  
  
  
|
  Quo vadis, America? | |||||
| אלכסנדר מאן (יום שישי, 14/03/2003 שעה 0:38) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  בפשטות: ארה''ב כיום מייצגת ערכים נוצריים של צדק |
|||
|
|||
טיבעי כפשוטו, ללא התחכמות, ללא ריאל פוליטיק, ללא פילפול. צדק טיבעי, יושר והגינות במובן הפשוט ביותר. סאדם חוסיין הוא איש רע מאד, ויש עוד אנשים רעים המכתיבים גורל רבים. האיש אגר נשק השמדה המונית. מה פשוט מלהבין זאת? הצי האמריקני, הצבא האמריקני, המארינס, ערכי היושרה שכל קצין אמריקני חונך עליהם - אלה הם הגיבוי האמיתי לצדק כפשוטו ולמחיצת החיוך העקמומי של הרשע בכל מקום ומקום, ממש כשם שהזהב שימש בעבר גיבוי למטבע. פרט לכך, ניתוחך מעניין ומושקע ומעורר חשיבה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| החלום שלא נגמר |
|||
|
|||
מיכאל שלום, חלקים ניכרים בקרב אוכלוסיית ארה''ב מאמצים אל ליבם ערכים תרבותיים שמקורם באלמנטים יהודו-קלוויניסטיים ברורים, אשר במסגרתם יש דין ויש דיין לכל פעולה, במגרת נאראטיב ההשגחה וההבדלה הנובע מערכי הברית הישנה. זוהי גם הסיבה שהישראלים והאמריקאים ''מבינים'' במידה רבה אחד את השני ברמת הפרט והכלל; האתוס התרבותי שנובע מערכים משותפים אלו מאמין באקטיביזם שיפוטי ומיגור הרוע שפירושו רדיפת אלו שבחרו ברוע, אך לאו דווקא את שאר בני קבוצתם. אם נרד לרגע לקרקע המציאות נגלה שאחד הדברים החביבים על האתוס אמריקאי הוא אכן רדיפתו ואכיפתו של הצדק לשיטת אומה זו, לצד מערכת בונה של שכר ועונש נלווים; סרטי הוליווד בנויים כמעט כולם על מוטיב מסוג זה, למעט סרטי B או סרטים נעדרי רעיון-השגחה: איש-טוב שמתגלה בהמשך כנעבעך יוצא לאחר הפצרות רבות, ביניהן של בחורה אחת יפה לפחות, למסע חיפוש הצדק והענשתו של האיש הרע בסיפור, שנמצא כל פעם על ציר אחר לצורך העניין; במהלך העניינים עובר המגוייס לעניין הטוב שבעה מדורי גיהינום ותוך כדי כך הופך לגיבור, שרוח הקודש גם לעיתים עוזרת לו, מן השגחה בעלת שבע נשמות לפחות: הגיבור ניצל ממוות בטוח, עומד בפני אי צדק משווע, מצליח להתחמק מהשבי, נלחם נגד פורעי חוק רבים ודווקא הוא מצליח לצלוף בהם (והם לא בו) וכהנה וכהנה, לעיתים לצד עידוד מוסרי מאישה יפה, שבשלב זה הגיבור אינו ממש מתעסק עימה. בסוף הסיפור הגיבור עומד מול האיש הרע, ומעניק לו את הבחירה בין טוב לרע; לאחר שזה דחה את הצעותיו המוסריות פעם נוספת, לא רואה הגיבור ''כל ברירה אחרת'' אלא להתעמת עם דבר זה. בקומבינציות מוסרניות במיוחד האיש הרע אף ממית עצמו בשגגה, באחרות מבצע זאת הגיבור, שלאחר כמה דקות נופל בחיקה של....כן, ההיא שחיכתה לו מהדקה ה- 20 של הסרט. העולם, מסתבר, אוהב סרטים אלו כל זמן שהם על הבד או מרצדים מעל מסך הטלביזיה. הוא אוהב אותם פחות כמציאות פוליטית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס: מיתוסים וארכטיפיות של אהבה-תושיה -צדק |
|||
|
|||
אלכס היקר, כל יזמות שהיא בנוייה על רעיון התגמול. התושיה, היזמות, והיצירה הפרודוקטיבית הם מאפיין מובהק של האדם בן-מינו sui-generis . המתלווה לתנועה האנושית היוזמת היא תחושת הצדק הטיבעי. לעיתים גוברת האנטרופיה החברתית, מתרבות מגמות ביזה, והתוצאה הינה ברמת הפרט היוצר, או ברמת אליטות קובעות - תחושה וקוגניציה עתירת אקלקטיקה. לכן תוצרים תרבותיים, בפרט בתחום האמנות, תפקידם להשיב אותנו לעצמנו. אלה גורמי תרבות נוגדי-אקלקטיקה. כאלה הם יצירות אנגליות מהמאה ה- 16 וה- 17 כמו Brave new world (שיצא גם בגרסה גרוטסקית/עתידנית בספר של אלדוס האקסלי) ו-paradise lost . כזאת היא המוסיקה הגדולה של בטהובן, שבאה לנגוד, עד כמה שהדבר יצלצל תמוה, את מגמות הריאקציה האירופית שלאחר נפוליאון: זו נועדה להשיב לנו את תחושת האירגון מול האקלקטיקה, תוך האצלה אסטטית של מערך רומנטי/קוגניטיבי המובנה לתוך: אהבה, געגועים וסדר. כזאת גם היא המוסיקה של ווגנר, המנוגדת לרוח האקלקטיקה של הסוציאליסטים והאוטופוסטים והאנרכיסטים החברתיים מהמאה ה- 19 . ווגנר אף התנער מהפרספקטיביזם הרלטיביסטי של ניטשה, כשם שניטשה התנער ממנו, והעלה על נס את הלטיניות (כרמן של ביזה וכד'). רעיון הגיבור למען הצדק, כשברקע המניע - האהבה והאשה האהובה - אינו במיוחד קלויניסטי. תוכל למצוא את תאורך שהובא כאן בנימה אירונית, בדיוק בדמותו ועלילותיו ובאייקונים של ג'ורג' הקדוש. כאן מדובר בארכיטיפיות המשרתת מיתוסים של אהבה-תושיה-עילאית-צדק, כפי שהייתי מכנה אותם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תגובה לאלכס |
|||
|
|||
אלכס היקר! בניגוד ''לעקרונות חופשתי מפאצ'' מצאתי חובה להגיב על מאמרך ------------- קראתי בעניין דבריך הרהטים והמאד ''ארופאים'' עוד קראתי רעיון דומה שהעליתה בפורום אחר. אין לי ספק שדבריך,ידידי,מהווים דוגמא קלאסית של ''סינדרום סטוקהולם'' של מי ''שנשבה'' בתרבות הפוליטית-ארופאית.....אתה רואה דברים מזווית מאד גרמנית-אוהדת והם מתעוותים,לפי הז'נר הארופאי החדש של מסייה שיראק והאר שרדר..... אני מסכים שאפשר וצריך לשאול על מה ולמה מלחמה? שמא באמת אין דרך אחרת? שמא יש לעשות הכל לשמירת חיי אדם?....אך ברגע זה אין מקום לתמימות...הלווואי והדבר היה כה פשוט....לצערי עולמנו אינו מבוסס על ערכי מוסר ומה שנעשה בשם רוב תושביו : מורעל בחטא קדמון,גבהות לב,שנאות,איבות ,גזענות,אידאולגיה ורדיפת בצע .בכך אין ''הגרמנו-פרנקים החדשים'' שונים מהאמריקאים שתמול שלשום גאלו אותם מתהום הנשיה. ----------------- אתה צודק בעניין החברות-הכלכליות והאפשרות שבעירק פוסט-צאדם יעשו עסקים טובים ובאמת...הרי בלב ההתנגדות ''המוסרית'' של המגלומן הצרפתי וסנשו-שרדר,עומד ''עלבון וחשש כלכלי'' שכן צרפת וגרמניה השקיעו בעירק הון עתק ושתיהן מעונינות להמשיך קשרי מסחר ''וחילופי ידע מדעי'' עם העריץ שפתאום היה למין דרלינג ארופאי חדש...הנעבך התורן והקוז'ק הנגזל.... ------------ דבריך על חלוקה עתידה (?) של עירק מפתיעים מי שמכיר תולדות המזרח-התיכון שאחרי מלחמה ! מלחמה''ע הראשונה וריסוק האימפריה העותומנית חולק פשוטו כמשמעו בין המנצחים/ת .....ראה מפת המזה''ת ובפרט מפת קווי הסרגל של עירק ותבין....הסכמי סייקס-פיקו והסכמים מאוחרים יותר הקימו יש מאין מדינות,המליכו שיי'חים מדבריים על אזורים ללא זיקה ישירה אליהם וכיו''ב הקימו פרוטקטורטים ומנדטים...דווקא עירק היא דוגמא טובה לתעלולי מנצחים.....פייסל,גיבורים של האנגלים,רצה למלוך על דמשק ואפילו ניסה להגשים חלומו,אלא שהצרפתים לא הסכימו וכך הגיע לבגדד....נסיונות מאוחרים לחלק את עירק על בסיס קווים אתניים -נכשל,כנראה רק באופן זמני..... --------------- בעניין מפלת הרייך השלישי אין לשכוח שגרמניה לא פעלה בחלל ריק ולצורר ההיטלראי היו שותפים....איטליה,רומניה,בולגריה,הונגריה,פינלנד,יפן,צרפת/ווישי ומשתפ''ים מזנים שונים (בינהם בלטה דוויזית המתדבים הצרפתים ששרתו בוואפן-אס אס והיו מאחרוני מגיני ברלין...) כולל......עירק תחת שליטת ראשיד עלי אל כיילני..... --------------------- בעניין האו''ם (כלשון ב.ג שמום) הרי שמדובר בארגון רקוב,מושחת אינטרסנטי בו אין מידה של שוויון או צדק.כרגע, מושב המושחתים הזה,מתאים לצרכי המגלומניה הצרפתית וכך הפך להיות ''יפה''...אך מעשית? מועצת הביטחון המבוססת על חוסר שוויון- יסודה בזכויות יתר שכמה מהמיסדות נטלו לעצמן.....צרפת שהיא תת-מעצמה אינה ראויה להיות ''מחזיקת ווטו'' יותר מהודו....ראה מספר בני האדם המיוצגים במדינה ההודית ומה עוצמתה הצבאית והכלכלית של הודו כדוגמא לחוסר השוויון והעוול....האו''ם נותן לכאורה ''קול שווה'' למיקרונזיה ולארגנטינה לארה''ב ולחבר העמים.... האו''ם מנדה במתכוון ''מדינות מצורעות'' להבנת מי שמכנים ''העולם השלישי''.....הוא מונע ייצוג נאות מישראל בעוד לצרפת הממשיכה להיות קולוניאלית יש לא רק ייצוג אלא גם ווטו....והדוגמאות רבות . ----------- האו''ם-שמום לא מנע ( לצערי!) מלחמות.הוא לא מנע טבח מליונים כפועל יוצא של חלוקת הודו,לא מנע את מלחמת ישראל ערב הראשונה כולל התוצאה העגומה לה ''זכו'' הפלסתינאים.הוא לא עצר (אלא להיפך!) את מלחמת קוריאה,מלחמות הודו-סין וויאטנאם,מלחמות הודו-פקיסטן והודו מול סין,הוא לא עצר השתלטות סינית על טיבט ולא מנע את מלחמות ישראל מצרים 1956 מלחמת ששת הימים,מלחמת יום כיפור מלחמת לבנון מלחמת אירן עירק ושורה ארוכה מאד של מעשי טבח וזוועות.האו''ם לא מנע את חלוקת וויאטנם ואחר כך מחיקת דרומה, או חלוקת קוריאה,הוא לא עצר את נדוי טאיוון,לא עמד במלוא המובן אחרי הרשות הפלסתינאית,לא עצר מלחמה נוראה בתימן שבמהלכה הופצצו אזרחים תימנים בפצצות גז חרדל (מפקד להק המפציצים המצרים דאז הוא מיודענו מובארכ...) לא עצר טבח קורדים באירן עירק תורכיה וסוריה,נוצרים בסודן ועוד ועוד ועוד ולא נתן ''הכשר'' להפצצות ביוגוסלביה לשעבר,שם לא מנע את הנקוי האתני...האו''ם ''גדול'' בליקוק שיירים...למשל ''כוחות האו''ם המהוללים'' שלא הועילו לאומללים ברואנדה או בביאפרה,כוחות ''ההפרדה'' בסיני או הגולן שלא מנעו שתי מלחמות מיותרות והוא רובץ מזה 25 שנה בדרום לבנון,שם לא מנע שום דבר! לא פעולות ישראליות,לא פעילות פלסתינאית ובוודאי שלא את מעשי החיזבאללה...... ----------------- לסיכום (ודוגמאות יש למכביר) הגוף הזה חסר תועלת ממשית וככל שיתפרק -ייטב לכולם,שכן אז,אולי, יוקם גוף בינל''א חדש,שיותאם למציאות של המאה ה21 ולא ישען על אנאכרוניזם של אמצע המאה ה- 20.אגב האו''ם לא הפיל גם את..חומת ברלין ולא איחד את הגרמניות,בדיוק כפי שלא מנע פלישות סובייטיות לצ'כיה,להונגריה ולאפגניסטן.... --------------------------- מכל מקום היה טוב ונעים ''להפגש ולהותווכח'' מחדש בפאצ. כל טוב! יורם | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אומות שרחוקות מלהיות מאוחדות |
|||
|
|||
יורם ידידי הטוב, שמחתי לקרוא תשובתך זו מעל דפי פא''צ, ואני מקווה לראותך [גם] כאן בעתיד... --------------------------------- המאמר שרשמתי כאן רחוק מלהיות פשוט מבחינתי, ואולי יותר מכל מסמל את האמביוולנטיות שבי לגבי ההתרחשויות השונות בנושא הנדון. קביעתך כי אני אולי ''שבוי'' בסינדרום סטוקהולם של התרבות הגרמנית בה אני חי, מקוממת משהו, אך אני יכול להבינה; אולי הייתי צריך להביא מאמר אחר פרי עטי שדן בפרברטיות תופעת הפאציפיזם הגרמני (1), אליו אני מתנגד בכל תוקף בגין צדקנותו הברורה. רעיונו של קנצלר גרמניה בדבר ה''דרך הגרמנית'' נשמע זר ומוזר גם באוזניים אירופאיות אחרות, ממש כפי שהפגנות השלום הגרמניות ניזונות ממוטיבציות נוספות מאשר הפחד ממלחמה בלבד. הדבר החשוב שעולה בתגובתך אליי הוא נושא האומות המאוחדות ומידת סמכותו ריבונותו התיאורטית של מוסד זה. אני מסכים מראש לכל קביעה שהבאת במאמרך זה, אך יש לשיטתי לקחת בחשבון את מוסדות האו''ם ואת מועצת הביטחון כגורם מעצב תודעה בינלאומי, שהחלטותיו עדיין מהוות תמרור עבור אנשים רבים בעולם. העובדה שבוש ומימשלו גורסים כי יצאו למלחמה גם ללא אישור מועצת הביטחון מזכירה לי את עמדתו של הקנצלר הגרמני שגרס כי גרמניה לא תצא למלחמה ולא תשתתף בדבר גם אם מועצת הביטחון תחליט שזהו המעשה הנכון: בשני מקרים אלו בחרו מנהיגים פוליטיים להתעלם אפריורית מהחלטות מועצת הביטחון, ואני רואה בכך צעד בעייתי מאוד, במיוחד שהדבר נעשה במסגרת שאלת פלישה למדינה אחרת והכרזת מלחמה. לא לחינם חיפש בוש האב את קואליציית המלחמה המפורסמת משנת 91, ולא לחינם נעשתה עבודת שדה רצינית מאחורי הקלעים במסדרונות האו''ם לפני שגיבש את החלטתו לצאת למלחמה. גם במקרה זה יש לדעתי לכבד את החלטת מועצת הביטחון, או לפחות לנסות ולהשפיע על החברים בה לקבלת כוון החלטה מסויים. אני יודע שהדבר רחוק מלהיות קל, ובוודאי מצריך אמצעי שכנוע נוספים, אך הוא אפשרי. מסתבר כי מוסד מועצת הביטחון של האו''ם הולך ונהפך לבמה פרלמנטרית, עם כל היתרונות והחסרונות הקיימים בשיטה זו, ויש אולי לשקול מחדש את יחסי הכוחות שם. מכל מקום העובדות מדברות בעד עצמן: גם ג'ורג' דבל יו בוש אינו שש לעקוף את מוסדות האו''ם, ומסתבר כי עמיתו לדיעה הבריטי עומד לפני פוטש פנים מפלגתי על רקע עמדותיו שתומכות בצעדים חד צדדיים. במילים אחרות: ההצדקה והתמיכה בצעדים חד צדדיים אינם כה פשוטים הן עבור האמריקאים, והן עבור הבריטים, מסתבר. יכול מאוד להיות שיש צורך אקוטי לפרק את מוסדות האו''ם במתכונתם הנוכחית או לערוך רפורמות מרחיקות לכת, אבל המצב הנתון עכשיו וברגע זה הנו בחזקת עובדה שקשה להתעלם ממנה: יציאה למלחמה במקרה זה ללא החלטת או''ם מפורשת היא בעייה של ממש, ודומה שגם וושינגטון מיטיבה להכיר זאת. אין לי כל ספק שעמדותיהן ה''נאצלות'' של ארצות כצרפת, רוסיה או גרמניה מושפעות משיקולים אחרים לחלוטין, אולם דווקא השיחה והדיון בפרלמנט האנגלי גרם לי אישית יותר מכל להבין את הדילמה הנעוצה במהלכים אלו (2). גם עמדתה מעוררת הכבוד של האופוזיצייה השמרנית בגרמניה הינה דבר שאין לזלזל בו, אך דא עקא אין בשתי עמדות אלו כל רצון להתחכם ולעקוף את החלטת מועצת הביטחון. העובדה שהאמריקאים ספגו עד כה מפלה בשדה ניסויים זה, שהובלה על ידי יוזמה צרפתית, היתה צריכה כבר מזמן להעניש את צרפת בדרכים אמריקאיות רשמיות, ולא רק ברמת הצרכנות של האזרח הפשוט שמחרים סחורות צרפתיות. אולי על ידי כך היה מתאפס בורג נוסף במכונת האינטרסים הצרפתית. אם אוכל לסכם פעם נוספת בצורה ברורה את שעומד על הפרק, הרי שלא ברור אם יש לפרק את סדאם מנשקו בלבד, או לפרק אותו עצמו ואת שלטונו, וכנראה שכאן הדיעות חלוקות ביותר בקרב מקבלי ההחלטות במערב; החלטת האו''ם מדברת על פירוק מנשק בלבד, לצורך העניין, דמות הפקחים שאמורים לבצע מהלך זה. מובן שעבודת הפקחים אינה יכולה להתנהל ללא איום ממשי, אך לצורך יציאה למלחמה חייבת וושינגטון להוכיח לקהילייה הבינלאומית ולראשיה כי סדאם אכן מוליך את העולם שולל, ולבצע הסברה מקפת בעניין, שמשום מה במקרה זה לא היתה קיימת עד כה (3). אינני יודע אם תהיה מלחמה, אך אם תתרחש מלחמה זו לפי דוקטרינת בוש הרי שמלחמה זו והתוצאות הנלוות אליה עתידים לשיטתי להתגלות כפיקניק לא פשוט מהסיבות שציינתי במאמרי, ולכן שומא וחובה על מדינות המערב לגבש קו התנהלות ברור בשאלה זו, אשר עלולה ללא כל כוונה ספציפית לגרום למעין פריצת מלחמות נוספות ולהשתוללות הטרור. צעדים חד צדדיים ללא חזית מערבית מאוחדת וללא מקרה קאזוס-בלי ברור עלולים להתגלות כמשגה לא קל לטווח ארוך. _________________________________________________ (1) מאמר שכבר נכתב בנדון יובא לדיון בשבוע הבא (2) הדיונים הרציניים ביותר, לדעתי לפחות, נערכו בשאלה זו בפרלמנט האנגלי. אני מציע לכל מי שבידו אפשרות לקלוט את שידורי ה-BBC לעקוב אחרי דיונים אלו. (3) חוסר ההבנה והזלזול במערכת הסברה מצד המימשל האמריקאי לצעדיו אלו אינו מבשר טובות, ואולי יותר מכל מצביע על ההתנהלות החובבנית משהו שמאפיינת את צעדיו השונים של עד כה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שלום יורם. עמדתך בנושא אי רלוונטיות האו''ם |
|||
|
|||
מתארת מצב אמיתי ונכון מזה כמה עשרות שנים. האו''ם אינו רלוונטי כלל לסדר העולמי ולשמירת השלום. כל מאות המלחמות ב- 58 השנים האחרונות פרצו ללא החלטות או''ם, להוציא שתי מלחמות - מלחמת המפרץ 1991 ונדמה לי שגם המעורבות ביוגוסלביה. מעבר לכך שהאו''ם לא מנע, או לא היה מעורב במניעת מלחמות, כמו שאמרת האו''ם האיץ משברים והפריע לפתרון בעיות מדיניות. האו''ם מתקיים כריטואל מדיני טיקסי בו יש אינטרס השתתפות כלכלי-מדיני ל''מדינות הוטו'' (מסורת ארכאית עתיקה שאינה מוצדקת יותר) ומדינות העולם השלישי המקבלות פתחון פה של כבוד טיקסי מעל דוכן הנואמים בניו יורק. המשבר הנוכחי בין מדינות הצמרת באו''ם לבין ארה''ב מובילות או יובילו למשבר מבורך, בתקווה שהאירופאיות ימשיכו בהתנגדותן למדיניות האמריקאית. הפתרון העדיף בעיני הוא הקמת ''חבר הלאומים החדש'' שיובל בהקמתו ע''י ארה''ב ושיאגד בתוכו רק מדינות דמוקרטיות, שיעברו מבדקים פוליטיים-סוציאליים ע''י נבחרת בעלי מקצועות חופשיים (מדיניים, אנשי תקשורת, משפט, כלכלה, סוציולוגים וכו') של ה''חבר''. ''חבר הלאומים'' ישלוט בגופים המקצועיים שיותיר האו''ם - כמו, אונר''א, אונסקו''ם, יוניצ''ף, פא''ו וכו' מול העולם השלישי גם במידה ומדינות בו יישארו מחוץ ל''חבר''. הסיוע הכלכלי, תעשייתי, חברתי ורפואי ימשיכו כדרכם, אלא שבעצרת האו''ם בנושאים מדיניים ישבו לדיון רק המדינות הדמוקרטיות והן יקבלו את ההחלטות, ללא כל זכות ''וטו'' הצמודה למדינה כלשהיא. יצטרכו למצוא מנגנון הכרעה סביר והגיוני יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האו''ם הוא גורם אנטי-אנגלו-אמריקאי |
|||
|
|||
בארבע מאות השנים האחרונות מאז השמדת הארמדה הספרדית מתאמצות מדינות שונות לחסל את הדומיננטיות האנגלו-סקסית-אמריקאית בעולם ולתפוס את מקומה. הצרפתים אתגרו את האנגלים במלחמות נפוליון והובסו, הגרמנים את האנגלו-אמריקאים במלחמות העולם הראשונה והשניה והובסו והרוסים במלחמה הקרה והובסו. מדינות אלה יחד עם הפונדמנטליסטים המוסלמים ושאר מדינות העולם השלישי מנסות לעשות זאת היום באמצעות פעולה משולבת של טרור ודיפלומטיה דרך האו''ם. כך הפך האו''ם גורם אנטי-אמריקאי המתקיים בחסדה של ארצות הברית וזה פרדוכס בפני עצמו. לפיכך אין לחייב את ארה''ב לפעול נגד צדאם חוסיין מכוח סמכות של האו''ם, או גורם בין לאומי אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, אז מה הדבר הנכון לעשות? |
|||
|
|||
האם הגמוניה מחזיקים/רוכשים רק במלחמה? האם מלחמה נגד עיראק תתרום משהו לאמריקאים במאבק על ההגמוניה בעולם? מהנסיון ההיסטורי, של העשורים האחרונים, נדמה לי שדרך המלחמה לא הביאה יותר השגים מאשר הדרכים האחרות ואולי פחות. האם אני טועה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד: מלחמה היא דרכם של אלה המבקשים לערער |
|||
|
|||
על ההגמוניה. לפיכך מלחמתה של ארה''ב באפגניסטן וכוונתה של ארה''ב להלחם בעיקר היא מלחמת הגנה מבחינתה, כפי שמלחמת ששת הימים היתה מלחמת הגנה מבחינתנו למרות שאנחנו תקפנו.גם ארה''ב וגם אנחנו, להבדיל, היינו מוותרים על המלחמות. אבל אלה המבקשים להערער על ההגמוניה אינם מניחים לנו לעשות זאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, האם ההגמוניה חשובה? |
|||
|
|||
האם אי אפשר לשמור על הישרדות ללא הגמוניה? אני מנחש שהמפגינים הרבים נגד המלחמה בעיראק חושבים שאין צורך בהגמוניה של שום כוח/עם/תרבות. אין לי תשובה ברורה על כך אבל ברור לי שזה מעורר חלק מן הספקות שלי ביעילות ''הנצחון'' הצפוי במלחמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד: הגמוניה היא שליטה בסדר היום. כך זה גם בתחום |
|||
|
|||
העסקי. מיקרוסופט מתאמצת להשיג הגמוניה בתחום התוכנות, פופולריות לפחות, כדי לשרוד לאורך זמן.המפגינים האירופים נגד המלחמה בעירק מפגינים בעצם נגד ההגמוניה האמריקאית ודוחפים את ממשלותיהם למלחמה דיפלומטית בינתיים, בארה''ב על מנת להשיג הגמוניה בעולם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלחמת ששת הימים-היתה יזמה של נאצר. |
|||
|
|||
לפני מותו-רצה לנקום את חרפת כיס פלוג'ה,ותבוסת מצרים במבצע קדש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי: עולם ישן ופחדן אינו |
|||
|
|||
עולם חדש ואמיץ. אני מוכן לקבל את הקווים הכלליים לניתוחך, אך שומא עליך להסביר בכל זאת מהיכן נובע כוחה של הסמכות האמריקאית לכניסה לעיראק (1). במילים אחרות: אם לא האו''ם או מועצת הביטחון, אז מי כן מסמיך את האמריקאים לחולל פעולה מסוג זה? הם את עצמם? אם התשובה לשאלה זו במקרה חיובית, אזי פרק מעניין מאוד נפתח בתולדות העולם הפוסט-קומוניסטי, אשר ככל הנראה משמעותו מרחיקת הלכת היא ביטול מוסד האו''ם במתכנתו הנוכחית, לצד שינויים מרחיקי לכת במבנה נאט''ו, וזאת לאחר התפוררותה הבלתי נמנעת של ברית זו כתוצאה ממשבר זה. יש לשער כי זו תהיה גם 'חזרה כללית' לקראת שורת עימותים כלליים בין ערכי המערב לערכי האיסלם, ו/או אולי גם בין מה שמתקרא ''העולם הראשון'' ל''עולם השלישי''. במידה והשערה זו תתאמת, הרי שגם תומכי ה-Apeasement באירופה לא יוכלו להימלט מתוצאות מאבק זה, היות ובסופו של כל דבר כל מהלך אמריקאי יזקף לחובת המערב בכללותו, ובמיוחד במקרה זה. זו אולי הסיבה לאנטגוניזם הרב שמתלווה לכל דבר אמריקאי בימים אלו ביבשת אירופה: ההרגשה שאמריקה מצפצפת לחלוטין גם עליה. _________________________________ (1) הפרות החלטות מועצת הביטחון ב- 10 השנים האחרונות יכולות לשחק תפקיד נכבד בנימוק זה, אך אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה: במקרה זה על אמריקה גם לקבל את החלטות מועצת הביטחון שיפלו כאן ועכשיו. דומה כי האמריקאים מודעים לדילמה זו, ובשל כך מנסים להרוויח זמן, אך יותר מכל מעיד הדבר על החובבנות הכללית שמאפיינת את התנהלותם הנוכחית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס: ארה''ב תכנס לעיראק מכוח זכותה להגן על עצמה |
|||
|
|||
לעניין זה ראה תשובתי לעיל לדוד סיוון. שאר הניתוח שלך מקובל עלי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה מה זה |
|||
|
|||
התנשאות אירופית-לבנה-נוצרית כל התאור הזה:מין קבוצה אתנית במזרח התיכון אם ''תרבות'' נחותה משל המערב הנאור! מתי יתפשו באירופה שלא כל האומות הערביות הן מקשה אחת:הירדנים שונים מהמצרים, והאחרונים שונים מהסורים!על אלכס להבין האין חופש ביטוי בעירק כמו במערב וכאשר עיתונאי מערבי נכנס לעירק ומראייין תושבים שם עומד לידו מישהו מטעם סדאם ועל העירקי האומלל להגידאת הבלה בלה הידוע:אמריקה,שטן קטן/ גדול,ישראל,פלסטינים..בנוסף עירק היתה תחת המנדט הבריטי כך שיש להם מושג מה זה דמוקרטיה או התנהלות מערבית לצורך זה. העירקים שהכרתי בארץ ועירקים פליטים שפגשתי פה הם אנשים חרוצים,אמביציוזים שאם רק ניתן היה להם היו בשמחה בוחרים בהתנהלות מערבית! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, הרבה דילמות מעורבות בסיפור |
|||
|
|||
ראה את המאמר של Orina Fallaci in WSJ בניגוד לאירופאים ואחרים אני לא שונא את האמריקאים או אמריקה וגם אין לי אינטרסים כלכליים בעיראק כך שלכאורה קל לי יותר להחליט על כדאיות המלחמה. אבל הקצת שאני זוכר מההיסטוריה של העשורים האחרונים (וייטנאם, נפילת חומות המזרח וכו') מעלה דוקא את הסיכוי של צעדים אלטרנטיביים (לא מלחמה). ביחד עם זאת השיקול של הסכמת האו''ם לא נראה לי חשוב בכלל.קישורים: | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניתן לפרש: בכינוי ''העולם הישן '' אין כוונת זילזול, |
|||
|
|||
אלא אמירה שמדובר בגורמים אירופים השרויים בעבר מבחינת תפיסה תרבותית, ואינם מבינים את המציאות שגורמי שינועה המרכזיים הינם כיום כלכליים, ולא חברתיים-תרבותיים. הד לתפיסה הבלתי עדכנית ניתן למצוא בדבריו של מילשטיין, אודות יריבות מסורתית בין האנגלו-סקסיות ומרחבי תרבות שונים בקונטיננט. ______________________________ ברם למעשה: אל קאידה הינו אירגון ששלט על נתיבי הסמים הגדולים שעברו מפקיסטן דרך אפגניסטן והלאה. זהו אירגון משונע הון שמערך האידאולוגיה/דת הספציפי שלו משרת את אינטרסי ההון שלו. בדוח''ות שונים של ה-CIA בשנת 2000 נחשפה העובדה שגורמי הון סמים בעלי מאות מיליארדים הם העומדים כיום מאחורי התארגנויות מסועפות, חלקן אנרכיסטיות, המתנגדים לארה''ב ולכלכלה הגלובלית. עיראק ומדינות המפרץ הן מהמדינות הבודדות באיזורנו שכלכלתן אינה נישענת על כלכלת-הסם כגורם מרכזי. זאת בגלל הנפט ומחצבי טבע. סוריה, לבנון וגורמים שונים באיזורנו הינן מונעי-כלכלת הסם, האנטי אמריקניות והברבריות. עיראק של סאדם מציגה *אנומליה* של התחברות במידת מה לגורמי הון-סם-חתרנות הגלובליים, אף על פי שאין לכך כל בסיס כלכלי, בניגוד לשאר הגורמים הללו. לכן, מדובר על הפיכת עיראק עם שיחרורה לבסיס מאז'ורי של המערב החופשי כנגד החתרנות-הון-סם הגלובלית. זהו בסיס טיבעי לכך, בניגוד לסוריה, שכן כלכלתה אינה מבוססת הון-סם. לכן מדובר על *כיבוש ממושך* של עיראק, הפיכתה לבסיס קידמי למעשה כנגד ציר הרשע-הון-סם באיזור. לא על חינוך לדמוקרטיה ושאר הטפות, שכן ממילא אין לעם העיראקי כל סיבה, עקב מחצביו הטיבעיים והנפט, להתייצב מאחורי ברוני הסמים-חתרנות הגלובליים. ובישראל: בישראל יש מאבק סמוי בין גורמי כלכלת הסמים המשתלבים בכלכלה האיזורית, ובין גורמים אחרים, המוכוונים להתעצמות תעשייתית, ליצוא ושיתוף כלכלי עם מדינות אחרות, לפיתוח ההי-טק וכד'. ספקולציה שלי היא שמצנע מייצג יותר את הגורמים הרדיקלים-החדשים המתחברים ישירות או בעקיפין עם הון הסמים האיזורי. איני מדבר על התחברותו הבעייתית עם איש העסקים זאבי שנחשפה כאן, והענקת זכויות יתר. מדובר באינטרסים כלכליים רציניים יותר מאלה, הכרוכים במיצבם הכלכלי של גורמים באליטות הישראליות ובערכיהם. כך למשל, אני בספק אם היתה מוקמת גדר הפרדה אפקטיבית על ידי מצנע, שאימץ, אולי בלית ברירה את גישתו של בן אליעזר קודמו. שכן כפי שהיצביע על כך עמית מנדלסון, כשם שלא מיקשו את מעברי הסמים עם סוריה-לבנון ומצרים, כך סביר שלא היו חוסמים את נתיבי הסמים מהגדה לישראל, דבר שעוד עראפת רמז עליו בזמנו בהתייחס לדברי ביבי כשהיה ראש ממשלה, ב- 97 . דומה שהן עיקשותו והן קפדנותו בפרטים של מצנע מזכירות מעט הן את עקשנותם השרירותית של סוחרי הסם והן את השקילה הדקדקנית של כל גרם של הרואין. האיש השליט טרור ויד ברזל על מפלגתו, בין השאר אף ב''שיכנוע'' אשתו של בן אליעזר לבקר את ''עקשנות'' בעלה לא לפנות את מקומו, בסביבות אוקטובר 2002. וגם כיום קיים טרור רוחני ואחר שם המטיף למשמעת ברזל מצד חברי המפלגה, שאינו שונה ממשמעת הברזל הרווחת בקרטל סמים. רוח החיים בניגוד לטרור ורוח קרתנות-הסם במפלגת העבודה היא זו של בן אליעזר, דלייה איציק, ואפילו גורמים מסורתיים/וותיקים יותר, ברוחם של אנשים כאבא אבן, פרס ובורג. קישורים: פני החמס של כלכלת הסם: תגובה 27221 מדוע לא מוקש הגבול עם לבנון ומצריים? דברי איש הטבע והארץ עמית מנדלסון: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=900&rep=58362&... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עירק הכבושה תצטייר כשלל או כנטל? |
|||
|
|||
אלכס, לסיכום מאמרך אתה טוען שיש צורך בקואליציה בינלאומית בחסות האו''ם למתקפה בעירק כדי שהשהייה האמריקנית שם אחרי המלחמה ''לא תראה כחלוקת שלל''. ע''פ הערכה נוכחית, תחזוק עירק לאחר המלחמה יעלה כ- 20 מיליארד דולר בשנה + עלותו של חיל מצב בסדר גודל של בין 75,000 ל- 200,000 חיילים על ציודם. (ראה קישורית מצ''ב ''כמה יעלה לשקם את עירק''). דומני שבסכומים ועלויות כאלה השהייה האמריקנית בעירק לא תיראה עוד זמן רב אחרי המלחמה כמו חלוקת שלל. גם אין לשכוח שאחרי נפילת משטרו של סדאם יתחילו להיות מסופרים בטלוויזיה אינסוף סיפורים על זוועות שביצע סדאם במשך שנים שכרגע כל הפציפיסטים האירופים אוטמים אוזניהם אליהם. בקצרה, אין כלל ודאות שהאמריקאים יצטיירו כ''רעים'' במלחמה הזו, אחרי שהיא תסתיים, מה עוד, שכידוע, את ההיסטוריה כותבים המנצחים. קישורים: כמה יעלה לשקם את עירק?: http://www.nytimes.com/cfr/international/mustreads03... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמעון: אמור לי כמה אקבל, ואומר לך אם אהיה חבר שלך |
|||
|
|||
אני לא מדבר על כל העסקי הנפט של צ'ייני ושות', ואפילו לא נכנס לפרטים שקשורים בחלוקת הזכיונות, אלא מתרכז בסכנות הקשות שיבואו מהמדינות השכנות שעבורן עיראק דמוקרטית תהיה כמו קוץ בעין. אני לא רואה את אסאד-ג'וניור יושב בשקט ומחכה שגם אצלו תתחולל מהפיכה דמוקרטית, ובטח לא את האירנים או אפילו את הירדנים. כמו כן איננו יודעים אם אם העיראקים מחכים לבוש בכליון עיניים או לא, אך ברור שזה האחרון כבר הספיק הערב לתת הודעה תמהונית לחלוטין על...מפת הדרכים האמריקאית לנושא הסכסוך בין ישראל והפלסטינאים, כשכולם מצפים ממנו לומר כמה דברים אחרים, בנושא עיראק לדוגמא. דבר זה מצביע אולי יותר מכל דבר אחר, לדעתי לפחות, על הבילבול והמבוכה ששוררים במחנה האמריקאי, לאחר איבוד היוקרה והתזמון, כמו גם על כך שאמריקה הגדולה זוחלת על גחונה ומעניקה אולטימטום אחרי אולטימטום, ביום זה בו מועצת הביטחון היתה אמורה לשבת כדי לקבל ווטו כפול על התוכניות מבית היוצר בוש. אמריקה אולי מעצמה חזקה, והאו''ם אולי שמום רציני, אך קשה להיות לבד בעולם עם חברים שמתמקחים איתך על מחיר חברותם איתך. במקום לבלבל את המוח על ישראל, השלום ומפת הדרכים (מה זה?) היה כדאי שנשיא ארה''ב היה אומר כמה מילים ברורות וחותך לכאן או לכאן, עדיף מבחינתי להליכה משותפת עם חברי המועצה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זאת לא ארה''ב שצריכה לדאוג |
|||
|
|||
בחוברת קומיקס שאיני זוכר את שמה, אחד הגיבורים בשם רורשאך מתגלגל ברגע מסוים לכלא, והאסירים הקשוחים שם מתנכלים לו. אחרי שהוא מפיל לקרשים אחד מהטיפוסים האימתניים ביותר שם הוא צועק: ''אני רואה שאתם לא קולטים. זה לא אני שכלוא כאן אתכם. אתם כלואים כאן איתי.'' מוסר ההשכל הוא שיותר משאמריקה צריכה לדאוג שהיא מסכנת את היחסים שלה עם מדינות אחרות, המדינות האחרות צריכות לדאוג שהן מסכנות את היחסים שלהם עם אמריקה. ובאשר לאסד: כשצבא ארה''ב יישב בעירק על הגבול שלו אני מסופק מאוד אם הוא יפצה פה ויצפצף או יעז להתחכם יותר מדי. הוא הדין עם מדינות כמו סעודיה ואחרות. בוש הודיע מיד אחרי 911 שמדינה שנותנת חסות לטרור תטופל, ובינתיים כל הסימנים מראים שהוא התכוון למה שהוא אמר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין חשש שבעיראק יהיה שלטון דמוקרטי |
|||
|
|||
לאחר הכיבוש האמריקאי. לכל היותר תהיה שם חברה פתוחה יותר כלפי חוץ, קשרים חופשיים יותר של ארגונים ציבוריים ופרטיים עם חו''ל, הקלות בתנועת תושבים פנימה והחוצה והקלות במס והעברת כספים. משהו המתקרב למצב במצרים ובירדן, שאינן מוכרות כדמוקרטיה למהדרין. בחברה האסלאמיסטית טרם בשלה לדמוקרטיה ובעשור האחרון דווקא הלכה להקצנה דתית. זוהי גם אחת מן הסיבות שתהליך ההשלמה עם ישראל מתעכב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עיראק של סאדם היא במידה רבה חברה בעלת תרבות |
|||
|
|||
מיתולוגית והרואית. סאדם החייה אתוסים מתקופת בבל הקדומה (תמוז ושמות בבליים אחרים, עוד בתקופת מלחמתו באיראן). זאת בצד החייאת המיתוסים של בגדד של החליפים מהמאות ה- 9 ה-12 . מדובר בשילוב מעניין של מודרניזם עם מיתולוגיה היסטורית, בדומה לרייך השלישי. זהו גם סוד קיסמה של עיראק להמונים בעולם הערבי, כמו גם לצעירים במדינות מערביות שונות. השאלה היא אם תוכל להתקיים שם דמוקרטיה יציבה, תוך ביטול גישות מיתולוגיות שהועצמו? האם המודל היפני של הגנרל מקארתור של שילוב מיתולוגיה היסטורית עם ערכי חברה פתוחה יתאים לעיראק? מדובר אגב באחת החברות היותר דינמיות ויותר נימרצות בעולם הערבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם Quo vadis, America? |
|||
|
|||
יש לך באג מחשבתי בהצגת הדברים. ההשוואה אינה בין גרמניה של היטלר למשטר של סאדאם אלא בין האו''ם ל''חבר הלאומים''. המשטר הנאצי שייך לעולם אידיאולוגי שאינו קיים עוד. להזכירך, בתחילת המאה העשרים התפתחו שלושה משטרים טוטליטריים שדגלו בפתרונות כוחניים (יפן, ברה''מ וגרמניה). מנגד משטרים שניתן לאותם כדמוקרטיים, אך בל נשכח את הצד הכוחני של האימפריאליזם הדמוקרטי. קיסינג'ר, בספרו Diplomacy מציג את שתי הציר Theodore Roosevelt מול Woodrow Wilson. בעוד הראשון סבר שעצמה נמסרה למדינה על מנת להשתמש בה, ווילסון העלה על נס את הסדר העולמי החדש המושתת על משפט העמים. ווילסון הקדים את זמנו, ולחבר הלאומים, בן טיפוחיו, לא היה גם סיכוי קלוש לשרוד בסביבה הבינלאומית הכוחנית. תקופתו של ווילסון זכתה לעדנה רק בשלהי המאה העשרים. המגמה המשפטנית ביחסים הבינלאומיים תפסה תאוצה בעיקר לאחר קריסתה של ברה''מ ועליית כוחו של האיחוד האירופי. האיחוד הראה שניתן לוותר כל סמלי ריבונות ולהגדיל את הרווחה של המדינות החברות בו. הבעיה עם החוק הבינלאומי היא יכולת האכיפה שלו. האיחוד נכנע ביודעים לפסקי הדין של בית המשפט האירופי משום שהתעלמות מפסיקותיו משמעותה התפרקותו של האיחוד. כאשר יש צורך, מפעילים גם כוח (קוסובו). אך צורך זה הוא צורך קיומי, שאילולי כך קיומו היה עומד בסכנה. האם ניתן להחיל את החוק הבינלאומי מחוץ לאירופה? לכאורה, התשובה חיובית. אתה עצמך נקטת בעמדה זו, שהיא עמדה מוטעית מיסודה. החוק הבינלאומי מוכר לכאורה ע''י האומות החברות באו''ם, אך במשטר של חבר הלאומים. אין לאו''ם יכולת אכיפה, אלא אם אירופה וארה''ב רואות בהפרת החוק פגיעה מהותית באינטרסים משותפים. מה קורה כאשר האינטרסים מנוגדים? ראה מקרה עיראק. הרי גם השוללים את המלחמה מסכימים עם ''מחרחריה'' שעיראק הפרה את התחייבויותיה בצורה מהותית. החרם שהוטל על עיראק במשך שתים עשרה שנה לא השיג את מטרותיו. הרודן העיראקי מתעתע בפקחים ועל כך מסכימים גם הפקחים. נניח שסאדאם יודה היום שיש לו נשק להשמדה המונית, האם יש מי שיאמין לו שהוא גילה את כל מחבואיו? אם הפקחים לא גילו, האם משמעות הדבר שאין לו נשק כזה? האם עוד עשר שנים שינתנו לפקחים לבדוק, יטהרו את עיראק מכל חשד? צרפת וגרמניה מתנגדות לא משום שההיגיון שלהן שונה אלא משום שהאינטרסים שלהם במסלול התנגשות עם ארה''ב. הן לגרמניה והן לצרפת יש אינטרסים כלכליים מרובים בעיראק. פוטין שוקל את האינטרסים שלו בגרמניה מול אלו שיש לו בארה''ב וכנראה שהכף הגרמנית הכריעה. ממול עומד טקסאני שהכוח מדגדג לו בידים, ושהבנתו בדיפלומטיה דומה להבנתו של שרון (אלא ששרון עולה עליו) והוא אינו מבין איך זה שאירופה אינה מאמצת את השקפת עולמו? היחידי שקורא היטב את המפה הוא המועמד לפרס נובל לדיפלומטיה - ידידנו סאדאם. הדרך היחידה להכפיף את עיראק להחלטות מועצת הביטחון היא מלחמה. כל המעורבים בדבר יודעים זאת, אך ה''דה-גול'' המזויף ובן בריתו האופורטוניסט אינם יכולים לפספס את ההזדמנות שנקרתה על דרכם לנסות ולנפח את המניות שבידיהם ולצאת בזמן ברווח גדול. המפסיד הגדול הוא המשפט הבינלאומי. המלחמה האמריקאית מחזירה את תיאודור רוזוולט לתמונה. המלחמה הנוכחית, וממש באותה מידה ''הפתרון הדיפלומטי'' של אירופה, יעוררו בעיות חמורות בעולם מסדר גודל שונה ותחזיר אותו כמאה שנה אחורה הודות לקוואדראט: צרפת, גרמניה רוסיה וארה''ב. לדעתי, רעת הפתרון הדיפלומטי גדולה יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בניגוד להצגת הדברים דוקא מרבית הערבים היו ששים |
|||
|
|||
לו ניתן להם, להגר לארה''ב. אז מה הבעיה שבמקום שהם יבואו לאמריקה, אמריקה תבוא אליהם? הבעיה היא שהדמוקרטיה מאיימת על כסאותיהם של הרודנים הערביים. מדינה ערבית היא לא מדינה כפי שהדבר עשוי להיות מובן על ידי אזרח מהמערב. אלא בעצם אחוזה פאודלית שנשלטת לפעמים בעריצות ולפעמים ב''נועם'' ע''י השליט הבלעדי. הדוגמא הכי פשוטה היא דוקא המדינה הפלשטינית. מדוע ירדן היא לא מדינה פלשטינית למרות שגאוגרפית היא ממוקמת על חלק נכבד משטחי פלשטין ההיסטוריים, 80% מאוכלוסיתה פלשטינים, ואין צורך להרחיב על דת תרבות ושפה. ובכל זאת קיימת דרישה להקים מדינה פלשטינית. מדוע? מפני שירדן היא לא מדינה אלא אחוזתו הפרטית של המלך ומשפחתו וכנ''ל כל שאר האחוזות שנוצרו באופן מלאכותי ע'' משרד המושבות. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי