חשבתי שהוא הרבה יותר מוכשר ממני .
_new_ הוספת תגובה



אתה כמו אבנרי טוב בתעמולה ותוויות
דוד סיון (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 6:46)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה קושר לעצמך כתרים.
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
ע.צופיה (שבת, 18/07/2009 שעה 21:20)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרבה מספרים אתה זורק ,כמו קוסם שעולה הרבה תנועות ובסך הכל מחביא כדור ביד.
אין שום משמעות למספרים האלה, ולגבי אורי אבנרי,אולי הכרת ויזואלית את האיש,אך בהחלט לא הכרת אותו ממש.
יתכן שיש לו שנאה פתולוגית לחרדים, אך שים לב! לחרדים יש שנאה פלתולוגית לכל יהודי שהוא לא חרד ב ד י ו ק כמוהם.
כלומר גם לחרדים אחרים יש להם שנאה פתולוגית. לכן אל תתפלא ששנאה כזו מביאה תגובה די קיצונית.
זה נכון שיש מאובנות מסוימת בדעותיו.אך קשה כל הזמן להתחדש, בגיל מסוים נעצרים ומתחילים להתאבן.
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
סתם אחד (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 5:43)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ע. ידידי , אתה אומר שאני זורק הרבה מספרים .

אלה רק חלק מהמספרים הנוספים שקיימים .
למספרים האלה יש משמעות עצומה . ההבדל בין חיים ומוות טמון בהם . אי הבנה שמספרי האוכלוסין העצומים הם הדבר המעצב את סוף המאה העשרים והתחלת המאה הנוכחית , הם הכשל המרכזי !
רציחתם של ששה מיליון יהודים ''זה רק מספר'' ?
המספר הזה מבטא את המוטיב המרכזי של היהודים למאות שנים !

הגידול המיספרי העצום של אוכלוסיית העולם הוא ביטוי טכני של השמדה המונית של צמחיה , בעלי חיים , עופות , חרקים , ויצורי הים . זה ביטוי טכני של הפצת צמחי ה מאכל של האדם במקום צמחיה אחרת מאלפי סוגים . של הפצת חיות משק האדם במקום אלפי חיות אחרות . של התרוקנות האוקיאנוסים מסוגי דגים ואף יונקים ימיים .
ההתפתחות התעשייתית שמלווה ומאפשרת את הגידול המספרי העצום , היא הגורם מספר אחד לאבדן הדרגתי של קרחונים והתפשטות המדבר הגדול צפונה ודרומה .
המספרים של גידול האוכלוסין הם ביטוי לנדידת תושבי אפריקה ומזרח אסיה לאירופה . הם ביטוי לנדידת דרום-אמריקאים לצפונה . של התפשטות סין לתוך טיבט ושל ה ניאו-קולוניאליזם הסיני באפריקה ! הם הסיבה לעצירת הנילוס ולמהומות מזון במצרים .

המספרים הללו הם הביטוי של התעצמות הפלסטינים ככל שהיהודים התשרשו בארץ ישראל .

אין משמעות למספרים הללו ?
תפתח את העינים ע. ידידי .
המספרים הללו ודומיהם , הם מרכז ההתרחשות העולמית !

אריה עירן .
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
ע.צופיה (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 7:56)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא הבנת כלל את דבריי.
מספרים הם נתון שממנו ,יחד עם נתונים אחרים, להסיק מסקנות או לקבוע עמדות.
הצגת מספרים בלבד אין לה משמעות.
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
סתם אחד (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 17:47)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני אומר שאבנרי ורבים אחרים צריכים להסיק מסקנות מהנתונים הללו . אנו מזכירים את אבנרי והוא לדעתי לא הסיק מסקנות מנתונים אלה .
לדעתי הנתונים הללו מרמזים על אסון נרחב בכדור הארץ . תנודות אקלים ושיפורים בטכנולוגיה של ייצור מזון איפשרו את ההתרחבות האוכלוסייתית . לדעתי הגענו לנקודה שבה הגידול הזה משווע למזון וצרכים אחרים . זה גורם לנדידה שנמצאת רק בראשיתה , של אוכלוסיה מהדרום לצפון . אנחנו ''צפון'' .
הדרום מביא איתו דפוסי התנהגות שאנם מתחשבים הרבה בתרבות הצפון . בינתיים המספרים מצטברים החיכוך כבר קיים וללא בלימה של דרומיים אנו צפויים למלחמות .
הערבים הם ''דרומיים'' וכשהם מצויידים באמונה המוסלמית , אנחנו בצרות .

כמו שאמר פלוני ''קטרי רכבת מסוכנים . צריך להרוג אותם כשהם קטנים'' אבל אבנרי וידידיו חושבים שצריך לתת להם קרקע .

אריה עירן .
את פלסטין יש לחסל .
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
סתם אחד (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 18:58)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כשזה יתחיל לזוז
וזה יתחיל לזוז יום אחד כי המזון בעולם מתמעט
מאתים וחמישים מליון ערבים
ויותר מכך מוסלמים
ינועו לכיוון שלנו
הרבה לפני שהם
יציפו את אירופה
_new_ הוספת תגובה



אריה עירן אומר
סתם אחד (יום שני, 20/07/2009 שעה 5:52)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הערבים מטומטמים אך לא אידיוטים .
ארץ ישראל הקטנטנה עם 6000 קמ''ר שטח חקלאי אינה יעד מתאים . גם מים אין כאן . כבר היום יש 50 מיליון מוסלמים באירופה ולא בישראל .
מצפון מערב אפריקה התנועה היא לדרום אירופה .
למצרים אין יעד אינסנקטיבי להגירה ולאור מהומות הלחם שהיו לא מזמן , אני מעריך שמהומות דמים יחזרו בעתיד .
מהחלקים שממזרח לפרת והחידקל התנועה תהייה צפונה ישירות . זה ממזרח להרי אורל והבעיה תהייה גם רוסית .
אתמול התבטא אחד מגאוני הטלוויזיה ירון-קירשי על המעצמות העתידיות החדשות סין ובמיוחד הודו . זו דוגמא לחוסר מודעות .
אבדן הקרחונים במהלך מאה זו משמעה חוסר קרחונים בהימלאיה . כלומר הגנגס , הבראמפוטרה , היאנג-צה והנהר הצהוב שימעיטו את זרימתם מאד .

ההבדל בין מה שאני כותב ובין הכותב שמעלי הוא פעוט .
הוא כותב את דעתו על העובדות בהתאם להשקפתו .
אני כותב את השקפתי בגלל העובדות .

אריה עירן .
_new_ הוספת תגובה



הערות למגיבים על מאמרי
סתם אחד (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 15:49) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית, אני מבקש את סליחת המגיבים על כך שעד כה לא השתתפתי בוויכוח שעורר מאמרי ''השאננים לציון''. רק היום הצלחתי לקבל את ההדרכה איך לשלב תגובה בפורם. ועקב האיחור, ארכז את ההערות שלי לתגובות שנאספו עד כה :
1) תשובה לדוד סיון : בשום מקום במאמרי לא הצעתי לאסור על מישהו להביע את השקפותיו ולמנוע ממישהו לנסות להשפיע על אחרים באמצעות הבעתן. ובוודאי שלא שללתי זכות זו מסופרים. אשר לסופרים, הזהרתי מפני מתן אשראי מוגזם להשקפותיהם בנושאים חוץ-ספרותיים, נושאים שבהם רובם חורגים ''מתחום הבקיאות שלהם''. הערכה ליכולת הכתיבה של הסופר אינה מצדיקה קבלה ללא ביקורת של דעותיו בנושאים קיומיים של עם ומדינה, שאצל רוב הסופרים היא ''התערבות החורגת מתחום הבקיאות שלהם''. גם החלקים הבאים של המסה יכילו ציטוטים מיצירות סופרים שיצדיקו אזהרה זו.
2) תשובה לע. צופיה : בשום מקום במאמרי לא טענתי שקבוצת הסופרים שהגדרתי כ''שאננים לגורל ציון'' אינם פטריוטים ושעקב דעותיהם עליהם לגלות מהמדינה. אני מנהל ויכוח רעיוני עם התבטאויות ביצירותיהם, שהן לגיטימיות במסגרת חופש הדיבור, אך הן מסיטות את הספרות הישראלית מהדרך היהדית-ציונית-לאומית שייחדה את הספרות העברית בכל עידניה ותקופותיה.
3) עקב החובה להוכיח בציטוטים מיצירות את השקפתם של סופרי ''השאננות לציון'', ֵהתארכה המסה ונאלצתי לחלק אותה לארבע חלקים. משום כך הצטייר החלק הראשון כאילו ס. יזהר הוא הנושא של המסה. חלק מהתגובות ביקש הרחבה בביוגרפיה של יזהר ובירור מעמיק יותר של השקפותיו. אלה הם תכנים למסה אחרת, ועד שזו תיכתב - מומלץ להגיע למדף של ס. יזהר ולקבל מכלי ראשון תשובות מוסמכות, כי עלילות סיפוריו מספרות את הביוגרפיה שלו ושל דורו ביכולות ספרותיות שאני - ובוודאי כל אוהב ספרות - מתגעגע אליהן.
4) לא הצלחתי להבין איך הוסט הדיון מהמסה שלי לאורי אבנרי, שכלל איננו מוזכר בה. במיוחד הצטערתי על העלבונות שהוטחו בו. הוא מעמיד את דעותיו לתגובה עניינית של קוראי האתר וברמה הזאת בלבד צריך להגיב עליהן.
5) בתגובתם של דוד סיון וע. צופיה סומן הכיוון שאליו צריך הוויכוח על חלקי המסה שלי לפנות והוא הבירור של השאלות: מהי הנחלה הלאומית של העם היהודי ואלו זכויות שמורות לעמנו עליה? האם הגדירה הציונות במשנותיה השונות את גבולותיה של הנחלה הלאומית הזו? והאם זכאים אנו כיום להתעקש על מימושן של זכויות אלה מעבר לגבולות של שנת 1967 - גבולות ''הקו הירוק''?
יוסף אורן - מחבר המסה ''השאננים לציון''.
_new_ הוספת תגובה



הערות למגיבים על מאמרי
ע.צופיה (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 16:09)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בפיסקה השניה של מאמרך, בהחלט הגדרת קבוצת סופרים זו שאינם פטריוטים. ה''חשש'', שלך כי בפעילותם הם עשויים להחליש את מדינת ישראל ולהגביר את עיקשותם של שכנינו-יריבינו זו בהחלט האשמת בחוסר פטריוטיות ואולי אפילו, במרומז, ביותר.

בתשובתך בסעיף 2 כתבת:''אך הן מסיטות את הספרות מהדרך היהודית-ציונית-לאומית שייחדה את הספרות העיברית בכל עידניה ותקופותיה''.
אתה מוכן ,בבקשה, להסביר מהי הדרך היהודית-ציונית-לאומית?
כיצד זה בא לידי ביטוי בספרות העברית לדורותיה?
_new_ הוספת תגובה



הערות למגיבים על מאמרי
סתם אחד (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 16:37)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יהיה עליך, ע. צופיה, להמתין לפירסום שלושת החלקים הבאים כדי להכיר את יחסי אל סופרי ''השאננות לציון'' ואת הויכוח שאני מנהל עם השקפותיהם בענייני ''המצב הישראלי'' ו''הסכסוך''.
עליך להבדיל בין טענה שאני מעלה נגדם, שהם ''מחלישים את מעמדה של המדינה בדעת הקהל בעולם ומקשיחים את מדינות-ערב בעמדת הסירוב המסורתית שלהן להצעות השלום של ישראל'' לבין האשמתם כ''לא-פטריוטים'' - שמעולם לא יצאה מפי או מעטי. לצערי, אינך מכיר בעובדה, שעל השקפתם בנושאים האמורים מבססים מנהיגים באירופה ומנהיגים במדינות ערב את עמדתם העויינת למדינת-ישראל. ואנא, אל תבקש ממני ציטוטים מהעיתונות, הנח לי לצטט מהתחום שאני בקיא בו יותר - מספריהם של סופרי השאננות לציון.
ואשר לבקשתך שאסביר במה התייחדה הספרות העברית לדורותיה כספרות יהודית-ציונית-לאומית - היה רציני, הן אינך מתכוון שאסביר זאת בתגובה לתגובתך. כתבתי שני ספרים שעוסקים בכך : ''ספרות וריבונות'' (2006) ו''צו-קריאה לספרות הישראלית'' (2009), שניהם הופיעו בהוצאת ''יחד'', ואם ההסבר הזה באמת נחוץ לך, אתה מוזמן לקרוא בהם.
_new_ הוספת תגובה



הערות למגיבים על מאמרי
ע.צופיה (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 17:39)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטענה שלך היא בדיוק האשמה ב''לא-פטריוטיזם''. איני חסיד של הפטריוטיזם כמושג עליון,אך ההגדרה שלך לגבי דעותיהם ומעשיהם (שגם לכך איני חסיד)היא בדיוק: אנטי פטריוטיזם. אני חושב שהסופרים הללו הם כן פטריוטים של המדינה,אך ,כנראה ,לא לפי השקפת עולמך.
איני אוהב הגדרות מליציות שאי אפשר לעמוד מאחוריהם. אם ההסבר להגדרה ''יהודית-ציונית-לאומית''מצריך קריאת 2 ספרים אז,כנראה, זו באמת מליציה-סתמית.
_new_ הוספת תגובה



אתה לא אומר אסור אבל זו כוונתך
דוד סיון (יום ראשון, 19/07/2009 שעה 16:55)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הטענות העיקריות שלך כלפי הסופרים הן:

1. מביעים דעות החורגות מתחום התמחותם.
2. מנסים לגייס דעת קהל לדאוג שהממשלה תנהג באופן דפטיסטי.
3. פועלים לקבלת החלטות מדיניות וביטחוניות שעלולות להחמיר את מצבה הקשה של המדינה.
4. ''ההתחפרות של הסופרים בהשקפתם זו וההתעקשות שלהם לדבוק בה גם אחרי שהעובדות בתולדות הסכסוך חוזרות ומוכיחות להם שאי-אפשר ליישם את פתרונותיהם ל''סכסוך'', והם רק מחלישים את מעמדה של המדינה בדעת הקהל בעולם...''
5. הם אדישים ''... כלפי הנחת היסוד של הציונות, [[שארץ-ישראל בשלמותה היא הנחלה הלאומית של העם היהודי]],...''

על כל אלה אני טוען:
א. חוץ מהראשונה כל הטענות האלה (ואחרות) הן בעצם הנחות-אקסיומות. הרי אין במסה שלך דבר שמראה יותר מזה; אין במסה שום אסמכתא שהתוצאות שאתה מייחס לעמדות הסופרים כפי שהן מופיעות בספריהם.

ב. אינך מנהל ויכוח רעיוני אלא טוען שדעותיהם שליליות או דפטיסטיות בלי כל אסמכתא.

ג. המסה שלך היא בעצם נסיון לשרת מטרה פוליטית. היא מזכירה תעמולה בגלל שחסרים הנימוקים. בכך אתה חורג הרבה מעבר לתחום התמחותך (מבקר וסופר על פי הצהרתך).

ד. החריגה שלך הכי בולטת בסעיף 5 על הנחת היסוד של הציונות.

ה. כתבת כתב אישום אבל בניגוד לכתב אישום מהסוג המקובל אינך מנמק.

ו. בהחלפת מספר מילים ואותיות אפשר להשתמש בכתב האישום הזה ''נגדך''.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי