פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
רע גלוי ורע נעלם
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 07/01/2004 שעה 22:20)


רע גלוי ורע נעלם

נסים ישעיהו




הגענו לפרשה האחרונה בספר בראשית ומן הראוי לערוך סיכום קצר. אמנם מדובר בספר הראשון מבין חמשה חומשי תורה אבל דוקא משום כך, בו רמוז הכל בבחינת 'נעוץ סופָן בתחילָתָן'.

הרמב''ן ומפרשים נוספים מגלים לנו כי סיפורי האבות הובאו בהרחבה כזאת כי הם מקפלים בתוכם את ההיסטוריה של בניהם – שלנו, מאז ועד בכלל; פרשת ויחי המסכמת את ספר בראשית כולו, היא אם כן הסיכום התמציתי והשלם ביותר של כל ההיסטוריה שלנו.
(בראשית מז): כח וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:
לאחר כל השנים הקשות שעברו על יעקב אבינו, שנים שאותן הגדיר הוא עצמו במלים:
ט (...) יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי (...).
לאחר כל השנים הללו, סוף סוף טוב לו. שבע עשרה שנים, כמנין 'טוב' הוא חי טוב וכעת הזמן לערוך סיכום כי
כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת (...)
וכמו שאומר רש''י במקום אחר, ואם לא עכשיו – אימתי?

את הסיכום עורך יעקב אבינו בדרך של ברכות לבניו; הברכות מתייחסות למהלך החיים הגלוי של כל אחד מבניו ומתוך כך רומזות להיסטוריה העתידית. אנחנו נתרכז כאן בכמה מרכיבים מתוך הברכות, שהרי להקיף הכל אי אפשר, וננסה למצוא את מה שאומר לנו יעקב אבינו ממרחק של כאלפים וחמש מאות שנה.

זה עתה סיים ישראל לברך את נכדיו, מנשה ואפרים בני יוסף, ועתה הוא מדבר עם יוסף אישית:
כא וַיּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הִנֵּה אָנכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹקִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבתֵיכֶם: ומיד הוא מוסיף לו מתנה:
כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:
זהו מעמד מיוחד בו ישראל מתייחד עם יוסף לבדו.

לסמוך על הבורא יתברך

עד עתה יעקב-ישראל הוא צדיק הדור, המנהיג הרוחני גם אם לא המנהיג הגשמי; במעמד זה שבינו ובין יוסף לבדם, הוא מעביר את התפקיד הזה ליוסף אשר ימלא את מקומו לאחר הסתלקותו.

מיד אחר כך בא ההמשך בברכות לכל אחד מן האחים, כולל יוסף, ובברכה המשותפת לכולם:
(בראשית מח): א וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶל-בָּנָיו וַיּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:


אנחנו נתרכז בדברים הקצרים שאמר ישראל ליוסף.

ישראל מודיע ליוסף כי יומו קרוב ונותן הנחיות להמשך. דבר ראשון:
וְהָיָה אֱלֹקִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבתֵיכֶם:
כעת כולם נמצאים בארץ מצרים; אמנם לא משועבדים עדיין אבל בהחלט לא בארצם שלהם. הם עלולים להרגיש אורחים בלתי רצויים ולנסות לשוב אל הארץ המובטחת. צעד כזה הנו טבעי אבל בלתי רצוי בעליל, שהרי קיימת הגזירה:
(בראשית טו): יג וַיּאמֶר לְאַבְרָם יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
כל ניסיון לדחוק את הקץ נדון לכישלון וטומן בחובו סכנות קשות לעם ישראל, אז רצוי להמנע מכך. מצד שני, אם לא ינסו לעלות לארץ, הרי בהתמשך הגלות עלולים להתפס לתחושה שאין סיכוי לקיום הבטחת הגאולה שלאחר השיעבוד. משהו בסגנון:
(מדרש רבה): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם – קיים בהם, וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: – לא קיים בהם.
ואז עלולה להתפתח תנועה של חיקוי התרבות המצרית; יתחילו לכנות עצמם 'מצרים בני דת יעקב' ובכך יפרידו עצמם, חלילה, מן הבורא יתברך ויתבוללו ח''ו.

כדי למנוע תהליכים אלו אומר ישראל ליוסף: וְהָיָה אֱלֹקִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבתֵיכֶם: כדאי הוא הקב''ה שתסמכו עליו.

בחרבי ובקשתי

וכאן באה המתנה המיוחדת של ישראל ליוסף:
כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:
מה זה שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ?

יוסף כבר קיבל בארץ נחלה כפולה בכך ששני בניו, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי: (פרק מח, ה) כלומר, כל אחד מהם מקבל נחלה בארץ כאילו היה אחד משנים עשר השבטים ואפשר לומר כי לכך מתכוון ישראל, שכבר נתן ליוסף חלק עודף ביחס לאחיו, ושכם פירושו 'חלק'. אבל זה לא מסביר את המשך הפסוק: אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: גם קריאת המלה רומזת לעיר שכם שהרי ה-ש' בשווא.

ואמנם חז''ל מבהירים שמדובר בעיר שכם ורש''י מביא את דבריהם בקיצור כדרכו:
(רש''י): שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:
ומתי מתקיימת ההבטחה? לאחר שכבשו את הארץ בימי יהושע – נכדו של יוסף, כתוב:
(בראשית מז): לב וְאֶת- עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (...)
הנה כי כן, גם חלק וגם העיר שכם באותה מלה. עכשיו נותר לברר מה זה
אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:
או בלשון חז''ל:
וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר (תהלים מד, ז) כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:
ואכן, את המלים בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי תירגם אונקלוס בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי: או בתרגום חוזר לעברית, בתפילתי ובבקשתי.

אבל כמובן, אין מקרא יוצא מידי פשוטו ויעקב אכן השתתף במלחמה שניהלו שמעון ולוי בשכם:
(רש''י): כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן.


תפילה = מלחמה

הכלל הוא שכאשר יש כמה פירושים לביטוי אחד, יש קשר פנימי בין הפירושים השונים והם חושפים רבדים שונים של אותו רעיון המובע בביטוי שאותו מפרשים.

בזוהר ובחסידות משווים בין תפילה למלחמה כי בעת התפלה נלחם האדם עם נטיותיו הטבעיות כדי להתגבר עליהן וליצור את החיבור עם בורא העולם ומנהיגו. מכאן שיש למצוא הקבלה בין כלי המלחמה לבין מצבים שונים של האדם בעת התפילה.

חרב וקשת הם כלי מלחמה, וההבדל ביניהן הוא בטווח הפעולה; החרב יעילה נגד אויב מזוהה הנמצא בקירבה פיזית מיידית, בעוד הקשת נועדה לפגוע באויב רחוק שלא ניתן להגיע אליו עם חרב. גם לא תמיד מזהים את המקור המדויק לסכנה ואז יורים חץ בכיוון הכללי של האויב בתקוה שיפגע באויב ויבטל את הסכנה.

כאשר פונים בתפילה לקב''ה, הפונה חווה את הקשר עם בוראו ונעזר בו בהתמודדות מול המציאות המאיימת. 'תפילה' זה מלשון חיבור, קירבה מיידית אל הבורא מתוך זיהוי מדויק של הנושא המבוקש. אבל יש גם מצבים בהם האדם חש את איום המציאות אבל אינו מסוגל לזהות בודאות את שורש האיום. או אז הוא פונה אל הקב''ה בבקשת עזרה בעניינים שונים העולים בדעתו, בתקוה שבאחד מהם יימצא הפתרון המבוקש והקב''ה יסייע לו בכך שיוביל את חץ הבקשה אל המטרה הדרושה לו.

בצוואתו ליוסף אומר לו אביו את כל הנ''ל, והתורה מספרת לנו את הדברים כי הם נצחיים ומורים לנו את הדרך היום כמו אז.

צריכים לדעת שיש אויב מסתתר וחייבים להילחם גם בו ולא להסתפק במלחמה נגד האויב הגלוי. האויב הראשון שלנו מסתתר בתוכנו, הרעיון שלנו שאפשר לוותר על שכם ולהמשיך לחיות פה בארץ אבותינו. לאחר שננצח אויב זה – יתבטלו ממילא האויבים החיצוניים, גם הגלויים וגם הנעלמים.

לא לחינם הכל סובב סביב שכם. היא מסמלת שלמות שכן היא עולה בחשבון 360 שזה מעגל שלם. אסור לפרוץ אותו.

ואז יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שתי שאלות
רון בן-יעקב (יום רביעי, 07/01/2004 שעה 23:02) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1) איך מישבים בין שני חלקי הטענה?

בתחילתה כתבת ''כל נסיון לדחות את הקץ נדון לכשלון...אז רצוי להמנע מכך''. בחלקו השני כתבת ''אם לא ינסו [לדחות את הקץ] עלולים להתפס לתחושה שאין סיכוי לקיום [ההבטחה האלוהית]''.

הרי יש כאן בדיוק את משל החמור של סקוטוס, שימות ברעב משום שהוא לא יכול להחליט אם לאכול מערימת הגרעינים שמימין או משמאל. אם נסיונות ליוזמה מביאים לכישלון ואסון ידוע מראש, פיזית. לעומת זאת הסכנה היחידה שטמונה באפתיות וחוסר מעש היא אובדן האמונה. איזו אמונה תאבד? האמונה שללא שום צורך ביוזמה, איכשהו יקרה משהו חיובי.

זוהי טענה מעגלית שדורשת פיתרון פרקטי. מהו הפיתרון הזה? לשלב את שני חלקי הטענה ולפעול ביוזמה *כאילו* היא מימוש של ההבטחה.

הפיתרון הזה למעשה מבטל את תוקף הטענה והופך אותה לריקה ממשמעות. יתרה מזאת, נטילת היוזמה, על אף הידיעה הברורה שהיא מובילה לאסון וכישלון, מתבצעת על ידי בני אדם. ההחלטה אם בנקודה מסוימת ניתן להתעלם ממני אידאולוגיות ופחדים קמאים, לבצע שיקלול והערכה ולפעול, אלו פעולות שבני אנוש עושים אותם, וכל תוספת אמונית לא תועיל ולא תיגרע מעצם המעשה. תערו של אוקהאם.

2) ''בזוהר ובחסידות משווים בין תפילה למלחמה''. אלא מאי? תפילה מושווית גם למגע מיני, לאקסטזה של יחום ואורגזמה. עיין למשל בבעל שם טוב שכתב שתפילה היא זיווג עם השכינה והנענועים שבתפילה הם כמו תנועות המשגל. המטרה היא מן הסתם לגרום לכך שמעשה גופני, קטטוני, יוביל לספירה רוחנית.

עצם התפילה היא הזדווגות עם האידאה, אלא שהאדם איננו יכול סתם ''להלחם עם נטיותיו הטבעיות ולהתגבר עליהן'' כפי שכתבת, אלא להיפך. הוא איננו מסוגל לבצע את מה שהוא חושק *ללא* שיתוף מלא ובלתי פוסק של גופו ושל העולם בו הוא שרוי. גופינו לא יכול לשמש מעין סולם וויטגינשטייני שאפשר ''לזרוק'' אותו משטיפסנו להיכן שטיפסנו. עצם השימוש במושג ''חיבור'' מראה עד כמה הכל נטוע ומושרש בהוויה אחת כולית, *חומרית*.
_new_ הוספת תגובה



יועזר (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 10:37) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לי בעיה עם פירושך את כיבוש שכם. בסוף המלחמה על שכם בראשית ל''ד, אומר יעקב כך: ל ויאמר יעקוב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי.

איך אתה מיישב את הסתירה בין דבריו המפורשים של יעקב לבין הפרשנות שמרומזת, לדבריך, בדוחק (לדעתי.) ובברכת יעקב את בניו אין וא משנה מאומה מדבריו הקודמים וכך הוא אומר לבניובראשית מ''ט: ה שמעון ולוי, אחים--כלי חמס, מכרותיהם. ו בסודם אל-תבוא נפשי, בקהלם אל-תיחד כבודי: כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו-שור. ז ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה; אחלקם ביעקוב, ואפיצם בישראל. {פ}
האם מי שמתנגד כל כך לדרכם של שני בניו אלה יעמיד עצמו במלחמה כדי לתמוך במי שהוא מתנגד לדרכו? אתמהה.

(אגב, אני באופן אישי מסכים עם שמעון ולוי. על אלימות צריך להשיב במנה אחת אפיים.)
_new_ הוספת תגובה



מלחמת שכם
נסים ישעיהו (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 22:05)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אפשר לקצר תהליכים בעזרת הקישור הבא: דיון 965

ובמה שנוגע לביקורת החריפה כלפיהם בברכת יעקב, ובכן הוא מבקר את ''אפם כי עז ועברתם כי קשתה''; בעברית פשוטה הכוונה היא למניע הפנימי למעשה שלדעת יעקב אבינו אינו לשם שמים אלא מתוך תכונת הכעס שיש בהם, שעל כן גם כלפי יוסף המכונה 'שור' הם נהגו בקשיחות יתר.

לאחר שנעשה המעשה בשכם, מה רצית – שיעקב יעמוד מנגד בעת שבניו בסכנה, אפילו אם טעו לדעתו?

וחוץ מכל הנ''ל, זו לא בדיוק פרשנות שלי, הבאתי מקורות ודומני כי אין לחשוד בחז''ל שלא הבחינו בסתירה כביכול.

אגב, גם הקב''ה הסכים עם שמעון ולוי שהרי כתוב בהמשך ''ויהי חתת אלוקים על הערים אשר סביבות בני יעקב ולא רדפו אחרי בני יעקב''. נתן חתתו בלבם כי שמעון ולוי צדקו גם אם המניע היה שגוי.

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



מאויב לאוהב
רמי נוידרפר (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 19:42) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כן אני אחד מהאויבים הפנימיים, מאלה החושבים ששכם איננה שלנו. ששכם היא ערבית מזה אלף ושלוש מאות שנה. ששכם לא היתה יהודית כמעט אף פעם באלפי השנים האחרונות , שאין לנו מה לחפש בשכם חוץ מדיכוי אלים וכוחני של עם אחר.

איך אתה מצליח מא ישעיהו למצוא בכל פרשת שבוע , בכל פרק של תנ''ך , סימוכין לפוליטיקה האלימה , הקיצונית והכוחנית שאתה דוגל בה.
אפשר גם אחרת
_new_ הוספת תגובה



מאויב לאוהב
גילאון שהם (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 22:15)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1000 שנה היו ערבים בספרד, בנו מסגדים מופלאים ושלטו ביד רמה .ואף על פי כן הספרדים נלחמו בהם 500 שנה ולבסוף הקיעו אותם מארצם .
הערבים כעת מהווים כתשעה מיליון אזרחים בצרפת והאמן לי שאף עיר בה ישבו גם אלף שנה לא תהפוך לשלהם.
לך אין ולא כלום.נע ונד אתה כעלה נידף וחבל.
_new_ הוספת תגובה



השואף לשלוט בכוח בשכם
רמי נוידרפר (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 23:49)
בתשובה לגילאון שהם
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יגיע בסוף חזרה לפולין או מרוקו מוקא ונרדף
_new_ הוספת תגובה



השואף לשלוט בכוח
אגא פור (יום שישי, 09/01/2004 שעה 0:06)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם בתל אביב, יעוף חזרה לפולין או למרוקו.
_new_ הוספת תגובה



הבנת הנקרא או כתיבה לא מדוייקת.
נסים ישעיהו (יום חמישי, 08/01/2004 שעה 22:19)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תוך כדי כתיבה חשבתי שעלולה ליפול אי הבנה זו ואכן נפלה. 'אויב פנימי' בלשוננו פירושו משהו הקיים בתוך כל אחד מאתנו ברמה כזאת או אחרת; נכון שיש כאלה שאצלם זה גלוי יותר ויש שפחות גלוי, אבל זהו נושא המאמר כזכור, 'רע גלוי ורע מסתתר'.

העובדה היא שיותר קל להתמודד עם רע גלוי מאשר עם רע מסתתר, אבל כולנו מעדיפים, משום מה, את הרע המסתתר; לקראת הבחירות קוראים לזה 'הרע במיעוטו'.

הויכוח שלך רמי, הוא לא עם מה שאני חושב אלא עם מה שאתה חושב שאני חושב. אינני דוגל באלימות משום סוג ולא פעם ציינתי שהקב''ה אינו אוהב שנהרגים אנשים ולא משנה מהי דתם או צבע עורם.

בדרך שאני מצביע עליה, לא ייהרגו עוד אנשים. לא יהודים ולא אחרים.

אבל אני לא חושב שאצליח לשכנע אותך אז נעצור כאן.

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



תיקון טעות
נסים ישעיהו (שבת, 10/01/2004 שעה 19:54) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתבנו בטעות כי יעקב אבינו מדבר אלינו ממרחק כ- 2500 שנה בעוד שמדובר ביותר מ - 3500 שנה. אתכם הסליחה.

שבוע טוב ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי