  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
יש לי בעיה עם פירושך את כיבוש שכם. בסוף המלחמה על שכם בראשית ל''ד, אומר יעקב כך: ל ויאמר יעקוב אל-שמעון ואל-לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי. איך אתה מיישב את הסתירה בין דבריו המפורשים של יעקב לבין הפרשנות שמרומזת, לדבריך, בדוחק (לדעתי.) ובברכת יעקב את בניו אין וא משנה מאומה מדבריו הקודמים וכך הוא אומר לבניובראשית מ''ט: ה שמעון ולוי, אחים--כלי חמס, מכרותיהם. ו בסודם אל-תבוא נפשי, בקהלם אל-תיחד כבודי: כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו-שור. ז ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה; אחלקם ביעקוב, ואפיצם בישראל. {פ} האם מי שמתנגד כל כך לדרכם של שני בניו אלה יעמיד עצמו במלחמה כדי לתמוך במי שהוא מתנגד לדרכו? אתמהה. (אגב, אני באופן אישי מסכים עם שמעון ולוי. על אלימות צריך להשיב במנה אחת אפיים.) | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מלחמת שכם |
|||
|
|||
אפשר לקצר תהליכים בעזרת הקישור הבא: דיון 965 ובמה שנוגע לביקורת החריפה כלפיהם בברכת יעקב, ובכן הוא מבקר את ''אפם כי עז ועברתם כי קשתה''; בעברית פשוטה הכוונה היא למניע הפנימי למעשה שלדעת יעקב אבינו אינו לשם שמים אלא מתוך תכונת הכעס שיש בהם, שעל כן גם כלפי יוסף המכונה 'שור' הם נהגו בקשיחות יתר. לאחר שנעשה המעשה בשכם, מה רצית – שיעקב יעמוד מנגד בעת שבניו בסכנה, אפילו אם טעו לדעתו? וחוץ מכל הנ''ל, זו לא בדיוק פרשנות שלי, הבאתי מקורות ודומני כי אין לחשוד בחז''ל שלא הבחינו בסתירה כביכול. אגב, גם הקב''ה הסכים עם שמעון ולוי שהרי כתוב בהמשך ''ויהי חתת אלוקים על הערים אשר סביבות בני יעקב ולא רדפו אחרי בני יעקב''. נתן חתתו בלבם כי שמעון ולוי צדקו גם אם המניע היה שגוי. שבת שלום ומבורך, נסים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי